Hadas: פלד, ואתם בעל החיים ועל המוצר. הפודקאס שלי שמדבר על מוצרים, מוצרי תוכנת, כמו שאנחנו רגילים לעבוד עליהם, מי מכם שעובד בעולמות האלה, והמוצרים של העולם האמיתי, של החיים, שאני מתרגלת חשיבה המוצרית, חשיבה של נויון מוצר, על המוצרים האלה. והיום רציתי שנדבר על Word, או ליתר דיוק על מאבדי תמלילים, כמו שקרו להם פעם, כלומר, זה יכול להיות Word וזה יכול להיות Docs, או אם אתם משתמשו משהו אחר. עשיתי כבר כמה פרקים, היה לנו פרק על אקסל כקונספט, היה לנו פרק על פאורפוינט כקונספט, ועכשיו הגיעה התור של וורד, כי זה מאוד מאוד מעניין בעיניי מה שקורה עם המוצר הזה. וכרגיל, 14 דקות, אני אנסה להיות מאוד מאוד מתומצתת. הפעם דווקא לא נתחיל ביוזרים של הדבר הזה, שזה באמת הדרך הקלאסית שלי להתחיל בחשיבה מוצרית. הפעם אנחנו נתחיל בעולמות של הערך, של הערך של מה נותנת אפליקציה כזאת למשתמשות ולמשתמשים שלה, ואני רוצה להגיד שאני חושבת, ואני כבר מגלה לכם את הסוף, שהערך מאוד מאוד משתנה עכשיו, עכשיו בתקופה האחרונה, ולשם אני רוצה להגיע, אבל בואו נתחיל מההתחלה פעם, את שמעו, כשאני הייתי ילדה, וזה לא היה כל כך מזמן, במשרד עורכי הדין של סבא שלי ישבה פקידה. והיא קלידה, והיא דפיסה, איך קוראים לזה, מכונת כתיבה. היא קלידה במכונת כתיבה, שבהתחלה הייתה מכנית ואחר כך הייתה חשמלית, אבל לצורך העניין היא מייסתה טעות ממש או מש קדנה, הייתה יכולה לתקן את זה בטיפקס, והיא מייסתה טעות יותר גדולה, הייתה צריכה להקליד את כל עדף מחדש. ואיך שהסבא שלי כתב חזים, זה היה עם את על נייר בכתב היד שלו. אני מכרתי את כתב היד שלו מצוין, אני עדיין עד היום מכירה כתב יד של אנשים שעבדו שם במשרד, כתב של ההורים שלי, מכירה כתב היד של בנזוג שלי, האם אתם מכירים את כתב היד של הילדים שלכם? זה מין משהו, כתב יד ובכלל כתיבה ביד זה משהו שהולך ונעלם, נכון? זה מאוד מאוד מעניין. מה שדבר הזה עושה מאבד התמלילים? מה בעצם הוא עושה, או מה הוא עשה עד היום? אז דבר ראשון זה כמובן, תופס את המחשבות שלנו, כלומר, תיעוד. תיעוד של המחשבות שלנו, תיעוד של מה שאנחנו רוצים לכתוב. זה עוזר לנו לסדר את הרעיונות, לעשות עריכה, להתחנים, וזאת הדרך לתקשר, לתקשר, להעביר רעיונות, חומרים ובריאים, זאת דרך לתקשר אותן בצורה כתובה. רובנו מקלידים, נכון? מקלידים את הטקסט. אני יודעת שיש גם אנשים שמקריעים וזה הופך להיות יותר ויותר נפוץ, אבל בגדול אנחנו מקלידים והחלק שזה בעצם העברה של מחשבות מהראש שלי לכתב, לסדר אותם, לארגן אותם ולחלוק אותם עם אנשים אחרים. עכשיו... ‫אז חלק המשמעותי ב-World בהתחלה, ‫בעיניי, היה הסיפור של הפורמט, אוקיי? ‫לסדר את זה, לסדר את זה בפסקאות, ‫לסדר כותרות. ‫עד היום המשתמשים היותר ‫מתוחכמים רציניים בעולמות האלה ‫יודעים לסדר כותרות, ‫מסוגים שונים, תבלאות, אימג'ה, ‫הפורמט של הדף