Tamar: אני כבר לא יודעת אם אני מאמינה לזה, מה אמיתי? דג שמדבר

Omri: למה למה למה הדג הזה מחזיק אייפון איך הוא התפתח ככה.

Tamar: היי וברוכים הבאים לראיון טוב, פודקאסט על עיצוב קריירה וראיונות עבודה, בשיתוף עם קהילת סטארטאם דיזיינרס, אנד איתמר סגור, מעצבת בכירה בדריים ומרצה לעיצוב.

Omri: ואני עומדי דביר, הד אוף יקס בנוקס וכולם ביחד, זה ג'מינאי, לא ג'מיני.

Tamar: והיום תקופת אבטלה, מה עושים כשלא עושים כלום?

Omri: אז, תמר, את חזרת עכשיו מחופשה, קודם כל ברוכה הבאה, בטוח שהיה נורא כיף, קיבלתי תמונות ומאוד קינאתי. מה שרציתי לשאול זה,

Tamar: אהה

Omri: שתי משפחות של אנשים שיוצאים לחופשות. יש את הסוג של, יש לו"ז וכל יום קורה משהו, מ-6 בבוקר קמים, רואים כנסיות, מטיילים באתרים, מטפסים על הרים, יורדים בהרים, וזה כאילו, הנה החצי הראשון של היום. מצד שני, יש אנשים שזה כמו לוויתנים שנפלו לחוף, הם שוכבים ומשתזפים ולא זזים. שבעה ימים. אז א', איזה מחנה את? ושתיים, האם כשאת כן במקום אחד, וזה כזה בוקר בריכה, ערב בריכה, בוקר בריכה, ערב בריכה, האם את משתגעת מזה, או שזה נורא כיף לך?

Tamar: אז לגבי ראשון, סורי על הזה, אבל כאילו, זה קצת תלוי לאן הגעתי. כאילו, אובייסלי, אם אני כאילו ב... לא יודעת, בפריז, אז כן, בא לי לראות דברים, ובא לי לאכול, ובא לי זה, אבל החופשה הזאת ספציפית הייתה חופשה בטן גב ומלון הכל כלול ברודוס עם המשפחה. אז לא הלכתי לראות כנסיות. אני לא חושבת שרודוס מקסימה בתקופה הזאת של השנה. סתם, איש שאין לו הרבה מה להציע. מדהים שכאילו היה איזשהו שלב שבפעם האחת שיצאתי מהמלון הלכנו למסעדה כאילו בעיר ואתה מסתובב שם כזה בעיר העתיקה ואתה כזה או כובע קש רציתי כובע קש ואז אתה כזה מסתכל אתה כזה טוב כאילו תכף נראה וזה ואז אתה כזה עוד חנות עם כובע קש ועוד חנות כובע קש כובע קש כאילו more of the same כובע קש והחלק המדהים הוא שזה יותר יקר מהכובעי קש במלון

Omri: נהההה

Tamar: כמה יקרה העיר הזאת, כאילו כמה תיירותי האזור הזה, שזה יותר יקר מהמלון, מהגיפטשופ במלון. אז כשאני מטיילת בערים בחו"ל, מה שאני בדרך כלל זאת החופשה מועדפת עליי, אז יש לו"ז, ואני גם בדרך כלל אטייל עם בעלי, שהוא ממש כאילו בקטע של, כאילו לא מאבדים פה שום רגע, לא, אנחנו לא נישן עד מאוחר, אנחנו נהנה כאילו, אנחנו נהנה בכוח. כל רגע אנחנו הולכים לעשות משהו, אתה כזה מרגיש שאתה צריך חופשה מהחופשה אחרי זה. אבל ספציפית במקרה הזה, כאילו, בתום השבוע הזה, הלכתי רגע לסופר מעבר לכביש, ואני כזה, וואו, כזה מכוניות, ציוויליזציה, וואו, מה קורה פה? לא, אני לא משתגעת מזה בכלל. נהניתי מאוד מזה שכאילו, דווקא זה שאין לוז, ואני כזה, טוב, שנץ.

Omri: אההה

Tamar: טוב, ארוחה. זה גם כאילו מלון הכל כלול, זה ארטיק. אתה משתגע מזה?

Omri: אני, אני לא, אני חושב שמה ש, מה שקורה לי זה שאני נורא מהר מתרגל לעצלנות ואני זוכר בתקופה שהייתה מלחמה ואני נתקעתי בקפריסין אז הייתי בפרקים הקודמים אז אני נסעתי עם אבא שלי ואח שלי לכזה

Tamar: אהה

Omri: חופשה גברית בקפריסין, היינו אמורים להיות ארבעה ימים, בסוף היינו איזה שלושה שבועות, כי התחילה המלחמה עם איראן, ולא יכולתי לחזור. וכאילו, את יושבת במלון, ואין, אין מה לעשות. את באייננאפה, אני לא יוצא לברים, וכאילו, מחפש בחורות. אז אנחנו יושבים במלון, וזה כזה, מהבוקר, אני כמו מרק עוף, כאילו, מהבוקר עד הערב אני יושב בתוך מים נעימים, ומה שקורה זה שאני נורא מהר מתרגל לרמה הזאת של האנרגיה. וזה כזה... רגע, אני צריך לחצות את הכביש וללכת לחנות כדי לקנות בקבוק מים. אין לי את האנרגיה, אני לא מסוגל לעשות את זה. זה מלא בכלום, זה גם נקי. אז פתאום כל משימה הכי הכי קטנה מרגישה כאילו, אוקיי, היום אני אהיה יעיל. היום אני אקנה כאילו קרם שיזוף, זה המשימה להיום. אז אני, אתה יודע, ביום רגיל אני עם שלושה ילדים, אני עובד, אני רץ, אני מטפל בדברים. ואז פתאום בחופש זה כזה, להתקלח, למי יש את...

Tamar: אני לא אשתה. או, מים בבריכה. הופ, הופ, הופ. כן. זהו, אנחנו שושלת, שושלת של משפחה עצלנית, כאילו, ונסענו כל המשפחה, ובעלי פעם ראשונה, כאילו, נוסע עם כל המשפחה שלי לחופשה, והוא בטבע שלו, למי שעדיין לא הבין, he's a doer, כאילו, הוא בלעשות, והמשפחה שלי פחות. אז כאילו, כל דבר זה כזה, אין בעיה, בהתחלה הוא כזה, אין בעיה, אני אביא, אין בעיה, אני אעשה, ותוך שבוע זה כזה עוד, אימא שלי כזה, אה, הכול שפריץ אולי.

Omri: אהההה

Tamar: כאילו אני כזה, בסוף התואר אני כזה, אימא, אנחנו צריכים לתת לו טיפ, כאילו, לא נעים לי על מה שקרה פה.

Omri: החבר, חבר קבוצה אחרון עם רגליים, כולם מרוחים על הרצפה. אז יאללה, תמר, קודם כל, אז שוב, Welcome back, אני בטוח שכיף פה בדיוק כמו ברודוס, והכל כלול. אני צריכה למזוג לעצמי מים? מה זה המדינה הזאתי? אני לא יכולה לחיות כאן. ובואו, אנחנו הולכים לדבר היום על נושא, נושא שהוא קרוב אך שונה, ואנחנו הולכים לדבר על

Tamar: אהההה תודה

Omri: תקופת אבטלה. עכשיו, כמו שזוכרים, בפרק ניי ניי ניי אנחנו דיברנו על תקופת חיפוש עבודה וכל הפעולות שצריך לעשות, הקשיים הפסיכולוגיים, אם לקבל סירובים, לחפש, והפעם רצינו להתרכז טיפה יותר הכל כלול, רק שלא מקבלים כסף וזה מלא בדיכאון, שבו יושבים בבית, אולי עם עבודה אחרת, אולי לא עם עבודה אחרת, אבל אנחנו... ואנחנו יודעים שלחפש עבודה זו תקופה, זה לא מהדברים שיוצאים לרחוב ופשוט מוצאים מטבע, ואז כאילו, אוקיי, יש לי עבודה. זה יכול לקחת חודש, חודשיים, יש אנשים שחצי שנה, יש אנשים שיותר מחצי שנה. וזה לא קל, במיוחד אם אנחנו לא שמים לב על המלכודות ולא בונים כלים כדי להתמודד עם הזמן הזה.

Tamar: כן, אני חושבת שאפשר, כאילו, בקלות מאוד בתקופות כאלה. דיברנו גם, כאילו, היה לנו פרק שדיברנו על... מצב נפשי, בהייטק, אז כאילו, זה נורא משתנה מבין אדם לבין אדם ונורא תלוי מבני אישיות. יש אנשים, אני חושבת חלק לא מבוטל מאוכלוסייה, שבקלות כזה אתה אומר לו, טוב, אז אתה לא עובד, ואתה כזה, טוב, אז אני אקום מחר ב-11, אני לא אשים שעון, בגדול, כאילו, אני פשוט לא אשים שעון.

