Tamar: אומרים, מחזור זה לא בעיה רפואית, והם צריכים להטיב עם בעיה רפואית. זה הבריף. היי וברוכים הבאים לראיון טוב, פודקאסט על עיצוב קריירה וראיונות עבודה, בשיתוף עם קהילת סטארט-אפ דיזיינרס, אני תמר סגורה, מעצבת בכירה ב-Dream ומרצה לעיצוב.

Omri: ואני עומרי דביר, Head of UX בנוקס, והאם באמת שווה להוריד משקל לקראת חופשה עם פנקקים בלי הגבלה?

Tamar: והיום, עבודה בצוות. יותר מעצבים, יותר בעיות.

Omri: בואו נתחיל! פאללה

Tamar: אז עמרי! אז עמרי! אתה היית השבוע בהגשות סוף סמסטר שלי, ורציתי לדעת איך היה.

Omri: מה, אז אומרי, זה חדש. אוקיי, קודם כל בוא נעשה את המסגרת, אנחנו צריכים סיפור מסגרת, ואיך...

Tamar: נכון, תמר מרצה לעיצוב בתואר שני בתקשורת חזותית ב-HIT, שנה ב' זה נקרא בשם החדשני, עיצוב במוצרים אינטראקטיביים.

Omri: אינטרקטיבי, אינטרקטיבי, פא פא צ'ו צ'ו צ'ו

Tamar: אינטראקטיבים. ואני, גם במקומות קודמים שלא הלמדתי, כל סוף סמסטר יש את ההגשה ואני מביאה פאנל של אורחים שייתנו פידבק ויחלקו מחוכמתם וניסיונם. הם בדרך כלל לא יכולים ואז יצא שאומרי בה.

Omri: מגיע כי אין לי תוכניות, אין לי מה לעשות ואני צריך את הבוסט הזה לאגו, שמישהו יקשיב לי. זהו, זה המערכת יחסים, אני נאמבו, נאמבו וואן, נאמבו טיו. וגם חשוב להגיד שהצורה שזה עובד, אני יודע שאנשים מדי מינים, תמר מתקשרת לעומרי ואומרת היי עומרי, היי איש, מעניינים, אתה שומע?

Tamar: בדיוק. הוא הבסט פולבק שלי.

Omri: יש לי איזה הגשה, אם אתה יכול, פליז, אני יודעת שאתה עסוק, אתה עוזר לזקנים וטף, אבל אולי... לא. אני מקבל זימון ללוז, ובזה זה נגמר, ואז אני פשוט מופיע, ואז אני שם.

Tamar: נכון, סתם, אני שולחתי את הזימון מלא זמן מראש, ופשוט אין לי זמן ללוב. ואתה לא היחיד, כאילו, זה גם עומר מורג ידידנו, ועדן גיל ויאנה, שכולם גם יתארחו אצלנו, כי יש לנו מעגל חברים כזה סופר מצומצם.

Omri: שמן זה, שמן זה למתחילים.

Tamar: סמסטר. אם אתם רוצים להתרשם מהתוצרים המעבבים של הסטודנטים שלי, אז אתם מוזמנים לראות את הפוסט שפרסמתי על זה בלינקדאין. ובאמת היו תוצרים יפים בעיניי, אז אני רוצה לשמוע מה אתה אומר עכשיו מאחורי הגב שלהם. בהתחשב בזה שהם נגיד לא מקשיבים לפרק הזה.

Omri: מאחורי הגב מול הקהילה. לא, אני אמרתי גם שם וגם בחדר וגם אחרי החדר, אני חושב שהיו עבודות ממש ממש טובות. שוב, אני גם מלמד ויצא לי לראות המון סטודנטים, אני יודע מה זה בערך, כמות הזמן שהאנשים האלה משקיעים וכמות הידע, ותמיד... את יודעת, כשאנחנו, כשמזמינים אנשים לתת פידבקים לעבודה של סטודנטים, תמיד צריך לעשות את הפקטור הזה, שקל לנו לחשוב, אוקיי, אני בעבודה, הנה עבודות של אנשים שהם סיניורים, משמונה שעות, זה לא זה, זה חבר'ה שהם כאילו, הם עוד לומדים לסחוט, וצריך לתת את הפידבק יחסית לזה, ואני חושב שהיו עבודות ממש ממש טובות. ובאופן מפתיע, החלק שבדרך כלל קשה לאנשים מתחילים, זה UI. מובייל, כאילו, את יודעת, איקסיט טוב, והיה שם הבנה מאוד מאוד טובה, היו שם עבודות כאילו... אם הייתי רואה את הפורטפוליו הזה שאנשים הציגו, כאילו, ואת אומרת, הנה בן אדם עם ארבע שנות ניסיון, הייתי אומר, כן, נשמע לי נורא הגיוני. היה באמת עבודות טובות. אני כן אגיד ש... אוקיי, עוד פעם במסגרת, שהבריף אומר זה בואו תעשו איזושהי חוויה דיגיטלית לשפר חוויה רפואית. זה בעולם הרפואה. עכשיו, הפקטור המעניין פה זה שאנחנו די יודעים את זה, בבתי ספר לעיצוב יש רוב נשי מובהק. הכיתה שלך היא בערך 80-20, זה נשמע הגיוני? ואנחנו יודעים שסטודנטים אוהבים לפתור בעיות שקרובות אליהם. נשים פותרות בעיות של נשים. והיינו פאנל של שלושה גברים שצריכים לתת פידבק לאפליקציה לחיזוק רצפת האגן. אתה יודע, היה שם סרטן השד, היה שם מעקב אחרי מחזור, כל הדברים ש...

Tamar: אהה זה לא ממש מעקב אחר מחזור, אני רוצה לחדד כדי להרים לסטודנטיות שזה היה לאנדומטריוזיס. אומרים, מחזור זה לא בעיה רפואית, והם צריכים להטיב עם בעיה רפואית. זה הבריף. ואני ואני יודעת שאתם לא מבינים איך אנחנו מדממות שבוע בחודש ולא מתות.

Omri: חיות בטבע לא עושות את זה. תמר, אני לא מבין לא בטבע ולא בנשים, אז... אבל ברגע שעוברים את החוסר נוחות הקל הזה בכיסא, אני חושב שהיו פרויקטים סופר מעניינים, והיה גם פרויקט על אלרגיות, והפרויקט על וויד, כי היה שם קבוצה אחת של גברים, ומה גברים עושים, אם לא לחשש. אבל אני חושב ש...

Tamar: יש אהה

Omri: בגדול, גם במחשבה, גם בחיבור הזה של עולם אמיתי עם דיגיטלי, עולם ה-hardware-software שהוא תמיד מעניין, אז קודוס, קודוס, קודוס, לך ולתלמידים, באמת עבודות טובות.

Tamar: כן, אני חייבת להגיד שאני כל סמסטר יש את השלב הזה שאני כאילו אומרת, The eagle is not going to land this time, כי זה לא הולך לקרות. היה לנו סמסטר מקוצר בגלל המלחמה עם ערן, הסמסטר התחיל בחודש דיליי, ואי אפשר להעריך אותו, כי מתחיל עוד סמסטר. אז כאילו העריכו אותו טיפה, זה היה עשרה שיעורים במקום, שלושה עשר,

Omri: אהההה אהההה

Tamar: זה לוז מאוד מאוד מאוד צפוף לעשות תרגיל שהוא כלול בתוכו גם הגדרת הבעיה שרוצים לפתור, גם מחקר על הבעיה, גם מחקר על המשתמשים, גם אפיון, גם עיצוב, בהתחשב בזה שהם די לא יודעים לעשות אף אחד מהדברים האלה, כאילו יש להם סמסטר אחד לפני הסמסטר הזה שהם כן נוגעים במוצרים אינטראקטיביים, אבל זה לא... גם עכשיו, עכשיו אולי הם מתחילים לדעת, אבל כאילו לוקח הרי... לוקח זמן לכל מרצה, יש גם את הגישה שלו. אני בגישה שלי, יכול להיות שהיא כאילו ייחודית בנוף, באקדמיה, אני לא יודעת, אבל הגישה שלי אני רוצה שהם ישתמשו בפרויקטים האלה על תיק עבודות שלהם. כאילו, אני רוצה שהפרויקטים האלה יהיו כמה שיותר בהשקה שקורה במציאות, מבחינת היתכנות, מבחינת נראות של דברים, מבחינת התנהגות אפיונית. יש מרצים שמושכים לכיוונים יותר קונספטואליים, שזה אחלה לגמרי באקדמיה, אבל אני זאת שבאה להכין לעולם האמיתי, כי אני באה נורא מהעולם האמיתי. וזה הפורטה שלי, אומר שהרבה פעמים צריך כאילו to ground them, כאילו, אוקיי, בואו, שנייה, זה, למרות שכאילו טכנולוגית אנחנו פחות מגבילים אותם. מעניין נורא לראות שאני חושבת שכשסטודנטים מגיעים לשלב ה-UI, הם פתאום הרבה פעמים נורא מבולבלים, כי הם מגיעים נגיד מפרינט או ממרקטינג ודברים כאלה, וזה נורא כזה תעשה יפה, ואיזשהו רקע, ואיזשהו נאץ נאץ, וכאילו טיפוגרפיה שעושה דברים, ופתאום כזה אומרים להם, לא, לא, לא, לא, לא, פון סנסריפי, אפור מאוד מאוד מאוד מאוד כאה, רקע לבן, וכזה, אז איפה ה... איפה הפון? איפה הספארק? איפה הטאצ'?

Omri: אהההה איפה הייצור? תאץ' וספארק תעשו בזמנכם החופשי, פה עובדים. פה אנחנו עושים כסף.

Tamar: בדיוק, פה, זה בבית. אז פה הדברים צריכים להיות קריאים, פה הדברים צריכים להיות ברורים, פה הדברים צריכים להיות מוכרים, וזה יפה לראות איך בתוך ה-Restrictions האלה, אובייסלי, כל אפליקציה נראית שונה לגמרי, ויש לה עולם ויזואלי אחר שמדבר בשפה של מה שהם רוצים לעשות, ודווקא ה-UI ישב מאוד מאוד טוב, ואפיון זה נורא נורא קשה. נורא קשה, נגיד, היה שם... לפחות שלושה פרויקטים שיתחילו בשאלון על המשתמש, כי זה משהו רפואי. ואני תוך כדי סמסטר, כל פעם אמרתי להם, תחשבו רגע, תחשבו איך אפשר אולי את השאלון, אולי איך אפשר, איך אפשר, אפשר, אבל הם עוד לומדים, אז אין להם את הרעיון של איך אפשר להמציא מחדש את השאלון. אבל אולי אנחנו, אמרי, אולי אנחנו נצטרך להמציא מחדש את השאלון.

