Hadas: שלום לכולם, אני אדס שיינפלד, ואתם בעל החיים ולמוצר, הפודקסטלי שלוקח את החיים מנקודת המבט של מנהלת המוצר, ומסתכל גם על מוצרים תוכנתיים, סופטואר שאנחנו רגילים ומכירים בעולמות של ההייטק, וגם על מוצרים אחרים, או על קונספטים אחרים, או על דברים אחרים בעולם, מתוך החשיבה של מנהלת המוצר, והיום בחרתי בנושא, אתם בטח מי שרואה אותי ביוטיוב ראה שאני מחייכת יותר מהרגיל, כי באמת זה נושא אהוב עליי מאוד מאוד מאוד. ולחלוטין לא שגרתי וזה לחלוטין פרק נישה, אם זה לא מעניין אתכם אתם לא חייבים, אבל אני ממליצה, אני ממליצה כי יש לי רעיונות ויש לי מחשבות ויש לי מה להגיד ואני אשמח לשמוע מה דעתכם. הנושא שלנו היום הוא קונצרטים. אולי יותר דיוק הקונספט של קונצרט. וכשאנחנו אומרים קונצרט, תשימו לב שמיד אתם מבינים שמדובר במוזיקה קלאסית. נכון? כאילו, למרות שבאנגלית זה לא בהכרח, באנגלית מדברים גם על קונצרטים גם כאופעה של מוזיקה אחרת, אני חושבת. בעברית זה ברור, שכשאת אומרת קונסרט, את מתכוונת למקונסרט של מוזיקה קלאסית. ואני אגיד, אני אתן קצת רקע, טיפונת, אני ילדת מוזיקה קלאסית, גדלתי בכפר סבא, שם יש קרן המוזיקה, וכמעט כל הילדים לומדים לנגן בגיל בית ספר יסודי, ואני הייתי מחזור אלף של קרן המוזיקה הזאת, ובאמת ניגנתי כל התיכון, ניגנתי בצבא, ניגנתי בפילמונט הצעירה אחרי הצבא, יש לי תור במוזיקולוגיה, אני באמת חובבת כבדה של עולמות המוז מוזיקה הקלאסית ואני הולך לקונצרטים מאז שהייתי ילדה, בכפר סבא היו קונצרטים לילדים, אני זוכרת את זה, זו הייתה חוויה ומאוד מאוד נהניתי. בגיל התיכון בערך התחלתי כבר ללכת לקונצרטים של אפילה ארמונית, באמת אני חובבת קונצרטים גדולה, בעיקר קונצרטים של תזמרות גדולות, סימפוניות, פחות מדבר אליי מקלות ופחות מדבר אליי מוזיקה קמרית, אבל אני חושבת שמה שאני הולכת להגיד היום תקף לכל סוגי הקונצרטים של המוזיקה הקלאסית. בואו נדבר על זה מהפרספקטיבה של ניהול מוצר. קודם כל, כמנהלת מוצר אחראית ברמת הביזנס, אין שום ספק שהמוצר דואך. המוצר בדיחה, ה-users שלו, הקלאסים, הם אנשים מזדקנים מאוד. אני תמיד, תמיד הייתי מהצעירים בעולם הקונצרדים, היום כבר לא, אבל אני עדיין לא מהמבוגרים. שיער לבן עוד יש לי קצת אבל לא הרבה. אני עדיין מוצאת את עצמי יחסית בצד הצעיר של הקהל, אלא מרות שאני מבינה שאני כנראה יותר באמצע, ואולי אפילו לכיוון המבוגרים. בכל מקרה, הקהל מצטמצם מאוד. הקהל מצטמצם מאוד. מי שמנוי של אפי ארמונית כמוני במשך שנים, יכול לראות שלאט לאט גם יורדות כמות הסדורות שהם עושים, ויורדים כמויות הקונצרטים. מי שמסתכל קצת על שוק המוזיקה הקלאסית בישראל, שתזמרות נסגרות שהן לא מצליחות להחזיק את עצמן, כמובן שאין מימון מספיק מהמדינה והעולם של המוזיקה הקלאסית הוא ממש ממש עולם דואך. וזה נורא עצוב וזה לא צריך להיות ככה. אבל אני חושבת שמעבר לבעיות בחינוך, אנחנו לא מלמדים ילדים מוזיקה כמעט בכלל, וגם כשמלמדים אותם, מלמדים אותם דברים כל כך... סליחה, כן, אבל זה לא... אין פה מוזיקה אמיתי