Hadas: שלום לכולם, אני הדס שיינפלד, ואתם בעל החיים ועל המוצר. והפרק היום התעסק בנושא, לא יודעת איך לאפיין אותו, תגידו, אתם? בקיצור, אני רוצה לדבר על ספרים. ספרים כאלה, כמו שיש פה מאחור, ספרים כרוכים עם ניירות, שקונים אותם בחנות ספרים, או מקבלים אותם בהשאלה מחברים. ואני רוצה לדבר על הדבר הזה של ספרים, לא רק מפרספקטיבה של הספר הסופר הקורא. אלא באמת מפרספקטיבה יותר רחבה של חנויות הספרים ושל שיווק של ספרים, כי אני חושבת שיש פה משהו מעניין שקורה ברמת החשיבה המוצרית, וגם כי לאחרונה שמעתי כל מיני דברים שעיצבנו אותי, והחלטתי שזה נושא חשוב. אז אני רוצה להגיד שני דברים כלליים על עולם הספרים, ספרות, קריאה. דבר ראשון, יש את הדיבור הזה על זה שאנשים כבר לא קוראים. לא קוראים, לא יודעים להתמודד עם טקסט כתוב, אין להם סבלנות לספרים ארוכים וכולי. עכשיו, אני בדיוק שמעתי על זה פודקאסט שאני ממש ממש ממליצה עליו, ואני אשים לכם את הלינק איפשהו, שמדבר על זה שבאמת מחקרים מראים שסטודנטים מגיעים לאוניברסיטה עם יכולת קריאה הרבה הרבה הרבה פחות טובה ממה שהיה בעבר. הם לא מצפים והם לא רגילים והם לא רוצים לקרוא טקסטים ארוכים. קשה להם. לקרוא טקסטים ארוכים, זה לא, זה כבר לא העולם שלהם, וזה, זו כנראה עובדה. מצד שני, מחקרים מראים שדווקא יש הרבה הרבה יותר קניות של ספרים, שיש עניין בספרים בתרבות באופן כללי, חנויות ספרים שנסגרו, ככה, ב-20 שנה האחרונות נסגרו ממש בצורה מאוד מאוד מסיבית, יש סיפור ידוע על בארנס ונובל בארצות הברית, הם פותחים שוב חנויות. הם חוזרים לפתור חנויות, ויש עניין בספרים. ככה שיש פה כוחות מכל מיני כיוונים, ואני בטוחה שאתם מרגישים את זה, אני לא יודעת על עצמכם האם אתם קוראים יותר או פחות, הפסקתם לקרוא, חזרתם לקרוא, אנשים מקשיבים לאודיובוקס, יש לנו פרק על האודיובוקס בפודקאסט למי שמתעניין, אבל בגדול, כן יש איזושהי טענה, שהיא מה שהביא אותי לעשות את הפרק הזה, שאומרת, יש הרבה יותר כותבים. בזמן האחרון, אנשים מאוד מאוד רוצים לכתוב, יוצאים הרבה הרבה הרבה יותר ספרים, ולא רק בגלל ש-chat GPT ודומיו כותבים לנו במאסות, אלא באמת יש הרבה הרבה ספרים וכותבים, ובמיוחד בעברית, הוצאות הספרים הפכו להיות סוג של ביזנס שבו הכותב או הכותבת יכולים לתרום או לשלם עבור הוצאת הספר שלהם. ואז החנויות מוצפות בספרים שהם לא בהכרח איכותיים, והוצאות הספרים לא יכולות לעמוד בזה, חנויות הספרים לא יכולות לעמוד בזה. מה שקרה בשבועות האחרונים זה שאבי שומר, המנכ״ל של צומת ספרים, הודיע שעכשיו תהיה ועדה שנקראת ועדת לקטורה, ועדה שבוחרת, והיא תבחר איזה ספרים להציג בחנויות, כי פשוט אי אפשר לעמוד בעומס של כל הספרים, והם מכריחים את הוצאות הספרים לסמן ספרים. שבהם הכותב, המחבר, תרם כסף בשביל להוציא את הספר. כי בעיניהם זאת הוכחה שלא מדובר פה בספר איכותי. שמעתי גם מו"ל שאומר שזה לא בהכרח הקריטריון. שהרבה פעמים הספרים הם מאוד מאוד איכותיים, אבל יש ציפייה מראש שיהיה להם קהל