Hadas: שלום לכולם, אני אדס ינפלד ואתם בעל החיים ועל המוצר. הפודקאסט שלי שמתעסק בחיים ובמוצרים שאנחנו חיים איתם ובחשיבה מוצרית ובאסטרטגיה מוצרית ואני חייבת לספר לכם שפרפו החיים שאנחנו חיים, זה כבר פעם שלישית שאני מתחילה להקליט את הפרק הזה כי היו כבר שתי הזקות וכמו שמי שרואה בווידאו רואה שיש לי עיגונים שחורים סביב העיניים ואני לא באמת... במאה אחוזרה, אבל אני עושה עוד ניסיון אחד, ואולי זה יהיה פרק קצת יותר קצר, ואני מקווה שאני אצליח להקליט את כולו בוונשוט בלי הזקות ובלי הפרעות. אנחנו בפרק 26, אני חושבת, והיום החלטתי לקפוץ למים ולדבר על נושא שהעלה בהרבה שיחות שלי עם אנשים מן הסתם בתקופה האחרונה וגם בקשר הפודקאסט הזה, וקצת רציתי להימנע ממנו, אבל נראה לי שלא מתאים. ואכן אכן הגענו, הנה, בפרק הזה, לדבר קצת על אלה למים. Low language models, אלה למים חמודים. וחשבתי איך לתקוף את הנושא, איך לגשת לזה בכלל. עשיתי מפגש, זה היה כבר לפני שנה, אני חושבת, עשינו מפגש של בוגרי הגילדה וניתחנו מוצרים מבוססי אלה למים, מוצרי vibe coding, והסתכלנו עליהם ברמת האסטרטגיה המוצרית, וזה היה מאוד מעניין. והשוק הזה זז מאוד מאוד מהר והמודלים מתפתחים מאוד מאוד מהר וחשבתי לעצמי איך מה הזווית המתאימה לעולם הפודקאסט הזה והגעתי למסקנה שצריך להתחיל בהתחלה וכמו שמי שכבר שמע פרק אחד או שניים או עשרים בפודקאסט הזה יודע שבעיניי ההתחלה של כל מוצר היא היוזרים שלו היוזרים שלו ההבנה מה הבעיה שהמוצר פותר, מהפרסונות האלה הספציפיות של המוצר וגם במוצר כמו LLM, שהוא תשתית לבאמת הרבה הרבה הרבה פתרונות ויש לו יוזרים מכל הכיוונים שאתם יכולים לחשוב עליהם. עדיין אפשר להן, דעתי ואפילו צריך, לאפיין בצורה טובה סגמנטים של היוזרים כי זה מה שישמש אותנו אחר כך בהחלטות פרודקט. וחשבתי שנתחיל את השיחה על אלה, אם היום בפוקוס על באמת סוגי היוזרים כמו שאני רואה אותם, ואולי אפילו נגלוש טיפונת למה המשמעות של זה מבחינת אסטרטגיה מוצרית. אז בואו נתחיל ונחשוב על מי באמת היוזרים. עכשיו, כשאנחנו מדברים על המוצר, בדיוק שמעתי רעיון עם איש גרוסט באנתרופיק, בפודקאסט של לני, מומלץ, ודובר שם על הגדילה המתורפת של אנתרופיק. שיש להם כבר 19 מיליארד משתמשים, יכול להיות משהו כזה, קפיצה... לא, סליחה, 19 מיליארד ARR, 19 מיליארד ARR, סליחה, סליחה, אני אמרת לכם, אייפה, שזה בערך פי ארבע ממה שהיה להם לפני שנה, משהו מטורף. ואם אנחנו חושבים על סוגי היוזרים, אז בואו נתחיל מהיוזרים הכי הכי הכי בייסיק. ופה אני מדברת על האנשים שנכנסים לאל אליהם ושואלים אותה שאלות והם מקבלים תשובות. ואני מתארת לעצמי, ובטח אפשר למצוא סטטיסטיקה אם הייתי קצת יותר ערנית, שאלה הרוב, הרוב הגדול של המשתמשים שואלים אותה שאלות ומקבלים תשובות, ואלה אנשים שלא צריכים שום ידע טכניק בשביל הדבר הזה. להפך, זה כל כך קל שאפילו אנשים שהם כאילו נבקו קצת עם דברים טכניקים, אני נתן דוגמה ממש ככה בקצה, הלשון שלי, אבא שלי איש בן 