Tamar: באיזשהו שלב אתה כזה, night my circus, night my monkeys, אז אתם רוצים לעשות את זה מפגר? by all means, כאילו, לכו על זה. אז

Omri: אהההה

Tamar: היי וברוכים הבאים לראיון טוב, פודקאסט על עיצוב קריירה וראיונות עבודה בשיתוף עם קהילת סטארט-אפ דיזיינרס. אני תמר סגורו, המעצבת בכירה בדריים ומרצה לעיצוב.

Omri: ואני עמרי דביר, Head of Yax בנוקס, ואחרי חודש מוקף במשפחה מורחבת אני מוכן לעבור לגור לבד במערה. יש מזגן.

Tamar: אני גם מוכנה לעבור לגור לבד במערה. אם היא קרירה, עוברת. והיום, לחץ בעבודה. מה עושים כשהכול עולה באש?

Omri: בואו נתחיל הכנתי בדיחה מוכנה לבדיחה

Tamar: לא יודעת, אני מוכנה. אוקיי.

Omri: אני מניח שלא, אי אפשר להיות מוכנים לבדיחה. אוקיי, היא הולכת ככה. קודם כל, לא בטוח מצחיקה, אבל ננסה לעשות סלט מהשאריות האלה, אוקיי? אז ככה, אז אימא, יהודייה כמובן, קונה לבן שלה, הבן המתבגר, שתי עניבות ליום הולדת. עניבה כחולה ועניבה אדומה. ואז כשהם יוצאים לארוחת ערב, הבן אומר, בוא נשמח את אימא. והוא שם את העניבה הכחולה, והוא אומר, בטח תשמח. והם יושבים, וכל הערב, היא מסתכלת עליו כזה קצת מוזר. ואז הם מזמינים את החשבון, סוכלים כזה את הקינוח, ואז בסוף הוא אומר לה, כאילו, תגידי, למה את מסתכלת עליי ככה כל הערב? ואז היא אומרת לו, אז מה, לא אהבת את האדומה? עכשיו, למה אני אומר, מצחיק, מאוד מצחיק, עכשיו, למה אני מז... היא צפה לי כזה, סטו, כולנו היינו שם. עכשיו,

Tamar: כאילו, it's funny because it's true, מה שנקרא. כן.

Omri: למה זה מצחיק? אני לא יודע אם זה קורה לך, ש... את יודעת, אני כזה חוזר הביתה מהעבודה, ואז אשתי אומרת לי, תקשיב, יש שני דברים שצריך לעשות, צריך לרוקן את המדיח, וצריך להוציא את הפח, ואני כזה, בוא נשמח את אשתי, ואני כזה הולך לפח, מוציא את השקית, קושר אותה, ואז היא כזה, מה עם המדיח? אתה לא תעשה את המדיח? וזה כזה,

Tamar: אתה עושה? מה אתה עושה? מה אתה עושה?

Omri: אי אפשר לנצח.

Tamar: נכון, זה ככה גם אצלנו. השבוע, כאילו, אוהד חוזר הביתה, נותן לשכה, מתיישב, ואז הוא אומר לי, אז את מתייעצת עם הצ'אט לגבי הריבים שלנו. אני כזה,

Omri: אהההה

Tamar: אה, אתה מקשיב לפודקאסט? תדיר, כאילו, טוב לדעת. כאילו, ידעתי שהוא מקשיב מדי פעם, אבל אני כזה... מה, אני בדרך כלל מציינת אותך ממש לא טובה. אז אצלנו

Omri: אהההה

Tamar: בבית הרי אוהד הוא זה שכאילו נותן לי משימות, ואז הוא כזה אומר לי, מה עם הזה? ואז אני כזה אוהד, אני עוד במשימה הקודמת. כאילו...

Omri: תן לי, זהו, אני רק בן אדם אחד. זה העניין,

Tamar: לאט לאט, פרה פרה. כן.

Omri: קודם כל זה מצחיק ששנינו בערכות יחסים שאנחנו תופסים את אותו תפקיד, כאילו שנינו בדיוק באותו מקום, אבל

Tamar: אהה

Omri: באמת היקום הזה שכאילו, יש לי רשימת משימות ומאיפה שאני אתחיל התעצבנו אולי שלא עשיתי את החצי השני.

Tamar: עמרי, אתה חי בלוז-לוז סיטואצן.

Omri: ככה יקראו לה, זה השם של הספר שלי, לוז לוז, חייו של עמרי בעיכוב, לוז לוז לוז. אז

Tamar: לוז, לוז, לוז, זה כאילו...

Omri: יאללה תמר, בואי נגיע לנושא העיקרי, והיום אנחנו הולכים לדבר על לחץ בעבודה, מאיפה הוא מגיע, למה הוא קורה, מה אנחנו יכולים לעשות איתו. עכשיו היה לנו פרק שלם, כמובן פרק מספר כולו לולו, ששם דיברנו על Work Life Balance, וזה חלק מזה, איך אנחנו מאזנים מה שקורה בבית, מה שקורה בעבודה. כל המשימות שאנחנו מקבלים מבני הזוג שאי אפשר לעשות בבת אחת. אבל אני חושב שהיום ננסה להתרכז דווקא במה שקורה בעבודה. כלומר, יצאנו מהבית, קרה שם מה שקרה שם, hopefully דברים טובים. הגענו לעבודה, ושוב, כולנו מכירים את ההרגשה, לפעמים היא זמנית, לפעמים היא קבועה, ממושכת ורומסת, שהכל עולה באש, הכל דחוף, המים עולים, כבר הגיעו לגובה האף. ומה לעזאזל עושים עם ההרגשה הזאתי?

Tamar: חושבת שהכל מתחבר, כי יש לנו גם פרק, פרק על נפשית העבודה, וזה גם קצת קשור. אני חושבת שכאילו, אתחיל מזה שיש לחץ שהוא כאילו אובייקטיבית לחץ בעבודה, ויש את מה שאנחנו עושים עם זה, ולפעמים אין באמת לחץ בעבודה, והלחץ הוא מבפנים. אתה מכיר את הפרק הזה בסיינפלד, שג'ורג' אומר שזה כאילו... לא העונה עכשיו של היאנקיז והוא לא עושה שום דבר, אז הוא אומר לו מה הם שומעים לך על זה שאתה לא עושה שום דבר, והוא אומר, כן, אני נראה עסוק, איך אתה נראה עסוק? כל הזמן כזה. לא מרוצה

Omri: חה חה

Tamar: כל הזמן, זה גורם לך להיראות עסוק.

Omri: את יודעת, יש עצה אמיתית, כאילו צחוק צחוק, עצה אמיתית לניהול עצמי בעבודה, וקוראים לזה walk with purpose. וזה אומר, כשאתה הולך מחדר לחדר, כשאתה הולך בין אנשים, כשאתה נע במרחב הציבורי של המשרד, תלך כאילו אתה עסוק.

Tamar: אז הייתה לי מישהי כזאת בעבודה הקודמת, היא הייתה איטשארית, והיא הייתה הולכת כאילו במהירות וגם במין כזה. היה לה גם מין כזה, ותמיד אמרתי, איזה קרייסס כבר יש, כאילו, שאת רצה לי פה במשרד של המטר על מטר, זה כאילו הכי כזה לגרום לעצמך, הכי לגרום למראית עין, לזה שכאילו תיראה עסוק. אבל אני באמת חושבת שכאילו... כאילו, בסופו של דבר הכל מתנקז, כאילו, יש את האמרה המאוד מוכרת הזאת של כאילו, אנחנו לא באמת יכולים לשנות את המציאות, אנחנו יכולים לשנות רק את האופן שבו אנחנו בוחרים להתנהל מול המציאות. והדבר הראשון הוא כאילו באמת העניין של אינטרפטציה של המציאות. אז כאילו, בואו באמת נתחיל בכאילו, מהו לחץ בעבודה? מהו לחץ? מהו ל?