Omri: אהה אוי, לא, אנחנו, מתי הדור שלנו ינוח ונוכל להישען על הילדים? כאילו, למה אנחנו מגדלים אותם בכלל? זהו, אז באמת, עבודות מדהימות, תמיד כיף לבוא לראות את הילדודס, שנושכים באורפנו, נושכים לנו בעקבים, ולתלמידים, במקרה אתם מקשיבים, כל הכבוד, בהצלחה, ועלו והצליחו, או לא יודע מה שאומרים בטקס סיום כיתה א'.

Tamar: אוי אוי

Omri: אז תמר, בואי נגיע לנושא העיקרי שלנו, והיום אנחנו הולכים לדבר על הנושא ההפוך מפרק בלה בלה בלה בלה, ששם דיברנו על המעצב הבודד, יש כל כך הרבה שיחות על ה-Lone Wolf, המעצב שיושב לבד ונלחם נגד כל העולם, והיום אנחנו הולכים לדבר על ההופכי של זה, אנחנו הולכים לדבר על החיים בצוות, ומה האתגרים בלעבוד בצוות, מה היתרונות בלעבוד בצוות, איך אנחנו יכולים לעבוד יותר טוב עם צוות של מעצבים, אני יודע שלחלק מהאנשים שמקשיבים זה מרגיש כאילו אנחנו מדברים על צרות של השירים, זה מין כזה איך לטפל באונייה שלך, איפה להכנות את המטוס הפרטי, כי יש הרבה מאוד אנשים שבשבילם לעבוד בצוות זה החלום, הם רק רוצים עוד מעצבים, עוד פידבק, אנחנו נוכל בארוחת צהריים לדבר מה הפון שאנחנו הכי אוהבים, וזה נכון, זה מדהים, אבל זה לא רק זה, זה מגיע גם עם הרבה אתגרים.

Tamar: Obviously, כמו כל דבר בחיים, יש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן. לי יצא לעבוד גם כמאוד מאוד ג'וניורית, כאילו עבודה ראשונה, כמעצבת יחידה, ואז יצא לי לעבוד כמאוד סניורית כמעצבת יחידה. זה מאוד מאוד שונה. מסכימה שבשני המקרים, חסר, הפידבק חסר. אני חייבת להגיד שכן יש יתרונות ללעבוד לבד. אין עוד דעות שצריך להתחשב בהן. סתם, יש דעות, הן פשוט לא של צוות העיצוב. אבל אני חושבת, אתה חושב שכמעצבים אנחנו חיה חברתית או סוליסטית?

Omri: אהההה זאת שאלה טובה, כי אני חו... זה גם... זהו, יש לנו מודים, כאילו, ואנחנו מדברים הרבה על המוד הזה של להיכנס למערה, ותנו לי לעצב, והיו לי כל כך הרבה שיחות עם הצוותים שלי, שניהלתי במהלך השנים, של... אנחנו רוצים שיהיה לנו אזור של פיגמה שאף אחד לא נכנס אליו. ואני אומר, כאילו, אבל איך הפי-אמים ידעו? איך זה? לא, פי-אמים, צאו לי מה... צאו לי מהבית, לכו מהחצר שלי.

Tamar: כי אנחנו, כאילו לא זה, כאילו גם וגם, או לא זה ולא זה קצת.

Omri: אני צריך את המקום שלי, אבל מצד שני, אנחנו מאוד צמאים לפידבק, ואת יצירתיות זה דבר שהרבה פעמים, אנחנו אמרנו את זה מיליון פעמים, אינפוט זה אאוטפוט, ואם אנחנו מקבלים את האינפוט של מעצבים אחרים, אפילו אם זה לא בוא תסתכל על העבודה שלי, זה רק לראות מה אנשים אחרים עושים, ופתאום, אה, וואו, תראו איזה דבר מגניב הוא עושה, אולי אני יכול לעשות, איך עשית את זה? מה עשית בטריק הזה? אז אני חושב שיש המון המון אזורים שבהם העבודה בצוות היא נורא כיפית ואני חושב שגם דבר נוסף שם וזה משהו שהרבה מעצבים בודדים כל הזאבים שם בחוץ יכולים להכיר היה לי אני זוכר שהייתי באיזה צוות במיקרוסופט והייתי המעצב היחיד בתוך 100 איש בסייט הישראלי ואת ממש רואה בארוחת צהריים שכזה עם מי אני יושב? מי המשפחה שלי? כי כל אדם אחר כמעט יש לו משפחה, יש אלף מתכנתים, יש כמה PMים. עם החלוקים, כן. וזהו, ולרוב מאמצים אותנו ה-PMים, כי הם כזה, בואו, שב איתי, אנחנו האימו הזה, שכזה, בואו, שב איתנו עם המעודדות. אבל אני חושב שחלק מזה, יש את הצד המקצועי, שאנחנו אוהבים לקבל פידבקים, אוהבים לעבוד ביחד, לגדול ביחד, לדבר ביחד.

Tamar: אתה מכיר את הפרק הזה בחברים שהם ה-white coat labs וה-blue blazers? נכון.

Omri: ואז יש את הצד החברתי שהוא לא כלום, שאנחנו, כאילו למי אנחנו שייכים? מה הבית שלי?

Tamar: יש את העניין הזה, שוב, זה באמת קורה בחברות שהן יותר גדולות, שיש לך כאילו את מה שנקרא הגילדה שלך, שזה הצוות דיזיין, שזה המשפחה המקצועית שלך, ויש לך את הפוד, סקווד, איזה עוד שמות יש לזה? יש לזה מיליון שמות.

Omri: חתולי הרעם, אצבעי הנינג'ה, לא?

Tamar: נגיד, יש את הצוות המוצרי שלך, שזה יכול להיות כאילו אתה, PM, חמישה מפתחים, אולי יש לכם כאילו, לא יודעת, UX רייטר או אנליסט או וואטאבר, ואתם עובדים על מוצר מסוים או על פיצ'ר מסוים. עכשיו, כל חברה בנויה אחרת, וזה מייצר באופן מאוד מאוד טבעי את הקבוצות האלה שאתה מרגיש יותר שייך אליהן, שזה יותר המשפחה שלך. שנגיד איתם אתה תשב בצהריים, בוויקס, שהייתי שזה חברה ענקית, אתה לא יושב עם המעצבים, המעצבים בבניין אחר, בעיר אחרת בכלל. אז אתה כאילו עם הצוות המוצרי שלך, עם הקמפני, מה שנקרא. כרגע ספציפית, נגיד, אני יושבת, השולחנות שלנו זה open space, אנחנו יושבים עם המעצבים והפיימים ביחד, אז כאילו, זה המשפחה שלי, ואנחנו גם לא עובדים ספציפית על פיצ'רים מאוד ספציפיים. אבל אין ספק ש...

Omri: חחחח

Tamar: גם אם אתה עובד בסקווד או פוד או חתולי ארם, תרגיש הכי בנוח והכי טבעי לשבת עם your own people, שזה מעצבים, שיש לנו צרות משותפות, משותפות, שאני חושבת שזה בין היתר מאוד מאוד כיף שכשיש צוות, אז אפשר לעשות את הקצת דברים האלה מעבר.

Omri: צאו

Tamar: ללכת לכנס, לעשות איזה יום ביחד, אולי אפילו ללכת למיטאפ ודברים כאלה ולחלוק השראות. ובתור מעצב יחיד אתה באמת כזה... פה ואני אשב עם המפתחים ואני אקשיב לשיחה על...

Omri: על נודים ועל שורות קוד.

Tamar: אני רציתי להגיד על קוברנטיס, אבל כאילו, אוקיי, נודים.

Omri: גם אפשר. התכוונתי נודס, נודס. את רואה מה קורה כשאני מדבר בעברית תקנית? בעיה, זה המסר לא עובר. ואני חושב, כל מה שאת אומרת הוא נורא נכון, ואני חושב שיש עוד דבר שאנחנו קצת, קצת לא... כאילו קל לשכוח אותו, אבל אני חושב שלרוב, או בוא נגיד ב-99.887 % מהמקרים שאתה מעצב בודד, הדיווח שלך הוא לא לעיצוב. שכשאתה יותר מנוסה זה טוב, כי אתה יותר מחובר אולי, אולי אתה מדווח ל-CPO או ל-VP פרודקט, אתה מדווח לעולם הפרודקטי, שיש לזה המון יתרונות, כשאתה קצת פחות מנוסה, אתה יכול אפילו לדווח ל-CEO ואתה כזה, ה-CEO לא הולך לתת לי טריקים באותו לאי-אאוט, הוא לא הולך להראות לי איך לעשות וייב קודינג ב-Cloud, אז המון מהלמידה צריכה לקרות לבד, וכשאתה בתוך... בתוך צוות, לרוב יש מנהל עיצוב, או לפחות דיזיין ליד שלוקח עליך את האחריות הזאת, גם עוזר לך, גם תומך בך, עוזר לך לנהל את העבודה, עוזר לך לנהל את הקריירה. ושוב, אני חושב שלווי פי פרודקט הרבה יותר קשה לנהל קריירה של מעצב מאשר מנהל עיצוב, שיודע מה צריך, יודע איך לקדם, יכול להיות הצ'מפיון שלך בשיחות שכר ושיחות קידום, וזה עוד אחד מהיתרונות של להיות בתוך צוות, שהם... זה לא רק הנה חבורה של מעצבים שמשחקים ביחד, אלא יש פה מבנה ארגוני ויש מישהו שנלחם עבורך בכל מיני חדרים שמעצבים לא תמיד נמצאים שם.