70 פלוס פלוס, שמשתסק במחשב בשביל העבודה שלו, ונגיד משתמש ב-word, אבל אף פעם לא אהב-word, ואף פעם לא הרגיש fluent, כשזה זורם לו עם-word, ומצד שני, tchet-gpt, חבר, אחוש חבר, מבטפטים, שואלים שאלות, הכל רץ. אז הממשק הזה של שיחה הוא כל כך אינטואיטיבי לנו, הייתי אומרת, אתם יודעים, זה כמו שהגיע הממשק ה-touch. וילדים כבר רצו עם זה, אז גם פה הממצעק של השיחה באמת מוריד המון המון הגנות של מוצר טכנולוגי או כל מיני דברים שהיה קשה להשתמש מהם, ובאמת מביא, אני מניחה, אחוז ניכר מאוד של המשתמשים, שזה מה שהם עושים. שואלים שאלות ומקבלים תשובות, שואלים שאלות ומקבלים תשובות. נהדר. הסגמנט השני הוא אנשים שעושים קצת יותר מזה. קצת יותר מלשאול שאלות ולקבל תשובות. אני חושבת שהוא עדיין סגמנט לא קטן, אבל גם לא גדול כמו שהייתם חושבים. אני לא חושבת שיש נגיד עשרות רבות של אחוזים, אני חושבת שאם יש עשרות, אז זה עשרות מעטות של אחוזים של משתמשים, שעושים דברים כמו תסכם לי, תתרגם לי, תכתוב בשבילי, כל הפעולות שהן יחסית בסיסיות, שהאלה להן מאוד טוב בהן, ו... ואני חושבת שהקישורים הטכניים שצריך בשביל זה הם לא מאוד גדולים, זה יותר קשור ל-Use case ולמה שאנחנו עושים ביום יום. שם אני גם כבר מכניסה אנשים שמשתמשים בפעולות טיפונת יותר מתקדמות בשביל העבודה שלהם, למשל רואי חשבון שעובדים עם אקסלים וכל מיני דברים כאלה, שכבר עושים חלק שהוא אינטליגנטי בעבודה שלהם, העבירו אותו מכל מיני מערכות שונות שאולי היו כבדות ו... מסורבלות ולקחו הרבה זמן והיו בצריכות איש מקצוע והעבירו את זה לאל אלינו. זה יכול להיות שוב, יצירת תוכן, זה יכול להיות סיכומים, זה יכול להיות data exploration, זה יכול להיות אפילו ברמת האמגים, תייצר לי אמג' תייצר לי מצגת, כל הדברים האלה. עדיין שימוש יחסית בסיסי, יחסית low risk. מבחינה זאת שאין פה, זה אני מייצרת בשביל עצמי, ואני חושבת שזה ה-user מספר 2, אנשים שהם אולי טיפונת יותר טכניים, אולי למדו טיפונת להשתמש קצת יותר בצורה אינטליגנטית בכלים האלה, הייתי אומרת שעל הגבול בין הפרסונה הזאת, שהיא פרסונה מספר 2 לפרסונה מספר 3, כבר יש את השימוש בסקילס, באג'אנס, שימוש כבר יותר או יותר מתקדם, מכירים את העובדה שה... מוצר מכיר אותי, שהוא צריך להכיר קונטקסט, שאני יכולה לעשות רי-יוז של כל מיני דברים, אז באמת יש גם הבנה יותר עמוקה של הכלים עצמם, וזו הפרסון המספר שתיים. אז אני חוזרת, הראשונה שואלת שאלות מקבלת תשובות, השנייה משתמשת בפונקציונליות שיותר קשורה הייתי אומרת אולי לשפה או אפילו לסגמנטים מקצועיים, ויכול להיות שהיא אפילו משתמשת ב-Skills, ב-Agents, ב... בפונקציניות קצת יותר מורכבת של האללמים, בשביל ongoing usage, בשביל דברים שאולי קשורים בעבודה, שהם יותר מתקדמים. הגענו לפרסונה השלישית. הפרסונה השלישית היא מה שאני חושבת שבימינו קוראים לו הבילדר. הבילדר יכול להיות מישהו שגרדיוויטד מפרסונה אחת לשתיים לשלוש, אין לו שום רקע טכני, אבל הוא