Omri: מהו לחץ? מכירים את זה שאתם מזיעים והלב דופק ואתם, פתאום היציאה דרך החלון מרגישה הרבה יותר לגיטימית מאשר דרך המדרגות? אז זה כזה. אבל באמת, תכלס, הרי מה זה לחץ? לחץ זה פירוש נפשי של מצב פיזי-ארגוני. הרי יש, את יודעת, דיברנו בפרק קרו קרו קרו על תקופת אבטלה וכמה מהר הגוף והמוח מתרגלים לעשות שני דברים ביום, שפתאום כאילו ללכת לאסוף את החולצה מניקוי יבש זה כזה אומייגוד איך בן אדם יכול לעשות את הדבר הזה למי יש את הזמן בכלל. ואז נורא קל לראות שלחץ. זה פירוש נפשי של מצב פיזי, ואני חושב שחלק מה... כאילו, שמים לב לזה כשמתקדמים בקריירה, ואני לא יודע אם גם יוצא לך כזה לחשוב אחורה וכזה, וואו, בוא נחשוב על מה עשיתי לפני חמש שנים, שש, שבע שנים. ואת אומרת, איזה חיים קלים היו לי. מה כבר

Tamar: חחח

Omri: עשיתי? לא הייתי צריכה לדאוג לכלום. נתנו לי כאילו, בוא תעשה את העמוד הזה, יש לך שבועיים. וזה כזה, מה שבועיים? היום אני עושה פי אלף דברים, ואני עושה פוליטיקה קטנה, ואני עושה פוליטיקה גדולה, ואני עושה הצגות, ואני עושה פודקאסט, ואני עושה לימודים, וזה כאילו, זה לא שאובייקטיבית את לחוצה יותר או לחוצה פחות, זה אומר שהקפסיטי שלך השתנה, ומה שהרגיש לחוץ לפני ארבע שנים, היום מרגיש כמו כאילו יום חופש. אז אני נורא מסכים איתך שהתפיסה שלנו של המצב זה מין כזה, האם אני בפול קפסיטי? והאם אני באובר קפסיטי, כלומר האם יחסית ליכולות שלי היום אני עושה מה שאני מסוגל, או שאני מנסה לדחוף יותר מים, אני מנסה לדחוף ליטר וחצי בתוך הבקבוק חצי ליטר הזה.

Tamar: כן, וגם כאן באמת יש, כאילו, בהמשך לזה שאמרתי שיש את הזאת שהולכת כאילו ב... אתה מכיר את זה שיש תקופות שאתה כאילו לא בלחץ, אבל אתה אומר, הסראונדינג שלי מתקשר לי שאני אמור להיות בלחץ? אתה מכיר את זה? ואז אתה כזה, אז... אז להילחץ, אז כאילו, אז לעשות כזה,

Omri: אהההה

Tamar: להסתובב במסדרון ולעשות... וכשאומרים

Omri: רחחחח

Tamar: לך, אתה יכול לבוא רגע משהו, כמה דקות, אני לא, לא, בוא, בוא, בוא נעשה את זה מחר, בוא נעשה את זה מחרתיים, אני לא, אני לא...

Omri: זה זה, אל תדבר איתי עכשיו, אל תדבר איתי עכשיו.

Tamar: אז זה גם משהו שקורה, אגב, לא מעט, שכאילו יש איזשהו וייב של לחץ מהסביבה, אני זוכרת את זה כשעבדתי בגלורי דייז שלי במסעדנות. ששת הימים האלה, זה כזה סילבסטר, ולנטיינס דיי, ערב, לא יודעת, איזשהו ערב חג, שכאילו כל המסעדה דרוכה, כולם מחכים כאילו שהאנשים ייכנסו, וכאילו שיט וילהיד דה פן, מה שנקרא, ואני כזה, אנחנו לבד במסעדה, מה הלחץ? אין פה אף אחד, תירגעו. כאילו, כשיהיה ממה להילחץ, נילחץ, אבל כאילו, הלחץ הזה של ה... פשוט... כאילו, אנחנו חייבים להיות, זה הכל כזה. אז אני חייבת להגיד שכאילו, יש מצבים, במצבים כאלה, אני כאילו ממליצה כן לתקשר לסביבה שאתה לא בלחץ, אבל שאתה כן בדריכות, אחרת זה יכול להיראות כאילו לא אכפת לך, נכון?

Omri: זה, זה, זה, אנחנו מדברים הרבה על התיאטרון של העבודה, ואם כולם לחוצים, אתה לא יכול להיות זה שיושב עם כוס מרטיני ורגליים על השולחן, אתה פשוט לא יכול, צריך להיות חלק מהחבורה. נורא מסכים שיש כל מיני סוגים של לחץ, בוא נפרוס אותם סופר סופר זריז, אז... באמת, אני חושב שיש ההבדל הזה בין כאילו... פרסיביד לחץ, או לחץ שמדליקים ומכבים, שכמו שאת אומרת, אומרים, אוקיי, חבר'ה, הולך לנו שבוע קשה, הולך להיות לחוץ, בין אם לחוץ או לא, זה לא משנה, אנחנו צריכים להדליק את האור מעל השולחן שכתוב בו לחץ, ויש את זה, ואז יש את הלחץ שהוא פשוט כאילו, תקשיבו, יש כל כך הרבה עבודה, יש דברים אמיתיים לעשות, ויש הרבה לחץ שמגיע מפרטנרים, מהנהלה, בעצמך, הרבה דברים שקורים שם. אז יש את ההבדל בין לחץ ארגוני ללחץ אישי. למשל, אם הארגון צריך לדלבר, אחת מהמילים שאני הכי סונות, אבל האם יש דליבריז שצריכים לעשות אותם, אז כולם לחוצים, כי יש גורם חיצוני. מצד שני יש לחץ פנימי של האם אני מתפקד כמו שצריך, האם אני עושה דברים כמו שצריך, כמו שאומרת, אולי קיבלתי פידבק שלילי ועכשיו אני כאילו צריך להוכיח את עצמי. ואז מסביב שקטים אבל...

Tamar: אז זהו, אז יש באמת, כאילו, יש תקופות שכאילו באמת יש לך פשוט פייל של משימות, שאתה כאילו אולי לא יודע מאיפה להתחיל, או איך לתעדף, והכל מרגיש כאילו נורא נורא דחוף, וזה באמת מלחיץ. אבל אתה גם יכול להיות בלחץ בתקופות שיש לך משימה אחת, שאתה נגיד לא בטוח שאתה יודע איך לגשת אליה, או שאתה יודע שיש המון עיניים על הדבר הזה, ואתה כאילו חייב כזה לדלבר.

Omri: נהההה

Tamar: וזה גם יכול להיות מאוד מלחיץ, או משהו שאתה יודע שכאילו לפגוש באיזה task שהוא חולשה שלך, זה גם יכול להיות אלמנט מלחיץ. וכמובן שאנחנו לא מדברים על כל מה שקורה מחוץ לזה, כמו כאילו מגפות עולמיות, מלחמות עם העצמות, מצב מדיני, חינוך, בריאות, כלכלה.

Omri: יש מתנה מיוחדת בקופסת הקורנפלקס הזאת של לגור בישראל, שהיא מגיעה עם לחץ, כאילו, שאף אחד בעולם לא צריך להתמודד איתו, אבל לנו זה מוסיף את זה.

Tamar: זה קטע, ראיינתי השבוע מישהו שהוא עולה חדש, סוג של אפשר לומר. כן, חדש, אפשר להגיד, כזה, הוא עלה לארץ ב-2020, מרוסיה, והוא אמר, כאילו, כן, באתי לתקופה, ואז כאילו חזרתי לרוסיה, והתכוונתי כאילו להישאר ברוסיה, ואז פרצה שם המלחמה, אז חזרתי לארץ, וכאילו, ואני פה מאז, ואני כזה, ואיך אתה מרגיש לגבי ההחלטה הזאת? וזה הצחיק אותו, כאילו, אני, מותר לשאול את זה בראיון, למה אתה בארץ, מה אתה עושה פה?

Omri: תלוי, תלוי, תלוי האינטנציה, על איך שואלים.

Tamar: why? why are you here? הרבה פעמים אנשים אומרים לי כאילו כן נורא רציתי לעלות לארץ הוא גם אמר כאילו היה בו איזשהו אלמנט ציוני ואני כזה

Omri: זה כאילו, תקשיב, היה לי נורא רטוב הבריכה, אז עברתי לה ים, זה כזה, אוקיי, לא הרווחת פה הרבה.

Tamar: כן, והכלורמה איתו, אז זהו, כן, בישראל, כאילו, אנחנו מן הסתם נתונים לעודף לחץ, יש כאילו מחקרים שמדברים על, אתה יודע, מספרים, PTSD, כאילו, לחץ נפשי אחר, הקרחה, כל מיני דברים שקשורים, כאילו, בלחץ, ובמדינת ישראל אנחנו באמת, כאילו, זוכים בכיף שלנו, ככה, ללא מעט לחץ. אנחנו באמת מדברים על הלחץ שקשור, כאילו, בעבודה ספציפית. בוא, בוא, בוא, כאילו... בוא נצא מגבלת הנחה שאין ממש איך להימנע לחלוטין מלחץ בעבודה.

