Hadas: ועל המוצר, הפודקאסט שלי שכל שבוע לוקח מוצר כלשהו ומנתח אותו מנקודת המבט של מנהלת המוצר. סליחה אם אני נשמעת קצת סטובה היום, אני אחרי צינון ממש קשוח, אבל בכל זאת החלטתי היום לעשות את הפעולה הטיפשית או האמיצה או החכמה או תגידו אתם ולדבר על מוצר ענק ומטורף אבל אני אהיה מאוד מצומצמת בפרספקטיבה שלי ואני רוצה לדבר על הסמארטפון. כן, כן, הקובייה הזאת של כולנו יש עכשיו בכיס או ביד, שאנחנו לא זזים בלעדיה, שאנחנו לא יכולים להעביר כמה, כמה זמן אתם יכולים להעביר בלי לבדוק מה קורה בטלפון שלכם, דקה, שעה, עשר דקות, חמש דקות? אז אני רוצה לדבר על זה, וכמובן שזה נושא בלתי נגמר לחלוטין, אבל אני רוצה להיות מאוד מאוד מפוקסת היום, ולדבר על כמה שינויים משמעותיים שהסמארטפון הביא לחיינו. והשינוי הראשון, שהוא בעיניי מהותי, טוב, כולם מהותיים, לא רוצה לדרג אותם, אבל השינוי הראשון שאני רוצה לדבר עליו הוא הדבר הזה שהטלפון בזמנו, במקורו, היה מקום לשיחות בין בני אדם. והיום, לדבר או להתקשר למישהו, להתקשר אליו, נחשב קצת חוסר נימוס. מה את מתקשרת אליי כאילו בלי לבדוק אם יש לי זמן, אם אני רוצה לדבר איתך עכשיו, מה זה ככה להתפרץ ולהתקשר אליי ולהפר את המרחב הפרטי שלי? העברנו הרבה יותר שיחות לוואטסאפ ולתקשורת כתובה שהיא גם א-סינכרונית ודרך אגב שם יש באמת דיון האם התקשורת הכתובה הזאת, ההודעות היא תקשורת א-סינכרונית או שאתם היום כשאתם שולחים וואטסאפ אתם מצפים לקבל תגובה יחסית מיידית. אני זאת שאלה שלמה ומעניינת אני חושבת שאנחנו בנינו לנו מין סרגל כזה של ממי אנחנו מצפים לקבל תשובה מיידית וממי לא. אבל בגדול, אחוז ניכר מהתקשורת שלנו עבר לכתיבה. ומה שמצחיק הוא שהרבה פעמים זה כתיבה, שהיא לא כתיבה. כלומר, אנחנו מקליטים הודעות קוליות, אני מקבלת הודעה קולית, אני מקשיבה לה ואני עונה, כלומר, החלק הוא האסינכרוניות. אני לא מכריחה אותך לדבר איתי עכשיו בלייב, אלא אני שולחת לך את מה שאני רוצה להגיד, ואת בזמנך החופשית תשלחי לי את מה שאת רוצה להגיד. מוזר, זה הכל מוזר. אם תחשבו על העולם שהיינו בו קודם, שהיינו מתקשרים, עונים, לא יודעים אפילו מי בצד השני של השיחה, עונים, מקיימים את השיחה, מדברים עם אנשים אחרים, כאילו העולם ממש ממש השתנה, זה מאוד מאוד מעניין. אז הסיפור הזה, שהוא דרך אגב גם מנוגד למה שהטלפון עושה לנו בזירות האחרות, כלומר... כאן, בעולם השיחות, אנחנו נורא נורא נורא שומרים על הפרטיות שלנו, על הזמן שלנו. אני לא אענה לך אם זה לא מתאים לי עכשיו, אם אני לא בקונטקסט הנכון, אם אני צריכה להתרכז ממשהו אחר. פה אנחנו ממש ממש שומרים על הזמן שלנו. מצד שני, אנחנו פשוט נותנים את המון המון המון זמן שלנו לגלול. לגלול, לגלול, לגלול, לגלול עם אותו המכשיר. זה ממש כאילו... פרדוקס כזה של איך אנחנו, איפה אנחנו שומרים על הזמן שלנו מפני אנשים אחרים, מפני האינטראקציות ואיפה אנחנו לא שומרים על הזמן שלנו. היום שיחת טלפון כזאת של פשוט להתקשר נחשבת פולשנית, כאילו מה זה