Tamar: וזה במידה ומצאת מנהל טוב. ואני חושבת שמנהל טוב זה באמת מנהל שכאילו מגבה את הצוות שלו, וקצת... נלחם את המלחמה כביכול של אותה דיסציפלינה ואני תמיד מדברת על זה שכאילו אנחנו יושבים בשולחן חבר'ה שעובדים על מוצר מסוים והצוות הפיתוח אומר תקשיבו זה נורא יקר לפתח את זה זה ייקח מלא מלא זמן והפ.אם מדבר כאילו על road map ועל התחייבויות ללקוח ואנחנו מדברים על חוויית משתמש ולכל אחד יש את הקול שלו שהוא בעצם מה שהוא מביא לשולחן ומה שהוא אמור להילחם עליו אנחנו שומרי הסף של המשתמשים וחוויית המשתמש. ואני תמיד גם אומרת שכל הקולות הם חשובים, אין ספק בזה, כדי שהמוצר יהיה cohesive וישרת גם את החברה וגם את המשתמשים וגם את המוצר וגם את הכסף וגם את זה. כל הקולות האלה צריכים להישמע, אבל לפעמים כשזה כזה רק אתה, נלחם לבד. אז זה קול שמאוד מאוד קל לדחוק קצת, אז בסדר, אנחנו נעשה את זה יפה אחר כך. וכשמגיע מישהו שהוא מנהל צוות וכבר יש לו ה-reputation, את ה-say, אז הוא יכול קצת יותר כזה לדפוק על השולחן ולהגיד, לא, לא, חבר'ה, אנחנו דחינו את החוויית משתמש מספיק, זה חשוב, זה זה, והוא כאילו נותן לך את הגיבוי הזה, שזה יתרון מאוד מאוד גדול. כשבאמת יש לך מנהל... שעושה את העבודת מנהל שהוא מעצב, שעושה את עבודת המנהל כראוי, בעוד ש... כי PM, שוב, יש לנו פרק שלם על זה ואפשר לעשות על זה אולי אפילו פודקאסט שלם, אבל כאילו, ילחם את המלחמה הזאת to a certain extent מבחינתי.

Omri: אהההה מתוך המאה אחוז של האחריות של PM, החוויה היא רק איקס אחוז, ויש לו עוד דברים אחרים לדאוג להם. ואני חושב שאני גם נורא מתחבר, כי אני הרגשתי את וכשאני מדבר עם מעצבים בודדים, אני אומר את זה המון. יש הבדל בין, את יודעת, את מגיעה לאיזשהו negotiation, ואז אוקיי, צוות התכנות חושב ככה, צוות הפרודקט חושב ככה, ודלית חושבת ככה. וכאילו דליתי המעצבת, וברגע שזה לא הדעה של בן אדם, אלא לא, לא, זה גישת העיצוב של החברה, וזה פתאום קצת מקום אחר בשולחן, וזה נושא אחר, אני אומר, כאילו גם מעצב בודד הוא מחלקת עיצוב של אחד, וצריך לחשוב ככה, אבל כשיש גוף עיצובי, יש כמה מעצבים, אז יש להם גישה, ויש להם דרך, ויש להם road map, ויש להם תקציב, כלומר לגוף עיצוב יש תקציב, והם יכולים להוציא את זה על תוכנות או על הכשרה. אז אני חושב שיש המון המון יתרונות, אבל בואי, אנחנו לא עושים את הפודקאסט הזה בשביל לדבר כמה הכל מדהים. אנחנו אוהבים לדבר על הבעיות. אז בואי נגיע קצת גם לאתגרים, ואילו רק כדי לגרום לכל הזאבים הבודדים שם בחוץ, לא להרגיש כזה רע, לא כאילו, לא לראות רק מה אתם מפספסים, אלא גם יש בעיות, גם יש אתגרים אמיתיים שאנחנו מתמודדים איתם, גם כמנהלים, גם כמעצבים בתוך צוות, כי את יודעת, את בקרוב אצלך, כשיש כמה ילדים, הם צריכים לחלוק את הצעצועים, וזה לא קל.

Tamar: כן, האמת היא ש... אני לא יודעת כמה אתה מכיר את זה, אבל כאילו, יש כזה רחש שאנחנו מתחילים כנראה בקרוב לעבוד על איזה משהו חדש. יש אולי איזה פיצ'ר ריקווסט, איזה משהו ב-Roadmap, מדברים על זה שהולך להיות איזה שייני ניו פיצ'ר, וכל אחד כזה, אני, אני, אני, אמורה, אמורה, אני, וכולם כזה, פתאום, לא יודעת, מדובר נגיד סתם על דשבורט, ואתה כזה, אז קראתי מלא מאמרים על דאטה ויזואליזיישן במקרה.

Omri: וכל המעצבים מרהירים, מרהירים.

Tamar: פתאום אתה כזה כל אחד והמומחיות שלו. בדיוק.

Omri: זה מזכיר לי את הדוקטורט שעשיתי ביוון על דשבורדים לסייבר

Tamar: אתם זוכרים את הפורטפוליו שלי כמה שיש בו? הוא עתיר בממשקים. אז יש נורא את העניין הזה של כאילו מי עובד על מה. ושוב, יש חברות שבהן אתה עובד על המוצר שלך, the this is it, אבל בחברות יותר קטנות הרבה פעמים קורה שמגיע פיצ'ר חדש ולמי הוא הולך. our winner is lucky number.

Omri: חחחח אהההה

Tamar: אז כן, יש את העניין הזה אצלנו. ספציפית נגיד, אני יכולה להגיד שאני מרגישה שהמנהלת מאוד מאוד מנסה להצמיד פיצ'רים ליכולות הכי חזקות של מעצב, כאילו, למעצב עם היכולות הכי רלוונטיות. יש משהו שייני, ואתה כזה, אני רוצה את זה. וזה בדברים הכיפים, ויש את הדברים הפחות כיפים של כזה, שוב, בחברות גדולות יש מישהו שאחראי על הדיזיין סיסטם, אבל בחברות יותר קטנות הדיזיין סיסטם הוא בין כולם, הוא מין קונטריבושן כזה. יש אנשים שהם יותר פיגמה-אוריינטד, יש אותנו. אל תיתנו לנו להתקרב לכובד של הדיזיין סיסטם. אז יש גם את הדברים הפחות כיפים שצריך כאילו לתחזק אותם. וכל הדברים האלה נופלים כזה בין כולם, ומי לוקח יותר, וזה כזה קצת כמו... אתה משאיר כזה כמה כלים בקיאור, ואתה כזה אולי לא תשים לב שזה שלי, והיא פשוט תכניס את זה למדיעה.

Omri: חחחח

Tamar: אולי זה פשוט יקרה מעצמו אם אני אעצום עיניים חזק.

Omri: אז את נגעת פה בכמה דברים, אני אתחיל מה... בואי נשקע בראשון, ואין מה לעשות, גם הבן אדם הכי לא תחרותי, הוא תחרותי במשהו, וזה לא חייב להיות בהכל, אתה יודע, יש אנשים שהם... את באה ואת יכולה לשחק איתם כאילו פינג פונג. בחופשה בהוואי, והם כאילו, את יודעת, הם ישימו סרט וישימו מגינים, וכאילו, אני הולך לחסל אותך, אז כאילו, למה? אחרי זה אנחנו עושים אירופי בבריכה, מה הסיפור? אז זה אנשים שהם כאלה. ואני חושב שגם הבן אדם הכי פחות תחרותי, ואני לא כזה תחרותי, אני, יש לי אגו, אבל אני לא כאילו חייב לחסל את כולם, אבל אני חושב שאנחנו כל הזמן משווים, כל הזמן מסתכלים. ואם זה לא לבדוק את המשכורות, זה לבדוק למי יש את המסך הכי גדול, ולמי יש את העכבר הכי חדש, ולמי יש את הכיסא הכי קרוב ל... את יודעת, לפעמים כשעושים כזה reshuffle במושבים, גם מתחיל כזה הרכשים של כאילו, אז מי הולך לשבת ליד החלון? מי הולך להיות קרוב לחלון? אני רוצה את החלון. או יש תמיד את המושב הזה, שהוא כאילו עם הפנים לחדר והגב לקיר, ואז אף אחד לא רואה שאתה בוואטסאפ, וכאילו, אני רוצה לשבת שם. אז...

Tamar: אהה

Omri: התחרותיות היא בכל מקום, וזה באמת אחד ההבדלים הגדולים. כשיש מעצב אחד, הכל הולך למעצב. אין דבר כזה שכאילו, טוב, אז את הדבר הזה נביא למתכנת פרונטנד, הוא יעצב את זה. לא, הכל עובר דרכך, וזה אפילו לא עובר את המחשבה של כאילו, מעניין, מי יקבל את הדשבורד הזה? אבל כשאתה מגיע לצוות, וזה מי, זה כזה שניים ומעלה. לא משנה אם זה עשרה אנשים או חמש עשרה אנשים, למרות ששם זה כבר מתחיל להיות יותר אזוריים, ברורים, אבל... את מגיעה לצוות של שלושה, ארבעה, חמישה, וזה קצת, כמו שאת מתארת, זה free for all, וזה מי שבא עם כרטיס וכזה, מי רוצה דשבורד? דשבורד? דשבורד? ומתחילה המלחמה הזאת, ואני חושב שאנחנו כל הזמן מנסים לקחת את הדברים הטובים, כי אנחנו, אתה יודע, תמר, בלב אנחנו עדיין ילדים, ואנחנו רוצים שיעריכו אותנו, וכמו שאנחנו היינו בני שש ורצינו שיתלו את הציור שלנו על המקרר.

Tamar: חחחח

Omri: אנחנו עדיין רוצים שיתלו את הציור שלנו על המקרר בגיל 40, וכשיש AllHands והמנכ״ל בא ואומר כאילו, וכל הכבוד לצוות הזה, על העיצוב הזה, על המוצר הזה, הולך לעשות לנו המון כסף, ואנחנו כזה, כן, זה אני עשיתי, זה אני עשיתי. וזה טוב כשזה אתה, כשזה לא אתה, כאילו, אתה קצת שמח בשביל החברה, ואתה גם כזה, למה לא מדברים על העיצובים שלי? גם אני עשיתי דברים יפים. וזה יכול להיות נורא קשה, ולפעמים זה מוצר ספציפי, וגם יצא לי לעבוד במקומות. שהזרקור זז, את יודעת, לחברה יש תמיד את הזרקור, ונגיד ב-H1, הכל זה הדשבורד הזה, כולם מדברים עליו, ואתה מרגיש שהוא ראש העולם, ואתה כאילו החלוץ של הדבר הכי חשוב, ואז, אתה יודע, השעון מתחלף, H2, טוב, מעכשיו אנחנו מובייל, הכל מובייל, מובייל, מובייל, ואז פתאום כזה, אבל לפני רגע הייתי, כאילו, התלמיד הכי טוב בכיתה, למה אתם לא אוהבים אותי יותר? אז כשאנחנו בצוות, החלוקה הזאת היא קשה.