Omri: לא, לחץ תמיד יהיה, זה גם לא סימפטום של טעות, של פאשלה, כאילו אם יש לחץ זה לא אומר שמישהו עשה משהו לא טוב, זה פשוט טבע הארגון, ואמרנו זה יכול להיות לחץ שמגיע מההנהלה, שההנהלה אומרת אוקיי, אנחנו חייבים לעשות דליברי על הדבר הזה, למה? בגלל Christmas, למה? בגלל פגישת משקיעים, למה? בגלל מתחרים, כלומר יש המון המון סיבות שפתאום יש Hard Deadline בלוז, וזה שולח את כל הארגון לטירוף. זה יכול להיות, את יודעת, מישהו, מישהו, לא נצביע, יוצאת לחופשת לידה. ואז כולם משנסים מותניים, וצריכים לקחת, להשלים את העבודה הזאת. דברים לא פתאום כאילו, אה, אוקיי, אז הפרויקט הזה יושב על כרך עשרה חודשים. זה לא עובד ככה. זה יכול להיות לחץ מאוד נקודתי, כמו שאמרנו, ללוז מסוים, זה יכול להיות לחץ ארוך יותר, שפשוט יש המון עבודה ויש ציפייה מצוות לעשות יותר מכמה שהוא אמור לעשות, בלי הבנה של מה הקפאסיטי האמיתי. אתה יודע, עכשיו כזה, אה, AI, כולם יכולים לעבוד כפול. לא בהכרח, יש את המלחמה התמידית הזאת בין quality לבלוסיטי. האם אנחנו עובדים מהר יותר, או אם אנחנו עובדים על איכות? מה האיזון פה? ובאמת לחץ מגיע מהמון המון המון מקומות, וכמו שאמרנו, לחץ פנימי. אני מרגיש שבוחנים אותי, או פישלתי ברבעון הקודם, הרבעון הזה אני חייב to deliver חבל הזמן, או אני ממש רוצה קידום, ובשביל הקידום הזה, עכשיו אני מחליט שאני חצי שנה עובד ב-150 % כדי להגיע ל-whatever ספטמבר, במקום טוב לקידום, להיות מנהל. לעשות relocation, כלומר שוב יש המון המון סיבות למה הלחץ הזה מגיע. כשאמרנו זה ממוסגר בתוך האזור המשרדי, ויש את הלחץ של הבית, הלחץ של החיים, הלחץ של כאילו למה האוטובוס שלי לא הגיע, כל זה טוב ויפה. בואי תמר, ננסה להתחיל לפרוס את הדברים האלה, והנה עשינו את החלק שלה להתלונן, שזה

Tamar: אהה

Omri: ה-DNA הישראלי שלנו. בואו נלך לצד של מה עושים עם לחץ בעבודה, איך אפשר לפתור את זה, סלאש להתמודד עם זה, סלאש איזה כדורים כדאי לקחת?

Tamar: כאילו אתה מכיר את זה שלפעמים הלחץ מסביב הוא קצת הילד שצעק זאב ואז אחרי פעם פעמיים אתה כזה אוקיי. אני לא נלחץ מזה כי זה לא ירד לפיתוח באמת בעוד שבוע אתם סתם אומרים ומשהו יקרה ויהיה בלטם וזה יידחה והכל בסדר אז קודם כל לא להילחץ מתי שלא צריך להילחץ. זה כאילו הטיפ הכי משמעותי, זה כמו שאומרים לך, כאילו תירגע. אז קודם כל תירגעו, קודם כל תנשמו.

Omri: רציתי להגיד, כאילו אתה אומר לי, יש לי פתרון מצוין לאשתך, לך אליה ותגידי לה להירגע, ואז אני אבוא לישון אצלך על הספה.

Tamar: לא, זה לא באמת להירגע, אלא לעשות סלקציה לוגית בלחץ. כאילו, לפני שאתם נכנסים ללחץ, לשאול את עצמכם, שנייה, יש פה לחץ אמיתי, או שמפעילים עליי לחץ כדי שאני אעבוד מהר יותר, כי אנשים אחרים בלחץ, אתה יודע, לפעמים פיתוח יכולים להיות בלחץ, זה לאו דווקא אומר שהצוות דיזיין בלחץ. לא צריך כאילו שכולם יהיו בלחץ ביחד, אוקיי? There's no... there's no eye in team. כאילו...

Omri: יש גם אגב, יש גם חברות שהתרבות הארגונית שלה זה לחץ.

Tamar: נכון. אז כאילו, באמת, אני אומרת להפעיל שיקול דעת עם הלחץ הזה, ואם מה שצריך כדי go with the flow זה לעשות קולות של אני בלחץ, תעשו את זה ותצחקו צחוק קטן בפנים, כאילו תלכו, תלכו פורפוספולי ותעשו כל מיני פפפפ

Omri: זהו בדיוק, תעשו סאונד אפקט של לחץ.

Tamar: וזה לא באמת צריך להשפיע עליכם נפשית, מה גם שכאילו, גם במקרים שבהם לכאורה הלחץ אמיתי... אתה מכיר את זה ש... יש, כאילו גם, זה בהתחלה אתה לוקח דברים כזה נורא נורא ללב, נורא קשה, נורא זה הדיזיין שלי, נורא זה... באיזשהו שלב אתה כזה, night my circus, night my monkeys, אז אתם רוצים לעשות את זה מפגר? by all means, כאילו, לכו על זה. אז

Omri: אהההה

Tamar: כאילו, צריך למצוא את הבאלנס, כי כאילו, אם אתה עובד בגישה הזאת, אז כאילו, באמת לא אכפת לך. אבל... choose your battles, כאילו, תבחרו במה אתם נהיים invested, מנטלית, ובמה אתם אומרים, כאילו... הכל בסדר, כאילו, הכל בסדר, אני אעשה את מה שצריך, אני אעבוד מהר, הכל טוב. אבל לא צריך כאילו...

Omri: אני נורא, אני נורא מסכים, זה, ואני מסתכל על השעון, הגיע הזמן למטאפורת ספורט, כש... הגיע היום, זה עכשיו, כשצוללים, ואני צוללן חובב, מאוד חובב, כאילו, אין יותר חובב ממני, חובב כשאני מסתכל על זה, לא, אבל

Tamar: חובב מרחוק, מחוץ לים. כן.

Omri: כשעושים קורס צלילה וצוללים ומלמדים אותך לצלול, אז כשמגיעים לעומקים... יחסית עמוקים, אז בגלל הלחץ האטמוספרי, נהיה יותר קשה לנשום. והמוח שלך משדר לך שאתה הולך למות. כאילו, קשה לך לנשום. זהו, אז

Tamar: כאן זה נשמע כמו חוויה שאני ממש רוצה לעבור, כן?

Omri: אחד מוביל לשתיים, אנחנו הולכים למות. והעצה שאומרים זה כאילו, תדבר עם עצמך בראש, כי אין דבר יותר גרוע מלהיכנס לפאניקה מתחת למים. כי אסור, אסור, עכשיו אני נכנס ממש לדברים, שאסור לעלות למעלה, כי החזה שלך התפוצץ, הכל צריך לעשות לאט, אז אומרים, דבר עם עצמך, וזה מין כזה, אוקיי, קלירלי, אני פה כבר שתי דקות, אני לא מת, זאת אומרת שאני יכול לנשום, זאת אומרת שיש חמצן, וזה נורא מתקשר לי למה שאמרת, שאנחנו חייבים לדבר עם עצמנו ולהגיד, אוקיי, אוקיי, לחץ, זה לחץ אמיתי. זה לחץ מזוים, זה לחץ זמני, מאיפה מגיע הלחץ? זה לחץ שאני שם על עצמי, זה לחץ שמגיע מהמנהל, זה כולם לחוצים מסביבי, אבל אולי אני לא צריך להיות לחוץ, אז אני באמת חושב ששלב ראשון זה האנליזה הזאת של מה קורה עכשיו, מה זה הרגש הזה? מה זה הלחץ הזה? מה סוג הלחץ? כי לכל אחד יש פתרון אחר, וכמו הנה כבר נפלת על אחד הפתרונות, שזה... לבחור לא להיות בלחץ, ואני נורא מסכים, שוב, יש את המשפט הזה, אני אומר אותו הרבה, של כאילו, מה העבודה שלנו, אנחנו שוחים הכי מהר שאנחנו יכולים, הכי הרבה זמן שאנחנו יכולים, מצילים את כל האנשים שאנחנו יכולים, והים לוקח את השאר. וצריך להיות בסדר עם זה, שהים ייקח את השאר, אז לא הכל יהיה פיקסל פרפקט, ולא הכל יהיה מה שבחרנו. וכן, לפעמים ה-PA מבחר את הפתרון השלישי, ולא הראשון שרצינו. The ocean takes the rest, ואנחנו נחיה לשחות בעוד יום. אז באמת, כאילו, הרגש הפרפקציוניסטי הזה, שהוא ברור, בגללו הגענו לעבודה הזאתי, הוא גם מפעיל לנו לחץ שכאילו, הוא נורא לא בריא. ועדיף, עדיף קריירה של 30 שנה, בריאה, מאשר חמש שנים שאתם מייצרים הכל מומומו איזה יופי איזה יופי ואז מתאשפזים