הצליח... לעבור את המכשולים הקטנים שיש בשביל לגרום לקלוד קוד למשל, או ללוויבול או לאחד הכלים האלה לעבוד, ולייצר באמצעותם משהו. מה הוא מייצר? בעיקר דברים לשימוש אישי. אפליקציות קטנות וחמודות, דברים שהמשפחה שלו תשתמש בהם. קחו דוגמה קיצונית של הדבר הזה, מכירים את האפליקציה של שאולה מסטרדמסקי של בתי קפה בירושלים? מפה של בתי הקפה בירושלים, ימדתה עם ערכת ניהול תוכן שאפשר להוסיף אליה דברים. ואוכר כך פתח את זה גם לחיפה, אני חושב שגם דל אביב בדרך, אמסרדמסקי אין לו שום ידע בתכנות, הוא פשוט רץ עם מדריכים כאלה ביוטיוב והתקין קלוד קוד ורץ עם זה. ויצר מוצר, יצר מוצר שהוא בחוץ, זה ממש בילדר, א' ב' של בילדר, אז זה סוג אחד של פרסואלון הספר שלו, שסוג אחר הוא אנשים כמוני וכמוכם, שכן יש לנו איזושהי הכשרה טכנית והבנה של מוצרים. ואנחנו משתמשים ביכולות הבילדריות שלנו לאחד משניים, או מנהל המוצר פרוטוטייפינג וכו', פעם הייתי עושה עם בלסמיק, וייר פרימס בשחור לבן, אחר כך התקדמנו קצת לפיגמה ולכל מיני טולס, והיום נבנות פרוטוטייפ כשיש כבר דיזיין סיסטים, כשיש כבר חוקים, כשיש אולי אפילו כבר קומפונטנט מוכנות, קלאסי. זה ממש בילדר קלאסי, אני בונה פרוטוטייפים, או שאני בונה אפליקציות קטנות, שיש מקומות שאפילו אני יכולה לדחוף טיפנט קוד לתוך המוצר. זה הריינד של הבילדרים, פרסונה מספר 3 היא עוד בילדר, וכמו שאמרתי, יש שם אנשים קצת יותר טכניים, קצת פחות טכניים, אבל המחסום של הרמה הטכנית בעצם כבר כמעט לא קיים. איפה עובר הקו בין פרסונה 3 לפרסונה 4? פרסונה 4, היא האנשים שבאמת קלוד קוד וחבריו הם סביבת הפיתוח שלהם עכשיו. הם החליפו סביבת פיתוח אחת, הקודמת, בסביבת הפיתוח החדשה או באיזשהו ממשק ביניהם, והם אנשים שהתפקיד שלהם בחיים ומה שהם עושים היה לכתוב קוד בצורה כזו או אחרת, ועכשיו הם משתמשים בקלוד או בדומיו בשביל לכתוב את הקוד. זה פשוט החלפה של סביבת עבודה או האשרה של סביבת העבודה או תוספת של סביבת עבודה. והם באמת כבר מתמודדים עם שאלות של סקייל, פרייבסי, רגוליישן, לקחת את המוצר לפרודקשן בדרכים שונות וכולי. אני חושבת שזאת פרסונה מופרדת לחלוטין מהבילדרים. אני כבילדר או אנשים אחרים כבילדרים, אני לא חושבת ששאולה אמסטרדמסקי יהיה מעוניין. לדעת מה צריך לעשות בשביל שהאפליקציה הקטנה שהוא כתב תתמוך במיליוני משתמשים. לא חושבת שזה מעניין אותו. אני לא חושבת שבילדרים של דברים קטנים כאלה רוצים להתעסק באיפה ישמר הדאטה, איזה סוג של דאטאבייס, באיזו שפת היא כתב האפליקציה וכו'. אני לא יודעת את ההבדל בין השפות השונות, אני לא יודעת את ההבדל בין הדאטאבייס עם השונים. אני מצפה שהאלאלאמים ידעו את זה ויעשו את זה בשבילי. בעוד שפרסונה מספר ארבע רוצה לדעת, רוצה להיות מעורבת, תצטרך לקחת אחריות ולתקן באגים בלילות עם דברים לא יעבדו, היא הפרסונה שלה מאוד מאוד מקצועית. שאלת שאלה, איך נראה ההתפלגות בין היוזרים השונים, בין סוגי הפרסונות השונות? אני מניחה, ואני אנסה לבדוק את