מצומצם. ולכן, בגלל שעדיין הוצאת הספרים רואה בהוצאת הספר משהו חשוב, והיא רוצה לעשות את זה, היא מבקשת עזרה. בחלק הכלכלי מהסופר, וזה לא, כמו שאמרתי, אינדיקציה לאיכות של הספר. אבל התלונה של אבי סופר הייתה, אין לנו מקום בחנויות הספרים, אין מקום לכל הספרים האלה, ואני לא רוצה למכור ספרים שהם לא איכותיים, ולכן אני אשם את המגבלה הזאת. ועל כך אני רוצה לומר, חנויות הספרים בישראל הן פח הפחים. פח הפחים. וכל מי שנכנס לחנות ספרים שווה בחו"ל, הרגיש את ההבדל. אני, כמו שאתם יודעים, גם חובבת ספרים וגם חובבת לונדון, ויש רשת חנויות ספרים ענקית בלונדון ווטרסטונס, והחנויות שלהם, את נכנסת לחנות ופשוט מתחשק לך לקרוא. ונורא נורא קל למצוא ספרים שמעניינים אותי, כי הם גם מסודרים בצורה כזאת שהיא מושכת. שהנושאים מעניינים, פתאום בא לי בכלל לקרוא ספרים שהם נון-פיקשן, ספרים של עובדות ומחקרים וכזה, כי הכל מסודר כל כך יפה וכל כך נוח. אני אתן לכם דוגמה ממש קטנה שפתאום הבנתי אותה, חלון הראווה. חלון הראווה של חנות ספרים. מישהו מכם שם לב לחלון ראווה של חנות ספרים, צומת ספרים באיזשהו קניון, באיזשהו רחוב, באיזשהו עיר? אין דבר כזה חלון ראווה, יש דוכנים של ספרים, יש שולחנות כאלה של ספרים. מלבנים שהספרים עומדים שם בשורות, וזהו זה, לכי התחפשי, הם מסודרים לפי עברית, תרגום, נכון? משהו כזה, אולי יש ספרי מתח בצד אחד, ספרי ילדים בצד אחר, זהו זה, אין שם שום לקטורה, המילה שהם השתמשו בה, אין שם שום חשיבה על איך נציג את זה, על מה אנחנו רוצים לדחוף. בחלונות רבה של חנויות ספרים מכובדות, ודרך אגב, גם בחנויות עצמאיות בישראל, יש חלון רבה שמישהו חשב עליו. ויש שם נושאים, ויש שם קומבינציה של ספרים חדשים וספרים ותיקים, ויש שם חשיבה על העניין של בואו נפתה אנשים לקרוא, ללכת קצת מעבר לספר הספציפי שבשבילו הם נכנסו לחנות, שלא לדבר על העיתון שבשבילו הם נכנסו לחנות, או העט, או המשחק, כי עכשיו חצי מהחנות זה גם משחקים ודברים שהם אינם ספרים. קצת חשיבה, קצת ניסיון לתצוגה אינטליגנטית. למשוך אותנו לקרוא מעבר לדבר, כשאנחנו כבר בחנות, כלומר כבר צמצמתם לכם את כמות היוזרים, לאנשים שבאו לחנות, עוד לא הבאתם לחנות בן אדם אחד חדש שלא חשב על זה קודם. בואו נדבר על להביא אנשים חדשים. אני לא רואה שום מאמץ, זירו, זירו מאמץ של שיווק של ספרים מעבר ל... מודעה בעיתון בסוף שבוע, ראיון עם אשכול נבו בשבעה ימים, תודה רבה. אשכול נבו, עם כל הכבוד, ישימו דיספליי של הספרים שלו ואנשים יקנו כי הם מכירים ויודעים ואוהבים. אבל מה עם כל השאר? העולם הולך לטיקטוק, העולם הולך לאינסטגרם, העולם אפילו בפייסבוק, תנו קצת, תעשו קצת עבודה. ראיון עם הסופר, עם הסופרת, ספרו על העיצוב של הכריכה, ספרו על הסיפור שמאחורי הספר. טיפה לטיפה לעבודת שיווק, מה? כאילו, ספרים זה רק למי שיודע ואוהב ורק הם יוכלו ללכת ולחפש ספרים אחרים? אני לא רואה שום מאמץ שיווקי, אלא המאמצים שעושים הסופרים בעצמם, בקטנה, עם הרשתות שלהם, עם