Omri Dvir: את השם שלי עם היי, זה האום ריטביר, בבקשה. את אמרת, את אמרת.

Lior Bartal: המלך.

Omri Dvir: היי וברוכים הבאים לראיון טוב, פודקאסט על עיצוב, קריירה וראיונות עבודה, בשיתוף עם קהילת סטארט-אפ דיזיינרס, אני עמרי דבירי, רהד אופי אקס בנוקס, והיום כנסי עיצוב, להוציא את המרב מיום הרצאות עם האחד והיחידה, ליאור ברטל, staff designer at Glote. בואו נתחיל. אז ליאור, שנינו כבר זקנים וויתרנו על החיים, אבל בואי נחזור לימים שהיינו יוצאים מהבית. כשאת הולכת למסיבה ואת יודעת, כזה מסיבת בית, או בוא נגיד כל מסיבה, איפה את ממקמת את עצמך? את במרכז? את איפה שכל ה-cool boys ו-cool girls נמצאים? או שאת כזה מוצאת פינה כזאת? מתחבא במטבח, במחששה בחוץ, כאילו איפה המקום שלך?

Lior Bartal: נראה לי אני אלה שעומדים ליד הבירות ומסתכלים על כולם כזה בוהה לראות מי נכנס, כזה סורקת את השטח, מאלה.

Omri Dvir: אוקיי, הפך ל... ל... למפקצית של האירוע. את מאבטחת.

Lior Bartal: לא, מה פתאום? אני מחפשת את המגניב האחרון שייכנס למסיבה שאני אוכל ללכת לדבר איתו ולראות, להיות שני מוזרים ביחד כזה.

Omri Dvir: אה, אוקיי, זה נטייה נורא טבעית להתחבר לאנשים המוכרים, ואת כזה, את עומדת לבד לבד, ואת כזה, אני לא מכירה פה אף אחד, ואז מגיע, האחד שאת מכירה, ואת מחבקת אותו, מנשקת אותו, ואומר, סוף סוף, אני יכול לדבר עם מישהו.

Lior Bartal: כשלא ראית אותו, כשלא ראית אותו אולי עשרים שנה. אתה

Omri Dvir: אני אני אני כבר... עם תמר זה ה... זה אנחנו מדברים על זה הרבה, שאני אני לא איש של אנשים, אני לא רוצה אנשים. אני אני תמיד אחפש תירוץ להיות כאילו בפינה הכי חשוכה עם השלושה אנשים שאני מכיר. כי לייצר קשרים חדשים זה לא בשבילי. אולי אני לא הכי מתאים למסיבות, אולי לא צריך לעז... תפסיקו להזמין אותי, אני לא רוצה לבוא.

Lior Bartal: לא, אבל זה הכי לא מסתדר לי עם הדמות שאתה. כאילו, אתה הכי, כולם מכירים אותך. אתה בטח באנשים שנכנסים למסיבה, ואתה כזה נכנס עם כובע, נכון? אתה נכנס עם כובע כדי שאף אחד לא יכיר אותך, אבל כולם יודעים מי זה, נכון? ואז אתה נכנס כזה, שיט, שיט, שיט.

Omri Dvir: אני נכנס בלימוזינה ואני בועט את הדלת ו- no pictures, no pictures, אני...

Lior Bartal: אין מצב שמישהו לא מכיר אותה במסיבה. אתה מאלה, נכון? לא?

Omri Dvir: לא, לא, לא. לא, אני, את יודעת, אני גם, אחד הדברים ש... יש מונח שלמדתי, שאת מכירה Jewish goodby? דיברנו על זה, Jewish goodby זה כשאת עוזבת, זה קורה בארוחות ערב הרבה, כשאת עוזבת, ואז יש לך 45 דקות של להגיד שלום לכל בן אדם, וזה

Lior Bartal: אה, כן.

Omri Dvir: כזה, אה, שלום, מתי נפגש? עוד פעם, מתי? איך הילדים? זה Jewish goodby, זה כאילו goodby שלוקח שעה. ויש את ההפוך, שזה Irish goodby. שזה להחליק החוצה כשאף אחד לא מסתכל, ואז אחרי חצי שעה, היי, רגע, איפה עמרי? הוא הרגע היה פה. ככה אני עוזב נסיבות.

Lior Bartal: הגיוני שאתה מתחבר לתרבות העירית.

Omri Dvir: לתרבות האירית, כל תרבות שתעצור אותי מלדבר אנשים ויעזבו אותי בשקט. אז ליאור, קודם כל, Welcome back, אני חושב שזה הפרק השלישי שלך, איזה כיף שאת כאן. והיום אנחנו הולכים לדבר על המקבילה של מסיבות, על המסיבה העיצובית, וזה הולך להיות כנסי עיצוב. אנחנו נדבר על מה זה הדבר הזה, למה הוא קיים, ובעיקר ננסה לתת קצת טיפים וטריקים. אם תמר הייתה פה אז גם שטיקים ושמיקים, שאיך אנחנו יכולים לעשות את זה בצורה הכי טובה? כי... ובואי נפתח את זה, אני חושב שכנסי עיצוב זה מרגיש כזה, אוקיי, יום כיף, אני לא צריך לדאוג לכלום, אני נתתי את האלף שקל שלי, או הברון שילם על הדבר הזה, ברוב המקרים, ואני רק אגיע... ושוב הקיסר, שכאילו שעשעו אותי, שעש... תרקדו בפניי. ואני לא חושב שזאת הגישה הכי טובה, כי אני חושב שאפשר לעשות את זה נכון.

Lior Bartal: לגמרי. האמת היא שלא חשבתי על זה ככה. כאילו, זאת אומרת, כנראה שאני לא מאלה שבאים בגישה הזאת. אני כנראה, אם אני אגיע, זה כנראה קודם כל שאני אוודא שמה שרואים שם, כאילו, מה שאני הולכת לצרוך הוא מעניין אותי. בטוח, ולא סתם שעשוע. וגם... גם יש הרבה אנשים שאולי אנחנו נדבר על זה בהמשך כמובן, אבל שהם מגיעים גם לא רק בשביל לראות את ההרצאות עצמן, אלא פשוט לראות ולהיראות.

Omri Dvir: אהה

Lior Bartal: יותר בקטע של המותג האישי שלי, כזה סביר שיראו אותי שם, אני צריך להיות שם, אני זה כזה. אני דווקא מאלה שיבואו כי זה מעניין אותי מאוד, ופחות כדי לראות ולהיראות. להפך, אפילו אני עדיף אולי... לא לראות, כאילו אני אעדיף כזה לא, אני כאילו אעדיף לא להכיר שם אף אחד, כי לא תמיד יש לי סבלנות לזה, אבל כשזה קורה ואני פוגשת מישהו, אז זה כאילו אני נסחפת לזה. אתה מכיר את זה שאתה כאילו לא רוצה להיות מאלה, ובסוף אתה כזה, היי, מה קורה? איפה אתה? מה אתה עושה? דודתי כזה.

Omri Dvir: כן, כן, לא, אז כיף לי, כיף לי שבאת לצד שלי, של כזה, עזבו אותי, לא רוצה לדבר עם אנשים, אבל אני נורא נורא מסכים איתך שיש כל מיני מוטיבציות לדבר הזה, ואתה יודע, אני זוכר פעם ראשונה ששמעתי שמשלמים לפריס הילטון לבוא למסיבה, רק כדי שיוכלו להגיד שפריס הילטון במסיבה, ואז כאילו, הנה עשרת אלפים דולר, תבואי, תשתיק כאילו כוס שמפניה ותלכי הביתה, זה עבודה. אז אני נורא מסכים איתך שיש כל מיני מוטיבציות, ולפני שנשקע בזה, בוא נדבר על כנסי עיצוב, על הרעיון של כנס עיצוב. ועיצוב לא המציא את זה, תרעיון של כנסים, והרעיון מאחורי זה הוא די פשוט, זה בוא ניקח את הדוברים הטובים ביותר, אולי, בתקווה. נשים את כולם על במה אחת, ואז במהלך יום שלם אנשים יכולו לבוא ולקבל המון המון חומר, הרבה השראה. וכמו שאמרת, זה שילוב כזה של א', סמינרים, כלומר חומר שאפשר לקבל. הכנסים בארץ רובם הם במסגרת השיחות הבינוניות, ולא ברמה, אלא באורך. גם על זה דיברנו בפרק, שיש אורך קבוע להרצאות, כשיש מה שנקרא כזה ספיד טוק, שזה חמש עד עשר דקות, יש הרצאה, שזה כעשרים עד עשרים וחמש דקות, ישראל היא בעולם העשרים עד עשרים וחמש דקות, ויש את הסדנאות, שזה יכול להיות שעה, עד יום שלם עם בן אדם אחד, אז בישראל אנחנו באמת מקבלים יום של הרצאות. בין חמש לעשר, נגיד, לא עשיתי את המתמטיקה, אבל זה משהו באזור הזה. והחצי השני, שזה באמת מין מסיבת כיתה כזאת, כי את יודעת, לכולנו יש חברים, ויש לנו קהילה, וסטארט-אפ דיזיינרס, ואונליין, אבל תכלס, כמה פעמים יוצא לנו להיות בחדר עם יותר מעצבים מאשר הצוות שלנו? ואז פתאום את מגיעה למקום שהוא כאילו, as far as the eye can see, מעצבים, מעצבות וכו'. אז אני חושב שיש גם את הצד הזה, את הצד החברתי, של פתאום כולנו מתקבצים בחדר אחד ובאולם אחד, ופתאום, כן, מדברים, רואים איפה אתה היית, כמו דודה, כן, כמה ילדים יש לך, לגמרי, לגמרי.