Omri: הא הא הא הא הא הא הא

Tamar: ומה המשמעות של בעצם לאכול, ואני אשב ואראה סרטים, ואנצל את הזמן הזה כדי לעשות את כל הדברים שלא הספקתי לעשות עד עכשיו, רק שאתה לא מספיק לעשות כלום, כי אתה פשוט כאילו, לא, אתה פשוט כאילו נכנע לכלום ולריק ולדחיינות. It's a sleeper slope, מה שנקרא, אחד המושגים האהובים עליי, It's a sleeper slope. כן.

Omri: עם דרון חלקלק לגמרי

Tamar: ו-obviously, it's easier said and done, אבל בפעמים האחרונות, כאילו, פעם האחרונה שלי יצא להיות מובטלת, זה היה לגמרי מבחירה, זה היה כאילו כדי להאריך חופשת לידה, הרבה לאן לנוע עם זה, כי כאילו יש מישהו שליטרלי תלוי בי, אבל בפעמים קודמות אני זוכרת שכאילו, זה ממש כזה לצאת עם זה להחלטה של אוקיי, יש פה הזדמנות.

Omri: לאהההה

Tamar: ואני הולך כאילו לעשות את המרב ואת כל המאמצים כדי א', לצאת מהדבר הזה כמה שיותר מהר, וב', לא לשקוע. וזאת ממש ממש צריכה להיות החלטה, זאת יכולה להיות החלטה שאנחנו נצטרך לקבל כמה פעמים במהלך הדרך, כי לפעמים כאילו אתה עוד פעם כזה... לא, אני חושבת שאני אוותר על הכל, כי דברים לא קורים כמו שרצית שהם יקרו. להיות מודעים לזה ולהבין שזה כאילו, כאילו זה לא באג, זה פיצ'ר, זה בנוי ככה כדי שנשקע, כדי שנשקע, ואנחנו צריכים כאילו ממש להיכנע, זה כמו ביצות העצב בסיפור שאינו נגמר. כאילו, אתה צריך...

Omri: חחח

Tamar: להיכנס בידיעה שכאילו אם אתה נכנס לזה אז אתה תובע

Omri: יש רעיון UXי, אם אנחנו כבר בעולם ה-UX, שאני אוהב לדבר עליו הרבה, גם בעבודה וגם בהרצאות וגם בשיחות וגם אנשים מסכנים שמחכים איתי לאוטובוס, על הכוח הבלתי ניתן להכלה. של העצלנות האנושית, וכמה המוח שלנו והגוף שלנו תמיד מחפשים באופן טבעי את השקיעה לנוחות. ומה זה אומר נוחות? כמה שפחות לבזבז אנרגיה. וזה הצורה שאנחנו הולכים, ואיך אנחנו מחזיקים את הגב. הרי למה אנשים הולכים עם פוסט שגרוע? כי זה קל יותר. להחזיק את השרירים בגב כדי להחזיק את החזה למעלה, את הכתפיים למטה, זה נורא קשה. אז אנשים באופן טבעי הולכים לא טוב, והם יושבים לא טוב, והם שכבים לא טוב, וזה גם מסתכל על תהליך היום שלנו, ואתם יודעים שוב, אם ניכנס לעניין של טרנדים ו-UX, אני זוכר כשיצאו כל הטלוויזיות שהכריחו אותנו להחליף ערוץ עם הידיים, והיינו עושים ריקודים כאלה כדי ערוץ הבא, ערוץ הבא, תגביר, היינו כמו מנצחים על תזמורת משוגעת בסלון. ואני מיד אמרתי, זה לא הולך לתפוס, אין סיכוי. כי כל כך הרבה יותר קל לשכב על הצד עם שלט על היד, ואני רק... למה להזיז את היד אם אני יכול להזיז את האגודל? והאנושות דיברה, והאנושות אמרה, אנחנו רוצים שלט. כי אנחנו נורא עצלנים, המין האנושי הוא עצלני, זה לא רק אנחנו, כאילו, אתם יודעים, עריות, מלך החיות, הם ישנים 20 שעות ביום. למה? כי למה לא? למה לבזבז אנרגיה? אז...

Tamar: אה?

Omri: הנה בואו ננחית את המסוק הזה, עם תקופת אבטלה זה כשאנחנו יורדים מההליכון הזה, המטורף הזה של צריך לקום בבוקר, צריך להתלבש, צריך להתקלח, צריך לצאת לעבודה, צריך להגיע לעבודה, צריך לעבוד, צריך לחזור מהעבודה, צריך להכין אוכל, צריך לנקות, צריך לסדר, צריך ילדים. ברגע שכל ההליכון הזה נגמר, הגוף אומר, המוח אומר, אוקיי, יש פה המון אנרגיה שאני יכול לחסוך. וזה קורה אם שמים לב ואם לא שמים לב, וכמו שאמרנו על חופשות, המלכודת פה, זה שפתאום מלהיות בעולם שבו אני מוציא 90 % אנרגיה, אתה יודע, את מגיעה לסוף היום, את עם הלשון בחוץ, נשאר לך 10%, אתה לקצה, הקצה, הקצה של הבטריה, פתאום הגוף אומר, לא, אתה מוציא 30 %? זה המון. אתה לא רוצה לחסוך? אולי תוציא 25 % אנרגיה. ומשימות קטנות מרגישות נורא נורא קשות. ומה שיוצא מזה, זה כמה דברים שאנחנו צריכים לדבר עליהם קצת, או לפחות להיות מודעים אליהם. והדבר הראשון זה מצב נפשי, ותמר, בואו נדבר קצת על המצב הנפשי שקורה בזמן אבטלה. ואנחנו יודעים את המצב הנפשי בזמן חיפוש, ודיברנו על זה, את זה טינדר פי מאה, כשכל סירוב הוא כואב פי מאה, מאשר איזה סווייפ שלא הצליח, המון אנרגיה במשימות וברעיונות, וזה מרגיש כאילו אנשים לא אוהבים אתכם ודוחים אתכם, ואתם נהייד נופלים למחשבה הזאת שאף אחד לא רוצה אותי, אני בחיים לא אמצא, למה אני בכלל במקצוע הזה לא קל. ובנוסף לדבר הזה, אני חושב שהם, את יודעת, כמה שאנחנו... תמיד חולמים על, או אם רק הייתי יכול לשכב על חוף בתאילנד כל החיים ולעשות אמנות, אנחנו כאילו רוצים את זה. האמת היא שהמוח, הסייקי האנושי, אנחנו צריכים עבודה, אנחנו צריכים משמעות, אנחנו צריכים לעשות דברים, וככל שאנחנו מבלים יותר זמן בלי משמעות, זה כמו מחלה אוטואימיונית, המוח מתחיל לאכול את עצמו, וזה נורא נורא לא בריא.

Tamar: זה חוזר לאיזה מושג שפעם דיברנו עליו, שאתה בטח לא זוכר אותו, אבל מושג יפני שנקרא איקיגאי, אתה זוכר שדיברנו על זה?

Omri: יס, זה מקועקע לך על הגוף.

Tamar: נכון. אז בעולם המודרני הפכו את איקיגאי למשהו שקשור בעבודה ופרנסה, אבל זה לא, זה יותר קשור בכאילו, בתכלית. בתרבות היפנית התכלית שלך יכולה להיות בכל דבר ובכל מקום, זה יכול להיות כאילו לגרוף את האבנים בגן הזן שלך. אנחנו פחות, יש פחות גני זן בארץ, אז אנחנו פחות... לפחות זה התכלית שלנו.

Omri: עם מחירי הנדלן היום, מאוד קשה לעשות גנייזן.

Tamar: מאוד מאוד, והחצץ בכלל, אני לא אדבר על החצץ, בדיוק, אבל

Omri: מאיפה מביאים חצץ עכשיו?

Tamar: משהו בלעשות, בעשייה שהוא חשוב, שהוא נותן לנו משמעות, שהוא נותן לנו ערך עצמי, וזה נכון שזה באמת לא חייב להיות משהו עם הכנסה, ובגלל זה אני גם חושבת שלהיכנס למוד עשייה בזמן האבטלה יכול מאוד מאוד לעזור, וכאילו, אתם יכולים לראות את זה כאו אני לא עושה כלום עכשיו, כאילו בוא נכנע לחוסר מס, ואתם יכולים להגיד, אוקיי, יש לי כרגע מטרה. וכל האמצעים מקדשים את המטרה הזאת, וזאת העבודה החדשה שלי, זאת התכלית החדשה שלי, זה למצוא עבודה, ולראות בזה את ההזדמנות של כאילו... משהו גדול חדש הולך לקרות, אני הולך למצוא עבודה במקום חדש, עם אנשים חדשים, וזו הזדמנות חדשה, ושכר חדש, ואולי אני אשפר לעצמי את התנאים, ואולי יהיה לי יותר טוב. אז כאילו לנסות להסתכל על זה בצורה כזאת, כי זה קצת כאילו לעבוד על עצמנו, אבל התכלית שבעשייה, מה שיקדם אותנו זה קצת כאילו, כמו שאומרים לאנשים בהרבה מצבים, נגיד אנשים שחולים בכל מיני דברים, כאילו, כמה שהאופטימיות משפיעה על ההחלמה מהדבר הזה, ואתה כזה יושב ואתה אומר, אופטימיות, תהיה אופטימי, חזק, אופטימי. אז נכון, זה לא בא בקלות וזה לעשות בדיוק את ההפך ממה שהאינסטינקט הטבעי שלנו רוצה לעשות, של דבר, אם מסתכלים על זה בצורה של... ברבות הימים, ברצף של כל החיים שלנו, כל הדברים האלה, ואני כאילו יוצאת פה עכשיו הכי כאילו כזה קומביה, ולא אני, אבל כל זוגיות שנגמרה, as hard breaking as it was, בדיעבד אתה אומר לעצמך, וואו, I dodged the bullet there, כאילו איזה מזל שאני כבר לא עם הבן אדם הזה. כל מקום עבודה, אתה בדיעבד אומר לעצמך, וואו, מצאתי מקום עבודה.

