Omri: באיזושהי קריאה, באיזושהי... זהו,

Tamar: נגברו לך העובדות המעניינות באמת.

Omri: הפינה החדשה, עובדה לא בהכרח מעניינת, אתם תחליטו. עובדה, כן,

Tamar: היי וברוכים הבאים לראיון טוב, פודקאסט על עיצוב קריירה וראיונות עבודה בשיתוף עם קהילת סטארט-אפ דיזיינרס, אני תמר סגורי, מעצבת בכירה בדריים ומרצה לעיצוב.

Omri: ואני עמרי דביר, הד אופי אקס בנוקס, ואין כמו להקליט מהבית אחרי שאהבתי את כל הילדים החוצה.

Tamar: והיום התפתחות מקצועית, להיות יותר טובים היום משעיינו אתמול.

Omri: בואו נתחיל. אז תמר, אני בטוח שאת מכירה את החוויה הזאת, שאת מקבלת קידום, וכאילו, את יודעת, זה כיף לחגוג את זה, וזה כיף כאילו להרגיש טוב, ואוקיי, כל התהליך הפנימי, אבל מה שבאמת כיף, זה הרגע זה שאת אומרת, אוקיי, בוא נפתח את לינקדאין. ועכשיו אני יכולה גם לכתוב פוסט, אבל בעיקר לשנות את הטייטל שלך. ומה שרציתי לשאול זה כמה זמן לוקח להתלהבות הזאת לרדת? כאילו, כמה זמן אחרי שאת עוברת מכזה, מג'וניור לסיניור, מסיניור לפרינציפו? כמה, באיזה שלב את כזה, אה, טוב, זהו, כאילו, המסיבה נגמרה.

Tamar: הולכת לבאס אותך, כי הקפיצות טייטלים שלי היו רק בין עבודות. אף פעם לא כאילו קיבלתי טייטל בצורה רשמית. אני הכתרתי את עצמי טייטלית. אז טכנית, אם תשאל את מקומות העבודה שאני עובדת בהם, אני עדיין ג'וניור.

Omri: אני, אני, אגב אם תשאלי אותי, אני אגיד אותו דבר.

Tamar: יצא לי כן כאילו העלאה בשכר, שזה נגיד נחמד, כאילו אתה כאילו חוגג את זה, חוגג את זה, זה הישג וגם כאילו ביקשת וזה וזה וזה, ואז אתה מקבל את התלוש הראשון ואתה כזה, זהו? זה מה שזה אומר בפועל?

Omri: זה היה ארבע כוסות קפה, בשביל זה נלחמתי?

Tamar: בדיוק, אז זה מלהיב לחצי דקה. וגם כאילו, אתה יודע, כשאתה מעדכן כאילו מקום עבודה חדש בלינקדאין ודברים כאלה, אני כבר הרבה זמן לא עושה את הפוסט הזה של כאילו, I'm happy to now, זה לא לא לא.

Omri: זה קצת, זה קצת כמו כזה בגיל 40 לשנות את הסטטוס בפייסבוק ל-In a relationship, וזה כאילו, די, עברנו את זה, זה כבר לא מעניין.

Tamar: כן, אני האמת שיניתי את הסטטוס בפייסבוק אחרי שהתחלתי, כאילו קצת אחרי כמה שנים, אחרי שהתחלתי לצאת עם אוהד, וואי זה הולך לצאת הכי יהיר בעולם, אבל כאילו כדי להנמיך את הכמות של גברים שסתם מציעים לי חברות בפייסבוק, כאילו על שום כלום.

Omri: מר, אוי תמר, החיים שלך. איך בן אדם.

Tamar: נכון. די, תפסיקו להתחיל איתי. זהו, הם לא היו מתחילים איתי, הם סתם היו כאילו גברים רווקים מוספים אותי, אז עזבו אותי, leave me alone, ומאז כאילו אני in a relationship. אבל גם זה, אתה כאילו עושה את הפוסט, אז אתה מקבל כזה מלא לייקים, ויום אחרי זה אתה כזה טוב, אז עבודה ושגרה, וכאילו, זה מלהיב לחצי שנייה.

Omri: זהו, זה מהדברים שאתה מרגיש כאילו, אוקיי, עכשיו אני אכנס למשרד ביום אחרי, ועכשיו אני סיניור, וכולם ירימו אותי על הכתפיים, וזה כזה, או, אדוני, זה כמו כזה כרטיס למחלקה ראשונה במטוס, אדוני, אדוני, כולם לזוז, עומרי הסיניור נכנס עכשיו, והנה, הנה כיסא המסע שלך, אבל אז אתה מגיע, וזה כזה, טוב, אז עוד פגישה, ועוד קיק אוף.

Tamar: אתה מביא נגיד כרטיס, כרטיס למחלקת עסקים, so much more than seniority. כאילו אתה יושב את כל הטיסה, וואו, שווה כל שקל. שווה כל שקל! אז כן. כן. הופה, מאוזן ומונח. מאוזן ומונח.

Omri: עוד שמפניה, עוד שמפניה. והייתי... הנה, תמר, מוכנה את מ... זה הזמן להתעצבן עליי. כשנסעתי להתראיין בפייסבוק, עוד בימים שהטיסו

Tamar: אהה

Omri: אנשים, אז טסתי בוורג'ין וטסתי בביזנס, וגם כאיזה כיסא שיורד למיטה, העניין הוא... שאתה לא יכול לעשות את זה לבד, כלומר, אתה צריך לבקש מדי ילד שתבוא וכזה תשים לך את המזרון ותשים לך את הזה, ואתה מרגיש כמו ילד בן חמש. שזה כזה, סליחה, אני מאוד עייפי, את יכולה... זהו, את יכולה לשים לי את השמיכה, את יכולה להכין לי את המיטה, ואז כזה, אחרי עשר דקות, לא, אני לא עייף. אימא, אני לא עייף, אני רוצה לראות סרט, אז אני צריך את השליטה הזאת, לפחות על המיטה שלי, אם אני רוצה לישון.

Tamar: כן, אני חושבת שזה פסח מהעולם הדבר הזה, אבל...