בבתי ספר. אז יש פה עניין של חינוך, ויש פה עניין של תרבות, ומשרד התרבות, ומה הוא רוצה לממן ולעזור, כי אמנות טובה אף פעם מעולם לא ממנה את עצמה. תמיד הייתה צריכה איזשהו סוג של פטרונות של המדינה, של השירים וכולי. אז אני, כל אלה אני מסכימה לחלוטין שאנחנו לא עושים מספיק, אבל הפרספקטיבה שאני רוצה לקחת היום היא שגם התזמרות עצמן וגופי התרבות עצמם לא עושים מספיק בשביל להביא את המוזיקה הזאת לקהל יותר רחב. עכשיו תגידו אפילו עמוד תעושה המון תוכניות עם ילדים ותלמידים וכולי, נחמד, נחמד. אני לא רואה ילד שבא הביתה ואומר לאמא שלו, אם הייתי בקונצרט מדהים היום בהכרעת תרבות, את חייבת לקחת אותי עוד פעם לקונצרטים. זה לא מסוג דברים שאפשר לעשות בתוכנית שהיא one-off, אפילו שבאמת זה קצת מכניס את הילדים לעולמות האלה, והבנות שלי זכו להנות מהדברים האלה וזה היה נחמד מאוד, אבל לא מדהים. הפילרמונט עושה גם הרבה שיתופי פעולה, והפילרמונטים טיסלאם, והפילרמונטים בריסחרו, והפילרמונטים של אמא ושבאם, נהדר. אני בטוחה שזה מכניס הרבה כסף וגם מביא אנשים לעולמות, אבל זה לא יביא אותם לשמוע קונצרטים קלאסיים להבנתי. תקנו אותי אם אני טועה עם מישהו שומע פה ויודע דברים אחרים. המקומות היחידים שאני רואה שהם ישירות מנסים להביא קהל חדש לעולמות הקונצרטים זה בפורמטים כאלה של הפילמונט בג'ינס, שזה עם קצת דרינקס בהתחלה וקונצרט מקוצר וקריין וכולי, זה עובד, בעיניי זה עובד ואני הולכת לקונצרטים האלה, אני רואה שהם מלאים. מלאים מלאים. אני רואה מההתנהגות של הקהל, שזה לא קהל שהוא קלאסי לעולמות הקונצרטים ואני חושבת שזה עובד, אני חושבת שאפשר לקחת את זה הרבה הרבה יותר רחוק. בהסתכלות שלי כמנהל תמוצר, אני אתן לכם דוגמה מקונצרט כזה שהייתי בו בשבוע שעבר. אז מה המהות של הקונצרט של הפילרמונט בג'ינס? זה קצת פחות פורמלי, יופי, הנגנים לא לובשים חליפות. בעיניי זה שולי. מה שכן זה קונסרט מקוצר, הוא לא עם הפסקה והוא לא מאוד ארוך. יש לו הנחיה של איזשהו celebrity, אז תכף נדבר על זה. יש drinks בהתחלה נחמד, וגם העולם עצמו הוא מוער יותר ויש מסכים שמראים את התזמורת בצורה יותר קרובה. אם יש סולן, אתה כאילו אתה רואה את זה בטלוויזיה. בוא נדבר על pros and cons. עובדה שזה עובד ואנשים מגיעים, אז אני מאוד מאוד בעד. ההנחיה צריכה להיות ברמה גבוהה וצריכה להתייחס למוזיקה. אם היא לא התייחסה למוזיקה, לא עשינו כלום. אם אנשים לא יצאו עם תחושה של, אה, הבנתי את המוזיקה, נהניתי מהמוזיקה, יש פה סיפור מאחורי הדבר הזה, אז לדעתי לא עשינו כלום. זה מה שקרה בקונצרט בשבוע שעבר, הנחה לי אור שליין, ותסלחו לי, אבל זו היה בדיחה. הוא באמת, זה היה הנחיה של שלוש דקות, והוא דיבר יותר על הקונספט של ג'ינס, כי אפרמונט בג'ינס לחלוטין, זה לא נתן שום ערך נוסף למשתמשים. למשתמשים, לצרכי הקונצרט, לאנשים שבאו להנות. ואני רוצה להגיד שמה צריכה להיות המטריקה של הצלחה בקונצרט כזה, היא צריכה להיות שהאנשים האלה יחזרו שוב וגם יביאו חברים. זאת המטרה הנכון, לפתוח