Hadas: שלום לכולם, אני הדס שיינפלד, אתם בעל החיים ועל המוצר, והפעם אני רוצה לדבר על אפליקציה שהיא שוברת כל מיני שיאים ומאוד מאוד מעניינת בעיניי. אם אתם רואים אותי בווידאו, סליחה, שכחתי להסתרק הבוקר. אז אנחנו רוצים לדבר על דואלינגו. למה דואלינגו סופר מעניינת? מהרבה סיבות. אני אספר מה גרם לי להתעניין מההתחלה. אני אגיד ש... הרבה פעמים בעבודה שלי כיועצת וכמישהי שמעבירה הכשרות וטריינינג על ניהול מוצר, יצא לי לשאול אנשים על אפליקציות שהם אוהבים ולא אוהבים וכו'. הרבה זמן אנשים מאוד מאוד אהבו את דואלינגו. ולאחרונה, אני מדברת על השנה האחרונה, אנשים נותנים את דואלינגו בתור דוגמה לאפליקציות שהם פחות אוהבים. שהם פחות אוהבים והם גם יודעים להגיד מה הסיבה. והסיבה היא בדרך כלל שכבר נמאס להם. והם לא רוצים להמשיך להשתמש, אבל ההרגל הוא כל כך חזק. תחושת המחויבות היא כל כך חזקה. הפחד מלהפסיד את הסטריק, את הרצף של הימים שאתם משתמשים באפליקציה באופן קבוע, יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום, לשבור את זה, יש לי כבר 500 ימים, יש לי כבר 300 ימים, אני לא אשבור את זה עכשיו. זאת הסיבה לשימוש, ולא הרצון ללמוד, ההשתפרות בשפה, כל הדבר הזה. לא. וזה גורם לאנשים תסכול, ומישהי כבר אמרה לי, אני שונאת את דואלינגו ואני מחכה ליום שיהיה לי את הכוח או מספיק עצבים בשביל פשוט להגיד לו, די, זהו, אנחנו, it's not working for me anymore. אז זה מאוד מאוד מעניין, זאת אפליקציה שבאמת גם איך שהם התחילו אותה וכל הסיפור ההיסטורי שלה מאוד מעניין, אבל לא ניכנס אליו היום. אני כן רוצה לדבר על זה בתור מוצר. ואם אנחנו מדברים על דואלינגו בתור מוצר, אז בואו נשאל, מה היא מוכרת? מה היא מוכרת באמת? מה האפליקציה הזאת מוכרת באמת? האם היא מוכרת ללמד שפה, או שהיא מוכרת לבנות הרגל, אוקיי? זה הציר של מה שאני רוצה לדבר עליו היום, ואנחנו נסתכל על זה כמובן מהעקרונות של ניהול מוצר, וגם מאיך התפתחה האפליקציה ואיך התפתחה החברה, וננסה למצוא את התשובות, כי הן לא ברורות מאליהן. ברור שמה שאנחנו חושבים שאנחנו קונים זה לימודי שפה. נכון? בשביל זה אנשים באים. אז בואו נתחיל באמת מהיוזרים. מי היוזרים? גם כאן, לאפיין את היוזרים זה לא כל כך פשוט. כלומר, אין סוג אחד של יוזר שבא כדי ללמוד שפה חדשה. יש הרבה מאוד מוטיבציות שונות ללמוד שפה חדשה. יש כאלה שרוצים באמת לשלוט בשפה וללמוד אותה לעומק. סוג אחד. סוג שני, שאני מתארת לעצמי שהוא די שכיח, אבל אני לא בטוחה, ושוב, יכול להיות שזו ההטיה שלי, זה האנשים שרוצים ללמוד לקראת נסיעה לחו"ל. חברה שלי שעכשיו בדיוק ביפן, סיפרה לי שהיא התחילה לעבוד עם דואולינגו-ליאל יפנית והיא מאוד