Lior Bartal: זה כמו בחתונה, זה כמו בחתונה. זה פעם באף פעם שכל האנשים שאתה אוהב, מכל מיני קשרים לא קשורים כאלה, נפגשים באותה נקודה, ואז פתאום אתם עומדים גם כזה ביחד באותו מעגל, וזה באמת כאילו

Omri Dvir: חחחח

Lior Bartal: סיטואציה כזה, כן, אותה אני מכירה מפה, ואותו אני מכירה משם, ואיתו עבדתי פה, וזה כזה.

Omri Dvir: זהו, ומתחילים לעשות, ואז כאילו, אה רגע, הוא עובד שם, אבל היא עובדת איתו, זה פתאום הופך להיות אופרת סבון קטנה, כאילו אנחנו כזאת קהילה קטנה.

Lior Bartal: לגמרי, כן, אתה פתאום קולט אנשים, היי, אבל אני עבדתי איתו קודם. כזה, פתאום אנשים מוצאים את ההקשרים הלא פיצוחים.

Omri Dvir: זהו. אז זה הרעיון של כנס עיצוב. ובואי ניגע גם בחצי הלוגיסטי שלו, כי אני חושב שמאחורי הקלעים, אני בתור מישהו ששלחתי אנשים לכנסי עיצוב, יש גם את הצד האחורי, שלרוב, ואני חושב שאם נסתכל על אולם של כנס עיצוב, בין 90 ל-95 אחוז, מספרים ששלפתי לגמרי, כאילו, מהמותן, אבל... זה אזור המספרים, אנשים לא באמת קונים לעצמם כרטיס, והמחירים של הכרטיסים הם לא באמת בנויים לאדם הפשוט.

Lior Bartal: נכון. לפעמים אפילו בתור כאילו מי שעבדה בצוות, אתה צריך גם לבחור את הכנסים. זאת אומרת, אתה... בגלל שזה כל כך יקר ויש המון כנסים שיכולים לעניין, אתה ממש צריך להחליט על איזה אתה הולך, כי זה... ייתנו לך כנראה כרטיס אחד לצוות. כאילו, לכל אחד בצוות ייתנו כנראה רק לכנס אחד. ויש המון כנסים שיכולים לעניין, אז צריך כאילו גם את זה... זאת אומרת, אתה צריך לבחור אותם. שכן, יש גם, אולי גם נדבר על זה אחר כך, אבל יש גם פורמט של לקבל את ה... אגב, מי שלא רוצה להתמנגל, או לא כל כך נוח לו לבוא למסיבה, יש גם תמיד את ההרצאות המוקלטות, או להיות... או לבוא בזום. זאת אומרת,

Omri Dvir: אהה

Lior Bartal: להיות לייב, ולראות את זה בלייב, או לקבל אותם מוקלטות. ואז זה באמת תלוי למה המוטיבציה שאתה מגיע, זאת אומרת אם אתה בא גם בשביל לראות ולראות או שאתה באמת נטו רק בשביל להקשיב לחומר, אבל אז זה גם עולה פחות. ואז נגיד זאת סיטואציה שבה הצלחתי נגיד גם להיות בשני כנסים, כאילו אחד הייתי וירטואלית, זאת אומרת קיבלתי את ההרצאות והשני הייתי פיזית.

Omri Dvir: fair enough, ובאמת, זה מצחיק כאילו, אם יש לכם, אם אתם משלמים לעצמכם על כרטיס ואתם באים, הפודקאסט הזה לא בשבילכם. בוא אני, בוא אני אסביר לכם איך לקנות מטוס פרטי, כי זה כנראה המקום

Lior Bartal: חחח

Omri Dvir: שאתם נמצאים בו. אבל כמו שאמרת, זה תלוי בגודל הארגון, בארגונים גדולים יותר יש תקציב טריינינג, שהוא מאוד גמיש, זה יכול ללכת על כל מיני דברים, הכנסים זה אחד מהם, ונכון, לרוב שולחים, או ששולחים את כל הצוות לכנס, וזה פשוט כאילו, זה הכנס השנתי שלכם, תהנו, או לפעמים אומרים לאנשים, כאילו, כל אחד תבחרו איזה כנס שאתם רוצים, ואז, לא יודע, חצי הולכים לאחד, חצי הולכים לשני, מחליפים רשמים, אז יש כל מיני דרכים שזה עובד, ואז יש את המיליונרים שקונים לעצמם כרטיס, כל הכבוד לכם, ג'יוניור דיזיינר שקונה לעצמו כרטיס באלף שקל. אז, אז זה בערך המסגרת, ואנחנו מודעים גם לזה שיש כנסים בחו"ל, שזה כבר חוויה אחרת לגמרי, גם הכנסים בחו"ל נוטים להיות יותר מיום אחד, זה הופך לסוף שבוע או שלושה ימים, ואז יש גם כל מיני מסיבות ואירועים, זה באמת כאילו אירוע קצת יותר, כאילו המינגלים שם הוא סופר סופר מעניין, כי פוגשים אנשים מחברות שאתה לא פוגש ביום יום, אתה פוגש אנשים מארצות שאתה לא פוגש כל יום. אבל זה נשים כרגע בצד, בואו נתרכז ביקום בביצה הקטנה שלנו.

Lior Bartal: ברווח, לא...

Omri Dvir: וכן, כן, ושוב, אם נסעתם לכנס באוסטרליה, בואו תספרו לי, כדי שאני אקנה. אז זה

Lior Bartal: חחח

Omri Dvir: היקום שלנו, ואני אגיד בעוד מילה אחת, גם יש כל מיני סוגים של כנסים, שלכל אחד יש אופי אחר, אפילו רק בעיצוב, אתה יודע, יש לנו את ה-UXI, ויש לנו

Lior Bartal: שאני עדיין מחכה לו מ-2022 אני חושבת, שהוא יחזור.

Omri Dvir: כן, הם נטשו אותנו, צריכים לחזור, הייתי באחד והיה נורא נורא נחמד, ואז זה גם מתגלגל ל PMLive, שזה דברים שהם כאילו קצת צידיים, יש הכנסים על AI, אז באמת שיש כל מיני טעמים וכל מיני צורות לעשות את זה. ובואי ניכנס קצת יותר עמוק ללמה הם קיימים בכלל, למה נוצרו... הכנסים האלה, למה זה דבר שמושך אנשים, כי תכל'ס, אתה יודעת, כשיש כנס עיצוב, יש לך כזה, זה לאורך שבוע, זה השבוע לפני ושבוע אחרי, של התרגשות כזאת, שכולם כזה, אז נראה אותך, אז נראה אותך, אתה תהיה שם, אתה תהיה שם, ואז לא, לא, אני חייב להשיג כרטיס, לא יכול להיות שכל החברים שלי יהיו שם, ואז או שבוע אחרי של, נו, אז מה אתה חושב על זה, מה אתה חושב על זה, מה אתה חושב על זה, אז זה ממש אירוע מסביב לדבר הזה, אבל בואו נדבר הvalue והמטרה של כנס.

Lior Bartal: אני חושבת שיש פה כמה values, כאילו, בגלל שאנחנו יודעים לצרוך היום הכל באינטרנט והכל כזה זמין ויש הרצאות של כל דבר, אז אני חושבת שיש בזה משהו שאם אתה לא חלק מהקהילה במקומות אחרים, זאת אומרת, אתה לא מי סטארטארט דיסיינר זו, אתה לא כזה מגיע לכל מיני מיטאפים וכאלה, זאת עוד איזושהי הזדמנות גם לצרוך. חומר מעניין, אבל גם באמת לראות אנשים שלא יוצא לך לראות, לא ראית אפילו מהלימודים, אתה יודע, כזה לא, לאו דווקא אנשים שעבדתי איתם, או שאין לך כאילו סיבה אחרת או דרך אחרת להתראות איתם שזה מעניין. לפעמים גם אנשים מדברים על זה בכל מיני כאלה, שאתה יכול להבין שאנשים הולכים, ואז אתה גם, זה נחמד לדעת שבן אדם, נגיד עומרי דביר, הולך להיות שם, אז...

Omri Dvir: אני

Lior Bartal: ולא ראיתי אותו מלא זמן.

Omri Dvir: אומר את השם שלי עם היי, זה האום ריטביר, בבקשה. את אמרת, את אמרת.