Tamar: אני חושבת שיש פה אלמנט קצת של ניסיון, כאילו, כמו שאמרתי, כאילו, אתה מגיע לחברה, פעם-פעמיים מלחיצים אותך, באיזשהו שלב אתה מבין, כאילו, זאב-זאב. אז יש גם אלמנט של ניסיון, כאילו, שברבות השנים אתה הרבה פחות רוקע ברגליים במקומות שבהם אתה אומר, כאילו, טעם במלחמה הזאת. כאילו, אני... לא הולך לנצח פה, ולפעמים כאילו להיות כזה Team Player, כזה To Raise a Tiny Flag, להגיד אני לא בטוח שזו החוויה הטובה ביותר, אבל אני מבין כאילו את ה-Trade-Offs, ובואו נלך על זה. זה גם טוב לשקט הנפשי שלך, וזה גם באמת כאילו מציג אותך כמעצב קצת יותר מנוסה, כי אתה מבין את התמונה הרחבה. ומעצב שהוא קצת ג'וניור, הוא כזה חוויית משתמש, המשתמש מעל הכל, הנראות מעל הכל.

Omri: נה, חהחהחהחה

Tamar: אבל זה לא נכון, וזה לא ככה, ולפעמים כאילו, לדעת לשחרר את הדברים, כאילו, אתה הרבה פעמים כזה נופל על מוצר, ואתה כזה, יש מעצב בחברה הזאת? מי קיבל את ההחלטה הזאת? אולי לא המעצב. פשוט ככה.

Omri: זה, אגב, מה שדיברנו מההתחלה זה גם כזה, כאילו, יש ריבים שאתה לא רוצה לנצח בהם, שכאילו

Tamar: אה?

Omri: הרווח של לנצח יותר קטן מלשחרר, וכאילו, את יודעת, אני אומר לי, יש לי ביי, אני יוצא, וכזה, מה אתה יוצא? אני אומר, יש לי ארוחת ערב עם חברים, וכזה, לא אמרת לי, ועכשיו, בשער, אני יכול לפתוח את הטלפון, וכזה, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, הנה, הנה, ב-22 באוגוסט, שלחתי לך, עכשיו,

Tamar: נה נה נה נה נה אמרתי ואמרתי כן

Omri: זה ניצחון מאוד קטן, שלא שווה את זה. אז לפעמים באמת לשחרר יותר טוב, וזה מוביל אותי לרעיון, הוא פרק שלם, אבל בואו נדבר עליו בדקה וחצי, על הרעיון של פריאטיזציה, של סדר עדיפויות, ובאמת, בכל רגע נתון לרוב המעצבים, הם משרתים כמה אדונים בבת אחת.

Tamar: אהה

Omri: זה יכול להיות שני PMים, זה יכול להיות שלושה PMים, ארבעה מתכנתים, זה יכול להיות PM אחד עם כמה פרויקטים. כלומר, די נדיר שלמעצב יש פרויקט אחד שרץ לאורך וואי וחצי שנה. זה קורה, יש כאלה אינישטיבס שהם מאוד גדולים. אבל ברוב הזמן יש לנו כמה משימות וכמה אנשים לשרת והמנהל שלי רוצה דבר אחד וה-CEO רוצה דבר שני, ה-PM רוצה דבר שלישי, ה-Design System רוצים דבר רביעי. אנחנו צריכים לשבת ולהגיד, זה שמגיעים בבוקר ומנגבים את עצמנו, כי הנה תמר כל הזמן מזיעה, אנחנו צריכים להחליט על מה אנחנו עובדים עכשיו. והיכולת לעשות פריוטיזציה היא חלק מהמפתחות לחיים בריאים יותר. עכשיו, בואי נתחיל, יש פה שני דברים, בואי נגע זריז בשניהם. אחד, זה לעשות את הפריוטיזציה, שזה מין כזה, אוקיי, כל המשימות על הלוח, מה מתחילים? והדבר שני, זה ברגע שעשיתי את ההחלטות האלה, איך אני מתקשר את זה? כי אם אני עושה פריוטיזציה בעצמי, זה לא אומר שאנשים לא ימשיכו לבקש דברים. אז... אחרי שאמרתי זה מספר 1, זה מספר 2, זה מספר 3, הפרטנרים גם צריכים לדעת, ואת יודעת, יש משהו מאוד קשה בשיחה לבוא לפיהם, שמא, מה שאתה ממש ממש רוצה, ואתה כבר מהבוקר רודף אחריי, לא כזה חשוב לי. אתה תקבל את זה כשתקבל את זה. אז החיבור בין שניהם הוא נורא חשוב.

Tamar: כן. אז יש פה באמת כמה דברים. יש פה גם באמת את האלמנט של באופן כללי של תקשורת, שזה חלק משמעותי ובלתי נפרד מהעבודה שלנו. זה יכול להיות המנהל הישיר שלך שאומר מה קורה עם זה ומה קורה עם זה, וזה יכול להיות PM שאומר מה קורה עם זה ומה קורה עם זה, ואנחנו נורא רוצים לרצות ולהגיד להם, כן, כן, אני על זה, אבל זה בסדר גם להגיד להם, היי, כי זה יש לי עוד דברים על הראש, גם להם יש עוד דברים על הראש, ולהסביר להם שיש... פריוריטיז ושזה הדבר הבא או הבא הבא שאני הולך לגשת אליו. אני לא חושבת שזה משהו שאנחנו צריכים להתנצל עליו, אני גם חושבת שזה משהו שאנחנו יכולים לעמוד מאחוריו ולהסביר אותו. באמת לייצר את הפריוריטיזציה, אני חושבת שזה סקיל שהוא קצת יותר קשה. אני חושבת שדיברתי על זה כמה פעמים, שאני בדרך כלל מנסה להוריד מהשולחן משימות קטנות, לפחות כאילו, בחלק הראשון של היום, ואני עושה את זה פעמיים, גם בבוקר וגם אולי אחרי ארוחת צהריים, שזה שלב שאתה צריך כזה לשקוע אל תוך העבודה. כאילו, כמה שיותר להוריד משימות קטנות, גם נותן לך תחושה של כאילו accomplishment, וזה

Omri: אהה

Tamar: גם משאיר אותך פנוי מנטלית, כאילו, לדברים היותר גדולים. עכשיו, אנחנו הרבה פעמים יכולים לעבוד על דברים גדולים ימים, שבועות, חודשים, וזה פרויקט שועון גויין, ועדיין נכנסים כל מיני דברים קטנים. אתה לא יכול לחכות... לסיים עם הפרויקט הענק הזה כדי להגיע לדברים הקטנים האלה שהם אולי איזה באג קטן של משהו שצריך למשהו שעכשיו ירד לפיתוח. אז כאילו אני אומרת באופן כללי כאילו חוק מספר אחת לעבוד עם איזה שהם רשימות זה יכול להיות במחברת זה יכול להיות בג'ירה זה יכול להיות בפיגמה זה יכול להיות פתקים על המסך אבל כאילו לעבוד בצורה מסודרת זה קודם כל עושה סדר בראש, וכאילו אתם באמת יודעים מה יש לכם כדי לעשות פרויורטיזציה, צריך קודם כל לדעת מה יש. ואז כשנכנס

Omri: נורא

Tamar: משהו, אתם אומרים, אתם לוקחים את הפתק הדמיוני הזה ביד, ואז אתם אומרים כמה זמן הולך לקחת לי לעשות את זה, כמה זה חשוב. חשוב מאוד מאוד, אני אגש לזה אחר ארוחת צהריים. חשוב מאוד מאוד, אני אגש לזה מחר בבוקר. לא מאוד חשוב, אני אסיים את הפרויקט ההוא, ואז אני אגש לזה. וגם כאן, שוב, יש את העניין, סליחה, של תקשורת, כי הרבה פעמים יגידו לך, משהו הוא מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד דחוף. ואז תגיד כמה דחוף. לאתמול. מתי יש לזה קיק-אוף? בעוד שבוע. אה! אוקיי, אז... אז כזה.