Omri: חחחח

Tamar: טוב יותר היום, טוב לי יותר. כאילו, אתה לא יושב ומתרפק ואתה אומר, אוח, המקום הזה שפיטרו אותי ממנו לפני שש שנים, איפה הוא? איפה אני ואיפה הוא? אז הטבע הוא שאנחנו משפרים לעצמנו את התנאים, מחדדים לעצמנו את מה שמתאים לנו, וחשוב להסתכל על זה ככה, וכן, יכול להיות שהמסע הזה הוא מייאש, אבל יש הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לעצמנו במוד.

Omri: אהההה

Tamar: תכליתי וזאת ההמלצה שלי בגדול.

Omri: כן, אני נורא מסכים, ואנחנו עוד רגע ניכנס אולי גם קצת יותר עמוק למה זה אומר. אומרים, יש את האמירה הקבועה הזאת של, אני עובד בלחפש עבודה, וזה באמת עבודה, וגם דיברנו בפרקים קודמים על כל העולם הזה של בניית ידע, בניית קשרים, את יודעת, הבנה של השוק, בנייה של יכולות חדשות, ואנחנו ניגע בזה עוד רגע, אבל אני הייתי רוצה להוסיף לזה, אני חושב, אחד הדברים המאתגרים בלי... בתקופה של אבטלה, במיוחד אם בתקופה נמשכת, זה שיש גבול עליון כמה you can brute force it, כמה אפשר למצוא עבודה בכוח. את יודעת, זה כש... כשמישהו בונה עסק או עושה מכירות, זה כזה... Energy in is energy out. כאילו, אם אתה רוצה למכור עכשיו ואתה יושב על הטלפון...

Tamar: אהה

Omri: 8-10 שעות ואתה מוכר, וככל שתעבוד יותר קשה, יהיה לך יותר הצלחה. אני חושב שבחיפוש עבודה בהייטקס, זה לא בהכרח, שוב, אנרגי אין, אנרגי אאוט. אני חושב שבסופו של דבר יש גבול עליון לכמה אפשר להסתכל בלינקדאין וכמה אפשר לעבור בין אתרים של חברות ולבדוק כלום. אז את יודעת, אם אין משרות, אז אין משרות. וזה כזה, אני צריך לחכות שבוע כדי שייפתחו דברים אחרים, כדי שהשוק יזוז. ואני חושב שהם הרבה מאוד אנשים, אחת הטעויות זה שהם מנסים בכוח לייצר אנרגיה איפה שאין, ובאמת אפשר לשבת 10 שעות מול המחשב ולעשות רפרש בלינקדאין, אני לא חושב שזה בריא. אני חושב שצריך למצוא איזשהו איזון בין, אוקיי, הנה איקס הכמות אנרגיה שאני הולך להשקיע בעבודת החיפוש עבודה, אני חושב שזה בסדר וזה נורא מתחבר לעניין הזה של התכלית. למצוא עוד דברים, אני חושב שזה זמן טוב למצוא עוד נדבכים ולא כל כך נגענו בנושא הזה שאתה יודעת, ביחד עם הקושי הנפשי מגיעה השקיעה הזאת, עם השקיעה מגיעה אכילה לא בריאה, חוסר אימון, חוסר יציאה מהבית, חוסר היגיינה, כולנו מכירים את התקופה הזאת, זה כמו שאמרת, זה כמו פרידה, דייטינג, הנה הגענו לדייטינג.

Tamar: אהה

Omri: אחרי שנפרדים, יושבים מתחת לשמיכה ואוכלים גלידה במשך חודשיים, וזה נורא לא בריא. אז אני חושב שהם... אחד מהדברים שזה באמת הזדמנות, ואם את היית קומביי, אז הנה גם אני יכול להיות היפי קצת. בעולם המודרני, תמר, מאוד קשה להיות בריא. מאוד קשה לאכול כמו שצריך, מאוד קשה למצוא זמן להתאמן, ואז פתאום יש לנו זמן שאנחנו יכולים להגיד, אוקיי, X מהזמן אני משקיע. אולי בתזונה כמו שצריך, אולי בתחביב חדש. לכו לגלוש. למה לא ללמוד לגלוש? למה לא ללמוד קארטה? פתאום יש לנו את הזמן, ואני חושב שהחלק הכי קשה זה לא להרגיש אשם. ולפעמים זה מול עצמך, לפעמים זה מול בן או בת זוג, שאת יודעת, הבת זוג חוזרת אחרי יום עבודה, כולם מזיעה ורק רוצה למות, ואתה יושב עם הגיטרה, וכאילו, תראי איזה אקורד למדתי. אני חושב שמאוד קשה להסביר את זה, אבל אני חושב שיש לזה מקום.

Tamar: וואו, היא לא עורפת את הראש לבן זוג באותו רגע. כן, לא, אני זוכרת תקופות כאלה גם, שבעלי היה חוזר וכזה, מה עשית היום? סיימתי עונה שלמה של חברים.

Omri: זה גם תחביב.

Tamar: עכשיו? באמת חושבת שכאילו, כאילו, יכול להיות שזה הולך לצאת פרק שהוא כזה רצף קלישאות, אבל כן, ללמוד כלי חדש. אחלה דרך, גם כאילו ליצור עניין וגם למצוא, כאילו איזושהי תכלית מסוימת, כי יש בזה משהו שהוא חדש ומרגש וגם מקדם אתכם. אז אני חושבת ש... והיום במיוחד שאנשים כאילו אומרים, לא עבדתי יומיים ואני מרגיש עכשיו שאני כאילו לגמרי ביהיינד, אז... אז ללמוד איזשהו כלי חדש, אני חושבת שזה אחלה דרך. שוב, זה יכול להיות כלי נגינה. זה יכול להיות... למשל, וזה יכול להיות לגלוש, לא יודעת, כאילו...

Omri: אני חושב שכל התהליך הזה של להשקיע בעצמך, יש פה, את יודעת כמה, באמת, אם דיברת כזה על התמונה הגדולה, כמה חודשים בחיים של בן אדם יש לך את ההזדמנות הזאת, כשאנחנו, אולי לא אני ואת, אבל כשאנשים הם בשיאם, לעשות את הדברים האלה? זה מין כזה מיני מיני לצאת לגמלאות לחצי שנה, ופתאום יש לנו את הזמן ואת היכולת, ואני חושב ש... כולם בסדר, כלומר, אתם רוצים ללכת וללמוד free diving? לכו תעשו את זה, תשקיעו שעה-שעתיים ביום לדבר הזה. זה טוב לנפש, זה טוב לגוף, זה מוציא אתכם מהבית, זה גורם, זה מחזיק את המוח ער, ואז כשאתם תחזרו הביתה, יהיה לכם המון אנרגיה ללמוד דברים אחרים. אז אני כזה, אוקיי, צללתי, עכשיו אני הולך ללמוד vibe coding. ובדבר הזה אני אתן כזה מיני הצעה. יש... את מכירה את ה... הנה, באמת קלישאות. יש את הקלישאה הזאת של עשרת אלפים השעות, שאומרים שאם אתה רוצה, if you want to master something, אם אתה רוצה להיות master באיזשהו נושא, אתה צריך להשקיע עשרת אלפים שעות. וסוג של... מתוך הדבר הזה יצאה איזושהי, כזה, a new school of thought, שאומרת, להשקיע עשרת אלפים שעות זה לא הדבר הנכון. זה לא רק practice, מה שצריך, זה אינטנצ'ונל פרקטיס, עם האמירה שאם אני יורד עכשיו עם כדור ומתחיל לזרוק אותו לסל במשך עשרת אלפים שעות, אני אשתפר, אני אהיה יותר טוב. בדיוק כמו שאם תיתני לי גיטרה ואני אתחיל לנגן עליה עשרת אלפים שעות, אני אשתפר. לעומת זאת, אם אני אשב עם מורה ונעשה, אוקיי, עכשיו אקורדים, עכשיו סקיילס, עכשיו ג'אז, אני אשתפר הרבה יותר כי אני מתאמן באופן מודע ובאופן מכוון. ואני חושב ש... כשזה מגיע ללמוד כלים, אנחנו הרבה פעמים עושים את ה-10,000 שעות ולא את האימון המכוון. אז כשאנחנו באים ללמוד משהו, כשאנחנו רוצים להשתפר באיזשהו סקיל, לשים לנו מטרות, וזה יכול להיות, אני רוצה ללמוד את היכולת הזאת, אני רוצה לבנות אתר מאוד ספציפי, אני רוצה לבנות, אתה יודע, אפליקציית פייננס שמתחברת ב-API לבנק שלי. אוקיי, יש לנו מטרה, יש לנו, צריך עכשיו ללמוד איך עושים API, open banking, העברה של מידע, איך אני אשמר את זה. זה, אני חושב שהשעתיים של זה יכול לקדם בן אדם הרבה יותר מיומיים של וואו, תראו את ג'מיניי, תראו את קלוד, בואו נשאל דברים, בואו נלחץ על דברים.