Lior Bartal: המלך. סתם, אז יכול להיות מצד כזה של בעצם באמת לראות אנשים וגם זה, ומצד שני הערך של זה זה גם לראות דברים שהם אמיתיים, אנשים אמיתיים עוברים דברים אמיתיים ולא רק כזה מאוד מרוחק ממך באיזה הרצאת תד רחוקה כזאת של מה שלא קורה לכולנו, אלא נראה לי זה מקום גם להזדהות, כי הרבה פעמים... בכנסים האלה, הם מדברים על סיטואציות שקורות בחברה שלנו, ואיך פתרנו אותן, ואיך הכנסנו איזשהו כלי חדש, או שימוש מעניין, ואז אפשר להזדהות, יש דברים שאפשר לקחת ממש לצוות שלנו, וגם אפשר אולי לדבר אחר כך עם ה... באמת לדבר עם המרצים. להזמין אותם אלינו אחר כך, אם זה באמת משהו שנרצה להמשיך איתו אולי בצוות.

Omri Dvir: ואתה יודע, אנחנו אוהבים לצחוק על הפרובנציאליות שלנו, של ישראל, שזה מין כזה, אוקיי, כנס, חבורה של ישראלים, אנחנו, בואו לא נשתגע, אבל יש בזה גם המון יתרונות, ויושב הכי בסיסי, יש אנשים שאוהבים לקבל תוכן בעברית, יש משהו נורא מיוחד בזה, הנה הפודקאסט שלנו, יש... לא חסרים פודקאסטים על עיצוב ואנשים שמברברים את השכל לדעת, אני כלול בהם, אבל העובדה שזה בעברית, יש אנשים שנורא נוח להם לקבל את זה, להבין את זה, כמו שגם אמרת, התעשייה שלנו, יש בה דברים מיוחדים ויש דברים שהם מאוד ספציפיים לנו ולאופי שלנו. ושוב, האנשים שם על הבמה זה לא בריטני ספירס, כאילו זה לא אד שירן. אנחנו יכולים לבוא ולדבר איתם, אנחנו יכולים למצוא אותם בלינקדאין. לפעמים אנשים על הבמה זה אנשים שעבדנו איתם, זה חברים שלנו, והקשרים האלה יכולים ליצור עוד ועוד שיחות. ואני אומר בתור מרצה שהרציתי בכמה כנסים, אני יצרתי חברויות עם מרצים אחרים, אנשים מאוד מוכשרים, מאוד מעניינים, ואני אשמר איתם קשר עד היום. ואת יודעת, לא יום-יום, כי אני לא רוצה לדבר עם אף אחד כל יום. אבל ב.. אבל בפעמים שאני צריך, אני יכול, אני יכול לקום ולדבר איתם. אז, אז אני חושב שעלינו על כמה מה.. על כמה מהיתרונות, וחלקם חברתיים, חלקם, חלקם מקצועיים, ו.. בואי, בואי ניגע במין כזה, כאילו, כאילו יצאנו מנקודת הנחה שכולנו הולכים לכנסים כל הזמן, אבל כמו שאמרנו, יש, יש תקציב, ו.. לפעמים התקציב, לפעמים החברה באה אלינו ואומרים, שומע, יש לנו כאילו, יש לך אלף שקל, לאן אתה רוצה ללכת? ואוו, אוקיי, Christmas. למנהל, ללכת לאחראי על ה-Finance, ל-CEO, תלוי בגודל החברה, להידפק על הדלת עם כוס מרשרשת ולהגיד כאילו, יש כנס, וזה הרבה פעמים, לא יודע אם קרה לך, זה כזה. כל המתכנתים הלכו לכנס, גם אני... נכון.

Lior Bartal: מה זה לא יודעת? זה קרה לי בגלואוט איתך. אנחנו ביקשנו ללכת לכנס, והרבה פעמים, אתה יודע, צריך לשכנע למה זה רלוונטי כרגע, למה זה חשוב לנו, זה לא רק פאנ, כאילו צריך שזה יהיה, שיהיה לזה הצדקה, בסוף זה הרבה כסף. אפשר לייצר מזה גם בעצם יום כיף סביב זה, אבל בסוף צריך לצאת מזה עם איזשהו, זאת אומרת, לא סתם אנחנו הולכים, בא לנו יום חופש, ואנחנו רוצים להפסיד גם זה יום על חשבון החברה בסוף. שכאילו מתבזבז יום עבודה. כן, גם אחר כך לפעמים גם צריך לגבות את זה ב... כמה דברים שלמדנו מתוך הכנס, והיה שווה, כאילו, בגלל זה הלכנו, והנה מה שאנחנו הולכים ליישם אחרי הכנס. היא שכשעבדנו ביחד, אז אני עשיתי כזה. שממש עשינו, כן, עשינו כזה מין הרצאה על כמה דברים חשובים שלמדנו ושאנחנו רוצים להכניס עכשיו לתוך הצוות מתוך מה שלמדנו.

Omri Dvir: נכון, אנחנו, וזה, זה אנחנו עוד רגע נדחוף את זה חזרה, תשמעו את זה עוד פעם כשנדבר על איך לעשות כנסים נכון, אבל אני חושב שנגעת בדבר אחד שכאילו פספסנו, וזה הרעיון של יציאה לכנס, זה סוג של יום כיף, זה יום גיבוש קבוצתי, ובתור מנהל, כשאני שלחתי צוותים לכנסים, בראש שלי, ידעתי שזה 50 % מקצועי, 50 % יום כיף. וזה בסדר, זה by design, זה אמור להיות כיף. וכמו שאמרתי, אם אנחנו רוצים רק ידע, יש חברות שמביאות מרצים מבחוץ. וזה בסדר, זה מאוד מאוד עוזר. יש כאלה שכזה פותחים Udemease, וכאילו, הנה, הנה, קחו כמה כסף שאתם רוצים לעשות קורסים. יש כאלה שפשוט נותנים לינק ליוטיוב. אבל העובדה שפתאום כל הצוות יוצא, משנה אווירה, ארוחת צהריים בכיף, כאילו, המחששה.

Lior Bartal: לגמרי, זה גם, נכון, זה גם מגבש, נכון, זה גם מגבש את הצוות, וגם הצוות כאילו הולך כזה קצת במין, יש צוותים שעושים חולצות, ויש צוותים, כאילו, יש צוותים שממש עושים מזה, כאילו, הנה אנחנו, וכזה מין גאוות יחידה, של אנחנו הצוות, וזה, כאילו, אתה ממש מזהה אותה מרחוק, ולפעמים זה כאילו קטע, להיות כזה, הנה, באנו כולנו ביחד, כי באמת יש מקומות שאו שאין להם את האפשרות, או שיש סולו דיזיינרס, וגם זה מייצר כזה מין, אגב, גם זה דרך להביא אנשים לתוך, אתה יודע, נגיד עכשיו אנחנו מחפשים, אז קצת לעשות כזה מין, הנה, אני קצת מדמיינת את זה כמו בהייסקול כזה, שכזה, שיוצאות המעודדות ויוצאים, או אפילו לא הייסקול, כמו באוניברסיטה, נכון? שיש להם כזה, איך זה נקרא? שיש להם כזה את ה...

Omri Dvir: יש את הסרורטיז,

Lior Bartal: ברכלש.

Omri Dvir: ואני, כי זה מצחיק, כי אני בראש שלי דמיינתי את הסרט מעודדות צמודות, שאני רואה אותו פעם בשבוע, כנראה, אבל את יודעת, כי זה נכון, את יוצאת בבוקר, ואז פתאום כזה, את יודעת, 50 אנשים מוויקס, 40 אנשים מפייבר, וזה כוח, זה יחידה, וזה נכון, לגיוס, פתאום את רואה חברה שלי, וואו, לא ידעתי שיש שם כל כך הרבה מעצבים, ולא ידעתי שהם כל כך מגובשים, כי הם כזה הולכים מן לוקסטפ, הולכים כזה בהילוך איטי. יש בזה משהו, לגמרי יש בזה משהו. ליאור, העולם הוא שוק בשר.

Lior Bartal: וגם המרצה, נכון? כאילו, נגיד זה מישהו, אני זוכרת איזה פעם אחת שהיינו, ומישהו ממאנדה הציג, ואז כזה, כל השורה כזה עשתה גל, נכון? הם כזה באים לעודד אותו כזה.

Omri Dvir: כן, כן, כן. פעם שלחו אותי לכנס בתור מעודד, אז זה קרה.

Lior Bartal: שילמו לך כסף כדי שתהיה גל, באמצע הגל.