Tamar: האמת היא שכרגע, כאילו, כל פעם שמגיע מעצב חדש, אתה כזה אולי הגיע הכוכב החדש העולה, ועכשיו כולם, כאילו, זה גם, זה כמו ילד חדש. אולי הוא הולך לגנוב לי את הספוטלייט עכשיו, ועכשיו ייתנו לו את כל הפרויקטים הכי שווים.

Omri: כן, לגמרי.

Tamar: אולי תגידי, אנחנו לא מגייסים מלעדות יפות, סתם. אני עכשיו, יש לנו משרה חדשה ואני עשיתי ריפריה למישהי שקוראים לה תמר ואמרתי למנהלת שלי, על האורנה שאני מיוזמתי מביאה מישהי שקוראים לה תמר לצוות. אז כאילו, כל העניין של תחרותיות הוא מאוד נוכח. אני כן חושבת שמעצבים בטבע שלהם. יש להם אלמנט של תחרות. אני כן חושבת שספציפית בעולם העיצוב מוצר, אנחנו פחות תחרותיים מעולמות אחרים.

Omri: חחחח

Tamar: אני כאילו באתי מעיצוב פנים, אני חושבת שבעיצוב פנים זה זה ברמת המגעיל בין מעצבי פנים אחד לשני ודווקא בעיצוב מוצר, אנחנו כולנו יודעים, אנחנו חלק מהקהילה והקהילה שלנו כאילו מהממת ותומכת וגם בתוך העבודה, כאילו, אנחנו בסופו של דבר מאוד מפרגנים אחד לשני, מאוד רוצים שדברים יהיו טובים כמה שיותר אנחנו חולקים ידע אחד עם השני ואנחנו עושים דברים ביחד ואנחנו חברים יש בתוכנו ייצור קטן שרוצה להיות הכי טוב, שזה ממש ממש ממש בסדר. אבל יש גם באמת את העניין הזה של כאילו אנחנו עובדים כצוות ואנחנו צריכים להתיישר למשהו, שזה נגיד משהו שמאוד אין כשאתה מעצב יחיד. אתה כזה, אני יכול לעבוד בפיגמר, וואטאבר, כאילו, אהלה בבעלה. ופתאום כאילו יש לה, אתה עובד בצוות ויש איזה מישהו שכזה, לא, בוא ניתן שמות לכל הליירים, ואתה כזה, וואט, וואט, וואט, וואט, וואט, וואט, וואט,

Omri: אהה חחחח אצלי בבית, אני שם ספגטי על השטיח, ככה זה בבית של ג'וי, פה כיף, מה זה פתאום שמות לכל הלאירים?

Tamar: בדיוק. אז אפשר לאכול את העוגיה, אצלנו אפשר לאכול את העוגיה מעל הכיור, אם אתה רוצה. אז יש נורא את העניין הזה של כאילו, תהליכי עבודה כבר מסודרים שצריך להתיישר אליהם, באמת כאילו דרך עבודה מסוימת בפיגמה. עכשיו שוב, יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות, כאילו, לא תמיד בא לנו ולא תמיד כאילו...

Omri: חחחח

Tamar: יש לנו את הזמן ואת הקפסיטי לעשות את הדברים האלה, אבל אני חושבת שכאילו מי שבא מעולם של כאילו להיות מעצב יחיד, פתאום להיכנס לאיזשהו structure יכול נורא נורא לעזור לך להבין כזה. יש אנשים שממש צמאים לזה, אני רוצה להגיע למקום שעובדים בו מסודר, אתה מכיר את זה? כאילו, ואתה כזה, למה שתרצה את הכאב ראש הזה? מסודר. כן.

Omri: כן, כן. זה מהדברים שאנשים אומרים, והם לא באמת רוצים את זה, וזה מזכיר לי את... אני לא יודע את זה בחיים, אבל בואי נדמיין חבר שלי שרואה איך טונאמי, ואחד הדברים, לא אני, תמר, זה לא אני, ואחד הדברים שאת רואה זה, את יודעת, לוקחים את הרווקים המושבעים האלה ודוחפים אותם למגורים משותפים. ואת רואה פתאום כמה קשה להם לחלוק ספייס עם עוד בן אדם, וזה כזה, אבל אני אוהב שהצלחות בלמטה של המדיח, למה אתה שם את הצלחות בלמעלה? וזה, וזה, זה כזה, איזה מין בן אדם שם צלחות למעלה? ככה אנחנו נעשה ילדים, ככה נגדל את המשפחה, ואני חושב שגם אנחנו כמעצבים...

Tamar: אני לא בטוח שאני לא יודעת אם אני יכולה להגיד ככה כזאת אחרי חבילה

Omri: זהו, אני אלמד את הילדים שלי לשים צלחות למעלה, ככה, נראה לך שככה מגדלים רוצחים, אוקיי? ואני חושב שבאיזושהי רמה גם אנחנו כמעצבים, המעבר הזה מלהיות המאצגר, לכולנו יש שיטות, לכל אחד יש כזה, אוקיי, אני יודע, אני עובד מלמעלה למטה, ויש לי קאברים לכל פלואו, ואני עובד לעבוד עם סקשן, ואז מגיע עוד מעצב, הוא כאילו, למה אתה עובד עם סקשנס? מה הרעיון בסקשנס? או... אנחנו עכשיו גם, אני לא ניכנס לזה עמוק מדי, אבל תקופה שכזה, פתאום הגיעה מהצוות כזה, למה אתה עובד עם פיגמה? למה אתה לא עובד ישר לקוד? ואז עכשיו אנחנו צריכים להתיישר על משהו, והרגע הזה שבו אתה לא יכול לעשות מה שאתה מאמין שהוא נכון, וזה לא אומר שאחד צודק, אחד טועה, זה פשוט דרכים אחרות לעשות דברים. אבל חלק מהטבע של לעבוד בצוות זה להתיישר לאיזושהי שיטה. ואני חושב שזה... את יודעת מה, הפגישות הכי ארוכות שאי פעם היו לי והדיונים הכי ארוכים שאי פעם היו לי היו כזה על איך אנחנו מסדרים קובץ פיגמה. כי לכל אחד יש את הדרך שלו, לכל אחד את השיטה שלו וזה בדיוק זה, זה כאילו הרעיון של מורידים את הנעליים בכניסה לבית? מה, ואנחנו גרים פה בוותיקן? מה קורה פה? אז הזה של למצוא את האמצע ולהתפשר על דרכי עבודה, שלא לדבר על עיצוב, פתאום מגיעים...

Tamar: אהה

Omri: מגיע מישהו ואומר, כאילו, מהיום אין יותר פופאפים, הכל פאנלים מהצד, וזה... תגיד, אתה... מאיזה כוכב אתה? מה זה הדבר הזה? אתה שונא עיצוב?

Tamar: אתה שונא את המשתמשים שלך? כן. קטע כי כאילו, כשיש מצב אחד, כשאתה עובד על הדברים לבד, ונגעת בהכל, אז אתה יודע שהכל תחת אותם חוקים. ואז פתאום, כשאתה מגיע לחברה גדולה יותר, אתה פתאום נכנס לאיזה אזור אחר במערכת, ואתה כזה נפתחת פה מגירה, יש לנו מגירות? אני כאילו...

Omri: אהההה

Tamar: מה? איזה מוזר. מה? יש פה גלילה? כאילו... ופתאום...

Omri: רגע, זה כאילו, את מסתובב בבית, יש לנו עוד שירותים? מתי הדבר הזה קרה?

Tamar: כן, זה כזה. יצא לי עכשיו כאילו להוריד איזה פיצ'ר לפיתוח, ואז המפתח, שהם כאילו עובדים על דברים קצת יותר רוחבית, פתאום הוא אומר לי, באזור אחר במערכת זה נראה ככה. אני כזה מסתכלת. ואז יש את הקטע הזה שאתה אומר, טוב, אני מתיישר למה שמהצבע אחר עשה, אני פה הפרדה כי זה, לא יודעת, use case שונה, אני מנסה לשכנע אותה מהצבע השני לעשות את זה, ואז זה לא יפותח לעולם. כאילו, יש הרבה הרבה עניין של ולא כזה הכל...

Omri: אהה

Tamar: אני יודע הכי טוב, אני המעצב הכי טוב, אני מאוהב את הדברים שלי, כאילו יש הרבה הרבה עניין של להגיד כזה, טוב, בוא נעשה את זה אחרת. עכשיו, בסופו של יום, אני כאילו בעיה ופתרון, בסופו של יום, כשאנחנו מעצבים, לפחות, לא יודעת, המעצבים הטובים בינינו, אני רוצה להגיד, המעצבים, כן, יש לך כזה מסך, ואתה מתחיל לעצב אותו, ואז אתה כזה, רגע, אולי זה יכול להיות אחרת, ואז אתה משכפל אותו. ובתוך כאילו יום יש לך כזה 20 שכפולים של המסך הזה, ואפשרויות עם אולי רק חלקים אחרים ששכפלת בצד, וקומפוננטות ואפשרויות וזה. כי בסופו של דבר אין תשובה אחת, זה יכול להיות במגירה, וזה יכול להיות בפופ-אפ, וזה כאילו מודל, וזה יכול להיות מסך בפני עצמו. ויש pros and cons לכל אחד מהם, אז כאילו, זה לא שבאמת יש תשובה אחת ואתה אומר, חבר'ה, חבר'ה, אנחנו לא עושים יותר פופ-אפים. כאילו, העניין הזה של כאילו...

Omri: אהה

Tamar: להתגמש גם כשזה לא היה שלי, זה היה של מישהו אחר. זה משהו שאני חושבת שצריך ללמוד קצת כשעושים בצוות. ואני חושבת שחשוב נורא לזכור שכאילו לא על זה יקום וייפול, כאילו לא על זה תקום ותיפול חוויית המשתמש.

