Hadas: שלום לכולם, אני עודש שיינפלד, ואתם ב... על החיים ועל המוצר. הפודקאסט שלי שמסתכל על מוצרים ועל החיים מנקודת מבט של מנהלת מוצר, והיום יש לנו מוצר שקצת פחדתי להתעסק איתו בעבר, כי הוא פשוט ענק. וחשבתי אולי לעשות כמה פרקים, אולי לעשות... לא יודעת, תגידו לי אתם אם אתם רוצים לשמוע עליו עוד כשנסיים את הפרק הזה, אבל המוצר הוא יוטיוב. מכירים? שמעתם? מוצר קטן? תראו, יוטיוב אפילו מבחינת, אם מסתכלים על כמות הביזנס שלה והגודל של החברה, אם היא הייתה מתנתקת מגוגל, היא הייתה אם הייתה אחת מהטופ חברות בעולם, כן? זה מוצר ענק, זה מוצר ענק מטורף, ובאמת אפשר לדבר עליו המון המון, ואני עדיין מחויבת לפורמט שלי של 14 דקות, אז זה מה שנעשה היום. אני מקווה שאתם שומעים יותר טוב, אני כל הזמן עושה ניסויים עם המיקרופון הזה, אני חושבת שבפרק הקודם דיברתי קרוב מדי אליו. עכשיו אני מנסה קצת יותר רחוק, תנו פידבקים, אני אשמח להשתפר גם בעולם הזה, ובכלל תנו פידבקים על הפודקאסט. אז יוטיוב, בואו נדבר על זה. מאיפה הכל התחיל? הכל התחיל מזה שכבר היו לנו יכולות לצלם וידאו, אבל לא יכולנו לעשות לו שיירינג, כי הקבצים היו קבצי ענק, והיה מאוד מאוד מסובך לעשות לו שיירינג, ומשם הכל התחיל, הכל התחיל מזה שתעלו את הקבצים. לאינטרנט, וכך תוכלו לעשות שיירינג עם אנשים אחרים. היו עוד מוצרים שעשו את הדבר הזה, אבל יוטיוב באמת הכי תפס, ומשם זה התחיל, מהשיירינג, מהסיפור של ההוסטינג, שזה יושב שם, ומהסיפור של לשלוח לחברים. עכשיו, לאט לאט הדבר הזה גדל בצורה באמת יוצאת דופן. אני חושבת שהטרנד של וידאו שנכנס לחיים שלנו בצורה כל כך כל כך משמעותית, במיוחד עם הסמארטפונים שיכולים כבר לצלם וכולם מצלמים וידאו, זה כמובן משהו שעבד ביחד עם הדבר הזה. ועכשיו ביוטיוב יש הכל. מבחינת התוכן באמת באמת יש שם הכל. החל משירי ילדים והדברים הכי הכי, תוכניות... קטנטנות לילדים וכל מיני דברים ודברים שקשורים לילדים ספציפית, עד ידע מדעי, הרצאות שאוניברסיטאות שוות וחשובות מעלות לשם ופותחות לקהל הרחב, כל הידע שאתם יכולים לחשוב עליו נמצא שם, מוזיקה כמובן, ליוטיוב יש תת לייבל שנקרא יוטיוב מיוזיק, שאנשים שמשתמשים בו בארץ הוא הרבה פחות נפוץ, אבל אנשים שמשתמשים בו נשבעים בו, מאוד מאוד מאוד אוהבים אותו. כמובן שהם הפכו להיות גם מפיק של תכנים, ויש תכנים שיוטיוב מפיקים בשביל עצמם, והדבר החדש, יחסית, כן, אנחנו מדברים על כמה שנים, זה כל הכלכלה הזאת של קריאטורס, אנשים שמתפרנסים מלייצר תוכן, נכון, הם עושים את זה באינסטגרם ובטיקטוק, אבל גם ביוטיוב, ונדמה לי, נדמה לי שיוטיוב גם נחשבים לאלה שבסופו של דבר המודל תמכו... מודל פיצוי שלהם לקריאטורס הוא הכי טוב כבר מההתחלה. הם עוזרים לקריאטורס כבר מההתחלה, בעוד שבפלטפורמות אחרות צריך כבר להיות גדול בשביל לקבל איזושהי חלוקת הכנסות. אבל לא ניכנס לזה, אני רק רוצה להגיד שקריאטורס וכל מה שהם קריאיטינג, ביחד עם הפורמטים של הרילס והשורטס, כמו שקוראים להם ביוטיוב, זה ממש התפתחות של עניין התוכן. אבל אם נחזור