Tamar: זהו, זה מתחבר למה שרציתי להגיד כזה, באופן כללי, אני חושבת, שוב, זה לא קל לעשות את זה, אבל זה מאוד יעזור לנו לעשות את זה, ממש להגדיר KPIs לתקופה הזאת, בהקשר של ללמוד משהו ולהגיד כאילו, לא יודעת, אני הולך ללמוד גיטרה, אני רוצה תוך שבועיים ללמוד את Nothing else matters, כי... כי אתה לא יודע גיטריים, אתה לא יודע את זה. באופן כללי, כאילו, להגיד, ממש לתכנן לעצמכם לוז, שוב, אתם לא יכולים לתכנן את הלוז לכל התקופה, כי אתם אולי לא יודעים כמה זמן, כאילו, זה יכול להיות חודשיים, זה יכול להיות חצי שנה, אבל כאילו, לא להשאיר לעצמכם יותר מדי מקומות כאלה שאפשר כזה ללכת בהם לאיבוד, וכן אפשר בזמן הלוז להגיד גם כאילו, פה אני נח, פה אני הולך לבריכה, פה אני לא עושה כלום, פה אני מתעורר מאוחר, אבל כן להגדיר לעצמכם, יעדים של דברים שאתם רוצים לעשות, זה יכול להיות גם לסיים ספר, כל הדברים האלה שאתם אומרים שלא הגעתם אליהם, הנה זה הזמן להגיע לזה. אם לא תגדירו שאתם רוצים להגיע לזה, או לסיים את זה, או עד מתי לסיים את זה, או איך לסיים את זה, לא תעשו את זה כנראה. אז אני חושבת שכאילו להגדיר, כאילו, ממש, יעדים מאוד מאוד ספציפיים, עם, שוב, לסיים את הספר, להצליח לעשות משהו. עד תאריך מסוים לסיים עם הניירת של משהו, כאילו, כל הדברים האלה מאוד מאוד עוזר, ומה יותר כיף כאילו מלעשות וי על משימה. אני חושבת שזה ממש ממש חשוב. שוב, אי אפשר לעשות את זה יותר מדי קדימה, אבל אולי לעשות את זה כזה שבועי או דו-שבועי, כזה להתייעץ עם הבן זוג, מה עוד אפשר כזה להספיק לעשות, וזה יכול להיות, שוב, זה יכול להיות גם quality time עם המשפחה, זה יכול להיות גם דברים שהם טובים וכיפים, אבל... להגדיר לעצמנו שאנחנו רוצים להספיק לעשות את הדברים האלה, כי אחרת אנחנו שוב פשוט כזה נשב ונראה עוד עונה של חברים, שזה אחלה KPI, אגב, הם חוזרים עכשיו לנטפליקס, אז כאילו אני ממש ממליצה למי שלא מכיר את הכל, את הכל בעל פה, או לראות את הסיפור שלנו נגמר, אומרי.

Omri: אני אראה את זה, אני מבטיח. כן, as you wish. אני באמת חושב שזה כי אח שלי סיפר לי את זה, והוא הסביר לי מה זה הכלום, והמוח הקטן בן השבע שלי פשוט לא ידע לייקל את זה. ואני לא ישנתי שנה. אז אני סופר מסכים איתך, הרעיון של KPI, זה אני מאוד אוהב אותו, של כאילו, הנה הדברים שאני רוצה להספיק, איזשהו צ'קליסט, איזשהו...

Tamar: הנסיכה קסומה ראית? אז למה זה לא? לא הבנתי.

Omri: משימות, וזה שוב, זה הדופמין היטס האלה של הצלחתי משהו, השגתי משהו. כאילו, אנחנו כבני אדם, עד כמה שאנחנו רוצים להיות עצלנים, זה ההבדל בין שוקולד וסלט. אנחנו רוצים שוקולד, אנחנו צריכים סלט. אנחנו רוצים לשבת לראות חברים, אבל אנחנו צריכים לבצע משימות, להתקדם, להצליח ולהרגיש שאנחנו פרודקטיב לעצמנו ולחברה. ובאמת, המלכודת, ב... באכול התובעני הזה, כמו שאמרת, של אבטלה, זה שזה מפלצת שמאכילה את עצמה. כלומר, עובר יום ולא עשיתי כמעט כלום, ואז את יודעת, את שוכבת בלילה ואת אומרת, מה עשיתי היום? מה... מתוך סך השעות שלי על כדור הארץ הזה, מה עשיתי ב-24 שעות האחרונות? אני אפילו לא שמתי מכנסיים. וזה מוריד אותך, ואז ביום, את היום הבא אתה מתחיל קצת יותר נמוך, כי אתה כבר מרגיש רע עם עצמך, ואז עוד פעם להתלבש נהיה יותר קשה, עוד פעם להתקלח יותר נהיה יותר קשה, עוד פעם לפתוח את המחשב נהיה יותר קשה, וכל יום שעובר אנחנו שוקעים ושוקעים ושוקעים, וזה באמת המלכודת של חולת אבנים, אנחנו לא נצא משם, אנחנו פשוט נשקע. ובגלל זה מה שאת אומרת הוא נורא נורא נכון, לבנות לעצמנו משימות, לעשות דברים, ושוב הנה אנחנו נותנים לכם את החופש, זה יכול להיות בנייה של תיק עבודות, זה יכול להיות למידה של קלוד, זה יכול להיות צלילה עם דולפינים, אם אתם גרים באזור, לא יודע, לכל המאזינים מאילת, ברוכים הבאים. וזה בערך 80 % מהאזונות שלנו.

Tamar: בדיוק. מיליון כאלה. לגמרי.

Omri: אז השריר הזה, שאפשר לבנות שריר העשייה, שביום-יום הוא קורה, הוא קורה כי אין ברירה. כלומר, אם לא נלך לסופר, לא יהיה לנו מה לאכול. ואם לא נלך לעבודה, אז לא יהיה לנו עבודה. ובעבודה אומרים לנו מה לעשות, וצריכים לעשות דברים. ואנחנו שוב, על המרוץ הזה, על הגלגל הזה, שכל הזמן עם הצלחות קטנות, עם משימות קטנות. ופתאום כשהדבר הזה נגמר, אנחנו צריכים לייצר את זה לעצמנו, כי המוח האנושי צריך הצלחות, הוא צריך משמעות, הוא צריך להרגיש שיש לנו ערך. כי אחרת השקיעה הזאת, ככל ששוקעים יותר, כאילו באיזשהו שלב החול התובעני מגיע עד הכתפיים, וכאילו בשלב הזה אין דרך החוצה, נגמר.

Tamar: בקשר שאנחנו הולכים למקומות מדכאים. דבר נוסף שאני חושבת שמאוד מאוד חשוב לשים לב אליו בתקופה הזאת זה כן לנסות עד כמה שניתן לשמור, להיות כאילו עם האצבע לדופק. דיברנו על זה בהקשר של חופשות לידה, כי מישהי שאלה איזה שאלה, משהו שאני יודעת שהרבה נשים חוות בתקופה של חופשת לידה, שחופשת לידה היא... היא לא אבטלה, כי ברוב המקרים אנחנו יודעות שאנחנו חוזרות בסוף לעבודה, אבל זה עדיין תקופה של ניתוק מוחלט, כאילו אין ניתוק כזה כמו ניתוק של חופשת לידה, אבל גם בתקופה של אבטלה, אתה כאילו נכנס ללופ שלך של כאילו case studies ותרגילי בית, ואתה מתעורר מהדבר הזה, ואתה כאילו, וואו, מה קרה עם קלוד, או כאילו כל מיני דברים כאלה, אז אני כן מאוד מאוד ממליצה. להמשיך, כמו שאנחנו ממליצים להיות חלק מהקהילה, לבוא למיטאפים, וובינארים, להקשיב לפודקאסטים, להרצאות, אולי אפילו לבנות הרצאה או להשתתף, כאילו, אני יודעת, זה קצת קשה, כאילו, ליצור בתקופה שאתה לא עובד, כי יש בזה אולי, זה טיפה כזה אימפוסטר סינדרום, כאילו, אני אבנה הרצאה, אני אבנה מוצר, בזמן שכאילו, אני בכלל לא...

Omri: חחח

Tamar: אבל זה כאילו, זה טוב בשביל ה... בשביל ה... בשביל הלהתאמן, ובשביל העשייה, ובשביל לשמור על האצבע לדופק. יש הרבה אנשים שיגידו, בתקופה שאתם לא מוצאים עבודה, תכתבו פוסט בלינקדאין פעם בשבוע. אני באופן אישי לא... זה לא שאני לא מאמינה בזה, אני לא מצליחה, לא מיישמת את זה. כאילו, אני לא מאמינה בלכתוב פוסטים לשם כתיבת הפוסט.