Omri Dvir: אני מאוד טוב בזה. פעם ראיתי את ירסה גל, אז זה

Lior Bartal: חחחח

Omri Dvir: לגמרי נכון, וזה כבר פודקאסט אחר, לדבר על איך להיות מרצה, אבל גם למרצים יש יתרון גדול לזה, שכאילו, בטוח גם קרה, ראית מישהו מרצה על מה שקרה בחברה שלה, ואת אומרת, בוא, אני חייבת לעבוד שם. איך אני גם רוצה את התהליכים האלה, אני גם רוצה את הריסורס הזה, אני גם רוצה את הבעיות האלה. אז שוב, כל הדבר הזה, כאילו, הוא שוק בשר אחד גדול, זה כמו... זה כמו חדר כושר, זה כמו מסעדה, כל הזמן אנשים אוספים אנשים, זה העולם. יש המון המון סיבות ללכת, ואני חושב שאחד הדברים שאת אמרת, שבא להתעכב עליו לרגע זה, ללכת לכיף זה סבבה, וללכת בשביל ללמוד זה גם סבבה, ואנחנו מדברים הרבה על הרעיון של להיות אינטנשיונל, ובין אם זה בשביל למכור את זה יותר בקלות למנהלים, כדי שייתנו את התקציב, לבין... כדי להחליט, אני חושב ששווה בכל מקרה להסתכל על התוכן ועל רשימת המרצים ולראות אם זה מעניין אתכם. יכול להיות שיש כנס מצוין שבמקרה באותה שנה, ה-curation של ההרצאות, לא מה שאתם רוצים. אולי אתם רוצים משהו יותר משרה, אולי אתם רוצים משהו יותר פרקטי, אולי אתם רוצים יותר AI, פחות AI, יותר עיצוב, פחות עיצוב. כלומר, ברגע שאנחנו מסתכלים על התוכן, ואנחנו יכולים להגיד, אוקיי, יש פה שלוש הרצאות. שהם סופר רלוונטיים, אנחנו בדיוק עם אותה בעיה, או אני ממש רציתי לשמוע על זה יותר. זה נורא עוזר לכם, א', למכור את זה, כי שוב, לא בכל חברה התקציבים האלה הם אוטומטיים, ב', ועכשיו אנחנו נכנסים לקצת איך אנחנו עושים את זה נכון, לדעת איזה הרצאות אתם לא רוצים לפספס, כי בסופו של דבר, לכל מי שלא היה ביום הזה, ושוב, זה מהדברים שהם נשמעים נורא נורא כיפים, והם כיפים, אבל זה יום נורא ארוך. כאילו, באים בבוקר, יש היי ענקי, רואים אנשים, היי-פייבס, בקפליפס, אחלה. ואז מתיישבים, והרצאה אחרי הרצאה אחרי הרצאה אחרי הרצאה, גם אם נורא נורא כיף לנו וזה נורא מעניין, האנרגיה מתחילה לרדת ככל שהיום הולך. ואני חושב שהנה אנחנו נכנסים לאחד הטריקים איך לעשות כנס עיצוב טוב ולא לבוא באללה בבאללה, זה לתכנן את היום. זה לדעת איפה אני רוצה להיות ערני, מה אני לא רוצה לפספס, ואיפה אני יכול לצאת החוצה וקצת לקשקש עם החברים.

Lior Bartal: לגמרי, נכון, אני זוכרת שהיינו באיזשהו כנס והגענו גם למרקטינג וגם הפרודקט, כי לפעמים זה מעורב. ואני זוכרת שכאילו הרצאות שהיו קשורות יותר למרקטינג, יותר כזה בעולמות אפילו, היה AI למרקטינג יותר, לייצר כל מיני באנרים ודברים כאלה או תמונות, שזה תכלס היה די מגניב, אבל באמת הרגשתי שזה כאילו צורך ממני משאבים מיותרים, כי כאילו, אני לא, כנראה לא אשתמש בזה. זה היה מגניב, אבל אני חושבת שבהרצאה השנייה כבר אני הבנתי שאני צריכה לצאת החוצה, ואני רוצה בהרצאה הסופית להיות באמת על זה, כי זה באמת גם חושך, וגם מאכילים אותך באמצע היום, ו... נכון,

Omri Dvir: אתה מראית את זה כאילו זה משהו רע, ליאור זה אוכל

Lior Bartal: אבל הכל, אתה יודע, זה כאילו, באמת המיקום של ההרצאות הוא ממש משנה, כי כשאתה מגיע בהתחלה אתה גם כותב מלא, ואתה בעניין, ואתה כזה מאוד, בתוך, ממש אינטואיט, ואז לאט לאט באמת, כמו שאתה אומר, אם היום אתה הולך קצת ומאבד את זה, או שאתה מרגיש שאתה קצת, דברים חוזרים על עצמם. ומספיק שהרצאה אחת גם הייתה, נגיד, מאוד מאוד מאוד ספציפית, על איזשהו מקרה מאוד ספציפי, שבחנו אנשים, יוזרים, שנמצאים בדרום אפריקה, וזה כאילו נורא רחוק ממך, ואתה פתאום ממש כבר מוצא את עצמך כזה מטושטש. אז כאילו, נגיד כאלה, זה באמת כאילו מוריד לך מה... אתה באמת, האמת היא שאני חושבת על זה ככל שאנחנו מדברים, שבאמת אתה צריך רגע להסתכל על התוכניה ולראות באמת על מה הולכת להיות הרצאות ולשים לך כוכבית איפה שאתה באמת רוצה להיות ואתה רוצה לקחת מזה אינסייטס לעצמך. כי השאר יכול להיות מעניין, אבל זה באמת לא תופס, זה תופס ממך, לוקח לך אנרגיות מיותרות. כי באמת, עושים המון המון הרצאות כדי לפגוע בכמה שיותר אנשים, כאילו, לפגוע ב... כמה שיותר בקהל היעד שמגיע, כי מגיעים אנשים מאוד מגוונים, מכל מיני סוגים של חברות, גם מרצים עצמם מאוד מגוונים, המון הרצאות ביום, המון.

Omri Dvir: וזהו, הדבר הזה הוא מרתון, מישהו רוצה להתאמן, לכו תראו כאילו 10 הרצאות תת ברצף, ותראו כמה ריכוז יישאר לכם, כי שוב, המוח הוא finite resource, אנחנו לא יכולים להיות מורכזים כל היום, כל הזמן, וגם זה לא כמו בעבודה שיש פגישות, אז אנחנו מדברים, אנחנו חושבים, אנחנו זורקים sticky notes על הקיר, כי זה מה שמעצבים עושים כל היום. זה כמו שאמרנו, אנחנו יושבים בחדר חשוך, ובוהים ברצף של מידע שמגיע אלינו, וגם לכל האצנים, לכל מי שרץ לא נכון, אתה מתחיל ואתה כאילו בספרינט, וכאילו איזה כיף, אני רץ, תראו אותי, כמו הרוח, ואז קילומטר שתיים אתה כאילו רוצה למות, אנחנו חייבים to pace ourselves, ויש פה, אתה יודע, גם יש פה כמה פושעים שבאים לקחת אותנו, אז אחד, זה הרצאות לא רלוונטיות, שתיים, זה הזמן, פשוט יש... תמות אנרגיה של המוח, 3. ארוחת צהריים. אנחנו יודעים איך זה אחרי ארוחת צהריים. לפני ארוחת צהריים אתה מלא אנרגיה, אחרי ארוחת צהריים פתאום אתה שוקע, וזה כבד, וזה קשה. יש את הגורם האנושי, ששוב, פתאום זה כאילו, אתה רואה את כל החברים הכי טובים שלך, כל החברים מהצבא, ואז אומרים לכם, טוב, אבל עכשיו תסתמו את הפה שש שעות. וכאילו, לא, עד שאנחנו פה, לא נדבר, ואז, שוב, זה כמו בית ספר, זה כזה, בוא נתפלח, בוא נתפלח החוצה.

Lior Bartal: חחחח

Omri Dvir: נעשה סיגריה מאחורי הפחים, אז פתאום גם זה נכנס שאתם יכולים לפספס דברים? אז יש פה המון גורמים שיכולים לגרום לנו לפספס חומר, אז שוב נחזור על הטיפ, תסתכלו על התוכניה, תראו איזה הרצאות אתם לא רוצים לפספס, תסמנו לכם, אם אתם מרגישים מתאפצים, תצאו החוצה, זה בסדר לפספס משהו, תגיד לחבר, תגיד לי מה היה, ולשמור על הפיקים במקומות הנכונים. וזה לוקח אותי, בוא נעשה מעבר חלק, כי אני איש רדיו מפולפל, כי אחד הדברים שאני חושב שהם יכולים לגרום לנו לפספס חומר, זה אנשים שיושבים עם לפטופ, ואני מאוד ממליץ לא לבוא עם לפטופ.

Lior Bartal: אה, אני שונאת את זה, זה כמו אנשים שאתה בקולנוע, ואנשים כאילו, לא יודעת מה, למה אתם באים לסרט אם אתם כבר אז בטלפון שלכם עכשיו, ואני כאילו, זה קופץ לך כזה בעין וזה מציק.

Omri Dvir: אני יכול להגיד לך שפעם אחת פתחתי לפטופ בסרט, הלכתי לסרט עם הילדון שלי, וכאילו, עם כל הכבוד לפופטרול, זה לא בדיוק התוכן שלי, אבל הסתכלתי, האולם היה ריק, אז ישבתי עם המחשב פתוח ושיחקתי עם קלוד, אבל זהו, מעבר לזה לא.

Lior Bartal: אוי ואי ואי ואי לך. אבל לא, אבל כן, אנשים שבאים עם לפטופ זה... אי אפשר גם להיות 100 % בהרצאה וגם להיות עם הלפטופ, כאילו, וגם אנשים שמסביבך, כאילו, זה ממש מציק. כאילו, אתה לא מצליח להיות מפוקס כולם עם, כאילו, מלא כזה... זה כמו בהופעות שעם הנרות, שיש אנשים עם מצתים כאלה, רק שזה ענק. כן, אני מבינה.