שנייה צעד אחורה, התחלתי ואמרתי שביוטיוב יש הכל. וזאת נקודה מאוד מאוד מעניינת וחשובה, כי בעצם אני חושבת שמעבר לעניין של ללכת לשם בשביל לראות שורטס, ואתם יודעים, לגלול ולתת למוח לנוח, ליוטיוב יש עוד value משמעותי מאוד, והוא באמת הסיפור הזה, שזה מקור ידע. אני לא הבנתי את זה, וזה לא היה לי טבעי, לאנשים בגיל שלי ובניסיון שלי, עד שעברתי לעבוד באיזשהו סטארט-אפ עם המון אנשים מאוד צעירים, יחסית, כן? וגיליתי שהם את החיפוש שלהם עושים ביוטיוב ולא בגוגל. אנחנו מדברים על לפני עולם ה-LLמים. הם, כשהם מחפשים משהו שהם רוצים ללמוד או להכיר או לדעת, הם הולכים ליוטיוב. אני אתן דוגמה, הסטארט-אפ שעבדתי בו התעסק בנושאים מאוד מאוד טכניים וגם כשהיינו צריכים הגדרות לנושאים הטכניים האלה, כל מיני best practices וכולי, הם היו הולכים ליוטיוב. כי שם היו הרצאות של המרצים הכי שווים ושם יש עכשיו צ'אנלים שלמים של אנשים שמסבירים עניינים טכנולוגיים וזה מקור הידע, זה הפך להיות באמת הגוגל בשביל למצוא מידע. באמת באמת יש שם הכל. והם מתחרים בנטפליקס בימינו עם יוטיוב טיווי והם מתחרים בספוטיפיי עם יוטיוב מיוזיק והם מתחרים ב-I לא יודעת מי עם יוטיוב קידס שהוא באמת גרסה שהיא ככה מסוננת ומצונזרת ומתאימה לילדים ובמיוחד לילדים קטנים יש שם הכל. אז מה, איך מודדים הצלחה של מוצר כזה גדול, אוקיי? זה באמת מוצר ענק זה מוצר שיש בו עשרות אם לא מאות מנהלי מוצר שבאמת מתעסקים בכל מיני עולמות שם, אל תשכחו שיחידת הערך שיוטיוב מניבה ממנה מבוססת על פרסומות. יש גם סאבסקריפשן, לא בדקתי את הסטטיסטיקות, אני מריחה שהחלק הניכר הוא הפרסומות, וכל העולם הזה של פרסום הוא מאוד מאוד משמעותי ושונה, ויש שם גם יחידה גדולה שמתעסקת בדבר הזה. אז מה הערך? מה הערך? איך מודדים שיוטיוב בכיוון הנכון? קודם כול, יש כאן סוג של מרקט פלייס, נכון? אנחנו צריכים שאנשים יעלו תכנים כדי שמי שבא יקבל את התכנים המעניינים שהוא יוכל לצפות בהם. אז זאת אומרת שדבר ראשון צריך לראות שהתוכן ממשיך לגדול כל הזמן. אנשים באים כל הזמן ורוצים להעלות עוד ועוד תוכן. הסטטיסטיקות של כמות התוכן שמועלית היא מטורפת, זה משהו כמו כמה שעות של וידאו שמועלות כל דקה. זה היה באמת מטורף מה שאומר גם, תחשבו על התשתיות. אוקיי? התשתיות שצריך בשביל להחזיק דבר כזה, מי מכם זוכר מתי לאחרונה או בכלל יוטיוב היה למטה? אי אפשר היה להיכנס ליוטיוב, לא יכולת למצוא את מה שאתה אומר. אני לא זוכרת. עכשיו, נכון שאני לא צרכנית כזאת גדולה של יוטיוב, אבל עדיין אני לא זוכרת דבר כזה. כלומר, גוגל באמת, אחת היכולות המטורפות שלהם זה התשתיות המדהימות האלה שמחזיקות את כל הדבר הזה, וזה באמת עובד. אז דבר ראשון... דיברנו על המטריקות, אז המטריקה הראשונה היא באמת שימשיכו לעלות תוכן, כי זה אומר שיצרני התוכן מוצאים שיש ערך בפלטפורמה, בשיתוף בפלטפורמה. ואחר כך, מה אנחנו צריכים לראות? האם שראו וידאו מסוים, האם שראו דקה מתוך הוידאו, או סיימו את כל הוידאו, מי שזוכר, בפרק שדיברנו על נטפליקס, דיברנו על זה הרבה, על