לקהלים חדשים, אני רוצה שאנשים יצאו מהקונצרט ויגידו וואו, זה היה מדהים, פעם הבאה אני מביא חברים, אני מתקשרת עכשיו לחברים שלי ואני אומרת להם, פעם הבאה אתם באים איתי. קשה לי להאמין שמישהו יצא מהקונצרט הזה ששלא אין אינ ואמר את הדבר הזה? ואני רוצה להגיד שאפשר, אפשר רק צריך לעשות את זה עם קצת יותר צומת לב. מה מונע מאנשים לבוא לשמוע מוזיקה קלאסית היום? אני חושבת שדבר ראשון, יש את הקונספט של אני לא מבינה בזה, אני לא אוהבת את זה, לא שמעתי את זה בתור ילדה. קונסרט זה משהו מאוד מעונב, יש לו חוקים, אני לא מכירה את החוקים, ולכן פורמט שהוא יותר פתוח, פחות מעונב, מסביר את החוקים והנורמות, יכול מאוד מאוד לעבוד. אני גם רוצה להגיד שהמוזיקה עצמה, שהפורמט שהתבסס הוא הפורמט המעונב הזה שיושבים ולא מוכרים כפיים בין הפרקים וכל מיני כאלה זה מיותר בעיניי. השנה היא 2026, יכולים להיות קונסרטים קלאסיים בפורמט קלאסי למישהו מאוד שמרן ורוצה לשמוע ככה, אבל אפשר גם לעשות הרבה דברים הרבה הרבה יותר מגניבים, מעניינים, הסברים, לדבר עם הפסנטרן, לדבר עם הנגנים, באמת לתת חוויה שהיא מעבר למוזיקה עצמה, שתקרב את הקהל, שתגרום לו להרגיש יותר טוב, שתגרום לו להרגיש שהוא מבין, ובאמת תגרום לו לרצות לשמוע יותר. מעניין, האינסטגרם שלי כאקס מוזיקאית מאוד מאוד מבין שאני אקס מוזיקאית, כמובן שזה אחת היכולות שלו, ואני אספר לכם קצת על מה הפידש אני מקבלת, ותבינו איזה עולם שלם יש שם. למשל, יש לי פידש עליהם של מוזיקאים שניגשים לאודיציות, להודישנים לתזמרות שוות. האודיציות זה דבר מאוד מאוד מפחיד מלחיץ. אנשים עובדים בשביליהם, המון המון מתקבל כמובן אחד בכל פעם והמון המון אנשים מקבלים לא. יש לי פיד שלם של אנשים שמתכוננים להודיצות וגם של אנשים שהתקבלו ומספרים לכמה הודיצות הם הלכו לפני כן, לפני שהם התקבלו למשהו. סופר מעניין בעיניי, סיפורים אנושיים מזהזעים, דברים שיכולים לעניין ואפשר לעשות סביבם הרבה מאוד תוכן והרבה מאוד עניין אנושי, שאנשים יתחברו אליו. עוד מיקרוסגמנט שאני מקבלת, זה די-ג'אים שמשתמשים במוזיקה קלאסית בסטים שלהם והם הופכים את זה לטכנור והם הופכים את זה לכל מיני דברים סופר מהנים, הקהל מתפוצץ מרוב אושר ואין שום סיבה שלא יהיו דברים כאלה גם בפילמונט ובמקומות אחרים. אפשר לעשות את דברים מדהימים, המוזיקה היא התחלה, היא בסיס והפנייה לקהלים נוספים צריכה להיות מטרה. מטרה גדולה של אפילמואיד ולעשות קונצרט של אפילמואיד בדיסקו, לא יעשה את זה, הוא לא יעשה את זה כי אנשים יבואו לאחד הזה של אפילמואיד בדיסקו והם לא יבואו לשמוע מוצארט. זה לא אותו דבר. אז אם אנחנו כבר עושים, צריך לחבר את הדברים ולמצוא דרך, להנגיש, מילה שאני שונאת אותה בכל הקשר אחר, אבל פה זה באמת נכון, להנגיש, להביא את המוזיקה הזאת, את הדברים המדהימים שיש בה לקהל שלא מכיר. הוא לא גדל על זה, הוא לא התחנך על זה, להפך. הוא גדל על זה, זה מאופש וזקן ומיותר ופורמלי ויקר, מאוד מאוד יקר ולא, ואין לו שום עניין בדבר הזה. עכשיו תראו, אני כמו שהבנתם