נורא מוזר, או יותר גרוע מזה, זה גורם לי לחשוב כאילו אם מישהו מתקשר, מה קרה? מה קרה? מה לא בסדר? זה ממש כאילו הסיפור של את פנויה, אפשר לדבר, או על החלופין אם אפשר בכלל לסגור את זה באסינכרוני ובכתב, אז עוד יותר טוב. אז זאת מהפכה ראשונה. שעשה המכשיר הזה, ובעיניי זה נורא נורא בלתי צפוי. כאילו, הייתם חושבים שאם אני נותנת לכם מכשיר שאפשר להשיג אתכם בכל מקום, בכל זמן וכולי, ושאת יודעת מי מתקשר אלייך, שזה יפחית את רמת השיחות, את כמות השיחות, את אורך השיחות? בעיניי זה מוזר. אין לי הסברים פסיכולוגיים לדבר הזה, אם דווקא נשמע לי מחקר מעניין, מוזמנים לשתף בדעותיכם. השינוי השני שהגיע עם הסמארטפון, וזה אני חושבת שאני מציינת את המובן מאליו, זה כבר לא רק טלפון. לא רק שזה כבר לא רק טלפון, זה מחליף המוני מכשירים אחרים, החל מהמצלמה כמובן. GPS, פעם היה לנו GPS באוטו, אתם יודעים, עם מפות וכזה, זה היה גרוע, אבל היה. נגן מוזיקה, היה לנו מכשיר שהוא נגן מוזיקה. שלא לדבר על הארנק, שלא לדבר על פנס, שלא לדבר על כרטיסים לאירועים ולטיסות וכל הדברים האלה. יומן, היה לנו יומן מודפס. אמצעי הזדהות, אמצעי תשלום, כל הדברים האלה, עכשיו הם כולם בתוך המכשיר הזה, ומה שקרה כתוצאה מהמעבר של כל היחידות האלה, כל המוצרים השונים לתוך המכשיר האחד הזה, הוא שהטלפון הפך להיות הרבה מעבר לטלפון, זה כבר לא מכשיר לתקשורת. זאת מערכת ההפעלה של החיים שלנו, שם הכל יושב. הזהות שלי שם, האמצעי התשלום שלי שם, הקלנדר שלי שם, כל הדברים שאני צריכה בשביל לנהל את היומיום שלי, שם. ואם איבדתי אותו, זאת בעיה. למרות שגם עכשיו הכל ב-cloud, ואם איבדתי אותו, אני יכולה לשחזר מאוד מהר עם מכשיר חדש, עם בלוק חדש של הטכנולוגיה, אני יכולה לשחזר את כל השימושים. אבל הדבר הזה, שממכשיר שאמור היה להוציא שיחות ולעזור לי לתקשר עם העולם, זה הפך להיות המכשיר שמנהל את החיים שלי, הפרטיים, מה שנקרא. זו מהפכה מטורפת, באמת זאת מהפכה מטורפת. והאם סטיב ג'ובס חשב על זה? כשהוא אמר שלכל אחד יהיה מחשב קטן בכף היד שלו? האם הוא חשב על ההשלכות? האם הוא חשב על כל המכשירים האחרים והמוצרים האחרים שזה יהרוג? ואז כשיש לנו את כל הדבר הזה בתוך המכשיר הקטן, זה הוביל כמובן... לשלב שאני לא אדבר עליו, שהוא סיפור מהפכת הקשב. הסיפור שמרוב שנכנסנו בתוך עצמנו, אנחנו כבר לא מדברים עם אנשים אחרים, אלא אנחנו גוללים בפיד שלנו. מה עושה לנו כל הודאה, כל טינק כזה של הטלפון, למי אנחנו מרשים, למי אנחנו לא מרשים, כל הדברים האלה, לא אדבר עליהם. אבל אני רוצה להגיד שזאת מהפכה שבעיניי היא לא בהכרח צפויה. זה לא היה צפוי שכשייתנו לי מחשב, ביחד עם הסושיאל מדיה וכולי, ושיהיה בכף היד שלי, זה יהפוך להיות מערכת ההפעלה שלי, החיים שלי, תחליף להמון המון אינטראקציות סוציאליות עם אנשים אחרים. זה לא היה צפוי בעיניי, וכמובן שאנחנו, אני לא בטוחה בקשר למחירים שאנחנו משלמים, כן? אנחנו גם משלמים על זה הרבה הרבה מחירים. עוד דבר אחד שרציתי לדבר