Omri: זהו, יש לנו כל כך הרבה מלחמות ביום-יום, זה המשפט הקבוע של כאילו, choose your battles, זה כאילו, אם אתה תמות על כל גבעה, אז יגמרו לך הגבעות, אתה מת בלי סוף, כאילו, יש עוד מלחמות לעשות, ואני יכול לספר לך סיפור, אני עבדתי בחברה והיה לי צוות עיצוב, וזה ממש, זה היה תחילת בניית הצוות, זה גם כזה הניסיונות הראשונות שלי ממש לנהל בסקייל, ו...

Tamar: אז מצאת מלא

Omri: הסתכלנו על איזשהו עיצוב, ושוב, זה היה מחולק לאזורים, כל אחד אחראי על משהו, ומישהי הציגה עיצוב, ואחד המעצבים היה לו, היה לו כאילו, פידבק מאוד חזק, כאילו, ממש היה לו, כאילו, אני יודע מה הדבר הנכון פה לעשות, והיא כאיזה, לא, לא יודעת, נראה, ובאיזשהו שלב, הוא פשוט, אתה יודעת, בלילה, במחשכים, הוא נכנס לקובץ שלה והתחיל לשחק שם בדברים. וזה מין כזה, It's a huge no-no. אתה לא נוגע בקובץ של מישהו אחר, אתה לא נוגע לו בעיצובים, זה לפשפש במגירת תחתונים של מישהו אחר. ואז זה הפיצוץ הנקי, היה צריך, כאילו, את יודעת, להביא... היה צריך להביא negotiators כדי לחבר את הדבר הזה עוד פעם. אבל... וזה מקרה קיצון, זה לא קרה לי עוד פעם מאז, אבל אני חושב שגם אחד האתגרים זה...

Tamar: אהההה

Omri: המעבר הזה מהדעה שלי היא הכל, עם ההבנה שיש מנהלים ויש תכנון ויש מגבלות, אבל עיצובית מה שעל הדף זה אני. ואז פתאום יש עוד דעות, ואני צריך לצפות בעיצוב, שאולי אני לא מסכים איתו, יוצא החוצה וכזה מתקבע בדפי ההיסטוריה, ואנחנו צריכים פשוט להיות בסדר עם זה. כי יש עוד דעות, עוד צוותים, ויש לנו עוד גבעות, כמו שאמרת. אז אני חושב שגם אחד השרירים שמעצבים בצוות צריכים לפתח, זה קצת להיות בסדר עם זה שלא הכל הוא בדיוק הדעה שלי. וזה מין כזה, אתם רוצים שהכל יהיה הדעה שלכם? בואו, תנהלו צוות. כאילו, תמצאו צוות ותנהלו אותו. ואני יכול גם להגיד...

Tamar: ואז תהיו מנהל בלתי נסבל, שזה כזה my way or the highway, כאילו גם בתור מנהל...

Omri: זהו, ואחד מהסודות המלוכלכים של להיות מנהל עיצוב זה שאפילו אם אתה מנהל ואנשים צריכים לעשות מה שאתה אומר, לא קורה 100 % ממה שאתה רוצה. ואנחנו פשוט צריכים להיות בסדר עם זה.

Tamar: בהרבה מקרים אבל אנחנו חושבים שכאילו, טוב, הגענו, זה הדיזיין סיסטם, זאת הצבעוניות שלנו, זאת הטיפוגרפיה שלנו, זה מה יש, למרות שאני כאילו שונא את הפונט הזה, ויאללה, כאילו, וואטאבר. ואני חושבת שאתם תתפלאו כמה פעמים אתם יכולים להגיד כזה, למה בחרנו בעצם את הפונט הזה? ואז מישהו אומר, כן, זה פונט לגאסי, מה...

Omri: חחחח

Tamar: מהחברת דיזיין שהתחילה פה, כאילו, האמת, לא יודעים למה זה זה. ואז אתה כזה, יאללה, בואו, כאילו, בואו נמצא פעול חדש. אומרים לי, כן, יאללה, בואו, כאילו, אתה, כאילו, יכול לקחת את זה. ואז כזה, ואז כאילו, ואז כאילו אפשר לשנות דברים. אז לפעמים, כאילו, אנחנו חושבים שדברים הם כאילו פשוט ככה זה, ואנחנו חייבים לקבל אותם, אז גם, לא תמיד, כאילו, לאו דווקא דברים חקוקים בסלע, ואפשר כן להציע...

Omri: תזהה את זה, מה אתה רוצה מאיתנו?

Tamar: רעיונות חדשים, פתרונות לייעול וכן הלאה, אז כאילו גם אל תגידו כזה, טוב, אני בצוות, אני מתגמש וכאילו נהיה בינוניים כאילו וזהו.

Omri: זו הזדמנות להרים לעצמי, כי תמר לא עושה את זה, אבל אני לא יודע, כשהצלתי את היתומים האלה מהבית הבוער, לא, אני לא זוכר אם אתה היית שם, אבל עשיתי הרצאה על בניית קלצ'ר, דיזיין קלצ'ר, ופתחתי אותה עם הניסוי הזה, שעשו ניסוי, לקחו מלא מלא אנשים, שמו אותם בחדר המתנה לרופא, והניסוי קרה בחדר ההמתנה. ומה שהם עשו, היה שם מלא מלא אנשים רגילים, ואחד שהוא היה, הוא עבד עם, כאילו עבד עם ההפקה, כן, הוא היה שתול של הניסוי, ומה שהם עשו זה שהם, היה שם פעמון, שכל שתי דקות הוא צלצל, וכשהוא צלצל, הבן אדם עמד. כי זה מה שהוא עשה. ואז לאט לאט, ראיתם שאנשים התחילו לעשות זה, ואת רואה אחרי חצי שעה-שעה, כולם...

Tamar: אה?

Omri: כשיש פעמון הם קמים, אין להם מושג למה, אבל הם עקבו אחרי בן אדם אחד. והדבר המעניין, שבמהלך היום, כל האנשים שישבו שם כבר הם נכנסו ויצאו, החדר התמלא באנשים אחרים, שאת יודעת, מתחלף, אחד יוצא, אחד נכנס, וגם הם קמו, כלומר, אף אחד מהאנשים המקוריים לא היה שם, אבל הגיעו אנשים חדשים לגמרי, אבל הם שמעו פעמון והם קמו, כי הם הבינו, זה מה שעושים בחדר הזה. וכמו שאת אומרת, אף אחד לא יודע למה זה.

Tamar: אהה

Omri: כלומר, הרבה פעמים אנחנו נכנסים למקום והאינרציה הזאת היא בונה מין כזה, אה, למה? כי ככה אנחנו עושים, אבל למה אנחנו עושים את זה? אז כן, יש הזדמנויות לשנות, ואני חושב שזה נוגע בעוד איזשהו יתרון של עבודה בצוות את שוב האמירה הזאת שאמרנו בפרק עם הנודה של כאילו, אם אתה רוצה לזוז מהר, תלך לבד, אם אתה רוצה ללכת רחוק, תלך ביחד. והעובדה שיש עוד מעצבים, זה כזה כוח שכמו שאת אומרת, אם אתה רוצה להגיד, אני רוצה להחליף פונט. אוקיי, זה תהליך, זה צריך לחקור, צריך לבדוק, צריך לשכנע, בוא נביא עוד מישהו איתי, אנחנו יכולים לצאת למסע הזה ביחד, אנחנו רוצים, אין לנו דיזיין סיסטם, בוא נבנה דיזיין סיסטם. זה יכול להיות קשה, זה גם לא בהכרח טכנית, אבל מעשית לבנות דיזיין סיסטם ולהטמיע אותו בארגון, זה קשה. בואו תביאו עוד אנשים. אנחנו רוצים לעשות יום הרצאות לכל החברה על עיצוב. כשעושים את זה ביחד, זה הרבה יותר קל. אז אני חושב שכשיש לנו צוות, יש עוד אנשים עם מוטיבציה דומה לשלנו, אז אפשר לרתום את צוות העיצוב הרבה יותר בקלות מאשר הרבה אנשים אחרים. אז כמו שאמרתי, השינויים האלה שאנחנו רוצים לעשות, כן, מצד אחד צריך לשכנע, כי כל המעצבים צריכים, סוג של צריכים להסכים על זה, אבל כשזה קורה, יש לכם שותפים טבעיים מהבית.

Tamar: משהו בכללי שהוא כוח, כי עוד דיברנו על זה שאם המנהל הוא מנהל טוב, אז הוא יגבה אותנו. אני חושבת שככל שצוות העיצוב מגובש יותר ומסונכרן יותר באג'נדות שלו, זה באמת הופך להיות כוח, כאילו, אנחנו אומרים את אותו דבר בכל החדרים שבהם אנחנו יושבים, בסופו של דבר it echoes. אומרת שצוות עיצוב, כאילו שהוא מגובש ומסונכרן, זה כוח. כדי לייצר צוות כזה, צריך גם לדאוג שיהיו פגישות באופן קבוע, גם פגישות שקשורות בכאילו, אני עובד על זה. ככה זה נראה. ואז אחרים אומרים את מה שהם חושבים. ואת כזה, דנה, בצד של מי את? למה את אומרת את זה? למה לתת לי פידבק רע? דנה.

Omri: God damn it done, תמיד done, נכון? דנה הזאתי.

Tamar: יש כאילו את הפגישות האלה של כאילו כל אחד על מה הוא עובד או לתת פידבק אחד לשני. יש, לא להסתובב שנייה אחורה ולהגיד, תסתכלי פה רגע, מה היית עושה? אבל אני נורא נורא אהבתי, וזה באמת משהו שהיה כאילו, אני חושבת בכל המקומות שעבדתי בהם, בצוות שלפחות מעל גודל מסוים, שיש, נגיד, בוויקס היה כאילו ימי גילדה, בסימילרווב היה כאילו ממש מפגשים חודשיים של כזה כמה שעות. היו מישהו מתוך הצוות מדבר על משהו, וגם מביאים מישהו מבחוץ שידבר על משהו, וגם אתה זכית לדבר איתנו על דיסני. סתם, על סטורי טלינג, אבל כאילו דיסני, כי זה עומרי. ואני חושבת שכל הקטע הזה הוא מאוד מאוד חזק, וזה אחד הדברים שהכי חסרים כשאתה עובד לבד.

Omri: גם, גם.