מקווה שהמשפט "יש לי כפפה אדומה" יהיה שימושי לה כשהיא תהיה ביפן. אז הלימודים לקראת נסיעה לחו"ל זה משהו שהוא יחסית תחום בזמן, נכון? למרות שתמיד אפשר להמשיך גם אחרי הנסיעה. אחר כך יש אנשים שפשוט רוצים להכיר קצת, כאילו לזה, יש אנשים שרוצים לדבר בשפת האם של ההורים או הסבים. שמעתי איזה פודקאסט של מישהו שמספר שהוא ניסה ללמוד וולש, וולשית בעברית, כדי לדבר עם סבתא שלו, כדי להיזכר בזיכרונות מסבתא שלו וכולי. הוא התחיל עם דואלינגו, הוא חזר לאימא שלו לפטפט איתה, והיא פשוט אמרה לו, תראה לי, תראה לי את האפליקציה הזאת, וזרקה אותה בגועל נפש, והיא אמרה לו, לא, לא, לא ככה תלמד וולש. אז זה מעניין. ויש אנשים שזה פשוט תחביב, כן? הם אוהבים ללמוד דברים חדשים, והם ילמדו עכשיו גרמנית, ואחר תחשבו על זה מבחינת בניית תוכנית הלימודים, זה צרכים מאוד שונים, מאוד מאוד שונים. גם לפעמים יש טווח זמן, אני, הנסיעה שלי בעוד חודשיים, אני רוצה את המקסימום של החודשיים האלה, לפעמים יש לי המון זמן, לפעמים, שוב, זה רק תחביב, אני רוצה שיהיה לי כיף ולהמשיך לעשות את זה הרבה זמן. אז זה לא פשוט לבנות אפליקציה שתיתן לכל אחד מסוגי היוזרים האלה את מה שהוא צריך. זה לא, זה לא, לא פשוט בכלל. וגם... למיטב ידיעתי, הם לא שואלים בהתחלה מה המטרה שלך, אולי כבר כן, לא זוכרת את האונבורדינג עשיתי כבר מזמן. אבל גם אז, כאילו היום בעידן ה-AI ונגיע לזה בסוף, כמובן שאפשר לעשות הרבה פרסונליזציה וכולי, אבל בגדול אנחנו מדברים על אפליקציה אחת. אוקיי, אז אנחנו יודעים שאנשים בגדול באים בשביל ללמוד שפה, אף אחד לא בא בשביל לייצר הרגל. אבל האם העניין הזה של ההרגל... הוא הקושי המהותי בלמידת שפה. ואפשר לטעון שהוא הקושי המהותי בלמידה בכלל, ובעוד הרבה דברים שצריכים לייצר לעצמם הרגל. אני רוצה להגיד לכם שאני הולכת לפילאטיס פעמיים בשבוע, כל יום לפני השיעור זה להתחיל לשכנע את עצמי שאני הולכת מחר בבוקר, אני אקום מוקדם בשביל זה, אני אלך, אני אחזור. היצירה של ההרגל הזה, תשמעו, אני כבר לא ילדה ועדיין לא הצלחתי, ואני יודעת כמה זה חשוב ועדיין לא הצלחתי לייצר הרגל שאני לא צריכה. להילחם בו מנטלית ממש כל פעם לפני כל שיעור. אז פה רוצים לייצר לנו הרגל ללמוד, ויש להם המון המון טכניקות וטריקים. הראשון הוא כמובן הסיפור הזה של הסטריק, שסופר לך כמה ימים אתה נכנס באופן רצוף, בלי הפסקה, אף יום לא פספסת. אבל יש גם לידרבורדס, ויש פוינטס, ויש מה עוד, רשמתי לעצמי, פרנדס, וקווסטס, וגיימס, ומיליון דברים, שהם באמת באמת מומחים בהם. והם עוזרים לנו לתחזק את ההרגל, והנקודה היא שמתוך ההרגל תבוא הלמידה, אוקיי? כלומר, הם קשורים ביחד. ההנחה היא שאם תמשיכו ותתרגלו, תבוא