Omri: אז אז בוא, אז אז אפשר להירגע מר פי אב?

Tamar: כן, כזה אומרים לך, אנחנו חייבים לעשות את הקיק-אוף כמה שיותר מהר, ואתה כזה, הם לא עובדים על האונבורדינג של, כן, ואנחנו רוצים לעשות קיק-אוף, בסדר, הם לא הולכים ישר לגשת לזה. כאילו, אתה יודע, דבר שנייה עם אנשים, תבין

Omri: אהההה

Tamar: את הסיטואציה, אנחנו אנשי הלמה, נכון? למה, למה, למה. למה זה דחוף? כמה דחוף? האם זה באמת כזה דחוף?

Omri: אני חושב שאמרת פה המון המון דברים מעולים, ובואי נפרוס אותם, אז אני חושב שבאמת הלשאול למה זה נורא חשוב, זה מתקשר לנושא של agency, של כמה שליטה יש לנו, ואני אומר את זה גם הרבה, שמעצבים באופן טבעי, אנחנו סוג של אנשים ש... נוטים לתת שירות, אנחנו אוהבים לשרת את הלקוח, והלקוח יכול להיות לקוח אמיתי, יכול להיות לקוח פנימי, שזה PM, engineer, וואבר. וכשמבקשים מאיתנו דברים, הנטייה שלנו זה כזה, יס, יס, יס, יס, מאסטר, יס, מאסטר, אני אעשה לך את זה, אני אתפור לך את החולצה הכי יפה, ליכלוכית. אבל חלק מבגרות זה להבין שאנחנו שולטים על הזמן של עצמנו, ואני נורא מסכים. ברור שכולם יגידו לנו שזה דחוף, כי כולם רוצים את זה. אנחנו צריכים לשאול, אוקיי, למתי? מה הלו"ז? מתי אני נהיה בלוקר? מתי אני לא בלוקר? האם יש לי זמן לעשות A? האם יש לי זמן לעשות B? זה עלינו. אם אנחנו ניקח את כל מי שאומר לנו שזה דחוף ועולה באש כאמת לאמיתה, אז כל החיים שלנו יעלו באש. אז אני חושב שזאת עצה מצוינת. אני גם אוהב את ה... את יודעת, זה גם נושא אחר לגמרי, אבל... ההבדל הזה בין משימות קטנות למשימות גדולות, בין שלו וורקינג לדיפ וורקינג. יש משימות, ואומרים, אחת הדרכים לעשות את זה, זה פשוט לחסום את הלו"ז ולהגיד, הנה, שעתיים אני שוקע, אני נכנס מתחת למים, ואני עובד על הדבר הזה, כי אני צריך לחשוב, אני צריך להיות עמוק בזה. אפשר לסגור את סלאק, לסגור את החדר, לנעול את עצמכם אופי שהוא שלא יפריעו לכם, צריך לתת זמן לדיפ וורק. אם כל הזמן יתקפו אתכם, זה קשה, ואני גם נורא אוהב את הרעיון של בוא נעשה כמה הצלחות מהירות בתחילת היום, שזה כזה, אוקיי, אנחנו נכנסים, אני עובר מהילוך ראשון לשני, שלישי, זה מצוין, ובואי, משהו שיצא לי לדבר עליו פעם פעמיים, אבל הרעיון של פרוטיזציה, באמת אמרת כמה דחוף, מה דחוף? יש לזה טכניקה, גם אני הסברתי את אני אסביר את זה עוד פעם בכזה בעשר שניות, מה שנקרא אייזנהאוור מטריקס, שזה דרך, אם פורסים את כל המשימות מולנו, איך יודעים מאיפה להתחיל. אוקיי, בואו נדמיין שתיים על שתיים, שני ריבועים, שני ריבועים, וה-XXX זה דחוף, אז יש לנו חשוב ב-Y, דחוף ב-X, ואז אנחנו מתחילים למקם משהו. חשוב ודחוף, עושים עכשיו. חשוב ולא דחוף, you schedule. אתה עושה את זה מתישהו. אתם שמים את זה ביומן. דחוף ולא חשוב. זה בגדול אומרים כאילו כלומר אם

Tamar: אהה

Omri: יש לכם יכולת להעביר את זה למישהו אחד, לעשות אוטומציה, הנה אנחנו בעולם ה-AI, בואו תמצאו דרך לעשות זה כמה שיותר מהר כדי שזה לא ייכנס לכם בין לבין. יש לנו, עכשיו זה המקום המעניין, לא דחוף ולא חשוב. יש גם משימות כאלה, משימות כאלה, את יודעת מה עושים עם זה? משמידים אותם באש, לא עושים, ושוב, זו היכולת שלנו, לשלוט על הזמן שלנו, ואם אנחנו רואים משהו, שאנחנו באופן אובייקטיבי אומרים, זה לא דחוף, זה לא חשוב, לא עושים.

Tamar: היא שאני מרגישה שהרבה משימות כאילו... כל עולם התחזוקת דיזיין סיסטם ואישורי קו למיניהם הרבה פעמים נכנס ללא דחוף ולא חשוב כי כאילו אלא אם כן אתה זה תלוי פרסונה

Omri: זה נכון, זה נכון, זה נכון. יש דברים ש... אני חושב שזה גם חלק, וזו שיחה אחרת, שכאילו, אם כל הזמן דואגים למה שעולה באש, לא מגיעים לשום דבר אחר, וצריך למצוא גם זמן. כי זה נכון, כזה... לשייף את הפינות מהכפתורים בדיזיין סיסטם, זה אף פעם לא יהיה דחוף, אבל צריך למצוא לזה זמן, זה נכון.

Tamar: כן, זהו, אז כאילו, הלא דחוף ולא חשוב, לפעמים אפשר לקרוא לו ברמת ה- to have כזה. ואני כן חושבת שזה דברים, כאילו, זה היה נחמד אם מישהו אחר היה עושה את זה, אבל זה דברים שכזה אף אחד אף פעם לא עושה. ולפעמים אתה כן צריך לקחת על עצמך משימה של כאילו... טוב, בוא נשנה את כל הפילטור רוחבית במערכת, כי זה כבר בלתי.

Omri: תהההה

Tamar: וצריך כן למצוא זמן גם לדברים האלה, שהם מרגישים לא חשובים, אבל... בלונג רן, אם נזניח אותם לגמרי, אז כזה... לא, צריך כאילו לעשות פיפו כזה בארון של הדיזיין. חושבת שזה כן דברים ששוב הם מרגישים בריבוע הזה במטריקס פה

Omri: אהה

Tamar: אבל לא הייתי זורקת אותם. יש דיין

Omri: לפעמים צריך לעצב לנפש, תמר, ולא לשבת על חוף בתאילנד ולעצב דיזיין סיסטם.

Tamar: כן, וואו, איך בא לי. דיזיין סיסטם זה הכי לנפש, לנפש שלי. עכשיו, יש את השלב שבו עכשיו רגע נהיה כזה שוטר הרע, שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, am I doing the best I can כאן? כאילו, אפשר להתעלם מהלחץ, אפשר לתעדף את הלחץ, אפשר כאילו להגיד זה לא באמת בלחץ, אבל יש את השלב שאולי כאילו, אתה אומר... אולי אם כולם בלחץ, אולי אני כן צריך לעבוד קצת יותר מהר. כאילו צריך כן מדי פעם לעשות את הבדק בית הזה. יש אנשים שיודעים על עצמם שהם עובדים מהר, ויש אנשים שיודעים על עצמם שהם עובדים פחות מהר. שזה לאו דווקא פקטור, אבל אני כן מכירה כאילו סיטואציות שאומרים, תקשיב, היה לנו פה משימה וכולם התאבדו עליה, ואתה לא כאילו... לא היית אונבורד. כן, ולפעמים צריך to go, go, go, לתת גז, אם אתם באמת יודעים שאתם עובדים יותר לאט, ויש משהו כזה על הפרק. אז לפעמים זה אומר, כן, לצערי, להישאר עוד שעה-שעתיים במשרד, או לפתוח את המחשב בערב, וזה גם קצת מוריד מהלחץ. כאילו, באמת, לפעמים אני רק בשביל השקט הנפשי שלי, פותחת את המחשב בערב, כי אומרת, אני לפחות יודעת שהורדתי את הדבר הזה ממני.

Omri: זה נורא נכון, יש... והנה עוד קלישאה אומרים שאם אתה מסתכל מסביב ואתה לא מוצא את ה-ass hole, you are the ass hole, ואתה

Tamar: משפט מקסים, פואטי.