Tamar: זה העניין הזה של חלוקת ידע, של לקבל עוד ידע, פתאום מישהו שולח כזה איזה לינק לאיזה מאגר חדש של סקרין שוטים, או לא יודעת, פתאום הסקר שכר מגיע אליך, כאילו כל העניין הזה של להיות בתוך קהילה מאוד קטנה של מעצבים ומאוד מאוד קרובה, זה מאוד מאוד חזק. ושוב, מי שמרגיש שהוא חלש במה שאני זוכרת שבזמנו כשיצאתי חופשת לידה בגארדס, גייסנו מעצב, וזה כאילו מעצב שלרגע מחליף אותי, אבל ברגע שאני אחזור כאילו בחשת לידה אנחנו נעבוד ביחד. והגיע מישהי שנורא נורא חזקה במחקר, ואמרתי, וואי, איזה כוח זה יהיה בשבילי אם יש פה מישהו שחזק במחקר, כי אז אני יכולה ללמוד מזה, להביא מישהו שהוא כאילו משלים את הצוות באיזשהו פן שאין בו. אז אני חושבת שכאילו, מעבר לזה שיש תחרותיות, ואתה כזה, יש פה מישהו שיותר טוב, אני במשהו, לא, תמנפו את זה לטובתכם, כאילו.

Omri: אהההה

Tamar: תעזרו באנשים האלה, תצמדו אליהם ותלמדו.

Omri: אני מסכים לגמרי, זה בדיוק הצד השני של המטבע של תחרותיות, זה מין כזה אנטי, זה התרופה לתחרותיות, זה ההבנה שכל האנשים האלה, זה מין כזה שיפט במוח, או שהם האויבים, הם יכולים להיות האויבים שלי, אני יכול לדמיין אותם כאויבים, או אני יכול לדמיין אותם כחברים לקבוצה שלי, כלומר, הנה אנחנו במונדיאל, לא דיברנו על ספורט הרבה זמן.

Tamar: יש מישהו שהוא עושה את הפנדלים, ויש מישהו שהוא השוער, ויש מישהו שנמצא בהתקפה, וכאילו...

Omri: זהו, כשאנחנו משחקים בכדורגל, בגינה, בכיתה ב', כולם רוצים להיות החלוצים, כי מי לא רוצה להפקיע גולים? אבל בקבוצה אי אפשר שכולם יהיו שוערים, אי אפשר שכולם כאילו יהיו חלוצים, לכל אחד יש מקום, ואנחנו תומכים אחד בשני, אז אני חושב שאני מסכים איתך, יש המון מה ללמוד מאנשים אחרים. כל אחד נורא טוב בפרוטוטייפינג, אחד מאוד טוב בפוליטיקה, אחד מאוד טוב בדיזיין סיסטר, אז כאילו, בואו נשתמש בהם. והדבר האחרון שאני רציתי להעלות, זה אם דיברנו על... הפצת ידע, חלוקת ידע. אני תמיד נדהם מאיך... אם יש לך שני מעצבים, אוקיי? זה המינימום של צוות, אפשר להגיד? כאילו, מעצב וחצי זה... לצורך העניין מספרים. אז ברגע שיש לך שני מעצבים, כבר מתחילים לקרות דברים שאחד יודע והשני לא. כאילו, בצורה מאוד מאוד מהירה, אנחנו נכנסים למקום הזה של כאילו... רגע, רגע, מה זה הדבר הזה? מתי הצבת את זה? מתי זה ירד בכלל? לא ידעתי שיש לנו את זה. עכשיו, זה מכפיל את עצמו ככל שהצוות גדל, את מגיעה לצוות של עשרה מהצווים, חמש עשרה מהצווים, ואז it may as well be other companies, זה כאילו, יש פה פשוט חברות אחרות שאין לי שמץ של מושג מה קורה שם. אבל, היתרון מצד אחד של אנחנו יכולים לייצר המון דברים, ואנחנו מייצרים הרבה יותר עיצובים, ואנחנו זזים יותר מהר, החיסרון, אנחנו מתחילים לאבד את הידע הזה, ויש לנו את האחריות על איך אנחנו עושים את הסינקים האלה, איך אנחנו חולקים, איך אנחנו יודעים מה קורה. וגם שם זה מה שנקרא חרב פיפיות, אחת מהמילים האהובות עליי, ה-double-edge sword הזה של מצד אחד, אני רוצה לדעת מה כולם עושים. מצד שני, אני לא יכול שזה יהיה העבודה שלי, אני לא יכול לשבת שמונה שעות ביום ולעבור, מה אתה עושה? תראה לי את כל פיקסל. מה אתה עושה? תראה לי כל מסך. מה אתה עושה? אי אפשר.

Tamar: אהה

Omri: וזה באמת השילוב הזה של א', לעשות המאמץ המינימלי, לדעת מה קורה, כי אנחנו רואים שזה חשוב. מצד שני, אני חושב שגם זה מין כזה, it's a serenity שאנחנו צריכים לקבל, של קורים דברים שאני לא יודע. זה המצב, כאילו, חלק מהדברים הולכים ללכת, ואני לא יודע, אני אגלה עליהם עוד חצי שנה בפרודקשן, ואני חייב להיות בסדר עם זה.

Tamar: אהה כאילו גם הכל מתחבר, זה מתחבר להתחלה, כאילו היה פיצ'ר שנורא רצית לקבל, ואז כאילו מישהו אחר מקבל אותו, ואז כל הדבר הזה פשוט קורה, ואני לא יודע על זה, ואני אראה את זה בסוף כשזה יהיה גמור, ואז אני אתן פידבק רק, כאילו, אני רציתי את הפיצ'ר הזה, סתם. שוב, אני באמת חושבת שבצוות דיזיין טוב, שהוא כאילו עובד טוב כצוות,

Omri: אהההה

Tamar: אתה די יודע על מה כל אחד עובד ברגע נתון. אני יכולה להגיד לך ששוב, כאילו, אצלנו נגיד, אנחנו מתייגים אחד את השני במקומות שאנחנו, כאילו, אה, את עובדת גם על משהו שדומה לזה, בואי תסתכלי, בואי תתני לי את הפידבק, אולי תקחי משם. יצא לי כמה פעמים שאני מסתכלת בפיגמה שלי, וכאילו, מה הדבר הכי מלכיץ? זה לראות כאילו בחצים, שהמנהלת שלי נמצאת בתוך הפיגמה שלי, אני כזה שיית, מה היא עושה בתוך הפיגמה שלי? מה זה? ואז אני כתבת לה, היי!

Omri: אהההה

Tamar: איך אפשר לעזור? ואז היא אומרת, כן. ואני כזה מפחדת שזה איזה משהו רע, אולי היא מראה את זה למישהו, אולי כאילו יש איזה משהו שהיא רוצה לבדל שם, אז היא אומרת לי, לא, רק רציתי לקחת את הכרטיסייה שהשתמשת בה פה. אני אומרת, אה, יופי, זה נחמד דווקא לקחת מה שאני עשיתי, כאילו, יפה. כן. כן. אז בצוות דיזיין טוב, אני חושבת שכאילו, אנחנו צריכים להיות כזה,

Omri: ברוכה הבאה, ברוכה הבאה לחנות שלי, מה את רוצה? חחחח

Tamar: בוגרים, ובאמת לשים את כל העניין של התחרותיות בצד, ולהבין שזה כאילו בסופו של יום רק לטובתנו. לעזור אחד לשני, להשתמש בידע אחד של השני. דיברנו באמת על העניין הזה של כאילו לתת פידבקים כאן, מה שזה לא נעים, אז כאילו... פעמים אין מה לעשות, אנחנו עובדים על משהו שנה, ואז פתאום מישהו אומר, הריווחים פה לא שווים, ואתה כזה, אשכרה, הריווחים פה לא שווים. לא קולטתי את זה עד עכשיו. לא, לא קולטתי את זה עד עכשיו.

Omri: דנה, God damn it, למה את עובדת פה בכלל? דנה, מי גייס אותך? אני מסכים נורא, ואני אגיד דבר אחרון אחרון, ואז נעבור לחלק הבא. אני חושב שאחד היתרונות שאנחנו שוכחים ממנו, וגם זה יתרון וצריך להתמודד איתו, כי יש לזה גם חסרונות, העובדה שברגע שיש צוות, ברגע שיש כמה מעצבים, זה קצת מכריח את החברה לבנות מסלול קריירה, כי פתאום... אנחנו צריכים, אוקיי, אז יש פה מישהו אחד שהוא יותר מנוסה מהשני, האם אנחנו, יש לנו טייטלים? כי את יודעת, כשאת נכנסת לחברה כמעצב בודד, זה מין כזה, אתה דיזיינר. אתה יכול להיות סינר דיזיינר, אתה יכול להיות מלך הדיזיין, זה לא משנה, אתה יושב בכיסא ומעצב. אבל כשעושה וזה פתאום, אוקיי, אז אתה סינר, אתה אקספיריאנס, אתה ג'וניור, אתה ליד, ומצד אחד, זה שוב התחרותיות הזאת של כאילו, מתי אני אהיה ליד, הליד הזה, הוא לא עושה דברים חכמים כמוני. מצד שני, עכשיו יש לך מסלול, עכשיו עכשיו אתה יודע שיש לך לאן להתקדם, והחברה היא עוד מראה לך שזה מה שצריך כדי להגיע לשלב הבא. אז גם מבחינת קריירה, אני חושב שיש פה יתרונות, אם לומדים לשים את התחרותיות בצד, ולהפך, להשתמש בזה ככלי נשק. אז תמר, אני מקווה שנתנו קצת, לכל המעצבים הבודדים, נתנו להם את התמונה המלאה של היתרונות, החסרונות, זה לא הכל ורוד, אבל גם הראינו את כל היתרונות, ולאנשים שכבר בתוך הצוותים, מקווה שהראינו, אולי קצת טכניקות, קצת טריקים, דברים שאפשר להשתמש בהם כדי באמת to utilize את המתנה הזאת של להיות מוקף במעצבים. לחלק האהוב על כולם, שבו תמר ועמרי עונים על שאלה שאף אחד לא שאל אותם. מתי מישהו ישאל אותנו שאלה, תמר? תשאלו אותנו, למה אנחנו תמיד צריכים בכוח? אה, מלא.

Tamar: וואו, לא שואלים אותך שאלות בפרטי?

Omri: מלא. את יודעת

Tamar: אוקיי.