והעבודה עם הדף ‫והשוליים וכל הדברים האלה, ‫זה היה הערך המשמעותי ‫שנתן מאבד התמלילים להם. בני אדם, מפנה אתכם לפרק על פאורפוינט שמדבר גם על זה שזה יצר מגבלות בחשיבה שלנו, נכון? מה שנכנס בתוך סלייד אחד, כל החשיבה הזאת של סליידים, יש אנשים שמדברים על זה שזה מגביל אותנו, מגביל את החשיבה שלנו, אבל בכלל זאת, אחד הדברים שזה מאוד מאוד עזר. אז במשך שנים אנחנו מדברים על באמת פורמט שמטרתו היא העברה היותר נוחה של מידע. ואז הגיע גוגל דוקס. ומה גוגל דוקס עשה? גוגל דוקס הפך מעבר לעניין הכתיבה והתיעוד של המחשבות שלי, הוא הפך לכלי קולבוריישן, מילת המפתח, שיתוף פעולה. הסיפור הזה של הקומנטינג, של הקו-אדיטינג, שאנחנו יכולים, מה שאני רואה בלייב, מה מישהו אחר כותב, איך הוא עורך את ה... המסמך שלי ואין כבר יותר את המסמך שאני שולחת אליך ואני קוראת לו סופי ואת שולחת אותו אליי וקוראת לו סופי סופי וכל הדבר הזה נגמר אנחנו עכשיו בעולם של עריכה משותפת, של גרסאות, שהוורד זוכר את הגרסאות הקודמות, זה מהפכה ובעיניי, אם זאת הייתה התרומה היחידה של גוגל לעולם, זאת כבר הייתה התרומה משמעותית מאוד מאוד. אני מאוד מאוד חושבת שהדבר הזה שינה את כל דרך העבודה שלנו, כמובן שזה גם מאוד מאוד העיץ את דרך העבודה, הכל רצה הרבה הרבה יותר מהר, אבל גם באמת עזר מאוד מאוד לשיתופי פעולה, וזה... וזה דבר מאוד מאוד חזק עכשיו, אם אנחנו מסתכלים על זה כמנהלי מוצר, אם המוצר שלי הוא Word, מה המטריקות? מה המטריקות להצלחה? ואני חושבת שיש מטריקות להצלחה למוצר הזה Word בפני עצמו, ויש מטריקות הצלחה כמובן לעולם של הקולבוריישן. אני לא חושבת שהמטריקות פה זה כמה מסמכים נוצרו, אוקיי? זה לא משהו שאנחנו בהכרח יכולים להשפיע עליו, למרות ש... אם תחשבו עכשיו על העולם שלנו, זה כן מטריקה של איזושהי בריאות המוצר ואם אנחנו רואים שהיא בירידה, אז צריך לבדוק למה. אבל ללא ספק, יש כאן עניין של... נגיד, משהו, בריאות המוצר המאוד מאוד בסיסית כמה מסמכים נוצרו, כמה עבודה לקח לי עד שהמסמך היה מושלם, שלם, אני מרוצה ממנו, כמה פינג פונגים של קולבוריישן, מאוד קשה, מאוד מאוד קשה למדוד הצלחה של מוצר כזה. אני לא בטוחה שאיזשהן מטריקות באמת יכולות לעזור. שאין לו מנטריקות מורכבות, כי גם כמה זמן לקח לי עד שהשלמתי את המסמך, יש מסמכים פשוטים ויש מסמכים יותר מורכבים. אם מישהו כותב ספר במסמך וורד, אז מנסה להמזיקח הרבה מאוד זמן. אז גם שם צריך לחשב על סגמנטים וכו' וכו'. הבנתם למה אני מתכוונת. מה השינוי הגדול שקורה עכשיו? אני דרך אגב בטוחה משוכנעת במיליון אחוז, שכמות הכתיבה שנעשית באמצעות מסמכים כאלה, קטנה בצורה משמעותית, עם הופעתם של ה-LLM. אנחנו כותבים הרבה הרבה יותר באמצעות ה-LLM. זה שבסוף אנחנו אולי מעבירים את זה לפורמט של דוקס, ואולי זה נשמר אצלנו בדרייב כדוקס, ואולי אנחנו לפעמים