Omri Dvir: עם הפנסים. כן, כן, יש לייט פולושן ענקי, שאנחנו לא בכך חושבים על זה. דבר שני, הבעיה במחשב, זה שכאילו, אתה יודע, אנחנו, זה it's פבלוביאן, אנחנו מתיישבים, יש וי-פיי? יש וי-אני רוצה וי-פיי. מתחברים לווי-פיי?

Lior Bartal: כן, ואז אתה פותח את הסלאק, ואתה פותח את הזה, רגע, אולי קיבלתי משהו ממנו, רגע, שנייה, אני רק אסגור איזה פינה למפתח ששלח ליום בבוקר משהו. כאילו, אתה לא מאה אחוז בתוך.

Omri Dvir: יפ, יפ, יפ. זהו, זה הריבוע הקסם הזה, שכל הזמן תוקף אותנו, וגם דיברנו על זה, פתאום יש הרצאה שזה, אה, זה מרקטינג, זה פחות בשבילי, ואז אתה מתחיל לשקוע לתוך כאילו, טוב, נעשה קצת אימיילים, נעשה קצת סלאקים, וזה חבל, אתם מפספסים, זה לא הסיבה שאתם שם, זה לא בשביל זה.

Lior Bartal: לא, לגמרי.

Omri Dvir: ואני אגיד דבר נוסף, וזה בתור מרצה, כשהמרצה על הבמה. והוא מסתכל החוצה, לראות ים של אנשים עם הראש בתוך הלפטופ, זה די מבאס. זה כאילו... זה לא...

Lior Bartal: אוי, זה נורא, זה קצת בפגישות, נכון? בפגישות גדולות כזה, שכאילו מישהו בדיוק מעביר משהו וכולם בלפטופ שלהם, אתה כזה, אף אחד לא איתי, נכון? אתם לא איתי.

Omri Dvir: כן. זהו. אתם בטוח משחקים פאקמן. אז אני חושב ש... הנה, יצא מספר 2. אל תביאו לפטופים, או אם אתם מביאים אותם, אל תפתחו אותם. קחו מחברת, בהרבה מאוד כנסים יש סוואג. אתם תקבלו מחברת, אתם תקבלו את. תביאו גם מחברת משלכם.

Lior Bartal: גם המחברות הן מסוכמות, כן? כאילו, יש כאילו, יש כנסים שמסכמים לכם, כבר רק כדי שתהיו 100%, כאילו, כבר סיכמנו לכם, הכל מודפס בתוך המחברת, אתם תקבלו הכל גם במייל אם אתם לא אוהבים את זה.

Omri Dvir: נבוא אליכם הביתה, אני ארצה לכם אחד על אחד, אני אשים אתכם...

Lior Bartal: רק תהיו איתנו, תסתכלו לי בעיניים. אנשים כאילו רק מחפשים, באמת, כאילו גם, את יודעת, ריאקשן כזה של הכל, כאילו גם אני מניחה שבצד השני רוצים לדעת כזה שאתה מעניין, שאתה מספר סיפור שהוא לא... כאילו, לא משמים את כולם.

Omri Dvir: זהו, יש אנרגיה בחדר, וכשכולם נוכחים, וסורי שאני נשמע כמו מורה ליוגה, אבל כשאנחנו נוכחים, יש בזה משהו אחר. אז אם אתם רוצים לרשום, ואני חושב שלרשום זה גם עצה טובה, קחו דף ונייר, קחו מחברת, וזה באמת ההצעה השלישית. אני חושב שזה כן טוב לרשום, ואילו רק בגלל... כמות החומר שעוברת, ולא נדיר לצאת מ... כאילו, להקשיב להרצאה, ואז בראש שאני כזה, וואו, המוח שלי עף, מה זה הדבר הזה? ואז ברגע שאתה יוצא מהחדר, אתה פתאום, אני לא זוכר אף הרצאה. מי היה פה? מה קרה פה? מה קרה בשש שעות האחרונות?

Lior Bartal: נכון, זה קצת כמו לנסוע עם ווייז, כאילו, אתה לא חלק מהדרך, אתה לא מרגיש את ה... אתה לא תדע לחזור על זה אחר כך, אתה לא בפנים, אתה לא מאה.

Omri Dvir: זהו, וכי הרעיון שאתם שומעים משהו מעניין, תרשמו אותו, וזה גם עניין פיזיולוגי, פסיכולוגי, יש חוט שהולך ישר בין המוח ליד, ובגלל זה כשהם מתכוננים למבחנים וכל מיני כזה, אומרים לכם תרשמו, כי כשאנחנו רושמים, נהיה חיבור הרבה יותר חזק. אז זה גם בשביל לזכור ברגע, וגם כשאתם חושבים, ואתם חוזרים הביתה, עושים מקלחת, ואז... פתאום כל הדברים שרציתם לזכור הם כתובים לכם,

Lior Bartal: לגמרי. אני ממש ממש בעניין של כאילו לרשום לבד, למרות שזה כאילו פתאום מוזר, נכון, לכתוב? זה פתאום מוזר, יש בזה משהו כזה שאתה כזה, כמה זמן לא כתבתי, אבל...

Omri Dvir: לא, אני צריך... אני... אני... אני בא לכתוב, אני כזה... בית, בית, בית.

Lior Bartal: אההה

Omri Dvir: איך כותבים בית?

Lior Bartal: בדיוק כזה, רגע, לא קשור לכלום, בדיוק הבת שלי התחילה כיתה א', ואני אומרת לעצמי, בדיוק דיברנו על זה היום בארוחת צהריים, למה היא לומדת לכתוב? למה היא לומדת לכתוב? כאילו, היא תכף

Omri Dvir: אני חושב על זה כל הזמן. מי כותב?

Lior Bartal: יהיה לוואטסאפ, והיא רק תקליט דברים, ותכתוב דברים

Omri Dvir: חחח

Lior Bartal: ב... או שתדבר עם הג'ימיני שלה, והיא בחיים לא תצטרך לכתוב שום דבר בחיים שלה, אלא אם כן תיתקע לי בודד ותצטרך לברוח, לא יודעת.

Omri Dvir: אנחנו לא מכינים מספיק את הילדים ללהיתקע ביא בודד. בוא נלמד אותם למקרה הזה.

Lior Bartal: זהו, אבל אני באמת בעד לכתוב לבד, כאילו, גם כי אני כותבת את זה במילים שלי, ולא מה שסוכם להם קודם, כי לפעמים זה כזה לא קשור לשום דבר, הם כתבו איזשהו סיכום מאוד כזה טכני, לכתוב את זה במילים שלי, וגם בנקודות שבהן זה עורר אצלי משהו, או הזכיר לי משהו מתוך התהליכים שלנו, שמה שנאמר עכשיו היה יכול כאילו... כאילו, אפשר לעשות את ההקשרים האלה מהר. וגם, בסוף לכתוב זה הרבה יותר, לא יודעת, לי יותר נוח לכתוב מאשר כאילו, כמו שאתה אומר, במחשב, אתה כזה מתחיל לכתוב, חוזר אחורה, מוחק, כזה. כאילו, כשאתה כותב ביד, יש פה איזה משהו כזה שלא משנה איך זה... טיק, טיק, טיק, טיק, טיק.

Omri Dvir: יש בזה אנרגיה, וזה גם הסיבה שכשהם, לא קשור לכלום, אבל כשעושים whiteboard, אני מאוד אוהב לעשות whiteboard על whiteboard, ולא כזה בתוך פיגמה פיק ג'ם, כי לכתיבה יש אנרגיה, אנחנו תופסים את זה ברגע, אנחנו לא צריכים... לפעמים כשאנחנו מקלידים אנחנו רוצים לתקן ולכתוב מחדש, אבל אין, כשאנחנו שמים דיו על נייר, זהו, אנחנו ממשיכים הלאה. אז...

Lior Bartal: לגמרי, זה בדיוק מה שהתכוונתי. בול.

Omri Dvir: אז בואו נחזור לנייר ועט בתוך כנסים. אני הולך לתת עוד עצה ש... דיברנו, דיברנו על המטרה הכפולה של אירוע, של אירוע עיצוב, חצי זה המידע. אני, אני חושב שגם אפשר לעשות את החצי השני נכון. כלומר, ואני יודע שזה אירוני, כשזה בא ממני, תעשו נטוורקינג. תצאו, תדברו עם אנשים, תכירו אנשים. אני יודע שיש, יש שתי מלכודות, מלכודת ראשונה זה, זה... שוב, תרגיל עומרי, לעמוד עם הגב לקיר ולחכות שיתחיל הכנס כדי שיהיה חושך. והתרגיל השני זה שאנחנו באים כצוות ואנחנו נשארים כצוות ופשוט זזים כמו קן נמלים ממקום למקום. ושוב, זה כיף, זה נחמד, זה גיבוש, אבל אנחנו מוקפים בכל כך הרבה אנשים שאנחנו לא רואים ביום-יום. תנסו לשבור את הדבר הזה. זה... קורה לך שאת הולכת למסיבה ארוחת ערב עם בן זוג ואתם פשוט מדברים רק שניכם כל הלילה?