Omri: מה? את צודקת. נתן לי פרספקטיבה חדשה. אל תשאלו כלום. אנחנו נעשה פול. אז הנה שאלה מה קהל. בואו נראה אם אנחנו יכולים לעזור. והשאלה הולכת ככה. יש לי רקע ב-UX ו-UI ועבדתי בתחום בעבר, אבל בשנים האחרונות מצאתי את עצמי מחוץ לעולם העיצוב. כאן אני עובדת בעבודה אחרת, ולאחרונה אני מתחילה לתהות האם כדאי לי לנסות לחזור לתחום. מצד אחד, אני זוכרת את הדברים שאהבתי בעיצוב, החשיבה, היצירתיות ופתרון הבעיות. מצד שני, השוק השתנה, עבר זמן, ואני לא בטוחה איך נכון לגשת לזה היום. מעניין אותי לשמוע מאנשים שחזרו לעיצוב אחרי הפסקה, או ממי שעשה מסלול דומה. איך ידעתם שזה עדיין הכיוון הנכון עבורכם? ומה היה הצעד הראשון שעזר לכם לחזור לעניינים? זאת אומרת, זה כמו בסרטים ההוליוודיים האלה, שהכוכב האקשן הוא פורש, he's out of the game, הוא לא רוצה יותר חלק בזה, ואז פתאום מזמינים אותו ל-one more mission. איך יודעים שזה הדבר הנכון ואיך עושים את זה?

Tamar: אז קודם כל, כאילו, זו שאלה שמכוונת באמת בספציפית לא אלינו, כי אני ואתה עובדים רצוף בתחום. ההפסקה היחידה שהייתה לי בתחום הייתה בתקופת, בחופשת הלידה, ואני יכולה להגיד, גם מהניסיון שלי וגם ממה שאני שומעת מחברות, שחופשת לידה היא הפסקה שחוזרים אליה עם המון חוסר ביטחון בגלל הפער שנוצר. שוב, תלוי גם כאילו מה אורך החופשת לידה. אני הייתי בחופשת לידה 11 חודשים, זה...

Omri: אה

Tamar: מאוד מאוד השתדלתי להישאר עם האצבע על הדופק בזמן שאני בחופשת לידה. אני חושבת שעשיתי את זה יחסית טוב, כאילו לא הייתי מאוד חסרת ביטחון כשחזרתי. יש לי חברות שחוזרות עם המון המון חוסר ביטחון. לפעמים, מהצד, זה נראה שקרו מלא מלא דברים, ובפועל, במיוחד, כאילו, אתה כזה חוזר לחברה, אתה אומר, זהו, אני חוזר לחברה אחרת, כאילו.

Omri: חחחח

Tamar: הכל שונה, הכל לא אותו דבר, ואז אתה חוזר ואתה כזה... לא הפכתם את זה כבר לקומפוננט, אז זה לא בדיזיין סיסטם? כאילו, מה קורה עם זה? כן, מה קורה עם הדברים? אז אני יכולה להגיד ששוב, מצד אחד זה נראה מהצד לפעמים שיותר דברים השתנו ממה שדברים השתנו. אם אני אחזור כאילו לאיך תהליך העבודה שלי היה נראה לפני שמונה שנים כשנכנסתי לתחום, הוא לא מאוד שונה מתהליך העבודה היום.

Omri: זהו. לא תיקנתם את במכונת קפה? זה כבר שנה יושב שם. אההה

Tamar: זה לא שכאילו נכון יש את AI ואפשר כאילו לייעל תהליכים וכן הלאה, אבל בסופו של דבר, דיזיין זה דיזיין, אנחנו עושים את אותו תהליך, אנחנו עושים את המחקר, אנחנו עושים אידיאשן, אנחנו חושבים יש איתרציות, כאילו הדברים האלה לא באמת השתנו. מצד שני, אני יכולה להגיד שאם אתה נמצא זמן ארוך בחוץ, השרירים שלך מתנוונים, שרירי החשיבה והיצירתיות שלך יצטרכו איזשהו שיוף. שלצערי הרב, הדרך הטובה לקבל אותו היא להיכנס חזרה. כאילו, זה כאילו קצת קשה להתאמן על זה, כאילו, מהצד בוא נעשה כאילו, אני עושה זה, אז זה בכאילו. אז שוב, זה גם תלוי באורך ההפסקה, זה גם תלוי כמה היית בקשר עם ה... עם העולם הזה בתקופה הזאת, האם כן בכל זאת הגעת למיטאפים? בכל זאת אולי כן לקחת פרויקטים, הקשבת לפודקאסטים? כאילו, אני לא יודעת. אבל קודם כל, בנוגע לשאלה, איך ידעתם שזה עדיין הכיוון עבורכם? אז שוב, אני לא עזבתי, אבל אני יכולה להגיד, ואני חושבת שמישהו גם כתב לה את זה כפידבק, כי ראיתי את השאלה הזאת. מישהו כתב לה, כאילו, אני לא חושבת שהייתי יכול לעשות משהו אחר. יש כאילו משהו בזה של... אם הייתי עכשיו לרגע, לא יודעת, תקופה קשה, אני חייבת להכניס כסף הביתה, אני אלך שנייה להיות מארחת במסעדה, כאילו, רק כדי להכניס כסף הביתה. I would still be a designer at heart, כאילו, אני... זה קצת calling, כאילו, זה קצת... זה או שאתה רוצה... כן. לגמרי, או שזה מה שאתה רוצה לעשות, או שזה מה שאתה עושה או שלא.

Omri: צ'אוו זה קללה, זה הקללה שלנו.

Tamar: אם ידעתי שזה הכיוון עבורי, את צריכה לדעת אם זה הכיוון עבורך או לא, גם אם השוק מאוד מאוד קשה, כאילו זה הקטע בזה, מי שבסופו של דבר will rise מעל האחרים וימצא את העבודה, זה האנשים האלה שהם כאילו נלחמים בשיניים כי אין כל כך ברירה אחרת. מבחינת צעד שעוזר לחזור לעניינים, first of all, כאילו לקפוץ לבריכה. כן, לחדש תיק עבודות ולחזור לעניינים, לחזור למיטאפים, שוב כאילו לראות, להיראות, לדבר עם אנשים כזה להתחיל לחפש עבודה, כאילו אין פה...

Omri: כן, אין לי המון מה להוסיף, כי אני חושב שכל מה שאמרת זה, אני חותם על זה. ובעצם את עושה את העבודה בשבילי, ואז אנחנו מתחלקים חצי חצי בכל ה-sweet, sweet, סטארט-אפ דיזיין המאני. אבל אני סופר מסכים, אני אגע בנגיעה בחלק הראשון, שלדעתי הוא החלק הקל, של כזה... שוב, השאלה הקבועה הזאת של האם התעשייה עברה אותי, ואני דינוזר מדי, התשובה היא קטגוריקלי, לא. זה נורא נורא קל לחזור לרכבת הזאת. גם אם הייתי מפשיר, מעצב מלפני שמונה שנים לתוך התעשייה היום, תוך חודש הוא לומד את כל הכלים. ושוב, יש פה את החרב פיפיות הזאת של כאילו, תקשיבו לפודקאסטים ולכו למפגשים ודברו עם אנשים. זה יכול לייצר את ההרגשה הזאת שכאילו, מה זה, כולם פה בחלל, כולם פה כאילו אסטרונאוטים, כולם מעצבים בלייזרים. זה לא כזה קשה. זה באמת לא כזה קשה, ואני אומר את זה גם כדינוזאור שעלה על ה-AI בנדוויגן מאוחר, והשלמתי את זה. לקח לי שבוע-שבועיים, שיחקתי עם זה, עכשיו אני בסדר. אז זה לא החלק הקשה. אני חושב שבאמת השאלה שאנחנו לא יכולים לענות עליה זה, האם זה הדבר הנכון עבורך, עבורכם?

Tamar: אהה

Omri: וזה המחקר הפנימי, עכשיו אני אגיד, אני מסכים איתך, it's a calling, ואני זוכר שכשעברתי לגור באנגליה, העבודה הראשונה שלי, הייתי מדריך כושר, בחדר כושר, באוקספורד סטריט, לימדתי זקנות עשירות איך לעשות שכיבות צמיחה, זה היה הכסף שלי, אבל בין שיעורים, אני פתחתי את הלפטופ ואני הצבתי חולצות לצוות. כי אני חייב לעצב, אני חייב לייצר דברים, כאילו הייתי מעצב שלט לשירותים, אם זה מה שהייתי יכול לעשות. אז אני יודע שעיצוב זה הדבר שאני רוצה לעשות, וגם, שוב, אם כל התעשייה הזאת תתמוטט על עצמה, ואני צריך ללכת לסדר תפוחים בסופרמרקט, אני עדיין ארצה לעצב, אני עדיין ארצה לעשות את זה. אז לי זה קל, אני מהאנשים שמ... שוב, מהגן שהייתי מצייר, כאילו, ספיידר מנט בכיתה.

Tamar: אהה עכשיו הייתי מצייר אייפונים.

Omri: ומגיעה הגננת, עומרי כי מה ציירת? זה וייר פריים, ואת יכולה לראות פה אונבורדינג פלואו, אז כאילו אני די תמיד הייתי מוסלע לדבר הזה, אני חושב ששווה גם להגיד את הצד השני, שזה בסדר לחבב את העבודה שלך ולא לאהוב אותה, אני חושב שזה אחלה, ואם התשובה היא, זה סקיל שאני יודעת לעשות, הכסף לא רע בכלל, ובשנייה, אתה יודע, את 5:0, 0 אני יוצאת מהמשרד ואני הולכת לים לגלוש כי זה האהבה האמיתית שלי. אין עם זה שום בעיה. אני חושב שאנחנו, גם יש את הלחץ הזה, אני חושב שזה לחץ אינסטגרם, אינפלואנסרס כזה של אתה חייב לאהוב כל מה שאתה עושה, אתה חייב להיות הדבר הזה, ואם אתה אוהב לתפור, אתה חייב להיות התופר הכי טוב, וכאילו זה בסדר לעשות עבודה, זה בסדר לחבב את זה. אז אני חושב שאם את אוהבת את זה, לכי על זה, זה הדבר שלך. אם לא, בואי נדבר. את רוצה, את מעדיפה את הכסף, את אוהבת את הסדר יום, את אוהבת לעבוד. את יודעת, יש אנשים שהמחשבה לשבת במשרד מול מחשב שמונה שעות ביום, זה סיוט בשבילם, והם מעדיפים ללכת, כאילו, לקצוץ דשא, רק כדי להיות בחוץ. אין עם זה שום בעיה. אנחנו מדברים פה על ייצוב כי אנחנו אוהבים את זה, זה בסדר גם לא לאהוב את זה. אז השלב הראשון, המחקר הפנימי,

Tamar: אהה נכון?