אפילו פותחים את זה כדוקס בשביל לעשות כל מיני עריכות, זה עדיין לא אומר שאת התהליך הזה של החשיבה אנחנו עושים בעזרת ה-Word. ואני חושבת שזה המפתח, כלומר עד היום, Word היה כלי לטיעוד. כלי לטיעוד, כלי לש... שיירינג, כלי לקולבורציה, של תיעוד של טקסט, של רעיונות, של הדברים שאנחנו רוצים שיהיו מתועדים שם. אז זה היה כלי לתיעוד וכלי לפורמטינג, לבדה שזה בפורמט הנכון שכולם יכולים לקרוא וכולם יכולים להגיב עליו. אבל עכשיו, כשיש לנו את כלי המודלים, המעבד התמלילים... יכול להעלות רמה והוא אמור גם לעזור לנו לחשוב. אם תחשבו על זה, מה היה הדבר שכאילו ניסה לעזור לנו לחשוב, אבל באמת הלכ יותר לכיוון של הפורמט באפליקציות האלה? זוכרים את קליפי המפורסר? הי ידאס, נראה שאת כותבת מכתב, בואי אני אעזור לך לפרמט את זה כמכתב. אבל הוא עדיין לא עזר לי לעשות בריינסטורם על מה אני בעצם רוצה להגיד. הוא לא נישח בשבילי פסקאות שלמות, הוא לא אמר לי, תראי חסר פה משהו וכולי. אז כל החלק של הסיפור של לחשוב על זה, לעשות בריינסטורמינג, להבין מה בכלל אני רוצה לכתוב או להגיד, זה החידוש. והחידוש הזה לא נעשה בתוך וורד. לפחות לא בהתחלה. אני יודעת שהן כבר בדרך לשם והן כבר שואלים אותי אז מה בדיוק את רוצה להגיד ואיך אני יכול לעזור וכולי, אבל עדיין אני חושבת שאנשים הולכים לאל אלם עם ישירות בשביל לעשות את תהליך הכתיבה, מלמדים את האג'נט איך אני אוהבת את הפורמט ואיך אני אוהבת את הטון ואיך אני אוהבת את המבנה של המסמך ועד כמה להיות ורבוס, עד כמה לדבר בהרבה מילים או עד כמה להיות מקוצר ולעניין. כל הדברים האלה אנחנו מנדים את האג'נט ואז אנחנו עושים גם את תהליך החשיבה והבריינסטורינג וגם את תהליך הכתיבה בעולמות של ה-LLM. אז אני חושבת שאם מנהלת המוצר של Word או של Docs יושבת עכשיו ומסתכלת על סטטיסטיקות, אני מניחה שיש ירידה משמעותית בכמות המסמכים שהעבודה המהותית עליהן נעשית בתוך המסמך. אני מניחה שיש הרבה יותר ומאוד קשה למדוד, מאוד מאוד קשה למדוד, אבל אני מקווה שיש להם דרך להראות שהיום אנשים פותחים מסמכים שנוצרו בהל-אל-אם, עושים להם טיפה אידיטינג ובום, זה המסמך. נכון שעדיין הנקודה דוק, או נקודה דוק X זה הפורמט הקלאסי הסטנדרטי וכולם מתיישרים לגביו. וזאת שאלה מאוד מעניינת, האם הפורמט הזה של הכותרות והטקסט והאימוד, העמודים, ה-A4, יישארו? לא שאנחנו נהפוך לדיגיטליים לחלוטין, נייטיב משהו, ואז גם כל העמודים יכולים להיות בגדלים שונים? האם זה יעזור לנו בחשיבה? האם זה יעזור לנו בהעברת המסר? אני לא בטוחה, אבל תיאורטית אפשר. כבר לא מדפיסים, נכון? מי מדפיס כשמדפיסים? טוב, נגיד חוזים, כן? שצריך להיות להם משהו סטנדרטי, אבל מקומות אחרים ותהליכים. יצירתיים וחשיבה ואפילו פי ארדי. למה זה צריך להיות בעיה ארבע? למה אי אפשר דפים יותר גדולים ויותר קטנים? למרות שאני מודע