Lior Bartal: זה הכל תלוי אם אני מכירה שם אנשים או לא, כי אני מהאנשים האלה שכאילו, אני כמו ש... ממש כמוך, אני כאילו מתחילה את הערב בוואי איך לא בא לי לראות אף אחד, ואז כזה אני נעמדת ואני רואה את כל מי שאני אוהבת, או אנשים שלא ראיתי מלא זמן, ואני כאילו נדבקת לכולם כזה, היי מה קורה? אבל כאילו לפני זה, אין לי, יש לי את ההרגשה הזאת של אוי לא, אני הולכת לראות את כולם, לא בא לי. כאילו עכשיו אני אתחיל לדבר וזה, ואז אני כאילו הכי עפה לראות אנשים. לא יוצא לי כאילו בדרך כלל שאני נדבקת לבן זוג שלי, אבל כן אני אוהבת להגיע עם מישהו לכנס, לפחות בן אדם אחד, אני לא בן אדם של ללכת לעשות קניות לבד כזה, או ללכת לעצרת סרט לבד. אני לא, אני לא טסה לבד. יש אנשים כאלה, אני אחת מהן. אבל אני מעדיפה תמיד לבוא עם עוד מישהו. ואז כאילו כל אחד רואה את החברים שלו וזה ומתפצלים. אבל הכניסה הזאת ביחד עושה לי כאילו תחושה קצת יותר הקלה כזה שאני מכירה מישהו ואני לא באה לסיטואציה הזאת של לבד, כאילו. או שאתה יודע, לפעמים גם, אתה יודע, זה הכי חברתי לעמוד וכזה, רגע, ואם אני לא אכיר אף אחד ואני אעמוד לבד ואני... למרות שאין סיכוי, אני לא מאמינה שיש מישהו שלמד... בלימודי עיצוב ויגיע לכנס ולא ימצא מישהו, לפחות אחד, שהוא או עבד איתו או למד איתו. לא יודעת לעשות את זה. כאילו, סתם לעמד ליד אנשים וכזה, כן, אז מה אתם אומרים על חוק? לא, אני לא יודעת לעשות את זה. כן.

Omri Dvir: חבר'ה, וייט ספייס, חייבים לדבר על זה. אני חושב שברוב הכנסים, עם כל הכנסים, או חלק מהכנסים, יש אנשים באים עם תג שם, וגם שם של החברה, אני חושב שזו התחלה מאוד טובה, כלומר, קרה לי שפניתי למישהו שאני לא מכיר, ואני אומר, אה, אתה עובד בשמוקטק, ספר לי קצת על שמוקטק. אני מת לדעת, וזה בדיוק המקום לעשות את זה, אני חושב שגם אנשים אוהבים את זה. אז יש הזדמנות להתחיל שיחות, ובין אם אנשים שאתם מכירים, אנשים שאתם לא מכירים, זה אחלה, תפתחו את השיחות האלה, והנה עוד מיני עצה, דיברתם עם מישהו מעניין, תזכרו את השם, וברגע שאתם נפרדים, ולא נעשה שיחה שלמעל social rules, של כאילו, כמה להציג לבן אדם, איך לדעת שלא בא לו לדבר איתך יותר, אז אימא של... אז זהו, אז זה הדברים שאימא שלכם

Lior Bartal: לא מיד לפנות אליו באינסטגרם, באינסטגרם, בלינקדין.

Omri Dvir: תלמד אתכם, אבל ראיתם, דיברתם עם מישהו מעניין, אני אומר ישר לפתוח את הטלפון, לחפש את הלינקדאין, אפשר להוסיף אותו, או לעשות רשימה, כאילו לרשום את השמות של האנשים ועם איזה חברה הם, בסוף הכנס, יום אחרי, להתחיל להוסיף אנשים. דיברנו מלא על לינקדאין בפרק שמוש מוש מוש מוש, גו גו גו גו ובלה בלה בלה בלה. איך עושים נטוורקינג נכון, בלינקדאין זה לגמרי לא בעיה. דיברתם עם מישהו אחלה, אפילו תשלחו לו דבר, היי, זוכרים שדיברנו על ה-white space, איזה מגניב היה? כיף להכיר. אז זו דרך מאוד טובה להוציא את המרב, כלומר, כבר יש לכם אלף איש שיש לכם המון במשותף איתם? תשתמשו בזה, יש לכם את זה פעם, אולי פעמיים בשנה. אז...

Lior Bartal: לגמרי, וגם לפעמים, באמת כמו שאמרת קודם, לפעמים אתה רוצה לדעת על חברה, כי אתה עכשיו נגיד קצת פוזל ומעוניין לצאת החוצה, אז אין הרבה סיטואציות שבה אתה יכול באמת לשאול אנשים מבפנים על החברה, כאילו זה יהיה קצת מוזר שאתה מתראה לחברה ואז תחפש מישהו מבפנים ותגיד לו, תגיד, באמת נחמד

Omri Dvir: חה חה

Lior Bartal: שם? או שזה רק פייק יט. אז... זה גם סיטואציה שבה אפשר כאילו קצת לראות כזה מי הצוות פתאום או כזה. אני גם ממש לא בעד ואני רואה את זה לפעמים, יש כזה גאוות יחידה כאלה, כמו שדיברנו קודם, של כאלה שהם לא, שהם מאוד כזה יושבים באמת כזה לאכול אחד עם השני ומאוד מאוד צמודים ולא זזים אחד מהשני וגם לפעמים זה לא נעים, לפעמים לא נעים כזה להיכנס דווקא כשאתה כן רוצה. אז אני ממש בעד כן להתפרק, זה בסדר להתפרק לזוגות. כי אני נגיד מאלה, ואז להתפרק ליחידים, אבל כן לנצל את הבמה, את הסיטואציה. גם אגב, אם אתם מחפשים עבודה, כאילו להפיץ את הבשורה.

Omri Dvir: כן, זו נקודה מצוינת. דיברנו על לפנות, אבל גם אתם רוצים להיות available, ואם אתם כל הזמן זזים בכזה מעגל ספרטני של העשרה חברי צוות, אז אתם לא זמינים. אז באמת הפירוקים לצוותים הקטנים יותר, לפעמים לא להיות קצת לבד. להיות מזמינים, אגב, יש גם סיכוי, תלוי איפה אתם עובדים ומה אתם עושים, שאנשים יפנו אליכם. אני ממליץ להיות נחמדים, לדבר. אתם לא יודעים מה יצא לכם מזה, ואני יודע שיש אנשים שכשפונים אליהם זה מיד כזה, מה הם רוצים ממני? מה הם מנסים למכור לי או מה הם רוצים לקנות ממני? תהיו פתוחים, זה יום אחד שזה בסדר שאנשים פונים אליכם, תהיו אדיבים, תשאלו שאלות. אתה יודע, 90 שניות, 120 שניות, זה מרגיש לי נכון, מרגיש לי ממש על הקצה, ואז

Lior Bartal: חחחח

Omri Dvir: ממשיכים הלאה. אז אני חושב שאמרת משהו נורא נורא נכון. אני אגיד עוד דבר אחד, וזה אחרי האירוע, זה אני חושב שיש מין כזה, צריך כאילו to decompress מאירוע כזה, וזה לא צריך לקרות מיד, אני חושב שזה בסדר לעשות יום אחרי, יומיים אחרי, אפילו שבוע אחרי, שכל מי שהלך לכנס כזה נפגשים מסביב לצלח הצ'יפס, ואומרים אוקיי, מה חשבנו? מה היה מעניין? מה למדנו? זה מרגיש קצת מלאכותי, אבל שוב, זה דרך to disseminate את המידע, כי מאוד קל למידע, כמו אבן שקופצת על מים, פשוט כאילו נשיקות, נשיקות, ואז להיעלם, אבל אנחנו רוצים כאילו לעצור רגע ולהגיד, אוקיי, כמו שאמרת, כל אחד לוקח משהו אחר, כאילו, יוצא לי שאני הולך לכנס, ואני מדבר עם מישהו, והוא מספר לי, בוא'נה, הרצאה מספר 2. אני לא מאמין מה ששמעתי, מה? מי? לא זכרתי את בכלל, אבל חמש, אתה יודע מה קרה בהרצאה חמש. אז יש כאילו, כל אחד מוצא משהו נורא מעניין, וכשחולקים את זה, א', חולקים אחד עם השני, ואני חושש שיש גם, כמו שאנחנו עשינו לפני ארבעת אלפים שנה, כשעבדנו ביחד, זה שמישהו חוזר, ועכשיו איך אני מעביר את המידע הזה לצוות שלי, או אולי... גילינו טריק מעניין שאני רוצה להביא את כל הצוות תכנות או את כל הצוות PMים. בואו תשמעו על המידע הזה, אז אני חושב שיש פה את היום של אחרי שחייבים לקחת בחשבון.