Omri: אז לכולם ברוכים הבאים לפודקאסט בשם צרות של עשירים, של כאילו, לא כיף לי כשהכיסא לא יורד למיטה לבד. אז יאללה, תבואי נגיע לנושא העיקרי שהוא לא קשור בכלל לטיסות בחינם ושמפניות, לדבר על התפתחות מקצועית, איך אנחנו מתקדמים בקריירה, איך אנחנו מתקדמים במה שאנחנו עושים, גם טייטלים, גם למידה מקצועית, גם המקום שלנו בתוך התעשייה, נדבר על כל מכלול הדברים האלה ובגדול איך נראית קריירה עיצובית שמכוונת בצורה מאוד אינטנשיונל. ואנחנו כבר נתחיל עם ספוילר קטן, ששווה להגיד את זה מוקדם, קריירה זה לא דבר לינארי. אנחנו אוהבים לדמיין קריירה בתוך כזה חץ ב-45 מעלות שמתקדם, מתקדם, מתקדם, ואני בטוח שבמהלך השיחה נראה שזה הרבה יותר מסובך מזה.

Tamar: כן, קודם כל, כאילו, באמת יש שני דברים שמאוד מאוד משפיעים על כמה הקריירה שלנו נוסקת, וזה לא... שני דברים שהם לא... לגמרי תלויים בנו. אחד, זה המצב בשוק. כרגע המצב בשוק גורם לאנשים to downgrade, גם בסניוריטי, גם בשכר. אני רואה כאילו, אפילו אצלנו, מדברת על זה שאנחנו מגייסים, ויש אצלנו לתפקיד סניור, שהוא לגמרי סניור והנדזון, ולא שום ניהול ודבר כזה, המון המון אנשים שיש להם כאילו רצף של ליד ומנג'מנט ודברים כאלה, נמוך כרגע. כאילו תקופות קשות בתעשייה לגמרי גורמות לגרף הזה להשתבש מטבע הדברים, שוב גם מבחינת טייטל, גם מבחינת שכר. שני שיכול להשפיע על הדבר הזה, זה כמה זמן אתה נשאר במקום עבודה וכמה אתה עובר ממקום למקום, כי כמו שאמרתי, הכי קל לקפוץ בטייטל וגם בשכר כשאתה עובר ממקום עבודה. אתה כזה, כן אני פרינסיפל דיסיינר.

Omri: זה כמו להתחיל בבית ספר חדש וכזה, לא, מעכשיו, מעכשיו אני מגניב, מעכשיו אני מתלבש ככה. זה, תתעלמו ממה שקורה פה למעלה, תסמכו עליי.

Tamar: אני נולדתי בלונדינית, אז לא יודעת. בדיוק. זהו. אז אנחנו הולכים לדבר על מה שכן בידינו לעשות, שחוצה תקופות וחוצה מעברי עבודה. בגדול נראית, כאילו, בוא נגיד, בוא נגיד שאנחנו עכשיו בהפי פאס, של איזה שהוא 45 מעלות כזה. אני עושה כזה הופ. לצופים בבית.

Omri: כן. הנה, אנשים שלא צופים בנו בספוטיפיי, אתם מפספסים את המאהמרה לנו 45 מעלות עם היד, וזו חוויה אור קולית. אז אני חושב שזה פרימינג טוב. ושוב, אנחנו דיברנו, לנו פרק מספר, ששם דיברנו על טייטלים, וגם זאת... קצת הצורה שאנחנו מדמיינים קריירה, אז אנחנו מתחילים, כזה סיימנו לימודים, לא משנה איזה סוג, ואז העולם מחייך אלינו, הנה עבודת הג'וניור הראשונה שלנו, ואז אנחנו, אנחנו כמו פוקימון, מתפתחים, משילים את הג'וניור, ועכשיו אנחנו פרודקט דיזיינר, הופכים לסינר פרודקט דיזיינר, ואז משם זה נורא מתפצל לכל המקומות השונים, יש כזה, בחלק זה ה-principal, בחלק זה ה-lead, יש עכשיו, אני רואה, staff designer, אז כאילו... יש את כל הדברים, ואז פתאום זה מין כזה חיבורים של כמה אלמנטים, זה כזה principles, staff, head. מתחילים לעשות

Tamar: זה סיניור וי.פי וכל מיני חרטוטים של...

Omri: כל מיני שילובי מילים כדי שיהיה לנו עוד דרגות, כי אנחנו פתאום מגלים שאה רגע, מעצב לא עובד רק חמש שנים, יש לנו איזה 25 שנה שאנחנו צריכים לפרוס טייטלים. אז אנחנו הולכים לייצר כל מיני דברים כאלה, וגם דיברנו על זה כמה פעמים, שבאיזשהו שלב, מפסי רכבת האלה מתפצלים לשני מסלולים נפרדים, מסלול הניהול ומסלול ה... מה שנקרא איי-סי.

Tamar: שזה גם, זה גם לא לגמרי, כאילו, אני מכירה מלא אנשים שעשו את המעברים, שכאילו כן אמרו, יאללה, כאילו ניהול זה, זה ה-next best thing, ואז אחרי שנתיים כזה, לא, לא, לא, לא, אני לא צריך אנשים תחתיי, ואז אתה עובר למסלול

Omri: חה חה חה

Tamar: של ה-ICS, כאילו, זה לא באמת קווים מקבילים שלא נפגשים לעולם, אבל כן, יש את שני האפשרויות החמודות הללו.

Omri: נכון, הסיבה שאני, והסיבה שאנחנו מדברים על זה כשני קווים מקבילים, כי אני חושב שבהרבה מקומות התפיסה היא שאתה מעצב, מעצב, מעצב, ואז אתה הופך להיות מנהל, ומנהל זה מעל. כי

Tamar: אהה

Omri: מעצב מדווח למנהל, אז כנראה שמנהל זה יותר טוב, אבל גם מבחינת כסף, גם מבחינת התקדמות בקריירה, אפשר לרוץ במקביל, וכמו שאמרתי, אנחנו כבר מתחילים להיכנס לעולם האפור הזה של קופצים אחד לשני, כלומר, יש אנשים שהם... הם לא טובים בניהול, הם לא טובים בבני אדם, אין להם כוח לזה, ואני מבין את זה כמה פעמים אפשר להקשיב למישהו על כאילו אכלו לי שתו לי, שזה 40 אחוז מתפקיד מנהל, אכלו לי שתו לי,

Tamar: אהה

Omri: אין כוח, חוזרים להיות מעצב רגיל, ואני חושב שהרבה מאוד שנים זה היה קיים בתכנות, ובפרודק היה כזה, אם אתם הולכים לכל מיני חברות, יש לכם ארכיטקט, שזה סוג של מנהל מאוד מאוד בכיר, שלא מנהל אנשים. ועכשיו גם בעיצוב אנחנו מתחילים לראות כל מיני, כל מיני תפקידים יותר בכירים שהם איי-סי. אז שוב, העולם, העולם המושלם זה אתה גדל בטייטלים, גדל, גדל, גדל, גדל, ואז פורש, קונה יאכטה, ומקפיץ את הנכדים על הברכיים. זה נשמע הגיוני?