זה ואולי לחזק את זה אחר כך באיזשהו פוסט, שהרוב הגדול גדול מאוד, אני מניחה שאנחנו בעולמות ה... 60-70 % הוא פרסונא מספר אחת, שרק שואלת ומפתפטת, ושאר הפרסונא לאט לאט יורדות. ומצד שני, אנחנו יודעים שברמה העסקית, החברות האלה במיוחד, אופן איי, וכמובן אנתרופיק של קלוד, מנסות להתמקד מאוד מאוד בפרסונא מספר ארבע. באנטרפרייזם הגדולים, בשימוש שלהם בכלים, כי... א' כמובן כמו שכולנו יודעים, כל מי שנהיה על מוצר ביטו בי יודע, לאנטרפרסים יש כסף והשימוש שלהם רק גדל וגדל וגדל כל הזמן. אפשר לטעון אולי שגם בילדרים ברמה 3, מהיוזרים מסוג 3, הם סוג של ביטו בי וחלק מהפוקוס של הבונים של המוצרים האלה צריך להיות על יוזרים מסוג רמה 3 וזאת שאלה מעניינת. ועוד שאלת אסטרטגיה מאוד מאוד מעניינת היא אם אנחנו אומרים שהרוב המכריע של היוזרים של האלה להם בימינו הם פרסונא מספר אחת, איך עושים כסף מהפרסונאות האלה? אני מניחה שרובם לא משלמים וגם אם הם כן משלמים אני חושבת שקראתי איפשהו שזה לא מחסה את כמות השימוש של היוזרים האלה. ואני יודעת שהמודל המקורי של סאמאלט מנהיה באמת סאבסקריפשן, אבל גם הוא כבר יורד מזה והתחיל לדבר על פרסומות, ונשאלת שאלה באמת, איך הם יעשו מזה כסף? כי אם אנחנו לוקחים את יוזר מספר אחת ומנסים להסתכל יותר לעומק מה ה-use-cases שהוא משתמש בהם, בעולמות האלה של שאלות ותשובות, אני מניחה שיש הרבה use-cases של מה מתכון לכזה ואיך מגיעים לשם ותתכנן לי טיול ותתכנן לי כל מיני דברים, אבל... אין הרבה עדיין קניות דרך הממשק הזה. זה עוד לא פתור שם, פרסומות לא פתורות שם, אני יודעת שמנסים, הבנתי שבארה'ה כבר יש, אני עוד לא ראיתי בתוך הממשק, זאת תהיה שאלה מאוד מאוד טובה, איך עושים כסף מעולמות ה-B2C של הדבר הזה, מעולמות היוזרים מספר אחת, מסגמנט מספר אחת. אז זהו. ככה תבלתי את הרגליים בים המאוד מאוד סוער הזה של אל-אלמים ומודלים, וניסיתי להפיין ארבעה סוגים של פרסונות, של יוזרים, שאם תחשבו על זה כל אחד מהם צריך פתרון מאוד מאוד שונה, ואני מניחה שיהיה אקוסיסטם שלם של חברות ופתרונות סביב כל אחד מסוגי ה-יוזרים האלה, ועוד יותר בפירוט, למשל בסוג 2... והשימוש היותר מקצועי יהיו פתרונות לאורחי דין, והיו פתרונות למנהליים ומנהלות מוצר, והיו פתרונות לרופאות, אני בטוחה בזה. עם הידע הספציפי, עם הכלים הספציפיים, הממשק של השיחה הוא דרך מאוד מאוד טובה להיכנס למקומות האלה, אבל הוא לא מספיק. בשביל לפתור בעיות ביום יום, אני בטוחה שהדבר הזה גם יתרחב. אנחנו באמת באמת, בצעדים הראשונים של הדבר הזה, אנחנו ממש ממש ממש בהתחלה, זה מרתק בעיניי. וספרו לי בבקשה בתגובות או בקבוצת הוואטסאפ או בלינקטין או איפה שאתם רוצים האם אתם מסכימים עם הניתוח שיש ארבעת הפרסונות האם אתם חושבים שיש פרסונות שפספסתי האם אתם חושבים שיש פרסונות שנתתי להם יותר מדי חשיבות מאוד מאוד מעניינת אותי דעתכם וזהו, מקווה שנשתמע בימים יותר שמחים ולבינתיים נהניתי לקשקש על קלוד קוד וחבריו להתראות חברים