היכולות שלהם, אבל א', לא כל סופר יודע ויכול ומסוגל והם צריכים עזרה גם בדברים האלה ואני פשוט לא מבינה למה אין מעטפת שיווקית שפונה לקהל הספציפי של הספר הזה, או לקהלים אחרים, יאללה, בוא נרחיב. ואני כן רואה עניין מאוד גדול בספרים. שוב, באנגלית, המוני, ממליצים על ספרים באינסטגרם, המוני, חמשת הספרים שאת חייבת לקרוא, חמשת הספרים שאת צריכה לקרוא בקיץ, שלושת הספרים ששינוי את החיים, שני הספרים האהובים עליי מ-2026, המון המון המון המלצות. וגם בעברית יש יותר דיבור על ספרים, ויש פודקאסטים קצת על ספרים שהם... אני אוהבת אותם, חלקם יותר לטעמי, חלקם פחות לטעמי, אבל יש. הם לא באים מהוצאות הספרים, הם לא באים אפילו מהסופרים, הם באים מאנשים שאוהבים ספרים ומרימים את הדבר הזה, שזה נהדר, זה דבר מדהים, אבל גם להוצאה ולמערכת שמאחורי הספרים, והמערכת שבסופו של דבר מרוויחה מענייני הספרים, תעשו קצת מאמץ, באמת תעשו קצת מאמץ. ואל תמכרו לי את ה... גם ככה הרווחים שלנו נמוכים, אנחנו מדברים פה על להגדיל לכם את הרווחים. אז כל הסיפור הזה של השיווק הוא מאוד מאוד חסר בעיניי. אין בארץ מועדוני הספרים כמו של אופרה ווינפרי וכמו של ריס ווידרספון שנותנים זה. תחרויות ספרים, יש פרס ספיר, יש עוד משהו חוץ מזה. באמת דרכים שיעזרו לנו להגיע, לשמוע, להקשיב ליותר סופרים, ליותר ספרים. יש תוכנית רדיו מעולה, מה שכרוך, אני לא יודעת עד כמה יש למאזינים ולמאזינות, אבל באמת, אני שומעת אותה כפודקאסט, תענוג, תענוג, ולמדתי ממנה המון המון על ספרים ועל סופרים, וזה כיף, אבל זו אחת, אחת, זהו, זה כל מה שיש. וכמו שאמרתי, קצת פודקאסטים עצמאיים, ששוב, מעניינים והם גם נישתיים, זה נהדר, אבל זה לא מספיק, אין שום כוח שמוביל את הדבר הזה. עוד זווית שאני רוצה לדבר עליה היא שוב, הזווית של היוזרים, של הצרכנים. העולם של הספרות, סליחה, הוא סופר סנובי. סופר סופר סנובי. מדברים על ספרי הרומנים והפנטזיה הרומנטית וכולי, שזה ז'אנר שטס, טס, טס, ואנשים קונים ספרים בקילוים, ליתר דיוק נשים קונות ספרים בקילוגרמים, ממש ממלאות שקיות. הלובי של הספרים והוצאות הספרים וזה, מסתכלות עליהם ממש מלמעלה במין כזה ספקנות וכולי, ואני אומרת, יש לכם קוראים, הנה, יש קהל, הנה ההוכחה שאנשים מעוניינים בדברים. אז כל מה שצריך זה לחשוף אותם לעוד, לא מוצא חן בעיניכם שהם קוראות את הרומן הרומנטי, זה בסדר, זה שהן כבר קוראות, זאת כבר התקדמות, זה כבר דבר טוב. אני זוכרת שכשלמדתי בלימודי המוזיקה שלי, דובר על זה שב... בתקופות הקלאסיות, בתקופות חייהם של הנדל ומוצר וכולי, כל נערה מתבגרת מבית מושקע, ידעה לכתוב סונטות קטנות. עכשיו, האם הן היו סונטות טובות? לא, הן היו גרועות. אבל בעצם זה שהיא ידעה לכתוב סונטות קטנות, היא גם ידעה להקשיב לסונטות קטנות, והיא ידעה להעריך. את עבודת המלחין, וזאת הייתה השכלה מוזיקלית משמעותית. לכן היום כשההוצאות הספרים, ומחברי הסופרים, ותוכניות הרדיו והטלוויזיה, מסתכלים מלמעלה על כל האנשים שכולם