Tamar: כשאנחנו עושים 45 מעלות, כן.

Omri: נכון. וכמו שאמרנו בהתחלה, קריירה לא באמת נראית ככה, חושב שבשביל להבין למה קריירה לא נראית ככה, אנחנו צריכים להתחיל לפרק מה זה אומר קריירה, כי אחת הסיבות שאנחנו מדמיינים את זה ב-45 מעלות, זה לא רק כי אנחנו אוהבים להאמין שכל יום אנחנו מתעוררים קצת יותר חכמים וקצת יותר טובים, וזה לא בהכרח... It's not תמיד the case. אבל גם כי אנחנו אוהבים להאמין שכל החלקים של קריירה הם מחוברים אחד לשני, וזה מין כזה, אוקיי, אם אני אעבור לשלב הבא בקריירה, אני גם אהיה חכם יותר, אני גם יהיה לי יותר אחריות, גם יהיה לי יותר מוצר, גם יהיה לי יותר כסף, גם יהיה יותר תנאים. בעולם האמיתי הדברים האלה הם לא בהכרח מחוברים אחד לשני, ואפשר להתקדם באחד ולרדת בשני, אפשר להתקדם בשלישי ולרדת ברביעי.

Tamar: אני גם חושבת ש... אני חושבת שהרבה אנשים כאילו שוכחים לפעמים. ואני הולכת להגיד משפט... משפט קשה. עוד אחריות שווה עוד אחריות. כן? כן, כן. שזה אומר שלפעמים אנחנו נורא נורא רוצים את ה-benefit הזה של כאילו, אומייגוד אני מנהל, או אומייגוד קיבלתי עוד כסף, או אומייגוד title, אבל מצופה מאיתנו.

Omri: נהההה

Tamar: להיות זמינים יותר, לעבוד קשה יותר, ליזום יותר, להיות ביותר פגישות, זה בא לידי ביטוי בהרבה דברים. זה לא כאילו סתם כזה ווילי נילי, אוקיי, הזה, אתה מדהים, קח עוד כסף. זה לא עובד ככה, זה לא כאילו תישאר מהמם כמו שאתה, ובוא קבל טייטל. זה מגיע עם איזושהי ציפייה ועוד אחריות, שאנחנו כאילו רוצים את זה בתיאוריה, כי זה כאילו טייטל וכסף. גם... בפועל אומר שאנחנו צריכים לעשות יותר, והרבה אנשים שוכחים את זה, וכשזה מגיע ל... ל... למאני טיים, כאילו, כשזה מגיע לבאמת לעשות את זה, הם כזה... שיט, אין לי באמת כוח, כאילו... מה?

Omri: חחחח

Tamar: תנו לי, כאילו, להזיז את הפיקסלים שלי. אז...

Omri: זה נכון, ויצא לי לפגוש אנשים במהלך הקריירה שלי שהם הגיעו לשלב מסוים ואמרו, טוב לי, אני, האונייה הזאת שטה, המים נעימים, אני מרוויח מספיק בשביל לפרנס את המשפחה, לצאת לחופש פעם פעמיים בשנה, אני בסדר. למה, לא צריך להמשיך לרדוף, ואני חושב שזה סבבה.

Tamar: חייבת להגיד שזה, אני חושבת שזה סבבה לגמרי, אני חושבת שזה כאילו בעייתי. בנוף התעסוקה הישראלי, לעומת כאילו, כאילו נגיד אירופה ודברים כאלה, שבאירופה זה ממש ממש בסדר להפסיק ולהגיד, אני רוצה להיות עם המשפחה שלי, ממש בסדר לי להיות ביצועיסט, mid-level, להרוויח את השכר שלי, אני לא צריך יותר שכר, אני לא צריך יותר טייטל, זה כאילו סופר מקובל בעולם, ובארץ אתה אמור, כאילו הסביבה מאותתת לך, כמו שאתה אמור לרצות עוד ילדים כל הזמן, אתה אמור, אתה

Omri: אהההה

Tamar: אמור אמור לרצות להתקדם, אתה חייב לרצות עוד טייטל, אתה חייב לרצות עוד כסף, תמיד, ואתה תמיד אמור לרצות כאילו לנהל או וואטאבר. ואני חושבת שכאילו, אנשים צריכים באמת לעשות עם עצמם איזשהו בדק בית ולהגיד כאילו, אני רוצה עוד אחריות או שסבבה לי להיות בערב בבית עם הילדים בשקט, כאילו...

Omri: אני חושב שזו נקודה סופר סופר מעניינת. ואתה דיברת על אירופה וארה״ב, יודעת, החלום האמריקאי של בית וחצר ומה שנקרא picket fence, ובשביל להגיע לרמה הזאתי, רק צריך להגיע לרמה מסוימת. ובאירופה בכלל, כאילו, את רואה אנשים שהם מלצרים מקצועיים, כאילו הם 40 שנה מלצרים אחראים על הפסטה במסעדה והם מאוד גאים בזה. וזה אחלה של קריירה, קוואט אנקוואט. והחלום

Tamar: אהה

Omri: הישראלי זה פשוט להיות לחוץ כל הזמן. זה כל הזמן לרדוף אחרי משהו שאי אפשר להשיג אותו. ואני חושב שזה נקודה טובה, בזמן שאנחנו חושבים על הקריירה שלנו, זה באמת, כמה מזה זה לחץ סביבתי, וכמה מזה כאילו לא, הגעתי בעצם, אני באיזושהי נחלה. וזה גם בסדר.

Tamar: אהה

Omri: אז אני חושב שזה משהו טוב כזה, to frame this. בואי ניכנס באמת לרכיבי קריירה, אני חושב שכשאנחנו, שוב, כשאנחנו מדברים על קריירה, אנחנו הרבה פעמים מדמיינים את הקפיצות הגדולות כאלה, מתי אני כבר אהיה סינר, מתי כבר נהיה מנג'ר, מתי אני אהיה דירקטור. אחלה הדברים האלה חשובים, בתוך העוגה הזאתי, יש כל מיני רכיבים. וכל אחד נע כמעט, כמעט באופן עצמאי מאחרים. ובואו בואו נתחיל לעבור עליהם סופר סופר זריז, והראשון בשבילי זה באמת הטייטל, שזה הקפיצות הגדולות, וכמו שאמרנו, אני לגמרי מבין את הרעב אחרי טייטלים, יש בזה משהו שהוא, אני חושב שהוא כיף לעצמנו, לחמש דקות, רוב הvalue בזה הוא קצת יותר חיצוני, זה כמו כזה ללכת להזמין שולחן במסעדה ולהגיד שאתה דוקטור,

Tamar: אהההה

Omri: כי זה יותר חיצוני כזה? כאילו, הטייטל הוא חיצוני?