Omri: חחחח

Tamar: אסור לי להגיד את זה, לא אומרים את זה, זה לא פוליטיקלי קורקט פה.

Omri: את, אני, אני, ב-2026 אסור להגיד דברים כאלה. לא, אני,

Tamar: אז צריך להגיד את זה. יש לי סוכן

Omri: אני נורא מסכים.

Tamar: שמעלה אוטומטית, אז כאילו, כן.

Omri: אני גם, תגידי לי, אנחנו לגמרי כאילו אוף סקריפט עכשיו, אבל תגידי לי מה את חושבת, יש משהו שקשה לי איתו עם אנשים שעושים כזה קרוניקל אוף אדם פלוימנט, ואת רואה כאילו שזה כזה שבוע 26 באבטלה. היום נכנסתי לאתר ככה וככה, וכאילו...

Tamar: היום לא יריתי בעצמי. סליחה, אסור לדבר על זה. כאילו, אומרים שלינקדאין הוא הפלטפורמת סושיאל מידיה הכי פייק. עכשיו, מצד אחד אני מבינה את זה, מצד שני אני חושבת שכל הפלטפורמות סופר פייק, כאילו מישהי באמת נראית כמו שהיא נראית בתמונות שלו באינסטגרם, לא. גם כאילו, אין לך אינסטגרם, יש לך טיקטוק אבל, נכון? אז אתה כאילו לפעמים יושב ואתה כזה... זה AI, זה אמיתי, מה אני רואה פה, כאילו, על דברים, אתה כאילו, באמת, אתה כבר לא יודע, אני, אני מתורגטת על כל מיני דברים כזה של nature, אז יש פתאום כזה סרטון של כאילו, התגלה דג חדש במעמקי האוקיינוס, ואתה כזה, אני כבר לא יודעת, אני כבר לא יודעת אם אני מאמינה לזה, מה אמיתי? דג שמדבר באמצע האוקיינוס זה שקט, מדהים.

Omri: חחחח למה למה למה הדג הזה מחזיק אייפון איך הוא התפתח ככה.

Tamar: אז כאילו אני חושבת שכל הסושיאל מדיה הם פייק, אבל זה נכון שבלינקדאין יש איזה משהו כזה של כאילו כולם מוצאים עבודה, כולם מרוצים ואף אחד כאילו לא מדבר על הקשיים שלו. אני חושבת שוב, לדבר על הקשיים שלך כאילו with a twist של איך צמחתי מזה או איך גדלתי מזה, זה כן יכול להיות beneficial, אבל באופן כללי להפיץ באופן תדיר את העניין הזה שאתה לא עובד ולא מוצא עבודה, זה גם יכול כזה To raise flags, כאילו, יום 28 של חיפוש עבודה, איך לא מצאת עבודה תוך יומיים? כמה כושל אתה? אני לא, אני לא מאוד בעד זה. אני חושבת שזה פועל נכון לכיוון של, זה יכול להיות מעורר השראה עבור אנשים אחרים שמחפשים עבודה, אבל אני לא חושבת שזה משרת את המטרה שלך בתור מחפש עבודה.

Omri: הא הא הא כן, ודיברנו על זה שאת יודעת, כל יצירת תוכן צריכה, שיהיה לה קהל ומטרה, ואם אתם בתקופת חיפוש עבודה, אם הקהל שלכם זה מגייסים, או אנשים שעובדים בחברות שיודעים שיש משרות פתוחות, איזה סוג של תוכן הם ירצו לראות. האם הם ירצו לראות את התוכן של כמה אני מסכן, והנה הצלחתי לעבור עוד שבוע וכאילו, השבוע גם שמתי סבון על הגוף, איזה שבוע טוב היה לי. זה דבר אחד, לעומת כאילו, אה, וואו, למדתי דבר מדהים ב-Vive Coding, תראו את הטריק הזה, או תראו את הכתבה המעניינת, דיברנו על ה... על ה-4Cs of social media, וכאילו, יש creation לייצר, אבל יש גם curation, כאילו, גם להצביע על דברים מעניינים זה דרך מצוינת לייצר תוכן, ולהגיד, קראתי את הדבר הזה, תראו את המאמר הזה, תראו את ההרצאה הזאתי. אחלה שדרך להפוך לאיזשהו מקור ידע.

Tamar: אהה

Omri: גם אם אתם לא מייצרים את הידע הזה, אז אני חושב שצריך לחשוב על איזה סוג של מסר אנחנו שמים שם בעולם.

Tamar: זהו, אני חושבת שאני כאילו באופן אישי, שוב, כל אחד ודפוסי ההתנהגות שלו, אבל כשאני מקבלת קורות חיים, הדבר הראשון שאני עושה זה קליק על הפורטפוליו, קליק על הלינקדאין. אני לא קוראת אפילו את ה... כאילו, אני מסתכלת כזה כללי על הקורות חיים. לפני כן קיבלתי ממשוקרות חיים של חמישה עמודים, אני כזה וואו. כאילו, סבבה שעשית הרבה, אבל כאילו גם קוראת את, כאילו, לא כל פרויקט שעשית חייב להופיע בתקוודות.

Omri: אהה זה היה סיניאר דיזיינר קאונט דרקילה כי הוא חי כבר 600 שנה מי צריך 5 עבודים

Tamar: אפשר כאילו אגרגציה. משהו כזה, כן, משהו כזה. אז אני ישר מסתכלת על הלינקדאין, כאילו אני, זה פורמט שאני מכירה, קל לי לקרוא אותו, אני ישר מסתכלת על החברה, קל לי לעשות קליק גם כאילו מה החברה הזאת עושה. זה הדפוס שלי, ואני יודעת שיש הרבה אנשים שמגייסים שזה הדפוס שלה, כאילו מסתכלים בריפלי על הקורות חיים. אתה יודע, הלינקים האלה צריכים להיות מאוד, מאוד מהר, כאילו צריך למצוא אותם, והם צריכים להיות קליקבילים. כן, education, יכול להיות שאני כזה שנייה מסתכלת ודברים כאלה. אבל באופן כללי, מי שמגייס מגיע מאוד מאוד מהר ללינקדאין שלכם. ואתם צריכים לתת את ההרגשה, שוב, יכול להיות שהיא לא אמיתית, אבל אנחנו מדברים תמיד על גומיית האמת, שאתם השנייה יצאתם לחיפוש. אתם ממש, אתם ממש תופסים אותי לפני שמישהו אחר חוטף אותי. מהר, מהר, קחו, חמא תנור. בדיוק, חמא תנור.

Omri: מהר לפני שהוא נגמר, כאילו, for limited time only

Tamar: בדיוק, ועם הטבה הראשון שאני נוחתת עליו זה יום 305 בחיפוש עבודה, נתתי שם לקקטוס שיושב לצידי. אז זה פחות אפילינג כאילו למי שמחפש, אז אני באמת חושבת שכאילו לחשוב על זה, על ההתנהגות שלנו בסושיאל מדיה בתקופה הזאת.

Omri: ועם הסכנה של ליפול לתוך יועץ חתונמי, יש, את יודעת, אומרים שאנשים נמשכים לאנשים שאוהבים את עצמם, שמרגישים בנוח עם עצמם, שמרגישים טוב עם עצמם, זה יש לזה, יש לזה את ה-je nez-e-quo, של מישהו שלא מתאמץ יותר מדי, ואני חושב שזה אחד הדברים,

Tamar: אהה

Omri: הכי קשים בתקופת אבטלה, ה... ה... לקום, להסתכל במראה ולהגיד, אני בן אדם שהוא בסדר. כאילו, אין אין איתי שום בעיה, אפילו, אפילו אם זה לא מרגיש ככה.

Tamar: אני בדיוק רואה עכשיו כזה שידורים חוזרים של, יש ריאלטי שנקרא אינק מאסטר, שזה כאילו על קעקועים, כן. עכשיו יש, זה מדהים לראות שיש את האנשים האלה, שהם באים כאילו עם הביטחון הזה של כזה, אני מקעקע מלא זמן, אני יודע מה אני עושה, הכל טוב, ויש להם איזשהו ביטחון שהוא כאילו מאוד אפילינג. ויש את האנשים האלה שהם כזה חמש שנים בתחום, הם כזה, אני קורא את זה, אני יותר טוב מכולם, אני זה, אני זה, שזו תכונה שהיא בלתי נסבלת, ואני חושבת שבאמת הפער בין זה לזה הוא כמה הדבר הזה משיק למציאות. האם אתה חי בסרט, או האם יש לך באמת איזשהו ביטחון אמיתי? אגב, אלה שהם שהביטחון שלהם הוא פייק, כאילו זה צועק חזק יותר, הם תמיד כאילו יותר כזה... וזו באמת תכונה שהיא בלתי נסבלת, אז אני חושבת שכאילו לשמור...