הלמידה. כלומר, מה התחרות? מה התחרות של אפליקציה שרוצה ללמד אתכם משהו, שאתם רוצים ללמוד ממנה משהו? מן הסתם יש תחרות של אפליקציות אחרות, אוקיי, fair enough, זה one for one, כן? יש תחרות של פורמטים אחרים של למידה, היא יכולה ללכת לשיעור בכיתה, היא יכולה לנסות ללמוד מיוטיובים או מכאלה, חוגים, קבוצות, כל מיני כאלה, אבל אני אטען שהתחרות הגדולה היא לא לעשות כלום. כי קשה, קשה לייצר את ההרגל, ויותר קל לשבת ולראות נטפליקס. אז הסיפור הזה של התחרות, של מה אני אעשה אם אני לא אלמד עכשיו את השפה עם דואלינגו, הרבה פעמים, במקרה הזה, התחרות היא לא לעשות כלום, פשוט לא לעשות ולא ללמוד. ופה באמת הסיפור הזה של ההרגל ושל זה שאני אעשה את זה כל יום, זה נלחם בתחרות הזאת, התחרות האינרנטית, המוטיבציונית, המוטיבציה היא הדבר. אז דיברנו על היוזרים ודיברנו על התחרות, אוקיי? אבל איך נדע, איך טואולינגו מודדים הצלחה? האם הם מודדים הצלחה? מזה שנכנסתי יום אחרי יום אחרי יום, האם הם מודדים הצלחה בשיפור של למידת השפה, שזה כאילו המוטיבציה שלי, או שהם מודדים הצלחה, ומן הסתם גם וגם וגם, בכסף. הם צריכים לעשות כסף, נכון? זאת חברה עסקית, היא צריכה לעשות כסף. איך הם עושים כסף, אתם יודעים? אז יש להם כנראה אחוז של לקוחות משלמים, אנחנו אפילו יודעים מה אחוז, לא זוכרת, עשיתי במחקר פה. יש להם אחוז של לקוחות משלמים, אבל על מה משלמים, וזה מאוד יפה. הם מדברים כל הזמן על זה שאת הקור של הלמידה אתה יכול לעשות גם בתור משתמש חינמי. אנחנו לא נפגע לך ביכולת הלמידה, בתוכן, בהתקדמות וזה, בגלל שאתה משתמש חינמי. לא. התשלום הוא על אקסטרות, התשלום הוא על פספוסים בפלואו, על אם נשברת מבחינת התהליך והמוטיבציה ויום אחד לא נכנסת, על זה אפשר. לשלם כדי שדואולינגו תסלח לי, על תוספות של עוד סוגים של תרגול וכולי, על זה התשלום. לא ברור לי, קשה לאפיין את זה, האם, איך הם, זה באמת מין מארג עדין של המוטיבציה והלמידה ואיך תופרים את שניהם. כלומר, גם המודל העסקי לא באמת מסביר האם הם מעריכים יותר את ה-Longevity, את כמה זמן אתם לקוחות, או את רמת הלימודים. אני אגיד שאני חושבת שהמודל כן הולך יותר לכיוון התישארו איתנו. והם יטענו כמובן, שתישארו איתנו ובקורלציה לתלמדו יותר ותהיו יותר טובים בשפה. לא בטוחה. לא בטוחה שזה באמת מעודד אותי ושבסוף אני אדע יותר, אם אני אשאר יותר הזמן, או שאפשר היה גם להגיע, בואו נחשוב על מודלים אחרים, כן? אפשר היה להגיד, אני רוצה תוך חודש להגיע לרמה X, ולפי הרמות יהיה העידוד וכולי והלמידה וגם התשלום. וגם התשלום. אז אפשר היה לחשוב על מודל שכן יותר אליינס את מה שאני רוצה, כי אני לא רוצה חוג דואלינגו, אני רוצה