Tamar: מרגישה שהרבה אנשים גם כזה נותנים לעצמם סניורטי מטעם עצמם, וכאילו, הכל טוב, אף אחד כאילו לא ייקח אתכם לבית משפט ויגיד, סליחה, אדוני, מתי בדיוק הוכתרת?

Omri: איפה תעודת הסיניור שלך?

Tamar: בדיוק. אז הרבה אנשים גם כאילו נותנים את זה, ויש גם הרבה חברות שנותנות את זה מאוד בקלות. אגב, במיוחד כאילו בתקופות שאי אפשר לתת עוד כסף, אז יש חברות שאומרות, בוא, תקבל טייטל. ואתה כזה, טוב, אוקיי, אני לא יכול לעשות עם זה כלום, אבל סבבה. מרגישה שטייטלים מתפזרים בצורה קלה מאוד. אני בתור, כאילו, שוב, מגייסת כרגע סיניור, יש הרבה אנשים שהם... טייטלד סניור, והם לא באמת, כאילו זה לא באמת בא לידי ביטוי ביכולות העבודה שלהם. עכשיו העניין עם זה הוא שהוא, זה באמת לא טייטל שאפשר לכמת אותו, כאילו מתי אתה סניור, מתי שמישהו החליט להגיד שאתה סניור, זה יכול להיות גם אחרי שנתיים של עבודה, וזה אגב יכול להיות אחרי שנתיים של עבודה ואתה לגמרי, כאילו, מגיע לך את הטייטל הזה, וזה גם יכול להיות אחרי שש שנים שלא מגיע, זאת אומרת, אי אפשר להגיד מתי נגמר mid-level ומתחיל סניור. ופה באמת זה מאוד

Omri: אהה

Tamar: מאוד קשה, כי הרבה אנשים כאילו מרגישים עם עצמם מספיק מנוסים כדי להגיד שהם סניורים, אבל בפועל בעולם העבודה מצופה מסניור לאיזושהי עצמאות ואיזושהי הבנה ואיזושהי יכולת לנהל את התהליכים לבד, שלאו דווקא באמת בסוף תגיע לידי ביטוי בעבודה היומיומית שלהם.

Omri: נכון, וגם, ואם דיברנו על זה שקריירה היא לא לינארית, אני האלה הם לא אבסולוטיים, כלומר סינר במקום אחד זה לא סינר במקום אחר, ולמשל, ראיתי הרבה מאוד אנשים, הגיעו מסתם, נגיד, VP בסטארט-אפ, ואז עברו לחברה מאוד גדולה והיו דירקטורים, שדירקטור זה מתחת ל-VP.

Tamar: אהה

Omri: או אנשים שהיו מנהלים של מנהלים, שוב בחברה של אלף איש, אז עברו לגוגל, פייסבוק, מייקרוסופט, וניהלו צוות של שישה אנשים.

Tamar: אני לפני כמה שנים, אני לא זוכרת, כאילו,

Omri: אהההה

Tamar: באיזשהו סבב חיפוש, היה משרה לסניור במייקרוסופט. יש לנו חבר משותף במייקרוסופט, שאתה ראיינת לשם, והוא היה המנהל שלי באותה תקופה בחברה אחרת, וביקשתי ממנו להגיש אותי, והוא כאילו אמר לי, אני אגיש

Omri: חחחח

Tamar: אותך, אבל שתדעי שכאילו, סניור פה זה לא... סניור פה זה לא שטויות, אני לא בטוח שאת באמת סניור. And there you go. אז כאילו... ושוב, לכל מקום אחר הייתי לגמרי סיניור. מייקרוסופט יש להם כנראה כאילו משהו הרבה הרבה יותר מובנה לדבר הזה, ושם זה גם באמת אומר משהו מבחינת כאילו שכר ותנאים וכן הלאה.

Omri: זהו, ושוב, בגלל זה אני אומר, כל חברה היא קצת אחרת, וכמו שאמרת, לפעמים חברות משתמשות בטייטלים בתור נושא למיקוח. גם חברות וגם אנשים, כלומר, יוצא שאתם תבואו לחתום על חוזה וישאלו אתכם איזה טייטל אתם רוצים, בדרך כלל בחברות קטנות יותר, או שאתם תבואו לחברה ותגידו להם, אוקיי, אני, אתם לא יכולים לתת לי עוד כסף, סבבה, אני אחתום על זה. אני רוצה באמפ בטייטל, אני לא סיניור, אני פרינסיפל. לחברה זה לא עולה כלום. עכשיו,

Tamar: אהה

Omri: אם אין להם מאה מעצבים ולבלים ודרגות ואת יודעת, כאילו איזושהי נורמליזציה, הם יכולים להגיד, אה, אתה רוצה, תרשום בלינקדאין מה שאתה רוצה. אנחנו רואים את זה הרבה פעמים בכל מיני פוסטים בפייסג,

Tamar: אהה

Omri: אומרים, אה, תכתוב מה שאתה רוצה. עכשיו, בואי ניקח את הצד השני של זה, כי אני חושב שטייטלים הם כן חשובים. מה שטייטל חשוב, לפעמים בתוך החברה, עכשיו עם חברות שיש להן קצת יותר... לבלים ברורים, אני חושב שזה בעיקר חשוב לצעד הבא שלכם. כי אם אתם, אם בלינקדאין אתם לא סניור ואתם רוצים להתראיין לסניור, יכול להיות שהחברה תגיד, אוקיי, אבל הבן אדם הזה לא פה. הוא לא בלבל הזה, אנחנו מחפשים סניורים. כלומר, הצורה

Tamar: אהה

Omri: שאנחנו מכריזים על עצמנו מול העולם, יש לזה משמעות בשביל השלב הבא.