עליו, הוא שהסמארטפון נחשב... כמשהו סופר אינטואיטיבי, כן? כל הממשק וכולי, וכל הזמן אומרים ילדים, ילדים, ילדים קולטים את זה מיד, זה משהו שהוא נורא נורא קל לנו. ופה אני רוצה להגיד, חברים, המצב איננו כזה. זה אינטואיטיבי אולי למי שגדל לתוך הדבר הזה. אבל לאנשים מבוגרים, שלא לומר קשישים, כל הממשק הזה הוא מאוד מאוד לא אינטואיטיבי. הוא מסובך. הממשק שאין בו פידבק לחיוג, שהסיפור של לפתוח מסך, הסיפור של לעבור מאפליקציה לאפליקציה, כל עולם האפליקציות ולהוריד אותן וכולי, כל הסיפור של סווייפ. אני זוכרת שלימדו אנשים מבוגרים איך לעשות דאבל קליק על עכבר, וזה לא היה להם כל כך פשוט כמו שזה נשמע, ובטח ובטח שהממשק הזה הוא לא... אינטואיטיבי אולי הם. הוא לא מוכר להם, הוא קשה להם, וזה לא פשוט בכלל, שלא לדבר על זה שהם לא שומעים טוב, וקשה להם עם האלמנט של השמיעה של הדבר הזה, שיש פה בעיות מאוד גדולות, אנחנו מתייחסים אליו כאל מכשיר קסם, שכל מה שרוצים לשים בו אפשר, שנותן לנו המון המון המון אפשרויות חדשות, והכל נכון, אבל יש פה סוגים שונים של יוזרים שהוא עושה להם... אפקטים שונים על החיים. וחשבתי על זה לפני כמה שבועות, היה מיטאפ על מוצרים שעושים טוב בעולם. ומי שמכיר את אליקיו של אינטואישן רובוטיקס, שהיא מין רובוט קטן כזה שמדבר עם אנשים זקנים, ומטרתו היא להפיג את הבדידות ולעזור להם בצ'אלנג'ים של אנשים מבוגרים שחיים לבד. ואתה אומר לעצמך, אני אומרת לעצמי, הסמארטפון יכול לעשות את כל זה. הוא יכול לעשות הכל, באמת, לא צריך רובות מיוחד, במיוחד לא עכשיו בעולמות ה-LLM. אבל זה לא, כי זה לא עושה לאנשים המבוגרים את אותו האפקט, והם לא היו יודעים לתפעל את הדבר הזה ולגרום לזה לקרות, זה הרבה הרבה יותר מסובך. שלא לדבר על זה שהסמארטפון היה יכול להיות כלי הרבה יותר עוזר לאנשים מבוגרים, גיל שלישי, מזדקנים וכולי, וגם את זה אנחנו לא רואים. אז כשאנחנו מדברים על המשתמשים, אנחנו הרבה פעמים מדברים המון על השימוש של ילדים בסמארטפונים, מוקדם מדי, לא מוקדם מדי, של מתבגרים בסמארטפונים, המערכות הסוציאליות שנופלות, הלחצים, האינסטגרם וכולי, זה שהם לא יוצאים החוצה כי הם כל הזמן עם הטלפון. אני חושבת שיש הרבה פחות דיון על העולם של קשישים, וכולנו נהיה קשישים, וזה שגדלנו עם סמארטפון זה לא אומר שהוא יהיה לנו נוח כשנהיה בני 90. ואני חושבת שכל העולם הזה של הקבוצה הזאת של היוזרים הוא מוזנח ויש שם פוטנציאל אדיר, אדיר. וגם בכל עולמות הבריאות, שדובר עליהם בשנים האחרונות כהדבר הבא, נכון? אתם מכירים את גם אפל אמ... כאילו היה דיבור שהדבר הבא בסמארטפון יהיה כל עולמות הבריאות. אני חושבת שיש הרבה דברים לעשות בבריאות לפני הסיפור של בדיקות דם וכולי. אנשים מתמכרים ל... מי מתמכר לשעונים? ולסמארטפונים כאינדיקציות לבריאות ולטבעות של כל הדבר הזה. מי מתמכר? מי היוזרים? תחשבו על זה רגע. זה לא... זה טרנד. זה בדרך כלל, סליחה, כן, גברים, בדרך כלל בני 30 עד 50, כל אלה שפתאום גילו את עולם