Omri: למה את רוצה לחזור לעיצוב? בגלל התנאים, בגלל שאת אוהבת את זה, בגלל שאת אוהבת את התעשייה? כל תשובה היא טובה. את רוצה לחזור? כאילו התשובה היא כן בסוף כל התהליך הזה? בסוף האונדבורדינג של ה-60 שאלות כמו הסטודנטים שלך? אחלה. אל תיפלי למלכודת הזו של הכל נורא קשה, כולם התקדמו, אני נינוזאור. באמת, חודש של למידה קלה, אני לא אומר עשר שעות על ספסל הלימודים, למידה קלה עם כיבוד.

Tamar: אהה

Omri: אז תמר, מקווה שעזרנו, נתנו קצת עידוד לכל הדינוזאורים שם בחוץ, כי זה באמת לא כזה קשה. ולפני שאנחנו הולכים הביתה, למרות שאנחנו כבר בבית, בואי נסיים עם פאנ פאקט, שהוא גם פאנ והוא גם פאקט. תמר, עכשיו תורך, בואי תני לנו מה שמעניין.

Tamar: אומרי, מה יותר כיף מהיריון? אמרה זאת שנהנית מכל רגע. סתם, זה מין סיפור כזה שיש בו סוג של fun fact I guess. הייתי לא מזמן בסקירה מאוחרת למי שהוא לא אישה או אישה שעוד לא הייתה בהיריון, כי גברים, גם אם הם ישבו בחדר בנוכחות של הדבר הזה, הם לא זוכרים. מה זה? אז במהלך ההריון עושים שתי סקירות, סקירה ראשונה וסקירה מאוחרת, יש כאלה שגם עושים סקירה שלישית. זה בעצם איזשהו אולטרסאונד יותר מעמיק, שבו בודקים שבאמת העובר מתפתח כמו שצריך, וממש בודקים איבר איבר באולטרסאונד, לראות שהכל קיים וכל מה שצריך להיות, זה ממש like literally a check list. הגבר, כדי לא להירדם, נותנים לו את ה-check list ביד, והוא עושה וי על הדברים. בדיוק, והאישה יושבת בחוסר נוחות.

Omri: פותחים לו פותחים לו כדורגל שיצפה.

Tamar: ויש כאלה שכאילו זה רגע מאוד מאוד מרגש, שפתאום כאילו ממש כזה רואים את התינוק. עכשיו, אני עשיתי את זה גם בהריון הקודם וגם בהריון הנוכחי אצל מישהו שהוא במקרה ראש מחלקת אולטרסאונד ואיכילוב, התפקיד הוא מחייב, או שהוא הגיע לתפקיד הזה בגלל שיש לו איזשהו קולינג. אבל האיש מאוד מאוד אוהב טכנולוגיה, ואני הגעתי לסקירה השנייה והוא אומר לי, הגעתם בדיוק בזמן, היום הגיע מכונה חדשה עם AI.

Omri: חחחח אוי ואבוי, את עושה וג'ינל וייב קודינג?

Tamar: ואז אתם אומרים לעצמכם, איך AI יכול להשתלב בסקירה? או. אז הנה, הנה הפאנפקט. קודם כל, מדובר על בחור, אוביוסי, כאילו, ראש מחלקת אולטרסאונד באיכילוב, הוא לא צעיר. הוא חי מאוד מאוד בשלום עם זה ש-AI הולך להחליף אותו, כי הוא הולך, anyway. עוד רגע, הוא או יוצא לפנסיה, או זה. בדיוק. הוא אמר, זה הולך להחליף את כולנו, זה הולך להחליף את כולנו.

Omri: הוא כבר שם את המעיל והכובע, כן.

Tamar: והוא כאילו, תוך כדי זה שאנחנו כאילו נדהמים אולי מלראות את התינוק, הוא נדהם, אמר לו, תראי, הוא קלט, הוא קלט, הוא קלט שזה הלב, אני לא קלטתי שזה הלב. את מבינה מה קורה פה והוא בהתלגדות על ואני כזה, כן, וואו, הלב. אז מה שקורה בסקירה זה שבאמת כאילו, מי שמנהל את הדבר הזה, שזה הבחור שהוא רופא ועושה את האולטרסאונד,

Omri: אהההה

Tamar: הוא צריך, תוך כדי שהילד כאילו זז בבטן ועושה שיגועים, לנסות לקלוט כאילו לבלב, טחול, עורק מסוים, כאילו כל מיני דברים שכאילו, ואתה אומר, והוא כזה אומר, הנה, הנה, אוקיי, הנה העורק, ואתה כזה, אני לא רואה בכלום. כאילו, איך אתה בכלל מזהה את מה שאתה רואה? אז ה-AI מזהה עוד לפני שהרופא מזהה, כי הרופא, כדי לזהות את זה, צריך להתעכב על איזה משהו, נגיד, שנייה.

Omri: חה חה חה חה

Tamar: שהילד לא יזוז והוא יגיד, אוקיי, הנה העורק. ה-AI יכול לקלוט את זה בחצאי שניות ורבעי שניות. ויש מלא דברים שהוא פתאום כאילו מסמן לו תוך כדי, ואומר, תראה, אני ראיתי את זה, את זה, את זה, את זה ואת זה. וכאילו, בוא תסתכל שנייה על התמונות ותאשר. וזה יכול כאילו נורא נורא לזרז תהליכים. כרגע אנחנו עדיין בשלב שיש כאילו וידוי של ה-AI מול הרופא. כאילו, הוא אומר, אני ראיתי טחול, זה טחול? ולפעמים הרופא אומר כן, ולפעמים הרופא אומר, לא, חמוד זה לא הטחול, וזה גם חלק מהעניין של כאילו לאמן את המודל הזה. דבר נוסף שיש שם, וזה באמת כאילו הוואו אפקט, מי שעשה את זה יודע שיש כאילו מעבר מאולטרסאונד רגיל, למין view שהוא תלת מימדי כזה, שזה נראה כמו סוג של תינוק בתוך חביתה. משהו כזה... בדיוק. בדיוק, אז לפעמים כאילו אתה מזהה, הוא אומר לך, אתה רואה איזה הפה שלו, ואתה כזה...

Omri: זה כזה מבצק ורוד כזה, זה לא בהכרח נעים.

Tamar: לא, אני לא מזהה, אני לא מזהה. ולפעמים ממש ממש רואים את הילד, וכאילו, אתה יושב בחדר שמלא בסקרינשוטים של הדבר הזה, ואחרי זה הילד האמיתי והאנשים כזה, תראו, זה היה בדיוק אותו דבר עוד בבטן. אז הוא לוקח תמונות כאלה, שהן כאילו מין משהו בלורי ומעוך כזה, ומסמן ל-AI, אומר לו עיניים ופה, וה-AI לוקח את הדבר הזה ומשלים אותו. לכדי תמונה ממש נקייה בלי כל החביתה מסביב של ילד. ואתה ממש כאילו רואה פתאום את הילד שלך, שזה די מדהים לראות את זה.

Omri: אפילו, אפילו שזה כנראה לא באמת הילד שלך, יש שם המון השלמות של AI, אבל אני מניח שזה לא משנה.

Tamar: יש שם המון השלמות של AI, אבל זה כאילו, זה באמת מנקה את התמונה כאילו מכל המסביב. שוב, היה שם דברים שבסוף כאילו הוא מתלהב יותר ממני, כי זה הפילד שלו. אבל כאילו אומר לי, תקשיבי, יש פה תמונה של המוח, אני מצטער, אני מצטער, מצטער לך אותך, אני יודע שזה לא מעניין אותך. יש פה תמונה של המוח שפעם לא היינו יכולים לראות בחיים בשלב כזה. אז כאילו, סתם קטע מטורף של איך ה-AI נכנס לעולם הרפואה, והוא נכנס מאוד מאוד חזק לעולם הרפואה.

Omri: אהה

Tamar: חברים, לכו לעשות סקירה שנייה, אני ממש ממש ממליצה על זה. בדיוק. בדיוק.

Omri: חחח גם אם, גם לגברים, גם אם אתם לא בהיריון, רק לחוות את זה קצת. זה נורא מצחיק, כי אני שולח לליאור, חברה שלנו, את הריבים שלי עם קלוד, שיהיו כזה, את יודעת, אני מראה משהו, לפני כמה ימים הראיתי משהו לקלוד, והוא אומר לי, כאילו, אני חושב שיש פה בעיה, כי אתה יצרת שתי קומפוננטות שונות. ואני אומר לו, כי זה שתי קומפוננטות שונות. ואז קלוד אומר לי, אה, נכון, נכון, נכון, נכון, אתה צודק. וכאילו, אני... אני מדמיין את זה, הרופא בא אליך ואומר, תקשיבי, יש לך חתול בבטן. מה אני אגיד לך? ה-AI אמר שזה חתול. אז תקני צלחת, וקופסה קטנה, וכאילו הזיות של AI שנכנס לך לתוך הגוף, אז אנחנו נצטרך לטפל בזה, אבל סובבי מגניב. אז תמר, בשלב הזה בואי נגיד, תודה שהצטרפתם לרעיון טוב, פודקאסט על עיצוב, קריירה ורעיונות עבודה. תשכחו לעקוב אחרינו בספוטיפיי, יוטיוב או כל מקום אחר שיש פודקאסטים, ואם נהנתם, למה שלא תספרו לחבר?

Tamar: כל מקום אחת שיש פה פה. תבוא הבא, תקופת אבטלה. מה לעשות כשלא עושים כלום?

Omri: סיפור אמיתי. עושה כמות לא קטנה של פטריות, כאילו mind altering amount, והוא אמר שהוא, כל הסשן הוא דיבר עם קלוד כדי להשאיר אותו כאילו grounded. והנה ה-use case, yet another use case.

Tamar: כיף, כיף, למה לא?

Omri: הנה, אנשים בני 40 עושים פטריות. כיף להיות גרוש. וואו תודה. כן, זה נס שזה עוד לא קרה.