Tamar: שוב, אבל זה באמת עובד לשני הכיוונים, זאת אומרת... אגב... כשאני מסתכלת על רזומשן מעצב, אני כאילו, יכול להיות שלא רשום לו סיניור פרודקט דיזיינר, ואני רואה שיש לו שמונה שנות ניסיון בחברות מאוד מרשימות, אז מבחינתי הוא כאילו, סבבה, אתה נכנס תחת קטגוריית סיניור, זה לא משנה לי אם כתבת את זה או לא. כן יהיה, שוב, בהקשר של לבלינג דאון, אם מישהו כאילו היה עכשיו חמש שנים מנהל, ופתאום הוא ניגש למשרת סיניור, אז אני כזה אשאל את עצמי. מהצד השני של זה, אם אתם שמים לעצמכם טייטלים לריק,

Omri: אהה

Tamar: זה מעיד על חוסר מודעות, כאילו, ואני חושבת ששוב, אנחנו תמיד מדברים על זה בהקשר של תהליכי עבודה. תהיו מודעים למה שאתם מביאים איתכם, כאילו תהיו מודעים ליתרונות ולחסרונות שלכם, ואם אתם לא באמת עכשיו פרינסיפל, אתם לא באמת מנהלים ללא אנשים תחתיכם, אז אתם לא הדבר הזה, ולהציג את עצמכם בתור הדבר הזה מעיד על חוסר מודעות שבעיניי הוא... הוא מאוד מאוד לרעתכם ברעיונות עבודה.

Omri: כן, אני זוכר שהייתי עוזר הוראה במידלסקס יוניברסיטי. איפה? בלונדון, נכון, תמר, אני יודע שאת אוהבת לדבר על זה.

Tamar: אהההה

Omri: פיטר גריפין. ואז אחד התלמידים בא אליי ואמר, כאילו, אתה יכול להסתכל על הקורות חיים שלי? כי אני מחפש עבודה, ואני מסתכל, וכתוב שהתפקיד הנוכחי שלו זה כזה ה-Creative Director. ואני כזה, אחי, אתה עוד לא סיימת לימודים. בוא, אתה יכול להיות מעצב, אולי נתחיל ממעצב, אולי נתחיל כאילו ממקצוע נורמלי. להציג, איך שאנחנו מציגים את עצמנו לעולם זה חשוב, כי עם טייטל מגיעה אחריות, הנה, אם לא דיברנו מספיק על ספיידרמן בפרקים האחרונים, כוח גדול באה אחריות גדולה, וזה באמת לוקח אותנו לחלק השני של הקריירה, שזה אחריות ומה התפקיד שלך, שזה בעצם התכולה, זה בעצם מה שאנחנו עושים ודיברנו על זה בנושא של קורות חיים, הרעיון הזה של כאילו, אתה רושם בבולטים מה אני עושה בתור ג'יונר ומה אני עושה בתור סיניור, הדברים האלה הם כזה, פה אני עובד על פלואו, פה אני עובד על פלואו, פה אני עובד עם פיימים, פה אני עובד עם פיימים. ואז זה כזה, אז מה ההבדל? אז בואי נדבר על מה ההבדל באחריות ככל שמתקדמים בקריירה.

Tamar: קודם כל אני חושבת שזה מאוד מאוד משתנה מחברה לחברה, כאילו כגודל חברה, כי אתה יכול להיות מעצב יחיד, ואז זה אומר דברים לגבי המיקרוקוסמוס שלך, אבל עדיין הגילדה היא של בן אדם אחד ואין מה לעשות, ובחברות

Omri: חה חה חה

Tamar: גדולות זה באמת אומר דברים אחרים. אני חושבת שיש פה, בגלל זה אנחנו תמיד אומרים, כאילו, זה לא רק עניין של שנים, אני חושבת שיש פה כן אלמנט של שנות ניסיון, זאת אומרת, עוד לא פגשתי את הבן אדם שהוא כל כך פנומן, שאחרי חצי שנה אומרים לו, חמוד, אתה סיניור, כאילו, לא יודע מה אומרים מסביב, אתה סיניור. אז כן, יש פה עניין של שנות ניסיון, זאת אומרת, ראית דברים, חווית דברים. הורדת פיצ'רים לפיתוח, קיבלת פידבק, כאילו כל ה-life cycle הזה, חווית אותו כמה וכמה פעמים. אז כן, יש פה את האלמנט הזה של שנות ניסיון, אבל יש פה גם אלמנט, אנחנו מדברים על זה הרבה בהקשרים של כשאנחנו עובדים בחברת מוצר, מוצרית ושל ראייה שהיא מעבר לרק דיזיין, אלא הכל. אני רואה את כל המוצר, אני רואה את הביזנס, אני רואה את הכסף, אני רואה... העתידיות של החברה לנגד עיניי וכן הלאה, שזה גם דברים שקשורים לסניוריטי, אבל אני חושבת שבעיקר, כאילו, שוב, כשמדברים פחות מג'וניור למיד-לבל, כי זה באמת יותר אולי באמת עניין של שנים על הנייר, אבל כשמתחילים לדבר על סניור, סטף, פרינסיפל וכן הלאה, מתחילים לדבר על בן אדם שגם רואה, שגם בתוך צוות הדיזיין וגם מחוצה לו, יוזמה ומנהל תהליכים ואכפת לו כאילו מהאקו סיסטם הזה שנקרא כאילו הצוות שלי, החברה שלי, זה אנשים שיזמו מהלכים, יכניסו כלים חדשים או סדנאות חדשות או כאילו כל העניין הזה של שוב מעבר לעשות מצוין את העבודה שלי ולהיות מאוד מאוד עצמאי וכן הלאה, חושבת שזה גם עניין באמת של להוביל, להוות דוגמה וכן הלאה.

Omri: אני חושב שזה סיכום מאוד טוב של כל עולם של אחריות עיצובית, ואני אוהב תמיד להשוות את זה ללמידת נהיגה, ואת מכירה את זה, את יודעת, זה חדש, נכון? זה לא ספורט,

Tamar: אוקיי, זאת מטאפורה חדשה. כן.