ללמוד שפה. אז ליישר את עניין הלמידה עם המודל העסקי, אני לא חושבת שהם בהכרח עושים את זה היום. ומה שמעניין הוא שהם הבינו שיש להם פה סקיל מאוד מאוד מיוחד של יצירת הרגל, והם ניסו לקחת את זה לעולמות אחרים, לעולמות תוכן אחרים. למשל, לעולם של ללמוד מתמטיקה, למשל, לעולם של ללמוד שח, והיה עוד משהו מתמטיקה, שח, לא זוכרת מהדבר השלישי, ובמתמטיקה זה לא הלך, ובשח זה כן הלך. בשח הם רואים תוצאות מאוד מאוד טובות, ובמתמטיקה הרבה הרבה פחות. ונשאלת השאלה, למה? ואני חושבת שזה חוזר על המוטיבציה וללמה אנשים לומדים את זה. מתמטיקה... זה לא מסוג הנושאים שאנשים יגידו, בא לי להשתפר, אני רוצה, יש לי איזו מטרה כזאת ששווה לי לייצר הרגל, שיש לי עשר דקות פנויות ביום ואני אעשה קצת הרגול במתמטיקה, זה לא זה. במתמטיקה הדגש הוא, כמו שאמרתי, על להגיע לרמה מסוימת. אנשים עושים את זה כי יש להם מטרה מאוד מאוד ספציפית. ובזה, דואלינגו פחות טובים. שאנחנו בדיוק הצד השני. אני מפתחת הרגל, אני רוצה ללמוד, אני מפתחת תחביב. ואתם, דואולינגו, יכולים לתמוך בי בתחביב הזה, בואו תתמכו בי. עשר דקות ביום זה נהדר, כל יום, כל יום להיכנס לזה ולא לשכוח זה מצוין. באלמנט המשחקי של הדבר זה נהדר. ומעניין שהשפה היא איפשהו שם באמצע, נכון? היא גם משהו שאנשים עושים כי הם רוצים להגיע לרמה מסוימת, וגם משהו שאנשים עושים בשביל הסבבה שלהם ובשביל לאמן את המוח. אז יש לנו פה שילוב שבשפה הם נפלו בול על הנקודת האמצע הזאת, אבל כשמנסים לפרוט את זה ולראות איפה באמת החוז אז יש את העולם של לייצר הרגל, תחביב, השתפרות כזאת, שקורית לאורך זמן, לבין ללמוד משהו לעומק. וללמוד משהו לעומק, הם לא מיושרים. האינסנטיב לא מיושר, אני בטוחה שהם היו יכולים לעשות את זה, אבל האינסנטיב לא מיושר, ואני לא הכרתי עוד מישהו שאמר, עם דואלינגו הגעתי לרמה מצוינת בשפה. אני מכירה הרבה אנשים שאומרים, אני בדואלינגו כבר שנתיים, ומפטפט כמו עילג. אז זו נקודה מאוד חשובה בהבחנה של מה הם יודעים לעשות טוב, מה באמת המטרות, למה הם מתמרצים אותנו. והחלק האחרון והחשוב הוא כמובן לאן כל זה הולך ומה AI יעשה לכל הדבר הזה. אז אני זוכרת שכבר מזמן באמת שדיברנו על דואולינגו באיזה סדנה, מישהו אמר, זה היה מאוד עוזר לי אם הם היו עושים טיפונת פרסונליזציה שהיא אפילו לא מאוד מאוד אינטליגנטית, והיו שואלים אותי בהתחלה, מה הנושאים שאתה אוהב, מה מעניין אותך? ואז מלמדים אותי מילים מהעולם הזה. אם אני אוהב כדורגל, למדו אותי מילים על כדורגל, אם אני אוהב לבשל, למדו אותי מילים על לבשל. ואפילו את זה הם לא עושים, שהיום אפשר כבר ללכת הרבה הרבה יותר רחוק. היום אתם יכולים לתת לי מדריך אישי שידבר איתי