Omri: חוזר בהטה ואתה אומר לאשתך, כאילו, בואו, כולם פה נורא נחמדים, לא מצאתי אף אחד שאף אחד לא נחמד. אגב, כולם יצאו לבירה, לא יודע למה לא הזמינו אותי. אז הרעיון הוא שבאמת, אוקיי, דיברנו על כל כזה, למה ה-PM מרושע. ולמה החברה מרושעת, ולמה אף אחד לא מבין. לפעמים, כמו אומרים בסרטי אימה, רוצח בתוך הבית. אנחנו הבעיה. ואני חושב ששווה באמת להסתכל, וזה גם חלק מההבנה, זה האם חלק מהלחץ זה כי אני אישית, זה יכול להיות אני, זה יכול להיות הצוות, לא עובדים בצורה שאנחנו צריכים. וההמלצה שלך היא נכונה, א', האם אני מתאבד על הדבר הזה ברמה שמצפים ממני? וגם דיברנו על, אגב ספורט, דיברנו על עונות, יש כאילו, לפעמים אנחנו בעונת שיא, לפעמים אנחנו בפגרה. אני חושב שזה לא בריא להתאבד על הכל כל הזמן, כי זה, כי זה נשרפים מזה, אבל כמו שאמרת, אם יש פרויקט, יש דדליין, יש משהו, זה בסדר לפתוח את המחשב בלילה, זה בסדר לחזור מאוחר, זה בסדר לעבוד בסופה שהיא, כאילו, בשביל זה אנחנו מקבלים מקרר ארטיקים צמוד, בשביל כאילו... לאזן את הזמנים האלה, שמי לא מכיר את זה, אנחנו בשתיים ורבע יוצאים הביתה לאסוף את הילדים מהגן ואף אחד לא פותח על זה עיניים, אז עם הזכויות מגיעות חובות. דבר שני, אני חושב שאנחנו, זה תמיד טוב כל כמה זמן לחזור ולהסתכל על איך אנחנו עושים דברים. האם

Tamar: אהה

Omri: התהליך שלי הוא טוב? האם אני עושה מחקר עמוק מדי? האם אני מעצב לאט מדי? האם אני יכול להכניס כלי אוטומציה? האם אני עושה שישה כאילו מסלולי פידבק לפני שאני מרגיש טוב עם עיצוב, האם זה בריא? כלומר, לפעמים הצורה שאנחנו עובדים, וזה מין כזה, את יודעת, את הולכת למוזיאון, ואת רואה כזה, אוקיי, ריבוע כחול, what's the big deal, ואז את קוראת בפתק הקטן וכזה, אה רגע, הוא נסע לאפריקה לקטוף פרח, את הפרח הזה הוא מאח. וממנו עשה צבע, ואת הצבע הזה, וזה מסביר את הכאב שלה. זהו, אז לפעמים התהליך שלנו, שהוא יכול להיות טוב, יכול להביא תוצאות, אבל הוא רוצח אותנו מבחינת ניהול זמנים. יש כל מיני מקומות שאנחנו צריכים להסתכל פנימה, והאם אני עובד בקצב הנכון, ואפשר לעשות בנצ'מארק מול הרבה מאוד אנשים, לבדוק כמה זמן דברים לוקחים. אגב, בגדול אני ממליץ למדוד כל הזמן, כמה זמן לוקח לכם לשחרר דברים. האם אני עושה תהליך עיצובי נכון? האם אני משקיע את האנרגיה הנכונה? כמו שאמרת, מאוד קל לא לשים לב, ואז כזה, אה, הייטק, כסף חיים טובים, מגיע ב-11, הולך ב-3. למה? כאילו, אתה דופק את כולם.

Tamar: אני באופן כללי חושבת שכאילו אנחנו עושים המון אופטימיזציה במוצרים שלנו, אבל אנחנו באמת לאו דווקא עושים אופטימיזציה לעצמנו ולצוות שלנו. ואני חושבת שבגדול אתה יכול כמעט כל יום לשאול את עצמך בסוף היום, מה למדתי מהיום הזה? כאילו, ברמה

Omri: אה

Tamar: המסקנתית, יודעת, קרה לי לא מזמן בעבודה, ושוב, כאילו, אני לא שם הרבה זמן, לא הראינו פיצ'ר מאוד מאוד משמעותי למישהו מאוד מאוד בכיר, והפידבק הגיע אחרי שכבר עשינו לזה קיק-אוף. ואז אמרתי, כאילו, וזה היה מאוד מבאס לקבל פידבק, לשנות משהו אחרי שכבר, כאילו, הפיתוח היה אמור לעבוד על זה, אבל במקום להתעצבן, אתה מסתכל ואתה אומר, אוקיי, דילגנו כאן על מישהו שאולי הוא משמעותי, ובפעמים הבאות כדאי לפחות לבדוק אם הוא רוצה לעבור על זה, אם שווה להעביר את זה דרכו, וכאילו, הנה, למדנו מזה משהו. אז קודם כל, במיוחד במקומות שיש בהם פריקשן, זה מקומות שבהם כדאי להסיק מסקנות, וזה קורה כל הזמן ותוך כדי, ואנחנו יכולים גם לגבי עצמנו, כאילו כן, לקח לי הרבה זמן, כן, התעצבנתי פה, לא הייתי מוכן לדברים האלה, ובטח ובטח כצוות, בסוף פרויקט מאוד גדול, לשאול את עצמנו, כאילו באמת, מה עבד ומה לא עבד, למה היו דברים שלקחו יותר זמן, אולי לא היה מספיק תקשורת עם פיתוח, אולי התקשורת הייתה צריכה לבוא מוקדם יותר. אולי אנחנו היינו צריכים לרוץ על זה לפני בדיסקאברי, אני לא יודעת, אבל כאילו, כל הדבר הזה של כאילו לשאול את עצמנו איך אנחנו עובדים ואיך אנחנו משתפרים, זה משהו שאני חושבת שהוא סופר משמעותי, ואם זה בא ממכם זה בכלל כאילו, זה מצטייר טוב.

Omri: ואני אגיד דבר אחרון שאולי הוא מין כזה אנטי תזה לכל הנושא הזה, לפעמים אם יש לחץ, אם אתם מוצאים שאתם בלוקרים ואתם עוצרים אנשים מלהתקדם, לפעמים זה פיצ'ר ולא באג. וכשכולם רוצים שהכל יהיה מוכן עכשיו ומייד ואתמול, לפעמים להיות בלוקר, כלומר, אם אני לא יכול לשלוח את זה לפיתוח, כי אין עיצוב. אוקיי, אין בעיה, אתה תחכה לי. זה לא בהכרח דבר רע. זה נשק שצריך להיות מאוד עדינים איתו, זה

Tamar: אהה

Omri: מין כזה, זה לשחק עם רימון, אבל לפעמים להיות בלוקר מחזיר אליכם את הכוח. כי הנה זה, אני הפסיכולוג המקומי, אני הקואוצ'ר, אתם מלמדים אנשים איך להתנהג איתכם. ואם אתם מתנהגים בצורה של כאילו, יס מאסטר, יס מאסטר, ואני אעשה לך את זה, ואני אשאר עד הבוקר, ואני אשאר עד כל עלייה רק כדי שאף פי אם לא יתעצבן עליי, אף אחד לא יחגוג אתכם, לא ישימו אתכם על הכתפיים כאילו זכיתם באליפות. מה שזה ילמד אנשים זה, אה אוקיי, זה מה שהם מסוגלים לעשות. הם מסוגלים לעבוד כל הלילה, והם פשוט יתרגלו לזה. אתם מלמדים את הארגון איך להתנהג עליכם, ולפעמים חלק מהחינוך הזה זה, תחכה, תעמוד בתור, נגיע למספר שלך.

Tamar: זה ממש עניין של כמו בזוגיות וכמו בהורות של לשים גבולות. זה שוב צריך לא הכל בגבולות, לא אומרים לא להכל, אבל להגיד כאילו חבר'ה זה לא לוקח חמש דקות, אוקיי? כי אז הם אומרים דברים כמו נו תעשה את זה, זה לוקח לך חמש דקות. אז אנחנו מתעצבנים

Omri: הומ הומ הומ

Tamar: על זה כי זה לא לוקח חמש דקות. אז אנשים צריכים לדעת שלדברים לוקח זמן. ודברים שלוקחים זמן זה דברים נכון שמעריכים אותם יותר אז אנחנו לא יכולים to push ourselves שוב אם יש איזשהו deadline מטורף כן by all means כאילו תראו שאתם יכולים אבל בday to day צריך לא להרים את הסטנדרט מעבר למה שאנחנו יכולים לעמוד מאוד חשוב

Omri: לא, לא, זה לא סקיילבול, לא לאורך זמן, כי אם אנשים, כשאתם עובדים ב-150 % כל הזמן, אז אנשים תופסים את זה בתור ה-100%, ואז כאילו, לאן עוד אפשר לעלות?