Omri: זה לא זה, לא דייטינג, אבל כשאנחנו מתחילים ללמוד נהיגה, אז כזה אנחנו מחזיקים את ההגה, כאילו החיים שלנו תלויים בזה, ואנחנו עם העיניים, על הפס הראשון מול האוטו, ואנחנו נוסעים ככה. עכשיו, ככל שאנחנו לומדים ולומדים ומרגישים יותר בנוח, אנחנו מתחילים כזה, אוקיי, אנחנו מסתכלים קצת רחוק יותר, פתאום אנחנו מודעים למכוניות מימין ומשמאל, פתאום אנחנו גם מנהלים את הרדיו, נכון? אז אני חושב שכמעצבים, הקריירה נראית ככה, לפחות בשלוש עד חמש שנים הראשונות, שבהתחלה זה כזה, אוקיי, הנה הפיצ'ר שלי, ואני מסתכל על הפיצ'ר, ואני רק רוצה לצלוח את הפיצ'ר הזה. ואני מסתכל על המסך, ואני מסתכל על הכפתור. ואז, את יודעת, אני בא לקרטיק, כולי כזה מזיע, וכזה, מנהל יקר, הנה העיצוב שלי. וכזה, אוקיי, אבל אתה רואה שזה שונה מהמסך בפיצ'ר השני? ואני כזה, איזה פיצ'ר? יש עוד פיצ'רים? יש עוד מסכים? ואז כזה, לאט-לאט העולם שלנו גדל, וגם אני חוויתי את זה, שזה כזה... זה סיפור שסיפרתי כמה פעמים, שהיה לי רעיון לפיצ'ר, והלכתי ל-PM, ואמרתי, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות את זה. ואז הוא אומר לי, אוקיי, למה? ואני אומר, לא יודע, מה זאת אומרת למה? עוד בונים פיצ'רים כי בונים פיצ'רים, ואז פתאום נפתח לי העולם הזה של, אוקיי, איך אנחנו מודדים, איך אנחנו בודקים, אנחנו עושים ריסרצ' וככה אנחנו מכניסים עוד ועוד יכולות, הראייה שלנו מתרחבת, וככל שהראייה מתרחבת, אנחנו יכולים גם לקחת יותר. וגם בעולם הזה של ליניאריות, אני חושב שהרבה פעמים אנחנו חווים קפיצות. אני קורא לזה בין Depth ל-Breath, בין עומק לבין רוחב. ותגידי לי, את, אם חווית את זה שאת כזה בתפקיד אחד, עושה עומק, עומק, עומק, אני אחראית על האזור הזה, אבל אני מכירה אותו לכל הכיוונים, אני, את בנית אותו מאפס, ואת יודעת, ילדת את הדבר הזה, עוברת לתפקיד אחר, עכשיו יש לך איזה 18 פיצ'רים שאת חולשת עליהם, ושניהם

Tamar: אהה

Omri: כאילו תפקידים גדולים.

Tamar: שניהם תפקידים גדולים. כן, שוב, זה נורא נורא תלוי חברה. זה גם, זה תמיד מצחיק אותי לראות כאילו בתיקי עבודות, זה אותו דבר, שאתה יכול לראות כאילו מישהו שה-case study שלו הוא המוצר. כל המוצר.

Omri: כן.

Tamar: ואז אתה כזה, ואונבורדינג, והרשמה, והנה הסטינגס, ודיברנו, ראינו מישהי, הם גם 404 page, וכל מיני דברים כאלה.

Omri: נה

Tamar: ואז באיזשהו שלב אתה מתחיל כאילו לדבר יותר במונחים של פיצ'רים. הייתה אצלי לא מזמן מישהי שהיה לה case study על חיפוש. ממש, על שדה חיפוש, כאילו, עם האפשרויות והתוצאות חיפוש, שזה לגמרי case study, כאילו, זה לגמרי יכול להיות case study. אז כאילו, יש תקופות שאתה יכול במשך שנה, כאילו, באמת לרוץ על כל המוצר ועל כל הדברים, ואני חושבת, אבל שוב, זה עניין גם קצת של גודל חברה, אבל גם באמת הרבה עניין של סניורטי, העניין הזה שפתאום יש הרבה דברים תחתיך. שוב, שככל שאתה, ככל שאתה יותר זמן בתחום, אתה תמיד תראה את התמונה הגדולה. הייתה לא מזמן, כאילו, שאלה בסטארט-אפ דיזיינרס, מישהי בראיונות עבודה אמרו לה שחסרה לה הבנה מוצרית, והיא שאלה מה זה הבנה מוצרית, שזו שאלה מאוד מאוד טובה, כי כאילו אני חושבת שיש לזה כזה טייטל במילון. אבל העניין הזה שכאילו אתה בעצמך אומר, כאילו נכנסתי אתמול למערכת וראיתי את העמוד הזה ואז עברתי לעמוד הזה ופתאום הבנתי שכאילו יש שם איזושהי כפילות מיותרת או יש שם קפיצות ויזואליות שאנחנו לא מבינים. לנסות להדביק את החלקים של התמונה זה משהו שכאילו כזה מין ראייה רוחבית של הכל. הרבה פעמים יש מישהו שזה באמת התפקיד שלו, אנשים שהם ב-OS, ב-Operating System או בסיסטם או כאילו... יש ממש לפעמים כאילו תפקיד של הדבקת החלקים. כל הדברים שלא נופלים תחת פיצ'ר ספציפי, נביגציה ויוצא בזה, אתם תיכנסו תחת מדביקי החלקים. אני חושבת שזה הרבה גם עניין של ניסיון, וגם כל הדברים האלה, הכל הכל, נכנס תחת... מה שאתה מביא איתך מבחינת כאילו אופי, סקילס, עניין, יש אנשים שיקבלו את הטייטל סיניור הרבה יותר מהר כי הם פשוט מאוד קייפבול ומאוד, שוב, יש אנשים שמגיעים עם כאילו הבנה מוצרית. בנויה בתוכם באיזושהי צורה, ויש אנשים שמאוד מאוד קשה להם להבין את זה, וזה גם בסדר. זאת אומרת, יש אנשים שהם יותר UI-אוריינטד, ויש אנשים שהם Research-אוריינטד, וזה ממש אחלה, אבל כאילו, העניין הזה של לראות את התמונה הגדולה, הוא לא מובן מאליו עבור כולם, וזה גם בסדר.

Omri: זהו, אני... זה מעניין כי אתמול דיברתי עם Chief Design Officer באיזושהי חברה, יש לה איזה 150 מעצבים, וככל שאני מדבר איתה, הדברים שהיא מדברת עליהם הם לא עיצוב בכלל. כלומר, באיזושהי