Omri: חחחח

Tamar: כאילו, לדעת מי אתם ולהיות בטוחים במי שאתם, לא ברברבנות ועם הרבה באמת מודעות למה שאתם מביאים עם עצמכם. ואני חושבת שזה באמת גם כזה מביא אותנו לדבר הבא שאני רוצה לדבר עליו, וזה באמת העניין הזה של כאילו לבוא הכי מאומנים ומשוננים שיש לרעיונות עבודה, שזה אומר מאוד מאוד לדעת מה אתם מביאים איתכם.

Omri: אהה

Tamar: שזה אומר לפעמים לדבר נגיד עם מנהלים לשעבר או קולגות לשעבר או להתייעץ עם אנשים של באמת להגיד מהי החבילה שתמר כמעצבת מביאה? מה אני מביאה איתי? ממש כאילו להתחיל לבנות את זה כי זה הדברים שתרצו להבליט באיזשהו שוב ביטחון שקט בזמן הרעיונות עבודה. ועוד דבר ששוב בתור מישהי שרואה כרגע המון קורות חיים ותיקי עבודות תשפרו אותם, כי אין לי מה לומר, הם לא טובים, הם לא טובים. סתם, אני רואה המון המון תיקי עבודות, אני לפעמים, וזה כמעט כאילו, זה מבאס אותי, אני לפעמים כאילו אשכרה שאומרת, כאילו, כמעט בא לי לכתוב לבן אדם הזה בקטע של כאילו, למה התיק עבודות ככה? כאילו, אתה רואה קורות חיים ואתה אומר, אוקיי, מעניין. באמת, אתה רואה רזומה ואתה אומר, כאילו, אוקיי, יש פה משהו, ואז אתה פותח את התיק עבודות ואתה כזה, איזה באסה, כאילו, באמת, איזה באסה.

Omri: אהההה ‫תודה רבה.

Tamar: ואני כאילו עוצרת את עצמי מלפנות לאנשים האלה, כי זה כאילו המנטורית שלי, כאילו, נורא רוצה to reach out. אגב, יש אנשים, הרבה אנשים שמקבלים תשובה שלילית, ואחרי זה פונים אליי או לאחד מהמעצבים בחברה להבין כאילו למה. וזה באמת אולי הזדמנות כאילו להבין, אבל קיבלתם סירוב שניים, שלושה, בשלב ראשון של תיק עבודות וקורות חיים, משהו שם לא משרת אתכם כמו שצריך, לשפר. כל הזמן לעבוד על זה, זה, כי אנחנו מדברים על זה כל הזמן, ו-I can't stress this enough. אני רואה, יש מין ז'אנר כזה, אני גם שומעת הרבה סיניורים, כאילו, שקוראים ואומרים, כאילו, ה-case study הארוך והמוסבר מת, תפריעו כמה תמונות ממש ממש טובות וזה יעשה את העבודה, אל, תקשיבו להם, זה לא נכון, אנחנו, אנחנו, אנחנו. מי שלא מכיר אתכם ולא פגש אתכם, צריך לקבל איזושהי אינדיקציה,

Omri: אוי לא

Tamar: שיש עם מי לעבוד, שיש פה תהליך, שיש פה חשיבה, ולא רק JPEGים יפים. לא, הוא לא... ה-case study המקוצר הוא לא מת, ותפסיקו להיות הצלנים.

Omri: והמלכודת היא שאנחנו כל כך רוצים להאמין בזה, ש...

Tamar: בדיוק, זה בדיוק זה, עושים את זה כי רוצים להאמין בזה. אנשים אומרים את זה כי הם רוצים להאמין בזה, אבל זאת לא האמת, זה לא המצב.

Omri: זה לא האמת בכלל, זה כמו שאנחנו רואים כתבה בוויינט של כזה מחקר חדש, סיגריות ובירה טובה לך. שש סיגריות ביום, שתי בירות, והלב, האדם זורם כמו ילד בן 12.

Tamar: איך ירדתי 30 קילו? לא עשיתי ספורט בכלל והמשכתי לאכול מה שאני רוצה. דברו איתי כדי לדעת כיצד. כן.

Omri: זהו, ובמינסם, אני שולח לאישי, את רואה? רואה? אמרתי לך, אמרתי לך ששוקולד זאת הדרך להוריד במשקל. אז לא ליפול לדברים האלה, זה אגב מה שאמרת לא מזמן, חבר שלי, שהוא לא מעצב, אחד מהבודדים שאני שם אותם, לא בקבוצת המעצבים, שלח לי הודעה ואמר לי כאילו, אני רוצ... בוא... אתה יודע, יש לי איזה שאלה לגבי קריירה, לעשות דוקטורט, לא לעשות דוקטורט בכלל במדעי המוח ודברים שהם לא העולם שלי בכלל, אבל מיד אמרתי לו, אוקיי, אני אחבר אותך עם זה, אני אחבר אותך עם זה, אני מכיר את הדוקטור הזה, אני מכיר את הדוקטור הזה, ושבוע אחרי זה ישבנו על בירה, בירה וסלט, מאוזן, מאוזן, מאוזן, והוא אמר לי, תקשיב, אני כאילו בחיים לא ראיתי את הצד הזה יוצא ממך, כאילו, אתה לקחת את זה כפרויקט, אפילו שזה העולם שלך, ואמרתי לו, תקשיב. אם אני יכול לעזור, אתה יודע, השעה ההשקעה שלי יכולה להיות כאילו חיים חדשים עבור מישהו אחר, שזה הסיבה שאנחנו עושים את כל הפרויקט הזה, שאנחנו כמעט 100 שעות של תוכן משחררים. כי אני נורא איתך, אני רואה לפעמים תיק עבודות של מישהו שהוא אומר, כאילו, תקשיבו, כבר חצי שנה מקבל צרצרים, אני לא מבין למה. ואת יודעת, אני ואת מסתכלים, ותוך 40 שניות אנחנו אומרים, ברור שאתה מקבל צרצרים.

Tamar: אהה

Omri: כי יש לך תיק עבודות דפוק. עכשיו, הוא לא דפוק כי אתה מעצב ומעצבת גרועים, הוא דפוק כי אתם עושים את זה לא נכון. כי אתם לא משתמשים בכלים הנכונים, כי אתם לא מקשיבים לעצות הנכונות, כי אתם לא מראים כמה שאתם טובים. יצא לי לא מזמן למנטר מישהי ואמרתי לה, תקשיבי, את מעצבת מעולה. אבל את מועמדת גרועה. כי תיק העבודה שלך לא מעביר כמה שאת חזקה. ושוב, כאב הלב הוא... שאנשים יכולים לעבור שבועות וחודשים ולא להבין למה. ואנחנו רואים אנשים, אחרי חצי שנה אומרים, התעשייה התפוקה, אין עתיד בעיצוב, אין שום סיכוי, אני בן אדם נוראי, אני הולך לעבוד בסופר, וכל מה שהם היו צריכים זה עיניים שיסתכלו ויגידו, תקשיבו, אתם פשוט, אתם חצי שנה עם דוחפים את המפתח בחור הלא נכון. אם רק תיקחו, תיקחו את המפתח הזה, תראו כמה קל פתאום להיכנס בדלת.

Tamar: אהה

Omri: ואני חושב שבואו אולי נסיים עם הרעיון הזה של חודש, חודשיים, שלושה, באיזשהו שלב, הבעיה היא לא בשוק, צריך להסתכל פנימה. ולא להסתכל פנימה מזווית, והנה עכשיו אנחנו, כאילו הכל כזה מתחבר לקרשנדר הזה, של לא להסתכל פנימה ולהגיד, אני בן אדם נוראי, אני לא הסתפרתי שלושה חודשים. אני לא זוכר אפילו איפה המכנסיים שלי, אני שוקע, ראיתי רק נטפליקס היום, זה מסוכן. מה שאנחנו כן אומרים לעשות זה תסתכלו פנימה ולהגידו, אוקיי, הנה סט הכלים שאיתם אני מנסה לצלוח את המסע הזה, הנה המשוט שלי, הנה הסירה שלי, הנה המצפן שלי. האם אני עם הכלים הכי נכונים? וזה מדהים, אחד משני התרחישים, אחד, אנשים שלא הולכים למנטורים. והם לא מוכנים להכניס מישהו חיצוני, וזה תיק עבודות, זה סימולציות, כמה פעמים אמרנו, תעשו סימולציות. יש כל כך הרבה אנשים שהם פשוט לא עוברים טוב רעיון, הם לא יודעים איך לספר את הסיפור, הם לא יודעים לענות את השאלות, הם לא יודעים להסתכל בעיניים. כאילו, יש פה המון המון דברים שאם רק תביאו מישהו חיצוני לתהליך, הוא יכול לעזור לכם. וסטארט-אפ דיזיינר, זה הספונסרים, השוגר דדיז ומאמאס, שנותנים לנו את כל ההון הזה, את כל האחוזות שאנחנו גרים בהם. יש מנטורינג בחינם, כל האחוזות, חלקן פה, חלקן במקומות שאני לא רוצה להגיד בגלל מין ענייני מס, אבל יש מנטורינג בחינם, דברו עם אנשים, זה כל כך כל כך חשוב. אז גם הצד הזה, ופשוט

Tamar: כל האחוזות.