Tamar: זהו, אז מה עושים אם אתה עובד? מה היית אומר לבן אדם שאומר לך, אני עובד בחברה שכאילו אנחנו על 160 כל הזמן.

Omri: יש עוד המון עבודה. אני חושב שכל מה מה שאמרנו בשיחה הזאת זה כל מיני שיטות לבדוק. האם אתם עובדים נכון? האם אתם עובדים חכם? תבדקו את התהליכים, תבדקו את הדרישות, תמצאו דרך לעשות פושבק. והשורה התחתונה זה, בשביל זה יש מנהל. המנהל הוא זה שאמור להגן עליכם, הוא הכיפת

Tamar: אהה

Omri: ברזל ממשימות מטופשות. אז תתקשרו למנהל, ואז המנהל יתקשר לארגון. האם, את יודעת, לפעמים פשוט צוות עיצוב מופצץ יותר מדי. ואז האם צריך לגייס? האם צריך פחות משימות? האם צריך להביא מיקור חוץ? יש המון המון דרכים לפתור את זה. דברו עם המנהל, כלומר, הלחץ, להיות בלחץ זה לא משהו להתבייש בו. זה לא כאילו, הרגשה הזאת שכאילו, נותנים לי המון המון משימות, הם סומכים עליי, אבל אני לא מצליח, איזה כישלון. זה לא נכון. יש גבול עליון למה אנחנו מסוגלים לעשות, תתקשרו עם המנהל, ואז גם המנהל, המנהל, מנהלת, יוכלו להגיד לכם, תקשיבו, אני חושב שאתם מקבלים משימות הגיוניות, בואו נמצא דרך למתוח את עצמכם, או יגידו, וואו, לא ידעתי, למה ה-PM הזה מדבר איתך בכלל, הוא לא חלק מהפריוריטיז של

Tamar: אהה

Omri: הארגון, ואז he will step in ויעזור לכם, אז חברים, מקווה שנעזור קצת, נכון בבוקר שאתם קמים בזה הכרה. תבדקו האם אתם צריכים לעשות את הדברים שאתם צריכים לעשות, האם אתם עושים אותם בקצב הנכון. ושוב, מה שלא חשוב, לא דחוף, הפח זה גם מקום לאחסן משימות, אין עם זה שום בעיה. והבקלוג שלי, זה, הוא נראה כמו סלסלה עם שקית. אז תמר, בואו נעבור לפינה האהובה על כולם, שבה תמר ועמרי עונים על שאלה שאף אחד לא שאל אותם. היום שאלה בעולם. תיק עבודות ו-Design System ו-AI, איזה Vendaggram כיף, בואו ננסה לענות על זה מהר. אני בתהליך של בניית תיק עבודות הראשון שלי וכרגע עובד על פרויקט אישי יחד עם Cloud Code. כחלק מהפרויקט התחלתי להגדיר יחד עם Cloud את ה-Design System עם הגדרה מובנית מראש שאני רוצה להתעסק ב-Design System כמה שיותר, בעיקר בשביל הניסיון והלמידה. הצעה שהוא העלה זה השימוש ב-Design System קיים ופתוח לשימוש, לדוגמה פריימר של GitHub. כבסיס שאפשר להתעסק איתו ולעשות עליו איטרציות. השאלה שלי היא, מה במסגרת תיק עבודות של ג'וניור? את היכולת שלי לבנות יחד עם AI דיזיין סיסטם קוהרנטי, בטוח ונקי, או דווקא לחזק את השריר הזה ולבנות בעצמי דיזיין סיסטם? איך מסבירים את ההחלטות האלה? בזמן ראיון. תמר, יש לנו... מעצב, ואמרנו על זה, אחת הדרכים הכי טובות להתאמן על AI זה להתאמן על AI, לקחת את זה ולהשתמש בזה כפרויקט לתיק עבודות, ואז משהו שלא דיברנו עליו זה מה קורה עם design system. עדיף לקחת משהו, מה שנקרא off the shelf, בואו ניקח design system קיים ונשחק איתו, או נראה כמה מדהימים אנחנו ונבנה את האטומים האלה מאפס.

Tamar: אני הולכת להיות פארטי פופרית פה. שום דבר מהם לא, הוא לא דיזיין סיסטם. בוא, בוא שנייה נהיה מציאותיים. סליחה כאילו, שוב על הכנות, אבל הכנות היא שאתה לא יכול לשבת לבד בחדר ולבנות מה שכנראה הוא אולי כזה ספריית קומפוננטות מאוד נרחבת לבד. כי דיזיין סיסטם לא נוצר בוואקום, וחלק מה... הקשיים והאתגרים והלמידה ומה שרוצים לראות בעבודה על דיזיין סיסטם היא העבודה האמיתית מה קורה בחוץ מה קורה מול פיתוח מה קורה כשהקומפוננטה הזאת לא נכנסת מה קורה כשיש לך גם את זה וגם את זה וגם את זה והכל צריך להיכנס ביחד כי זה הצרכים של המערכת האמיתית אז appreciate enthusiasm אני חושבת

Omri: אהההה

Tamar: שזה מעולה ללמוד לעשות את זה מול AI אני חושבת שאם אתה במטרה להתנסות ולהתעסק עם זה, תנסה לבנות את זה מאפס. אנשים לוקחים סטייל גייד קיים כשהם רוצים מאוד לקצר תהליכים, כי אין באמת טעם לבנות את זה. אבל אם המטרה שלך היא ללמוד, אז ב-all means תעשה את זה מאפס. תנסה לראות איך בפיגמה עושים את כל הסנריאוס של כאילו בוליאנים, להדליק עכשיו את אייקון מימין, אייקון משמאל, גם מול קלוד. מעולה, תלמד, אני לא אומרת שלא. בתיק עבודות, זה לא משנה כי כאילו בנית סטייל גייד לבד.

Omri: זה נורא מעניין כי דווקא התשובה שלי היא בכיוון אחר, ובוא נתדיין על זה דקה, נראה לאיזה כיוון אנחנו הולכים, אבל אני אוהב את הפריימינג שלך, של כזה לבוא ולהגיד, כי זה כמו להתראיין במסעדה ולהגיד, תקשיבו, אצלי בבית בניתי, עשיתי סטרימליין למערכת שהמטבח עובד, וזה כזה, זה אני בתחתונים מכין סנדוויץ', אז כאילו...

Tamar: אהה

Omri: בוא לא נשתמש במילים גדולות מדי. אז אני מסכים, דיזיין סיסטמס זה עניין של סקייל ועניין של, זה שכבת אינפרסטרקצ'ה שאמורה לשרת המון המון המון גורמים, גם עיצוב, גם אינג'ינירינג, גם PM, באיזושהי רמה לפעמים מרקטינג, לפעמים עוד יותר, אז אני מסכים, בואו לא נשתגע. אני חושב שהנטייה שלי, וגם לא השקעתי בזה מספיק מחשבה ומספיק מחקר, אבל אני חושב שיש משהו מעניין בדף הקן להישען על design system קיים, לא בפיגמה אגב, מהניסיונות שלי לקחת material, לקחת עוד אלף כזה off the shelf design systems ולהתחיל לעבוד עליהם בפיגמה, זה תמיד היה כאב ראש, כי אתה מקבל סתם פיגמה, אם תפתחי עכשיו את הקובץ של... יש להם 64 סוגים של כפתורים, מי צריך

Tamar: אהה

Omri: את זה? ועכשיו אתה צריך, יש שם כל כך הרבה כבלים, אתה לא יודע מאיפה להתחיל, והרבה

Tamar: אהה

Omri: פעמים אמרתי, כאילו, the hell with it, ופשוט שחזרתי את זה עם הפיקסלים שלי, כי זה יותר קל, כי אי אפשר לעבוד

Tamar: אהה

Omri: עם זה. מצד שני, אולי ב-AI, בגלל שאנחנו לא עם הראש מתחת למכסה מנוע, זה יכול להיות מעניין להגיד, כאילו, הנה, כן, עבדתי עם פריימר. ושיניתי אותו בצורות האלה והאלה, ויש המון המון חברות שכן נשענות על דיזיין סיסטם קיים. כלומר, הסקיל הזה של לקחת דיזיין סיסטם מהמדף ולהתחיל לערוך אותו, זה לא כישלון, בואו לא נראה את זה בתור כזה, אה, זה מה שהדראקים עושים. לא, חברות מאוד מאוד מצליחות, מאוד גדולות, מתחילות, או אפילו חיות על דיזיין סיסטם אוף דה שף, אז אני חושב ש... דווקא, בוא נגיד, אני לא יודע, אולי אני לא יודע מה נכון, אבל אני חושב שבשניהם יש יתרונות, ומעצב שמגיע ואומר בתיק עבודות, נשענתי על הדיזיין סיסטם ככה וככה, הנה כל הדרכים שהקלתי אותו, קיפלתי אותו, עשיתי אותו מעניין יותר. אני חושב שזה, יש שם value, אולי לא בדיוק, אבל כמעט כמו לבנות את זה מאפס.