Tamar: אהה

Omri: רמה, ופה יש איזושהי פירמידה הפוכה כזאתי, שעל למטה השפיץ... אז אנחנו כ-Junery, ואנחנו עושים רק design, ורק הפיקסלים, ורק ה-flow, ואז כמו שאת אומרת, ככל שאנחנו מתקדמים בקריירה, פתאום, רגע, אכפת לי ממוצר, ואז יש הבנה מוצרית, והבנה טכנית, אכפת לי מה-Engineering, ולמה הקוד נראה ככה, וה-Processes, למה אנחנו דוחפים קוד בצורה הזאתי? ואולי אני יכול לשנות את הצורה שאנחנו עובדים, וככל שזה גדל וגדל, אנחנו מגיעים לרמות מאוד בחירות, שהן כמעט interchangeable. כלומר, אני חושב שאם תיקחי חברה ותיקחי את ה... אוקיי, ה-VP פרודקט נזיז לפה, ה-VP סלס נזיז לפה, את ה-VP דיזיין נשים מפה. הם כולם מבינים את התפקיד של כולם, אולי הם לא מומחים בזה, אבל באיזושהי רמה אנחנו מבינים הרבה יותר דברים. וגם, כמו שאמרת, אני חושב שלפעמים אנחנו נופלים על המלכודת הזאת של אם אני רק אקבל את הטייטל, אז אני סוף סוף יוכל לעשות איקס. וזה לא נכון. תעשו את ה-X, כאילו, כמו שאתה אומר, אם אתם מגיע עם הבנה מוצרית חזקה ויש לכם רעיונות מוצרים, תעשו את זה, אתם לא צריכים את הטייטל. כלומר, העולם הרבה יותר פתוח מהקופסאות שאנחנו אוהבים לדמיין אותן. אז באמת, הרעיון הזה של אחריות, אפשר לגדול בזה, אפשר להצטמק בזה, אפשר לזוז בזה. כלומר, שוב, הקריירה היא לא כזאת לינארית שכל הזמן מקבלים עוד ועוד אחריות, אבל זה עלינו, אנחנו יכולים לקחת אחריות אם אנחנו רוצים את זה. ובואו נדבר, אגב, אגב גודל אחריות, הרבה פעמים כמות האחריות וכמות התוכן שאנחנו יכולים לקחת מאוד תלויים בגודל החברה שאנחנו נמצאים בה. וגם אחת השיחות שאנחנו שומעים המון המון המון, זה מין כזה, זה קצת שיחת 2019-2020 של האם ללכת לחברה גדולה או ללכת לסטארט-אפ, ללכת לקורפורט, ושוב, היום אנחנו אומרים, אתם חמוד, אתה תלך למי שייתן לך.

Tamar: אהה

Omri: כאילו אתה, עם כל הכבוד, אתה לא הכי חתיך בבר. אם מישהי תרצה לדבר איתך, זאת הבחורה שאתה מדבר איתה הערב. אז אין לנו כל כך את הבחירה הזאת, אבל להבין שבכל גודל יש תוכן אחר, הזדמנויות אחרות, וגם זה לא לינארי כמו שאנחנו מדמיינים, אוקיי, אני אעצב את לפיצה מתחת לבית. ואז אני אעבור לסטודיו קטן, ואז אני אעבור לסטודיו גדול, ואז לסטארט-אפ, ואז חברה יותר גדולה, ואז אני אגיע לארץ המובטחת של חברה של 150 אלף איש. זה לא כזה לינארי.

Tamar: כן, יצא לי לא מעט לדבר עם אנשים, אגב, במיוחד אנשים שהגיעו לכאילו לכאורה פסגת השאיפות וזה לאיזשהו קורפורט ולנוס משם בתוך אמירה של זה לא בשבילי.

Omri: כן

Tamar: כאילו, אנשים חושבים כאילו... טוב, אני אתחיל כסולו דיזיינר, אני כאילו אוכל חצץ לאיזושהי תקופה, ואז אני אגיע

Omri: חם

Tamar: לבופה של הסושי בגוגל. עכשיו, יש בופה של סושי בגוגל, it's true, it's true,

Omri: יס. הוא שם. אוקיי, הוא קיים והוא טעים.

Tamar: נכון, האוכל שם מאוד מאוד טעים, אבל המחשבה הזאת, שהם... במגדל השן התהליכים מסודרים ואתה יש לך road map קדימה ואתה יודע בדיוק מה אתה הולך לעשות והפ.אמים מורידים לך את הפ.ר.ד בצורה מובנית לא לחיות בסרט אוקיי לא לחיות בסרט זה כאילו יש חברות שזה יותר מסודר בהן ויש חברות שזה פחות מסודר בהן יצא לעבוד בחברות לא מאוד גדולות שהתהליכים בהן היו יותר מסודרים הקטע הוא בחברות המאוד מאוד מאוד גדולות האלה, זה שזה סופר תלוי צוות. אתם יכולים להגיע לצוות שהוא קטן, התחלתי, וכמעט הסטארט-אפ שבתוך הקורפורט, וזה יהיה כאילו שיט שואו ואף אחד לא יודע מימינו ומשמאלו. ואתם יכולים להגיע בחברה יחסית קטנה למשהו שהוא כבר מאוד מאוד בשל, וזה תלוי נורא גם בחומר האנושי ובהנהלה ודברים כאלה. אז אני באמת לא חושבת, כאילו, שוב, אני יכולה להבין את המחשבה הזאת, כאילו, של להתקדם קדימה. אבל בסופו של דבר, כשאתם עובדים בקורפורייט, נכון, זורקים עליכם כאילו מניות, נגיד, שזה כאילו יכול להיות אחלה כסף ובאמת לסדר אתכם. להבדיל, בסטארט אתם יכולים לקבל אופציות, ואם החברה נרכשת ואתם באמת מאמינים במוצר, אז כאילו, זה גם יכול להיות שווה משהו, אבל בתכלס, כאילו, בסופו של דבר, אני חושבת ש... כשאתה מספיק זמן בתחום, אתה מתחיל להגיד כאילו... זה הגודל שאני מרגיש איתו בנוח. יש אנשים שמאוד מאוד thriving כסולו דיזיינר בסטארט-אפ קטן, שהכל תחת הידיים שלהם, ואפשר לעשות את כל השינויים ואת כל התהליכים, ולא צריך כאילו לשתף פעולה עם אף מעצב אחר. ויש אנשים שטוב להם בקורפורט שלהם, ושוב, אני באמת חושבת כאילו, אי אפשר להגיד דבר אחד גורף על עבודה בקורפורטס. יש כאלה ש... עובדים נורא לאט, יש כאלה שרצים מהר, יש כאלה שזה

Omri: אהה

Tamar: בלאגן מוחלט, יש כאלה שזה מסודר, יש כאלה שקורעים את התחת בקורפורייטס, ויש כאלה שנורא נורא קל כאילו לצוף שם ולא לעשות כלום בלי שאף אחד ישים לב. אז זה משהו שהוא מאוד מאוד שונה, ואני באמת חושבת שזה בעיקר העניין של כאילו, איפה אני מרגיש בנוח קריירה ווייז, ופחות כאילו עניין של כאילו...