Lior Bartal: לגמרי, וגם לא תמיד רק ברמת העיצוב, יש המון פעמים שמדברים גם על תהליכים עם כל הצוותים, ואני זוכרת שגם היו כמה פעמים שכאילו זה משהו שרצינו לקחת איתנו החוצה לצוות, זאת אומרת רצינו להביא את הפעמים ולהגיד להם תשמעו, דרך אולי הרבה יותר טובה לעבוד ביחד, או איזושהי טקטיקה כזאתי. להעביר, לא יודעת, לא בספרינטים עכשיו, אלא ב... לא זוכרת, זה לא משנה, אבל יש איזושהי דרך חדשה שראינו, וזה עובד בצוותים גדולים, והנה זה הצליח, ותראו איך זה, ובואו נדבור, כאילו אפשר ממש לספר על כל תהליך שהיה, וזה, אני חושבת שזה לאו דווקא פשוט ברמת האי נטול חדש שאפשר להשתמש בו עכשיו אצלנו בצוות עיצוב. הרבה פעמים הסיפורים שמביאים בכנסים האלה הם הרבה יותר רחבים. ובגלל זה אני גם חושבת שזה גם חשוב להעביר את הדברים לכל צוות הפרודקט, אפשר. זה כמעט ואף פעם לא נוגע רק בעיצוב.

Omri Dvir: לגמרי, ועוד יותר היום, שהיום הכל כבר, כל הקירות

Lior Bartal: בדיוק. כולם עם הכל.

Omri Dvir: נפלו וכל הכבלים הפכו לאיזשהו ספגטי, אז אני נורא מסכים, ואני חושב שגם זה מין מיני עצה כזאת שאת אמרת שזה כזה. קצת להתחייב עם עצמנו שאחרי הכנס אני הולך לקחת דבר אחד או מקסימום שניים ולנסות להטמיע. אפילו אם זה רק לנסות, זה יכול להיות תוכנה חדשה, מהלך חדש, דרך אחרת, לתעד, לא משנה, אבל בואו ננסה לקחת משהו כאילו, אני חושב שיש משהו מאוד יפה בלחלק את החיים ללפני הכנס ואחרי הכנס, שזה מין כזה, אחרי הכנס, פתאום התחלנו להשתמש בתהליך הזה. וזה נשאר איתנו.

Lior Bartal: אם ה... נכון, כי גם אם הכנס לא עושה לך את זה, זאת אומרת, אין לך את זה אחרי הכנס, אז בשביל מה? למה תלך שנה הבאה? זאת אומרת, הכנס גם צריך להיות כזה שאתה מצפה את זה ממנו, שייתן לך איזשהו ערך אחריו, כדי שגם תרצה לחזור שנה אחריו, כי יש המון כנסים, אתה צריך לבחור אחד בדרך כלל, וזה הכנס שייתן לך הכי הרבה ערך, אני חושבת, הוא זה שאתה כנראה תחזור עליו.

Omri Dvir: נכון, וכל ה... אני חושב שנתנו המון המון עצות איך לא להיות פסיבי בדבר הזה, כי אני לא רוצה לדבר, לא רוצה לתת לזה יותר מדי זמן אוויר, אבל אנחנו מכירים הרבה מאוד אנשים שהולכים לכנס, ואני מכיר הרבה אנשים שעובדים מאחורי הקלעים, ואני יודע what it takes להרים דבר כזה, ואז אנשים הולכים וכאילו, ני, היה משעמם, היה גרוע, היה מעפן, ואני חושב שלנו יש חלק מאוד גדול בזה. כלומר, לבוא עם הגישה הנכונה, עם הטריקים הנכונים, ודיברנו על המון המון דרכים איך לעשות את זה נכון. אני חושב שהיא פשוט מעלה את ההנאה. כלומר, אפשר לעשות הרבה יותר כיף בכנס, אפשר להוציא הרבה יותר בכנס, כשעושים את זה נכון, ושוב, לא פשוט באים נורא נורא פסיביים. ואני... בואי נסיים, אני אגיד עוד דבר אחד, וזה, אני אגיד את זה מזווית המרצה, כי יצא לי... לא יודע אם סיפרתי לך, ליאור, אני הרצו אותי בכנסים מאוד מאוד גדולים.

Lior Bartal: אהההה

Omri Dvir: חתימות אחר כך, אני... את אומרת, את אומרת. משהו שאני רוצה להמליץ לאנשים, תגישו. תגישו הרצאה לכנס. לא צריכים להיות VP design, לא צריך להיות CEO, CPO, CTO. כל אחד יכול להגיש, לכל אחד יש סיפור מעניין. ושוב, אם אתם, אם אין לכם המון ניסיון בדיבור, בשיחה מול קהל, אולי סיכוי גבוה שלא תתקבלו, זה לא משנה. התהליך של לעשות כזה inventory של החיים, ולהגיד, אוקיי, איזה דברים מעניינים קרו לי, איזה סיפורים אני רוצה לחלוק עם העולם, מה אפשר ללמוד מהדברים שעשיתי, ואז לכווץ את זה לשיחה, לרעיון, לקונספט. אני חושב שזה תרגיל סופר סופר מעניין, שכל אחד שווה להתאמן על זה, ואז לשלוח, who knows

Lior Bartal: כן, יכול להיות ממש מגניב. האמת היא שלפעמים כאילו גם לעמוד ולהריע לחבר צוות שעומד על הבמה ומציג משהו, כאילו, חוץ מזה שזה גאוות יחידה, זה גורם לך להרגיש שאולי תחושת טיפה מסוגלות, אולי גם אני יכול, כאילו, גם אני יום אחד יכול לעמוד שם על הבמה, גם אני יכול, כאילו, גם עליי עברו דברים, גם אני יודעת דברים, גם לי יש מה להגיד. שזה יכול להיות די מגניב.

Omri Dvir: זה ניסיון מצוין, זה בונה שרירים מאוד טובים, זה בונה את השם התעשייה, ובעיקר זה נותן לך תמונות מגניבות ללינקדאין, כי מי לא רוצה תמונת לינקדאין על במה עם מדונה, וכאילו... זה... קוראים לזה מדונה.

Lior Bartal: עם אדונה, חזרנו לצבא.

Omri Dvir: אני לא בן 30, אוקיי? קוראים לזה מדונה. אז ליאור מקווה שנתנו קצת עצור, קצת רעיונות איך לעשות את הדבר הזה נכון, אז לקראת הכנס הבא שאתם הולכים, קחו את העצור, תהיו מאוד מאוד אקטיביים, אפשר להוציא הרבה יותר מיץ מהתפוז הזה, מאשר רק לשבת ולהתלונן יום שלם. אז ליאור, בוא נעבור לפינה האהובה על כולם, שבה עמרי וליאור עונים על שאלה שאף אחד לא שאל אותם. היום, כרגיל, שאלה אנונימית מקהילת סטארט-אפ דיזיינרס, הולכת ככה. סיימתי לא מזמן לימודי תואר חזותי של ארבע שנים. שעכשיו, שאני בעולם הגדול שם בחוץ, אני מרגישה פתאום שאני לא יודעת כלום עדיין? אז ליאור, בואי ניכנס להרגשה הזאת שאנחנו באוניברסיטה, אנחנו בלימודים, אנחנו בקורס. ושם אנחנו מר... את יודעת, לומדים את הכל, חושפים בפנינו הכל, אנחנו יוצאים משם, מרגישים, אלופי העולם יכולים להתמודד עם הכל, יוצאים לעולם האמיתי, ופתאום אנחנו מגלים שאנחנו חגורה לבנה, ולא מאסטרים.

Lior Bartal: לגמרי. קודם כל, בוא ננרמל את זה. אני חושבת שכולנו מרגישים ככה. אז זה כאילו, זה בסוף, כן, אני, כל מי שמסיים איזשהו משהו שהוא תיאורטי, אז הוא באמת ברמת התיאורטי. זאת אומרת, כאילו, זה לא שפתאום, זה לא שפתאום יש לך ניסיון כשאתה יוצא מהניהולים. אין על ניסיון בסוף. ולכן, אם... אם בקורס שסיימת, זה לא עשיתם, כאילו אם יש לך תיק עבודות ממנו, אז זה התחלה, זה מה שאמור כאילו להניף, למנף את ההתחלה לאן שהוא. חושבת שפשוט כולנו מרגישים ככה, אני חושבת שהעצה הכי טובה שאני יכולה לתת זה שאני מקווה שיצאת מהדבר הזה עם תיק עבודות, ואם לא, אז להכין אחד, ואז עם התיק עבודות הזה להתחיל לחפש איזושהי חברה שתיתן לך את ההזדמנות הראשונה להתחיל להשתפשף, כי כן, תמיד ממליצה להתחיל בחברת פרויקטים, שם יש את הסיכוי הכי גדול להתקבל לעבודה ראשונה ולהתחיל להשתפשף על הכל, כל סוגי הפלטפורמות שיש, ואז להתחיל באמת לצבור איזשהו ניסיון ולהרגיש קצת יותר הם גם הכי הרבה נותנות מקום לאנשים שרק יצאו. אבל כן, זו תחושה שהיא אצל כולם. אני חושבת בכל תחום, לאו דווקא בעיצוב. בסוף הכל תיאורטי, ורק ניסיון הוא זה שיגרום לך להרגיש בטוחה.