Tamar: value אחר, כן? value אחר. I'll agree. I'll agree.

Omri: אוקיי, טוב, טוב, אני, אני, אני, אגב, פוקינג דבר, אני, אני, אני רואה כשאישה באה לריב איתי ואני אומר, אוקיי, זה לא...

Tamar: לא, לא, אני חושבת שזה value אחר. שוב, אני חושבת, אני מסכימה איתך שבעולם האמיתי הרבה חברות בוחרות להשתמש בדיזיין סיסטם קיים ולעשות לו שינויים, זה משהו שצריך לדעת לעשות. אבל אני חושבת שכדי להבין את הלוגיקה שמאחורי דיזיין סיסטם ואיך הדברים עובדים ואת כל השאלות שאתה צריך לענות עליהן תוך כדי, שוב, כשאתה יושב ומתנסה לבד בבית, אני הייתי מציעה להתחיל ב... ב... מאפס.

Omri: אני, עם זה אני מסכים, זה כמו שבאוניברסיטה אנחנו יושבים וכאילו, זה כזה, מי מעצב פונט היום, אבל אנחנו עושים את זה באוניברסיטה כי כשאנחנו ברמה הזאת אנחנו לומדים המון כדי אחר כך לבחור אחד מהאלף גוגל פונטס. אז מקווה שעזרנו, יש פה עצות לכל הכיוונים, אבל אני נורא מסכים שהם כזה, לומדים את הפונדמנטלס ואז אפשר להשתמש ב... כלים של אנשים אחרים. תמר, בואי נסיים עם הפינה האהובה שבה אנחנו הולכים לחלוק פאן פקט, שהוא גם פאן והוא גם פקט, השבוע תורך. בואי, תתני לנו איזשהו פאן פקט.

Tamar: אז אני שוב מנסה בפרקים האחרונים לקשר את הפאן פקט באיזושהי צורה לנושא של הפרק

Omri: אנחנו מקבלים מכתבים, אנשים שמים לב ומעריכים את זה, מה... כן.

Tamar: I like it. אז זה משהו שקצת מתחבר לעניין הזה של עומס עבודה והוא דווקא כאילו קצת אולי נוגד דברים מסוימים שאמרנו אבל כן חשוב להכיר בזה ולהבין את זה ויש משהו שנקרא attention residue יש באמת מחקר שאומר שכשאנחנו עוברים ממשימה אחת לאחרת, שאנחנו עושים סוג של מולטיטאסקינג, הרי אנחנו לא באמת יושבים על שתי פיגמות בו זמנית, כאילו אין מולטיטאסקינג אמיתי. אז אנחנו כן עושים משימה אחת ועוברים למשימה אחרת. ואחד הטיפים שאני נתתי זה שיש לנו משימה שהיא גדולה והיא אונגואינג, לעשות תוך כדי הפסקות קטנות ולעבור למשימות קטנות. אני נתתי את הטיפ הזה, אבל ה-attation residue בעצם אומר שזה לא מאוד מאוד אפקטיבי, כי כשאנחנו עוברים ממשימה אחת לאחרת, במיוחד אם המשימה שעזבנו לא הסתיימה, יש לנו בעצם שאריות קשב. זאת אומרת שהראש שלנו במידה מסוימת הוא לא במאה אחוז על המשימה הנוכחית, אלא אנחנו כל הזמן מתעסקים בעוד משימות פתוחות שיש לנו. אז זה כן מחזק וגם מחליש את מה שאמרתי, כי אני כן אומרת, תורידו כמה שיותר דברים שאפשר לעשות עליהם צ'ק, תעשו עליהם צ'ק, אבל תמיד יש גם משימות בבקלוג או בבק אוף אר מיינדס, מה שנקרא, שאנחנו צריכים לדעת שכאילו הם, גם אם עזבנו אותם, לא באמת עזבנו אותם, ויותר מזה, הם גם מדברים על זה שכל מה שאנחנו לא מסיימים במהלך היום, נלקח איתנו הביתה.

Omri: נהההה

Tamar: שזה כאילו מאוד מאוד משפיע על הלחץ, בגלל זה אני כאילו באופן אישי אומרת כאילו תישארו עוד חצי שעה תסיימו או תפתחו את המחשב בלילה תסיימו כי זה דברים שכאילו ממש ממש נשארים איתנו גם אם אנחנו לא באמת מרגישים את זה, יש ממש כאילו שאריות של קשב של דברים שנשארים איתנו שוב, במיוחד אם לא סיימנו משימה, זה ממש כאילו מדבר על האפקט הזה של לעשות צ'ק על משהו או למחוק משהו, יש לזה כוח מאוד מאוד משמעותי על ה-well being של

Omri: מסכים לגמרי. לי משהו שקראתי פעם, שמולטיטאסקינג זה אחד מהדברים שככל שמתאמנים עליהם יותר, נהיים פחות טובים בלעשות אותו, זה כי אנחנו, המוח כל כך מתרגל לחשוב על כמה דברים במקביל, שפשוט אנחנו מאבדים את היכולת להתרכז. ובשביל זה אנחנו באמת צריכים את הזמן הזה, שאני אומר, אני סוגר ברמה, אני אשאר עכשיו שעתיים, אני יכול לצלול, אני כזה לאט לאט כזה... אוכף את כל הדברים האחרים החוצה, אני מתרכז במשהו, ואז אני אתן לעצמי זמן לצאת מהמעמקים ולעשות את הדבר הבא. זה מעניין אותי כמה הבעיה הזאת היא 2026, לעומת כזה 1950. כי אנחנו כל כך מוקפים בווידאוים וטיקטוקים ושמיק שמוקים והכל כזה מהיר, מהיר, מהיר.

Tamar: כן, אבל ידוע שזה משפיע גם על הנפש שלנו וגם על הפרודוקטיביות שלנו. כל מה שקורה סביבנו משפיע עלינו לרעה. זה רק אומר שכאילו, המודל המנטלי שאנחנו עובדים לפיו נשאר, העולם משתנה, אבל אנחנו לא יכולים לעבוד אחרת. זה too much for us, כאילו.

Omri: זהו, אנחנו, אנחנו, אנחנו קופאים, אנחנו עדיין קופאים, תפסיקו להפציץ אותנו עם וידאו, אני, יש לפעמים כזה, כשאני רואה שהילדים שלי רואים סרט בנטפליקס, אני נורא גאה בהם, כי הם לא רואים כאילו בולשיט של אה... של יוטיוב, זה כזה, הם מצליחים להתרכז שעתיים בסרט, אני, אני הורה מעולה, אני ניצחתי כהורה, תראו, אם אתם...

Tamar: עזבו ספרים, לא משנה, סרט, זהו, this is what we're aiming for now.

Omri: זהו, אם אתם יכולים לראות סרט שלם בלי לעבור לסטוריז, אז ניצחתי. אז תמר, בשלב הזה נגיד תודה שהצטרפתם לראיון טוב, פודקאסט על עיצוב, קריירה וראיונות עבודה. אל תשכחו לעקוב אחרינו בספוטיפיי, יוטיוב או כל מקום אחר שיש פודקאסטים, ואם נהנתם, למה שלא תספרו לחבר?

Tamar: בשבוע הבא התפתחות מקצועית להיות יותר טובים היום משהיינו אתמול.

Omri: שם, פי פו אתם רוצים ללכת? לא. אני הולכת ללכת ואני אקומה לתוך הראשון. לא, תלכו לצדד ואני אקומה לך. לא, אני הולכת ללכת ואני אקומה לתוך אוקיי, אני אקומה לתוך הראשון. אוקיי, אבל תחשוב את

Tamar: He's going to take his time

Omri: ותחשב על שאין לו תפיסה של זמן או שעון אז אין מושג It's a wild card עכשיו