כבר חושבת שמודיקה קלאסית זה דבר מדהים. ואני חושבת שיש המון המון, זה כאילו, זה דבר מאוד רחב, אני לא אוהב את הכל, כן? יש דברים שאני אוהב, דברים שמחות, אבל הייתי מאוד מאוד שמחה אם הרבה מהחברים שלי היו חולקים את האהבה הזאת, כי היינו יכולים לעשות דברים מדהימים ביחד, אם היו קוראים דברים מדהימים ביחד. כשהפילמונית הייתה עושה אופרה בפארק, הפארק היה מפוצץ, ואופרה זה ג'נר לא פשוט, והרבה אנשים בכלל לא אוהבים, ועדיין. צאו לפארקים, דברו עם הקהל שלכם, תפתחו את הדבר הזה, תפתחו את הפורמט הזה, די למוזיקה החנותה עם הפפיונים והחוקים, ואז כן, עם הסוכריות עם הצלופן, שאתם לא תאמינו, אבל עדיין יש. אוקיי? אז נתת את כל המניפסט הזה, אתם מבינים שזה נושא שהוא בלבי, אבל בואו נחזור קצת לחשיבה מוצרית. אז דיברנו על היוזרים, דיברנו על המטריקות של מה זה מטריקה של הצלחה, אוקיי? ועכשיו אנחנו מדברים על באמת דרכים להגיע לסגמנטים חדשים. אני אגיד שעוד דרך, דיברנו על לשבור את הפורמט הקלאסי המעונב, לתת ערך מוסף של הסברים, תחושת הבנה, של פתיחות, לתת ערך מוסף של המוזיקה עצמה. תביאו די-ג'יי, שי נגן מוזיקה קלאסית, תעשו. הם עשו כזה בשילוב של ביגבנד והתזמרות, זה היה מעולה, באמת זה היה מצוין, תעשו, תרחיבו את הפורמט, תרחיבו את הפורמט. עוד רעיון בהקשרים של הרחבת הפורמט ופנייה לקהלים חדשים וכולי, הוא באמת שילוב עם עולמות אחרים, בצורות הרבה יותר פתוחות, בעולמות יותר פתוחים, בהופעות יותר פתוחות. כל הדבר הזה כדי להפחית את הפחד שיש לאנשים ולהיכנס לדבר הזה. ויש פחד, יש פחד, הוא לא פחד ברמת המשתק, הוא לא אימה, אלא הוא פחד שגורם לאנשים לא לרצות וחבל. צריך לעודד את הרצון, צריך לייצר דברים שמושכים, צריך לייצר הוקים שגרמו לאנשים להבין שמוזיקה קלאסית זה גם בשביליהם, שהם ייהנו מזה, שזה יעשה להם טוב, שיש פה משהו. עוד פורמט הוא כמובן יצירה של סטרים, של סלאבים. דודמל הוא הדוגמה הקלאסית, כן, יש סלאבים בעולם הזה. זה שאתם שמים מודעה עם תמונה וכותבים, המנצח הנארץ או זה לא ספיק, צריך לבנות את הפרסונות האלה כדי שאנשים יבינו והשם הזה יתגלגל להם ואז כשהוא יגיע להופיע בארץ הם ירוצו. אי אפשר בקמפיין אחד פתאום להרים דמות ולגרום לה להיות מושכת קהל. טוב, דיברתי הרבה, הבנתם שזה נושא שבאמת מעסיק אותי ואני חושבת, כל פעם שאני הולכת לפרמונית, המחיר הוא כמובן גם אחד הדברים, הקונסרטים מאוד מאוד יקרים, אבל הצעירים הם באמת יותר זולים, שם הם כן עושים מאמץ ואני חושבת שיש מקום לזה. באופן כללי, מי שרוצה לבוא איתי לקונסרט מוזמן, אני הולכת בדרך כלל לבד, כי אני לא רוצה להכריח את החברים שלי שזה לא מעניין אותם, אבל אני מאוד מאוד מאוד אשמח אם תבואו איתי. ואני אסביר לכם דברים ואני אנגיש לכם ותראו שיהיה לכם כיף. וזה היה פרק קצת יוצא דופן, אבל אני נהניתי וכמובן מחכה לפידבקים שלכם, תגידו לי מה חשבתם ובשבוע הבא נחזור לזה מוצר סטנדרטי שלנו, שאנחנו כולנו מכירים ואוהבים. עוד לא החלטת אימא, אם יש לכם רעיונות, דברו איתי. להתראות.