ויתקן לי את השפה, והשיחות איתו יהיו גם כיפיות, גם ייתנו המון ערך, גם יהיו ממוקדות על הדברים שאני רוצה להתמקד, וגם כמובן פרסונליזד ברמת הפידבק שהם נותנים. המורה האישי, יש בו המון המון כוח, עדיין צריך יהיה לבנות עליו את שכבות הגיימיפיקציה. סטריקס זה קל, אבל לידרבורדס וכולי, לא פשוט. צריך יהיה לבנות איזשהו שילוב של כל הדברים האלה, אבל זה ברור לכולנו שזה העתיד, נכון? העתיד הוא משהו סופר סופר פרסונלייזד, שיצטרך להשתמש גם ביכולות המיוחדות שיש לדואולינגו. ופה החלק המעניין, כי אני חושבת שלבנות יועץ אישי שמלמד אותך שפה, זה יחסית. אל תתפסו אותי במילה, אבל יחסית קל בימינו, עם האלה לימים וכולי. אבל כל שכבת האינטראקציה, שכבת הגיימיפיקציה, השכבה שמייצרת את ההאביט, שבזה דואלינגו מצויני, הרבה יותר מסובך לבנות. הרבה הרבה יותר מסובך לבנות, שלא לדבר על קהל של מתחרים ולידרבורדס וכולי. ולכן, זה בדיוק מסוג המקומות שלדואלינגו יש בנפיט מאוד גדול, פור מאוד גדול על מתחרים. עם כל הידע שיש לה, והיא יכולה עכשיו לתפור את זה בצורה מאוד מאוד פרסומאלית, מאוד מאוד אינטליגנטית בשילוב של ה-AI, ולעשות פה משהו שהמתחרים יהיה להם מאוד מאוד קשה. ולא בגלל שהיא דואלינגו והברנד אנשים יכירו, אולי קצת, אבל לא בגלל זה, אלא בגלל שבאמת היכולות שלה וההבנה שלה בעולמות יצירת המוטיבציה והגיימיפיקיישן, אני חושבת שזה נקודה סופר סופר חשובה. אז יש פה מוצר סופר מעניין, נכון? יש לו המון המון סוגי יוזרים. הוא התמחה ביצירת ההאביט, ביצירת ההרגל, לא בהכרח ביצירת דוברי שפה חדשים במהירות וביעילות, זאת לא המומחיות שלו, אבל המומחיות שלו כן היא משהו שעכשיו בעולמות ה-AI אני חושבת שלא יהיה כל כך קל לשחזר. זה משהו מיוחד. להפך, הם יכולים לקחת את זה הרבה יותר רחוק ולנסות את כל סוגי ה... הדרכים לייצר הביט שהם יודעים לעשות אותם ולהשתמש בפרסונליזציה, מה יותר עובד עליי, האם עליי עובד הסטריק האישי שלי, ההתקדמות האישית שלי למטרות, או שעלי עובד יותר האלמנט הסוציאלי, כל הדבר הזה יש להם. יש להם את הדאטה, יש להם את היכולת, הם יכולים לעשות את זה. אז הנה לכם מוצר שהוא כאילו פשוט, אבל יש בו בפנים באמת שתי מטרות שונות וחשובות שמקיימות אחת את השנייה. ואחת מהן נשארת מהותית בעולמות ה-AI, ואת השנייה יהיה הרבה הרבה יותר קל לחכות, לשחזר, לנסות לעשות דברים חדשים. ההימור שלי הוא שדואולינגו יכולים לקחת את הקופה בעולמות ה-AI, אבל כמובן שהנבואה לא ניתנה לא לי ולא לאף אחד. ואם אתם ממכורי דואולינגו, ספרו לי, האם אתם עדיין מאוהבים, או שאתם כבר מהשלב של קצת ריזנטמנט ולא בא לי, אבל אני מכור ל-Habit? מוצר סופר מעניין, אני מקווה שנהנתם ונדבר בשבוע הבא.