רוצים לכתוב, וכולם חושבים שהם סופרים, אני חושבת שאתם מסתכלים על זה בכיוון הלא נכון. כל מי שרוצה לכתוב, מבין כמה זה קשה. כל מי שרוצה לכתוב, הוא בהכרח, אני חושבת, תקנו אותי, גם קורא. קורה הרבה. להפך, אנחנו רוצים שעוד ועוד אנשים יכתבו, כי זה יגרום ל... שוב, ספרים לא טובים, אף אחד לא יקנה ולא יקרה כלום, באמת, ואתם יכולים למצוא דרך גם בחנויות הספרים, לשים אותם במקום שזה לא יפריע. הנקודה היא שההתעסקות בכתיבה ובקריאה וביומני הקריאה ובמועדוני הקריאה וכל הדבר הזה, רק תוסיף לעולם הספרות, ורק תוסיף לכם להכנסות. אני לא מבינה איך זה לא ברור הדבר הזה. ולכן, מה אני בעצם רוצה להגיד? רדו ממגדל השן. צאו מהחדרים שלכם שבהם אתם מוקפים בספרים ואוהבים את ריח הדבק. תרדו מזה. תבינו שאתם חיים בעולם שהתחרות שלכם היא ספרים דיגיטליים, פודקאסטים, טיק טוק וכולי וכולי וכולי, ושאתם צריכים לשחק במגרש הקיים היום. והמגרש הקיים היום הוא אינסטגרם, פייסבוק, טיק טוק, טוויטר וכולי וכולי. וצריך לעלות לשם... סרטונים, וצריך להעלות לשם קצת כתבים, ואם אתם רוצים תלמדו מהפייסבוק של בית אריאלה שעושים עבודה נהדרת. יש מקומות שעושים את זה בצורה טובה, וגם אתן, הוצאות הספרים הגדולות, וגם אתם, המו"לים שיושבים שם כבר הרבה הרבה מאוד שנים, יכולים לשחק את המשחק. הוא לא כזה מסובך, והטענה שלי היא שיש קהל שצמא לזה, צמא, צמא, צמא, ורק צריך לעשות את ה... לתפוס את הנקודה. אני אתן עוד דוגמה קטנה של יוזרים בכיוונים לא צפויים. אני שומעת מהרבה חברות שלי שהבנים שלהם קוראים ספרי כדורגל. יש הוצאות שלמות עכשיו של ספרים על כדורגל, על קבוצות, על שחקנים, ואלה הספרים היחידים שהבנים מסכימים לקרוא. מה רע בזה? מה רע בזה? זה נהדר שיתחילו לקרוא את הספרים האלה. משם הם כבר יעברו לאט-לאט לכל ההארי פוטרים של העולם ולכל שאר הדברים ויגלו מה מעניין אותם. אבל להתחיל, להפך, תעשו מלא, תוציאו על קבוצות כדורגל ישראליות, בואו נעשה שילוב של ספורט וספרות, יותר טוב מזה. אני חושבת שכל העולם הזה ממש ממש נשאר מאחור, חוסר הבנה של השוק, חוסר הבנה של המשתמשים, מין גישה אליטיסטית כזאת מיותרת לחלוטין. אתם רוצים שעוד אנשים יקראו? תעזרו, תעזרו לזה לקרות. זה לא תורה מסיני, זה באמת. כי מי ששמע אותי את הביקורות שלי על הקונצרטים, אתם מבינים שזה יחסית דומה. ואני חושבת שפה יש עוד אלמנט שהוא עוד הרבה יותר פשוט מקונצרטים, כי כן אנשים קוראים. הם קוראים. אז נכון, הם לא קוראים את הספרים שאתם חושבים שהם צריכים לקרוא. עזבו אותי, בחייכם. נקודה אחרונה, אתה חייב לקרוא את זה, של כאן 11, תוכנית פגז. באמת, תענוג של תוכנית, כל הזווית שלה נהדרת, הספרים שהם מציעים נהדרים. ממש. תענוג, ואני בטוחה שיש להם גם רייטינג בהקשר הזה, ואני ממש ממש חושבת שכל הסיפור הזה של ספרים יכול להתפוצץ, זה יכול לקרות, זה רק עניין של שינוי מחשבתי. דברו איתי, ספרו לי, מסכימים, לא מסכימים, מה אתם חושבים, אשמח מאוד מאוד לשמוע, ונתראה בשבוע הבא.