כיוזרית שיש פורמט כזה נכון ב-word שאפשר לבטל את העניין של הדפים והדפטוף. זה פשוט flow אחד ארוך, נורא קשה לי. נורא קשה לי, אבל שוב, לא, ה-native לא נולדתי בתוך הדבר הזה. בקיצור, היום תהליך הכתיבה כבר הרבה פעמים נעשה בתוך ה-llm. זה כבר לא בהכרח בתוך מאבדת המלילים. ונשאל את השאלה, לאן ילך עולם מהבדת המלילים? האם הוא צריך להפוך להיות קנבס שאנחנו בו זורקים את כל הרעיונות שלנו ומסדרים אותן, ואם זה משהו יותר ויזואלי בכלל? האם הוא צריך להיות אדיטור? האם הוא צריך להיות ריוויור? האם הוא צריך להיות אג'נט? מה הדבר הזה, לאן הדבר הזה הולך, זה מאוד מאוד מעניין, אני מניחה שהתשובות ייקח להם עוד שנים, כן, אבל זה כבר תרגיל חשיבה מאוד מאוד מעניין, לאן הדבר הזה הולך. אני כן רוצה להגיד שהיום, איפה שאנחנו נמצאים היום, האינטגרציה עם למשל, גוגל, שכל תוצאה של ג'מינאי, אפשר מיד לעשות את ה-Save as a Doc, או Save as a Sheet, והוא מיד מפורמט מושלם, בעיניי זה Differenciator. ואנשים, כשהמודלים יהפכו להיות מאוד מאוד דומים, אנשים יעדיפו את החלק שהוא מיד מיד נשמר כדוק כמו שצריך, ולא צריך לעשות לו קופי, פייסט, לסדר, לסדר, כאלה. אני חושבת שזה הופך להיות אחד הפיצ'רים החשובים. ברור שגם OpenAI וקלוד כבר נותנים את זה ברמה מסוימת, עדפים לא נראים כל כך טוב, גם הפאר פוינט, אבל זה השתפר, ואני חושבת שהדבר הזה של להוציא את זה היום, לפורמט שאנחנו מכירים, זה קילר פיצ'ר. אני כן חושבת שבעתיד משהו פה הולך להשתנות. תהליך החשיבה שלנו משתנה, תהליך הכתיבה שלנו משתנה, תהליך העריכה שלנו משתנה, הקולאפוריישן נעלם פה איפה שהוא וצריך להחזיר אותו לסיפור. אני חושבת שהעולם הזה של כתיבה... עובר שקשוק משמעותי. אתם יודעים שאני אוהב את המילה הזאת שקשוק, כי אני ממש מרגישה אותה, אני מרגישה שהעולם שלנו ככה משתקשק לנו, האדמה רועדת והכל זז. אני חושבת שכל העולם הזה עובר שקשוק משמעותי, וזה יהיה מאוד מעניין לראות לאן הדברים הולכים. אין לי דרך לחזות, אבל תרגישו חופשי להציע אם יש לכם כיוונים. וזהו, רק רציתי ככה לזרוק פה את המחשבות האלה של איך התקדמנו מעולם הכתיבה בעת למכונת כתיבה. למעבד תמלילים לעולמות האיי-איי, ותשמעו, לכתוב בעט ואפילו בהיפרון זה כיף, יש בזה משהו. אני עדיין מחזיקה מחברת, אני עדיין מחזיקה יומן כשאני כותבת בו בעט. זה לא היומן היומיומי שלי שבו אני מנהלת את הפגישות, זה הקלנדר, אבל זה כן יומן של תיעוד ושל מחשבות ושל לא מחשבות עמוקות מדי, אבל דברים שאני רוצה לזכור אותם בהקשרים האלה. יש לי חיבה למכשירי כתיבה והיא לא תעלם, אבל אני טוהה אם אנחנו הדור האחרון. האם הילדים שלנו, הנכדים שלנו, איך הם השתמשו בדבר הזה, שמח מאוד לשמוע את המחשבות שלכם ואת הרעיונות שלכם, ודרגו אותי בכל האפליקציות, שילחו לכל חבריכם וחברותיכם, וניפגש בפעם הבאה להתראות.