Omri: אוקיי, עבר כל כך הרבה זמן, מה אני יכול להשתנות, איך אני יכול לעשות דברים יותר טוב, איזה עיניים מבחוץ, איזה צורות פידבק חדשות אני יכול לקבל. כי אני חושב שברוב המקרים, אנשים מתקשים למצוא עבודה, לא כי הם לא טובים מספיק, ולא כי השוק לא טוב, אלא כי, והנה, הם כל הקלישאות של רעיון טוב, אתם מעצבים טובים, אתם לא מועמדים טובים. זה, כמו שאת אומרת, גם בעיטה בתחת זה צעד קדימה. אז אני מקווה שזה יעזור לכם, חברים, לכל מי שבתקופת אבטלה ותקופת חיפוש, זה נפש בריאה בגוף בריא, תבנו לוז, תצאו מהמיטה, God damn it, שימו גרביים ונעליים, זה בסדר, גם אם אתם לא יוצאים מהבית, זה חשוב. תשמרו על עצמכם ותזכרו, הדבר הזה הוא זמני, אל תשקעו. תמיד לצאת, תמיד לעלות, תמיד ללמוד, תמיד להתחזק, לבנות אנרגיה, לתת למוח את הדופמין הזה שהוא צריך. בואי נלך לחלק הבא, אהוב על כולם, שבו תמר ועמרי עונים על שאלה שאף אחד לא שאל אותם, והיום, כמו כל שבוע, יש לנו שאלה אנונימית מקהילת סטארט-אפ דיזיינרס, ויש לנו שאלה שהולכת ככה, נקבע לי רעיון עבודה מהיום למחר. אציין שזו פעם ראשונה שאני מתראיינת, בסוגריים, סטודנטית, סגור סוגריים. לצערי, אין לי תיק עבודות עדכני, אלא רק פרויקטים יותר ישנים להציג, שלא משקפים לדעתי את היכולות שלי. אני אציין שגם הפרויקט האחרון חתום בסודיות, ולכן בכלל, רוב מה שיש לי להציג זה פרויקטים של הלימודים. לגיטימי להגיד משהו כמו, אין לי אפשרות להציג עכשיו משהו עדכני, הנה כמה דוגמאות של פרויקטים קודמים שמראים על דרך חשיבה, ואשמח להציג יכולות נוספות במשימת בית. אז תמר, קרה פה, לדעתי קרה פה נס. כלומר, אני לא יודע כמה השאלה הזאת תהיה רלוונטית ל-99 % מהאנשים, אבל אנחנו ננסה לפתוח את זה, אבל כאב, יש פה מישהי, שלא יודע, נפל מטאור בדיוק, ויצר גל, הגל הוציא פרפר, הפרפר לחץ על הכפתור במקלדת ששלח לה, כאילו, בואי תציגי לנו דברים. אבל יש פה מישהו שבלי תיק עבודות, והסטודנטית, עם עבודות שהיא לא מרגישה טוב איתן,

Tamar: אהה

Omri: השיגה רעיון עבודה, ועכשיו היא שואלת, אוקיי, מה עכשיו? מה אני כן יכולה להראות, למרות שאני בשלב נורא מתחיל של הקריירה?

Tamar: אז אני חושבת שעניתי על השאלה הזאת, כי אני זוכרת שאמרתי, היא שואלת... האם לגיטימי להגיד את זה? ואני אמרתי, לגיטימי, כן, ישרת אותך? לא. חושבת שלהגיד, אין לי משהו עדכני להציג, זה יכול להיות רלוונטי בשלב שרוצים לראות תיק עבודות. ואז אתם אומרים, אין לי משהו עדכני להציג, אני אשמח להראות את זה במעמד ראיון. ואז להראות את זה במעמד ראיון. כי אם אנחנו רוצים להגיע לתרגיל בית, אנחנו צריכים להגיע, זה כבר צריך, כאילו, כל הזמן המקום עבודה עושה את קו המאזניים הזה של כמה שווה לי, האם שווה לי להשקיע עוד זמן ואנרגיה במועמד הזה, כי זה עולה כסף, גיוס ותרגיל בית, וזה משהו שצריך לבדוק, וזה עוד ראיון והדברים האלה, וגם לא כזה בקלות רוצים לתת למישהו תרגיל בית, במידה והוא באמת מאוד לא רלוונטי, גם כדי לא לבזבז לו את הזמן, רוב החברות הנורמליות. אם כבר הגעת למצב שאומרים לך כאילו בואי לראיון, תראי לנו משהו, בשלב הזה את אמורה להראות את הדבר הכי טוב שיש לך להראות, ובמקרה הזה, זה הפרויקט הזה שחתום בסודיות. אני חושבת שזה חתום בסודיות בקטע של כאילו אני לא אשלח לכם את זה, אני לא אשים את זה בתיק עבודות שלי, אבל במעמד שבו זה את ועוד בן אדם וזה נמצא על המחשב, כאילו... לא עורכת דין ולא עכשיו בעניינים של כאילו legal ודברים כאלה, אבל גם את הפרויקטים שבדרך כלל חתומים בסודיות, במעמד ראיון מראים אותם. אם את נורא נורא חוששת, את יכולה לשנות לוגו, לשנות קצת צבעוניות או דברים כאלה כדי שלא יזהו את זה, אבל זה השלב to pull out the big guns, מה שנקרא, ולהציג את הפרויקט הכי וואו שלך, כי התרגיל בית הוא קטן ונשתי ואת רוצה להגיע לתרגיל בית. את נורא רוצה להגיע לתרגיל בית. אז אל תגידי, כאילו, בואו שנייה, אני אראה לכם דברים בינוניים שאני לא עומדת מאחוריהם, ועל סמך זה תיתנו לי תרגיל בית. אז לא, זה קצת כאילו תמים במצב השוק לחשוב את זה.

Omri: חחחח אני מסכים, אני חושב שיש את המלכודת הזאת, ודיברנו על זה יותר בעניין של ניהול קריירה, של יש לנו תמיד, ואני מאשים את הוליווד, שזה, אתה יודע, סרטים כמו רוקי, וכל מיני כאלה שכזה לוקחים כזה, אתה הילד, אני רואה בך משהו, בוא איתי, ואת יודעת, כזה קראטי קיד, אני אוהב לדבר על קראטי קיד של כאלה, אני מזהה משהו בך, אתה מיוחד, בוא איתי, ואני, המטריקס, ניאו,

Tamar: אהה אהה

Omri: הארי פוטר, תמיד יש את המישהו הזה שיש בו משהו, יש בו שוב את הז'נסקווה הזה של כאילו איזשהו משהו ואני רק צריך לתת לו הזדמנות. ואנחנו מאוד אוהבים לראות את עצמנו בזה. וזה סוג של עובר באמירה הזאת, הרי מה היא אומרת פה? תקשיבו, אין לי מה להראות לכם, אבל יש בי משהו מיוחד. אם רק תיתנו לי את הצ'אנס, אתם לא תתחרטו. ואף אחד לא רוצה להתחרט, אף אחד לא רוצה לתת את הצ'אנס הזה. אנחנו, אנחנו... מדברים הרבה שתהליך חיפוש עבודה או תהליך רעיונות, הרבה מהעבודה שלנו כמועמדים, זה להוריד סיכון. כי את אמרת, לגייס מהבן אדם הלא נכון, אפילו להביא בן אדם לרעיון עבודה ולבזבז שעה לשלושה אנשים, זה סיכון. ואנחנו רוצים להוריד את הסיכון. אז אני חושב שהאמונה הזאת של כאילו, רק, אם רק תתנו לי להראות לכם מה אני יודעת בתרגיל בית, למרות שאין לי את המפתחות כדי להגיע לדלת הזאת,

Tamar: אהה

Omri: זה בעיה, שאמרתם נכונים, א', את יודעת, אלא אם זה עשיתם כאילו ממשק למוסד, אני חושב שאפשר להראות דברים, כל החתימת סודיות הזאת זה כוחניות של אנשים מלאי אגו, ואת יודעת, יש חברות קטנות שהן, זה כמו כל המס... שאת רואה חוזה עם כאילו נון קומפיט, והם כזה אומרים, טוב, במשך שלוש שנים, מהרגע שאתה עוזב את החברה הזאת, אסור לך לגעת בסייבר. וזה כאילו, אנחנו במדינה ש-80 % זה סייבר, אתה... כמו תגיד לי, אסור לך לדרוך על המדרכה. איך אני אזוז בעולם הזה? אז לפעמים יש בחוזים כל מיני דברים שהם לא הגיוניים, אפילו כמעט un-enforceable. ואני מסכים, לשלוח, לשים באינטרנט זה דבר אחד, אבל להציג, אפשר להציג. לא הייתי דואג לזה בכלל, לא הייתי מאבד על זה שנייה של שינה.

Tamar: אהה

Omri: הנושא השני זה איך מציגים דברים שגאים בהם, וגם על זה דיברנו, על לעצב מחדש דברים ישנים, על לעשות איזשהו, את יודעת, לעשות ויש מודרני, על דבר שאולי עבדתי עם לקוח והוא היה קצת מצ'וקמק, אולי לקחת משהו מאוניברסיטה וגם למתוח אותו למה שיותר מעניין וגדול. חושב זה לא יעזור להם על הדבר הספציפי הזה, גם אני לא מכיר את העולם הזה של רעיון מהיום למחר, משהו פה מריח לי טיפונת, לא יודע אם פישי, אבל זה לא דבר שעושים, אבל אם כן מגיעים למצב שיש הזדמנות, זה המקום שבו זה כזה, את יודעת, לוחצים על הכפתור באינטלקום ואומרים כאילו hold my calls, ואנחנו נסגרים בחדר 12 שעות כל הלילה, קפה, קפה, קפה, כמה שצריך.