איך מודדים אינגייג'מנט אמיתי של היוזרים עם התוכן. האם צריך לבדוק הכנסות של קריאייטורים, כי אז זה אומר שבעצם מצאנו תוכן שמעניין את היוזרים? זה כבר מטריקה לא פשוטה, אבל מאוד מאוד מעניינת, כי זה אומר שיש לנו את השילוב הנכון בין הקריאייטורים לבין הקהל, ואנחנו מצליחים גם למצוא את המאץ' הזה. האם יש פה עניין של חיפוש? באמת, אם אמרתי שיוטיוב היא באמת, יש בה הכל ואת כל הידע, האם אנחנו צריכים לראות שאנשים מצאו בחיפוש את מה שהם רוצים? זה לא פשוט. האם אפשר להסתכל על Daily Active Users? כמה אנשים נכנסים? Watchtime, אנחנו יודעים שבמשך תקופה ארוכה המטריקה של יוטיוב הייתה Watchtime, הם פרסמו על זה הרבה מאמרים, הם עשו הרבה דברים. יש דוגמה קלאסית, יש איזשהו מאמר, אני יכולה לחפש אותו, שמראה שהם רצו לעשות... להגדיל את ה-Watch time, עשו המון המון המון מאמצים, ובסוף הגדילו את ה-Watch time, אבל ההגדלה נבעה רק מהבאמת long tail של האנשים שכבר גם ככה יושבים 6 שעות, 7 שעות, 10 שעות מול יוטיוב, אז הגדילו שם עוד קצת, זה לא עזר בהכנסות. זאת אומרת ש-Watch time בפני עצמו הוא לא מספיק. אז צריך לבדוק מי זה האנשים שצופים, ועד כמה הם engaged, ועד כמה הם מרוצים, כל הדברים האלה. בדיוק כמו בנטפליקס, זה מטריקות סופר חשובות ובכלל בכלל לא פשוטות לכימות. שלא לדבר על זה שאנחנו מדברים על המון המון המון טריטוריות, המון המון שפות שהמוצר מוגש בהן, ואיך מחלקים את הדאטה הזה ואיך בודקים שאנחנו באמת בכיוון הנכון, לא פשוט בכלל. אני רוצה להגיד שביוטיוב יש עוד כמה דברים שהם ייחודיים ליוטיוב ומאוד מאוד מעניינים. למשל, הם היו הראשונים, והתחרות שם היא תחרות שונה בעולם של אמבדינג. קחו את הווידאו הזה מיוטיוב ותעשו לו אמבדינג באתר שלכם. ספוטיפיי לא נותנים את הדברים האלה למיטב ידיעתי, ובטח שלא נטפליקס. הסיפור הזה שאתם יכולים לשים את התוכן של יוטיוב איפה שאתם רוצים ולא חייבים להיכנס לתוך יוטיוב עצמו בשביל לראות את זה, זה החלטה מקצועית מאוד מאוד מורכבת. גם טכנית וגם למדוד והיא מאוד מאוד מעניינת. הם כמובן היו צריכים לעשות התאמות למובייל, כל מיני שירותי פרימיום, הסיפור של שורטס, הסיפור של כל הבנייה לפי אלגוריתם ולא לפי חיפוש, לדעתי זה גם היה משהו חדש, זה לא היה במקור במוצר שלהם. סופר סופר מעניין לאן המוצר הזה עוד יכול להתפתח. אז בואו נדבר קצת על העתיד. כולנו מכירים את יוטיוב כמו שהוא היום, נכון? קל. אבל לאן הדבר הזה הולך? ואני בטוחה שאתם כבר מכירים את זה שגם יוטיוב, כמו הרבה פלטפורמות אחרות, בזמן האחרון התמלא במה שאנחנו קוראים AI סלופ. כל מיני נזלת AI, אני לא יודעת איך לתרגם את זה. כל מיני קשקושים שאנשים מייצרים, אין לזה שום ערך. לא אומנותי, לא ביטוי, לא ידע, לא כלום. סתם, סתם, זה פשוט סתם. ויוטיוב התמלה בדברים האלה, ונשאלת השאלה איך יוטיוב, וגם שאר הפלטפורמות כמובן, יתמודדו עם הדבר הזה. איך הם יסמנו לנו שמשהו נוצר ב-AI? איך אנחנו נדע להיזהר, כן? זה לא וידאו אמיתי, זה לא באמת, לא יודעת מה, איזה