הלייפסטייל, שכמובן לא יקראו לזה לייפסטייל, ולא יקראו לזה דיאטה, יקראו לזה חיטוב, ולא יקראו לזה, לא יודעת מה, כל מיני מילים של דיאטות וזה, לא, לא, לא, עכשיו אנחנו בהעמסת חלבונים, מי מעמיס חלבונים? גברים, זה הכל. זה מין נישה כזאת, מאוד נישתית, זה עוד לא הגיע לבריאות באמת, בעיניי, בעיניי. בואו להתווכח איתי, כן? כמו שאני אומרת בכל פרק של הפודקאסט הזה, אני ממש ממש מזמינה אתכם להתווכח איתי. אבל אני חושבת שהרבה מאוד נישות של בריאות לא מטופלות, כמו שהן היו יכולות להיות מטופלות, שכל הסגמנט או היוזר טייפ של קשישים לא מטופל כמו שצריך בעולמות האלה של הסמארטפון. וזה כמובן פוטנציאל, אבל גם קצת הפסד בעיניי. ועכשיו נשאלת השאלה. לאן הולך העולם של הסמארטפונים? לאן זה הולך? וטרנד אחד שהוא מאוד משעשע אותי ומעניין, הוא האנשים שחוזרים למה שנקרא דאם פון, לטלפונים מטומטמים, טיפשים, טלפונים שכל מה שאפשר לעשות בהם זה להוציא שיחות ואולי אס-אם-אסים. זה ממש... אבל זה, אני באמת חושבת שזאת נישה, זה טרנד, זה לא משהו שהעולם באמת ילך אליו, אבל זה כיוון אחד. הכיוון השני הוא באמת שחלק ניכר מכל ההיצע הגדול הזה של מה הסמארטפון יכול לעשות, פתאום נלקח על ידי ה-LLMים כמובן. ולכן נשאלת השאלה, האם כל ה-LLMים וה-AI-Based Helpers וכולי, האם הם ישתלטו לנו על הטלפון? האם זה סופה של חנות האפליקציות? האם נצטרך רק אפליקציה אחת שהיא ה-LLM? לאן הדבר הזה הולך? יש הרבה דיבור על מכשירים אחרים, המון דיבור על מכשירים אחרים, OpenAI קנו את החברה של ג'וני אייב, המעצב האגדי של אפל, כי הם אמרו שהם הולכים לעשות חפיץ חדש, משהו יוצא דופן, השמועות נאות בין איזושהי סיכה שתקליט לנו את כל החיים ותנתח לנו ותנהל לנו, לבין סירי חדשה, אינטליגנטית שמסוגלת לעשות דברים, לבין מיליוני דברים אחרים. אז האם הטלפון יחזור להיות משהו שמיועד לתקשורת ושאר הדברים ייעשו על ידי משהו אחר? שאלה טובה, נכון? אני לא יודעת, אין לי מושג. זה גם הדברים האלה, הם מסוג הדברים שמדברים עליהם הרבה, אבל לא ראינו שהם מתקדמים בצורה מהותית בתקופה האחרונה. האם תהיה קפיצה? פתאום יגיע המכשיר החדש והמדהים שלא חשבנו עליו והטלפונים יאבדו את מקומם? לא יודעת, אני חושבת שאלה שאלות טובות. ולסיכום, אני רוצה להגיד שהקדשתי את הפרק הזה לסמארטפון מזווית קצת אחרת. אני תוהה אם זה היה לכם מעניין. אני אחזור טיפונת על הנקודות, רציתי לדבר על העובדה שכל העניין של תקשורת השתנה מזה שיש לנו סמארטפון. שכל העולם שלנו השתנה מזה שיש לנו מחשב בכף היד, ושכל הדבר הזה בעיניי, אנחנו עכשיו באיזשהו טיפינג פוינט שהולך להשתנות שוב. כלומר, הייתה לנו את תקופת הסמארטפונים, וזה הולך להשתנות שוב. המון המון השפעות שלא צפינו אותן, וקרו בגלל הדבר הזה, ויהיה מאוד מאוד מעניין לראות לאן זה הולך. חברים, תודה שהייתם איתנו, איתי, שביליתם איתי את 14 הדקות האחרונות, ואני מאוד מאוד אשמח לשמוע מה אתם חושבים. ונתראה בשבוע הבא, בעוד פרק של על החיים ועל המוצר. להתראות.