Omri Dvir: המעבר הזה, אני כל הזמן מדבר על לשחות ביוטיוב ולשחות בים. הם נורא נורא שונים. אני חושב שאנחנו עוד לא באמת פיצחנו מה זה אומר להכין אנשים לתעשייה, ואולי אי אפשר. אולי אי אפשר, הרי כשאנחנו בתוך אוניברסיטה, בתוך אזור לימודי, אנחנו במשהו מאוד מוגן, ולרוב אנחנו מדברים המון על הדברים הטכניים, וככה מעצבים, וככה שמים כפתור, וככה עושים design thinking, אבל איך את מכינה מישהו לרגע שבו ה-PM אומר לך, לא, לא, אין זמן לפיצ'ר הזה, אנחנו הולכים לעשות פיצ'ר אחר, ולרגע הזה שמתכנת כאילו אומר לך, זה יקר מדי, אז אני לא עושה את האנימציה שעשית, וזה כאילו, אבל רגע, אבל בבית ספר, מה ששמתי על הדף זה מה שהיה. יש כל כך הרבה בעולם הפתוח שהוא לא קורה מחוץ למעבדה, אז אני חושב שההרגשה היא נורמלית, היא כאילו, בוא ננרמל, תמר אוהבת לנרמל, בוא ננרמל, זה פיצ'ר, לפני שזה היה מגניב, אז...

Lior Bartal: לא, וגם רגע, אני אגיד שאני בכלל למדתי עיצוב תעשייתי, ושם זה כזה, יש לך, עושים, עכשיו עושים נגריה, עכשיו עושים, כאילו עכשיו עושים, לא יודעת, על חמות, עכשיו עושים זה, כאילו בסוף הכל, או אפילו כשמייצרים משהו תלת מימד, זה כזה הכל, ובסוף זה בדיוק אותו דבר, אתה מגיע לעולם האמיתי, וכאילו פתאום זה דברים אחרים לגמרי, אין לך נגריה בכל חור, וגם אין לך...

Omri Dvir: אהההה

Lior Bartal: כאילו, גם כשאתה עושה דברים כאילו בתלת ממד, זה כאילו, פתאום יש לך, רגע, אני צריך להתחשב בכל מיני דברים שקשורים ל... בחוץ שם הסינים, וזה לא... זה כאילו, זה כל כך

Omri Dvir: חחחח

Lior Bartal: שונה. גם לא משנה באיזה מקצוע, אז זה נורמלי לכל המקצועות, לא רק לעיצוב.

Omri Dvir: לגמרי, ובלי להיות דרמטי, זה כאילו, את יודעת, אי אפשר להתכונן למלחמה עד שחווים את זה. כל ההכנה, כל האימונים, זה שונה לגמרי. אז לדעתי זה פיצ'ר, זה לא באג, זה בסדר, זה אמור לקרות, והאפקט הידוע של דאנינג גרוגר, זה כאילו, ברגע שאנחנו מבינים שאנחנו לא יודעים הכל, עכשיו הלמידה האמיתית מתחילה. אז אני... זה מגיע מקנאה, כאילו איזה כיף לגלות שיש עוד כל כך הרבה מה לגלות. אני חושב שזה רגע מדהים. אז תהני מזה, תטבעי בזה ותאהבי את זה, כי זה הרבה יותר טוב מהפוך, שאתה יוצא לעולם האמיתי וכזה, אה, זה הכל? אני מושלם. ומזכיר שיחה שהייתה לנו, היום בבוקר שלא נזכיר אותה. אבל זה לגמרי הטינג שקורה, אז יאללה ליאור, בואי נסגור את הפרק פאנפקט, שהוא גם פאנ והוא גם פאקט, את בתור האורחת הבאת פאנפקט, בואי תני לנו משהו מגניב.

Lior Bartal: זה מאוד פאנקי, כאילו כשביקשת את זה ממני, ניסיתי לחשוב על משהו, אז אמרתי, אתה יודע, עמרי, שבאנגלית,

Omri Dvir: חחחח

Lior Bartal: בעברית אומרים אלמנה, ובאנגלית אומרים אורפן, וכאילו זה יתומה. ואני אומרת לך, מה, איזה כאילו מוזר, למה יש את הבלבול הזה, שכאילו זה, זה בעצם לפי מה שאני יודעת, ורואים שלא למדתי באקדמיה

Omri Dvir: היי צור

Lior Bartal: עיצוב. גרפי, אלא למדתי עיצוב תעשייתי ולא מלמדים אותה, זה שעד שאתה מבין מה זה אלמנה, אתה כאילו, אתה יודע שזה המילה האחרונה שנשארה, והיא נשארה לבדה, בשורה, אוקיי? ואז אתה אומר, למה באנגלית אומרים אופן? מה לא בסדר? למה כאילו יש פה את זה? אמרתי, אולי אני אך לבדוק. ואז בדקתי וגיליתי שאני בכלל לא יודעת כלום. ואני די בטוחה שמלא אנשים כמוני, והרבה אנשים עשו את המעבר הזה כמוני מעיצוב תעשייתי, פסיכולוגיה או וואטאבר לחוויית משתמש. אולי לא יודעים שבעצם

Omri Dvir: שיושבת לבד.

Lior Bartal: יתומה היא השורה הראשונה של הפסקה שנשארת בודדת בתחתית עמוד הטור, בעוד שאר הפסקה ממשיכה לעמוד הבא. אלמנה, השורה האחרונה של פסקה שגולשת לבדה לראש עמוד הטור חדש. מעצבים משתמשים בכלל אצבע פשוט כדי לזכור את ההבדל. יתומה נשארת מאחור למטה בתחילת הפסקה, ואלמנה צועדת לבדה קדימה למעלה. ממש, אני בטוחה שכל מעצב יושב בעצמו ואומר לו, הממ, היא צועדת ראשונה, והיא... שטויות. בקיצור, ממש

Omri Dvir: איזה כלל קל.

Lior Bartal: כאילו, בקיצור אני הייתי בטוחה שפשוט בעברית ובאנגלית אומרים הפוך, ומסתבר שזה בכלל אזורים שונים, דברים שונים לגמרי. הנה פאנפקט.

Omri Dvir: זה באמת fun fact, אצלי בבית ספר, כי למדתי בבית ספר סופר קלאסי, דיברתי על זה הרבה, היו מורידים ראשים, כאילו הייתי מעצב ספר ובונה אותו ותופר אותו, וכאילו הולך לכרות עץ כדי לגרוס את הנייר, ואז הוא מסתכל ואומר, יש לך פה אורפן, איך אתה הגשת לי אורפן? ואז הוא מוציא את המצית וכאילו מדליק את הדבר הזה באש, אז כאילו על... אלמנות ויתומים, זה היה משהו שהוא היה נו-נו בבית ספר שלי, פחדתי מזה.

Lior Bartal: קיבלתם מכה על האצבעות עם סרגל.

Omri Dvir: ממש כופפו אותי על השולחן וכאילו הלקו אותי ברבים. אגב, היה לי בשנה הראשונה, היה לנו כאילו מודול שלם של טייפוגרפי, ועשו לנו מבחן. היינו צריכים ללמוד 40 או 50 פתגמים או מושגים בדיוק כמו אורפן ווידאוז. והנה, למשל, כאילו, נגיד באותיות באנגלית, נגיד ב-B, ב-B קטנה, יש כזה קו שעולה מעל השורה, אז קוראים לזה Ascender. ואז P או Q, שיש לך שורה שיורדת למטה, נקרא Discender. E קטנה, נכון? יש לך כזה חור בתוך ה-E, זה נקרא I, זה עין. אז לכל שפיץ וגוץ ומיץ בתוך האותיות האלה יש שמות, ה-E צריך ללמוד את כולם.

Lior Bartal: איך לא הפכת, איך לא הפכת להיות סופר סתם?

Omri Dvir: כי אני טיפוגרף על הפנים, כי אני גרוע בזה. אז ליאור, כיף שבאת, אנחנו עוד נשמע ממך הרבה, אז בשלב הזה אני אגיד, תודה שהצטרפתם לרעיון טוב, פודקאסט על עיצוב קריירה ורעיונות עבודה. אל תשכחו לעקוב אחרינו בספוטיפיי, יוטיוב או כל מקום אחר שיש פודקאסטים, ואם נהנתם, למה שלא תספרו לחבר? שבוע הבא, תהליכי גיוס ו-AI לנצח את תהליך הגיוס עם טכנולוגיה. נתראה שם.

Lior Bartal: כן, זה הזיה אגב, יש לך כל כך הרבה רפרנסים לכאילו אבן שקופצת על המים, איפה אתה מבין זה?

Omri Dvir: זה מה שהמוח שלי לא גדול יותר ממוח אחר, הוא פשוט מלא בשיט. אז אני חושב, אז אני מדבר על הקפצות אבנים וסרטים, ואז כאילו, אה, לא הוספתי את הבן שלי היום. אז הוא עדיין בגן.