Tamar: אהה

Omri: ואנחנו מייצרים case study או שניים. ודיברנו מספיק, דיברנו על, כאילו דיברנו פרק שלם על מה קורה אם לא עושים את זה. זה כאילו, אוקיי, מצד אחד, דלת אחת, שש עונות של חברים. דלת שנייה, תרגיל בית, התקדמות, עבודה, את יודעת, יכטות. אז תחליטו באיזה דלת אתם רוצים לעבור. יש הרבה מאוד אנשים שמציגים דברים מאוד מאוד טובים. אם לא תשימו את המאה אחוז אנרגיה, על לייצר case study טוב, על פרויקט טוב, להסביר אותו טוב, אז מישהו אחר כן יעשה. כלומר, אף אחד, אין פה מיסטר מיאגי שיגיד לכם ילד, אני רואה בך משהו, למרות שהראת לי אפליקציה מצ'וקמקת על הליכה עם כלבים ולסדר את הארון, אבל בכל זאת, אין, אנשים אין להם את הזמן לסיכון הזה, אז תעשו את העבודה בשביל להציג את הדברים הכי טובים, בצורה הכי טובה, ולא לצפות לכאילו, I'm sorry, charity.

Tamar: אהה כן, זה לא... אני, כאילו, באמת, אנשים לא מבינים כמה... כמה הם לא מיוחדים, כמה הם לא יוצאי דופן, כמה קורות חיים ותיקי עבודות אנשים שמגייסים רואים. ואנחנו הולכים לדבר על זה בפרק הבא גם, אני לא רוצה לעשות ספיילר, אבל כאילו אתם...

Omri: חחחח בלי ספוילרים, בלי ספוילרים. אז תמר, בוא, בוא, לפני ש... you spill the beans, זהו, שאנשים... תני, תני לאנשים לחיות בתוך החוסר ידיעה הזה. בואי, בואי נעבור ל... בואי נעבור ל... פאנ פאקט, שהוא גם פאנ והוא גם פאקט. השבוע, לי יש איזשהו פאנ פאקט, וכרגיל, האהבה הכי גדולה שלי היא פרדוקסים ומבני מחשבה.

Tamar: אהה

Omri: ורגע אני הולך לדבר על פרדוקס בשם The Sorietus Paradox. וזה כאילו פנסי פנסי Latin name, אבל ברגע שאני אספר את זה אני בטוח שכולם, כולם יתחילו להכיר את זה, והנה, תמר, בוא נעשה כזה משחק אני ואת. בואי נגיד שאני ניגש אלייך. באחד מהפגישות שלנו, ואני תולש לך שערה. האם את קרחת? מצוין. ואז אני מוציא עוד שערה. האם את קרחת עכשיו? מעולה. ואנחנו ממשיכים את התהליך הזה, ממשיכים, ממשיכים, ממשיכים, עד שבאיזשהו שלב את נשארת עם אפס שערות ראש חלק לחלוטין. האם את קרחת אז? אוקיי. ומה שה-Soriety Paradox אומר, באיזשהו שלב בתהליך הזה, את יודעת, אנחנו מגיעים למקום שזה לא לגמרי ברור באיזה מצב את, כלומר, אתה יודע, לפעמים אתה הולכת ברחוב, ואת אומרת, את מצביעה למישהו, תראה, הבן אדם הקרח הזה, ובן זוג שלך אומר, הוא לא קרח, יש לו שיער, אבל יש לו שיער, אבל אין לו שיער, אבל כאילו, שערה, אם יש בן אדם עם שיער אחת, הוא קרח? לא יודע, כאילו, אז הרעיון של הפרדוקס הזה, זה פרדוקס שמדבר על אמביגיוטי, על חוסר החלטיות. ועוד דוגמה שנותנים, זה אם אני אתן לך, אוקיי, הנה ערמה של חול, אני מוציא גרגר של חול. האם עדיין יש לי ערימה? כן, מוציא עוד גרגר. ובאיזשהו שלב אנחנו מגיעים לשישה-שבעה גרגרים, וזה כבר לא ערימה, אבל מתי הוא עובר ממצב אחד למצב שני? אז הרעיון הזה בעולם הפילוסופיה, ואני לא פילוסוף גדול, אבל הוא בא להסביר שיש דברים שאין להם מצב אחד. זה מין כזה מעבר, את יודעת, רטוב יבש. מתי זה זה, מתי זה זה, קר חם, גדול קטן. אז יש כל מיני רעיונות שמאוד קשה לנו לשים קו אחד ברור, כאילו אנחנו יכולים לנסות, אבל לכל אחד הקו יהיה במקום אחר. ואני חושב שבהרבה מאוד מצבים, ובוא נחזיר את זה לעולם המוצע, אנחנו יושבים ומנסים להגיד, כאילו, אתה יודע, אנחנו מאוד אוהבים, כאילו מה ה-KPI? אנחנו רוצים 68%. אנחנו עם 68 % מהאנשים עושים הרשמה, אז הצלחנו. או אנחנו רוצים איקס כסף, או את יודעת, באים ושואלים אותנו, מגיע מתכנת ואומר, אז כמה אייטמים אתה רוצה ברשימה הזאת? זאת אומרת, לא יותר משמונה. למה? ככה, שמונה, זה המספר, ואז באים בקוד, כותבים שמונה. ואני חושב שיש לנו עולמות שהתשובה לשאלה הזאת היא הרבה יותר מסובכת. והנה דוגמה מהעולם האמיתי, למשל, כל מי שיש לו פטיש לפוליטיקה אמריקאית כמוני, כל הנושא הזה של הפלות, זה בדיוק הסורייטי פרדוקס, כי על מה הדיון, מתי בן אדם הוא בן אדם? מהרגע של הקונספשן, מהרגע שיש הארטביט, אולי, אולי בחודש שיעי. אז, ואגב, זה כאילו, זה דיון שכנראה הוא לעולם לא ייגמר, כי אי אפשר לדעת, אבל יש דיונים שהם נורא נורא גמישים, ואני חושב שגם אצלנו בעולם שלנו, אנחנו מגיעים לכל מיני דיונים של כאילו, מה זה נכון?

Tamar: אהה הדיון של סניורטי, כאילו, מתי אני סניור, זה גם...

Omri: זו דוגמה מצוינת, אפשר, אנחנו אוהבים להגיד סיניור זה חמש שנים, אוקיי? אז ארבע שנים ו-11 חודשים ו-29 יום אתה עדיין ג'וניור? קשה לדעת, קשה להגיד. אז אני חושב ש... את יודעת, כמעצבים, אנחנו אנשי מדע, אנחנו אנשי, זה מקצוע הרבה יותר סיינסי לדעתי, מאשר ארט, והרבה פעמים אנחנו רוצים תשובה ברורה, תגיד לי כמה, תן לי מספר, ואנחנו די צריכים להיות בסדר עם העולמות האלה, שהן לא פה ולא פה, ויש את כל האמביגיות באמצע, לפעמים צריך לשים מספר אנדומלי ולהגיד, לא יודע, 20 שערות, זה ההבדל בין קרח ללא קרח, האם זה נכון או לא? Who knows אבל צריך משהו בקוד ולפעמים פשוט להיות בסדר נגיד מהאזור הזה לאזור הזה זה free for all

Tamar: בעיה עם העולמות האלה. כן, אין לי בעיה עם, כאילו, עם אפורים. אני חושבת שזה בריא לדעת לחיות באפורים.

Omri: ולא ניכנס לזה יותר מדי עמוק, אבל יאללה תמר בשלב הזה, אנחנו נגיד את ההודעה שהצטרפתם לרעיון טוב, פודקאסט על עיצוב קריירה וראיונות עבודה. אל תשכחו לעקוב אחרינו בספוטיפיי, יוטיוב או כל מקום אחר שיש פודקאסטים, ואם נהנתם, למה שלא תספרו לחבר?

Tamar: בשבוע הבא, עם ספוילרים, תחרות בין מועמדים, איך להתבלט מעל השאר.

Omri: חחחח נתראה שם.

Tamar: סקיפ, סקיבידי אממ... התריאו.

Omri: יש, יש, יש אמרת טרר?

Tamar: תראו, כן, ביצות העצב, לא?

Omri: אה, זה לא מהנכס צאן ברזל שלי, בהיסטוריה שלי. אח שלי היה מקריא לי את זה כשהייתי בן איזה שמונה או שבע, וזה צילק אותי, הרעיון של הכלום. לא, הסרטים בשנות ה-80 מפחידים אותי. אז...

Tamar: לא ראית את הסרט? מה? מה? מה? מה? מה?

Omri: אה... בסטיון, נכון? יש שם משהו כזה? אה... אוקיי. לא יודע. אז