מנהיג פוליטיקאי שיוצא מתוך פח אשפה ומראה לנו איך הוא הופך זבל לזהב, אלא זה באמת משהו שנוצר ב-AI. זה לא באמת חייל שמוציא תינוק מתוך בית עולה בלהבות, זה AI. הדברים האלה נראים כל כך טוב עכשיו, אני חושבת שזה אתגר מאוד מאוד גדול ליוטיוב ודומה, למצוא דרך להזהיר אותנו שאין פה משהו אמיתי, שמדובר על יצירה, ויצירה היא משהו אחר. אז אני חושבת שזה אחד האתגרים הגדולים, מזה שכולנו עכשיו יכולים לייצר וידאוים בצורה הזאת. יצאו גם דברים טובים, אוקיי? זה לא רק AI סלופ. אני רוצה לתת דוגמה. כשיוטיוב התחיל, כל הסיפור הזה של לעשות שיירינג של הווידאו הוציא דברים מעולים. אם אתם זוכרים, אני חושבת שבפרק על בית הספר דיברתי על סלמן קאן, שהקים את הקאן אקדמי. ואיך התחיל הקאן אקדמי? מזה שהוא היה סטודנט שגר רחוק מהאחיינים שלו, והם היו צריכים עזרה במתמטיקה. הוא היה מסביר להם, והם לא הבינו ממש מהר, אז הוא היה מקליט את ההסברים. ושולח להם את הווידאו, כדי שהם יראו בקצב שלהם, ולאט לאט. ואז שוב, לשלוח וידאו היה קשה, אז הוא היה שם אותו ביוטיוב. ואז הוא גילה שהמון אנשים מסתכלים על הווידאויים האלה ולומדים את המתמטיקה שהוא מלמד, שהוא תכנן ללמד רק את האחיינים שלו, והוא גילה שיש לזה קהל מאוד גדול. וככה התחיל כל החשיבה שלו על חינוך וכולי. אז הסיפור של שיירינג של וידאו, ושל שיירינג של דברים שאתם עושים, יש לו הרבה כוחות מעבר למה שאנחנו מצפים. ואני חושבת שגם ה-AI ייתן יצירת ערך לפני עצמו. אבל הסיפור של שנבין שזה AI, ושנדע להבין בין היצירות השונות, זה אחד הדברים היותר מסובכים ומורכבים. האלגוריתם של יוטיוב, אני לא מקנאה במי שצריך לבנות את האלגוריתם של ההמלצות. גם, יש איזה מחקר שהראה שאם אתם משאירים יוטיוב פתוח לאורך שעות וימים ולא נגידים, לא אומרים לו מה אתם רוצים, הוא, כמו כל אלגוריתם אחר, הולך לכיוון של הקצנה, הקצנה, הקצנה, הקצנה, ובסוף תגיעו לווידאוים של נאצים או של התעללות בבעלי חיים, כי הוא כל הזמן מנסה לגרום לכם להגיב, הוא כל הזמן מחפש את האינטראקציה. אז יש הרבה דאונסיידס לסיפור הזה של האלגוריתמים, אולי פעם נקדיש לזה פרק. ויש המון המון אפסיידס לפלטפורמה כמו יוטיוב, שבאמת היא מכילה את כל צרכי הידע של המין האנושי, יש שם הכל הכל הכל. ויש הרבה סימני שאלה, לאן זה הולך. אז לסיכום, דיברנו על יוטיוב, מקור המידע המטורף הזה, דיברנו על איך הוא התחיל, דיברנו על כמה מסובך למדוד אותו, דיברנו על סוגי היוזרים השונים, החל מהצרכנים ועד מי ש... מעלה תכנים, מה שנקרא היום קריאטורס, אבל גם חברות טלוויזיה והפקות והכול הכול נמצא שם. זה מוצר שבאמת עשה מה שנקרא דמוקרטיזציה לתכנים האלה. זה שכל התכנים של כאן, של תאגיד השידור הציבורי, נמצאים שם, אני חושבת שזה מגדיל להם מאוד מאוד מאוד את התפוצה, וזה ערך נוסף שכאן יכולים לתת ויוטיוב יכולים לתת. אז אני חושבת שיש בו המון המון המון קסם, המון אפשרויות, מוצר מטורף. תגידו לי אם אתם רוצים שנמשיך לדבר עליו, ובינתיים אני מקווה שהשארתי אתכם עם מחשבות מעניינות, ונפגש בשבוע הבא.