Omri: נכון, והסיבה שאנחנו אומרים את זה זה כי אני חושב שבהתחלה אנחנו מדמיינים שגודל זה התקדמות, כאילו ככל שאני בחברה יותר גדולה אני יותר מתקדם, אני בחברה, את יודעת הרבה פעמים כאילו אנשים שואלים כזה וואו עבדת בחברה ענקית, למה עברת לחברה של 50 איש? וזה כזה התקדמות בקריירה נראה קצת שונה ואני חושב שגם זה החשיבה הזאת של דג גדול באגם קטן, זה רע, ולהיות דג קטן בים גדול, זה טוב, ומין כזה ראש לשועלים, או זנב לאריות, והאמת היא שיש מקום לשניהם, וזה לא בינארי. כלומר, גם בקריירה שלי, אני גדלתי וגדלתי, הגעתי לתפקיד ניהולי קטן, היה לי צוות קטן במייקרוסופט, ואז פתאום קיבלתי הזדמנות להיות Head of Design בחברה של, זה אז מאה מאה עשרים איש. עכשיו, על הנייר, כן, עברתי מתפקיד בחברה של חצי מיליון איש, או מאה אלף איש, לחברה של מאה איש, אבל פתאום האחריות שלי גדלה, התפקיד שלי גדל, אני הייתי צריך לשחות במים הרבה יותר סוערים, ולמדתי המון המון דברים. התפקיד הבא שלי... היה סטארט-אפ יותר קטן, התפקיד אחרי זה, חברה של חמש אלפים איש. אז הקפיצות האלה, הן יכולות להיות קדימה ואחורה ולכל הכיוונים, והגודל של החברה הוא לא בהכרח פקטור של האם התקדמת או לא התקדמת. האחריות, התפקיד, וכמו שאמרת, באיזשהו שלב, כמו בדייטינג, אתה מבין. אוקיי, פה אני מרגיש בנוח.

Tamar: זה גם נורא נורא עניין, אני חושבת שגם דיברנו על זה בעבר, של תקופה בחיים. כאילו, אני בחיפוש האחרון שלי, עם כל אהבתי ללהיות סולו דיזיינר, והיה לי ממש אחלה להיות סולו דיזיינר בסטארט-אפים שאני מאמינה בהם, הרגשתי שאני לא מסוגלת לעמוד בזה בתור אי-מטריה. כי להיות סולו דיזיינר בסטארט-אפ בתחילת דרכו, זה כנראה בהכרח לעבוד יותר קשה. כן. ואמרתי לעצמי, לא, אני צריכה רגע כאילו להיות חלק מצוות, אני צריכה שנייה כאילו דברים חזק. זה נורא נורא עניין באמת של גם, שוב, של תקופה בחיים. אני מכירה אנשים שבאמת נמצאים בקורפורטס, כאילו סטייל מייקרוסופט וגוגל שנים, שנים, שנים, והם כאילו באמת, בנוחות שלהם, כאילו יש בזה משהו שהוא מדהים בהקשר הזה, אבל אם אתה רוצה עכשיו להניח תהליכים וכאילו, ולשנות, אז זה לא שם, אבל זה לא רק עניין של כאילו, השאיפה שלי זה הרבה באמת עניין של כאילו כמה אני מסוגל לתת כרגע וזה חוזר למה שדיברנו עליו כאילו בתחילת הפרק אנחנו צריכים ללמוד להיות כנים עם עצמנו בהקשר של כמה יש לנו לתת לעבודה לא רק הטייטל

Omri: אהה

Tamar: והכסף אלא באמת מה אנחנו רוצים ומסוגלים לתת כאילו אצלנו זה נורא ברור שזה 9 to 5 לכאורה כאילו 9 to 6 כשבפועל זה לא באמת, כי רבים מאיתנו פותחים את המחשב כאילו גם בערב, אבל אני לוקחת לדוגמה נגיד את בן זוגי שיחיה, שלפני שנולדה לנו בת, עבד, הוא היה שף, הוא עבד במטבחים. שיש לזה טיילטל ויש לזה פרסטיג' ויש לזה ערימה של כאב ראש וכשהיא

Omri: הו

Tamar: נולדה הוא אמר לא אני רוצה להיות בבית בערב והוא כאילו זז הצידה לא קדימה אלא ממש הצידה למשהו מקביל אחר שהוא עבודת יום שאולי הוא פחות לא יודעת נוצץ פחות שוברים צלחות על אנשים אבל הוא יכול להיות בו כן כן כן

Omri: זה מה שעושים, זה מה שעושים שפים. אני צריך לחזור לראות עוד פעם את הדוב. אני כנראה לא, כנראה פספסתי משהו. אבל אני חושב שזה נורא נכון, באמת, אנחנו, שוב, אנחנו מדמיינים את הליניאריות הזאת, אבל המקום שלנו בחיים באותו רגע הוא סופר חשוב. ומינתרתי מישהי לא מזמן, תקשיב, אני... אני מנסה להחליט מה לעשות בקריירה, אבל קח בחשבון שאני מיד אחרי לידה עכשיו, וזה כזה... אולי אני רוצה להישאר כרגע, אולי אני רוצה קצת יציבות לאיזה שנה, כי יש לי בן אדם לגדל, ואני חושב שזה סופר לגיטימי. ויש תקופות... והנה, ספורט, אני אומר כמה פעמים שאני אוהב להסתכל על הקריירה כמו... כמו עונה בכדורגל, או כמו עונות של, כאילו, קול אתלט. יש תקופות שאנחנו על 150%, ואנחנו, יש עכשיו אליפות, ואני צריך לזכות בגביע, ואני נותן את כל, אני משאיר את הרגליים על הדשא, אוקיי. ואז יש פגרה, או תקופות שאני כזה, אוקיי, עכשיו אני נח. אני יושב קצת על הספסל, אי אפשר להיות ב-150 % כל הזמן. ולפעמים אני רוצה להיות עם הילדים, ולפעמים אני רוצה להשקיע בתחביב. אני רוצה ללמוד גיטרה, מה רע? בוא נעשה את זה לחצי שנה. אז אני נורא נורא מסכים, ובואי ניגע בעוד דבר אחד קטן, לפני שנגיע לפאנץ' ליין, שהוא הכסף, וזה הרעיון של עניין. וכאילו, עד עכשיו דיברנו על המון דברים יבשים, כאילו חברה גדולה, חברה קטנה, צוות, לא צוות, מנהל, לא מנהל, אבל יש גם את העניין של מה עושה לי את זה מבחינה מקצועית. ולפעמים אני מכיר אנשים, ובואי נשמע אולי גם מעט מאלה, שהם מוכנים לקחת תפקיד אולי קטן יותר, אולי על הנייר makes less sense, אבל זה בעולם תוכן שהם חולמים עליו. ויש אנשים, את יודעת, אלה שמתים על מוזיקה, הם ייקחו, תנו לי לנקות את הרצפה במשרדים של ספוטיפיי. אני רק רוצה להיות חלק מזה. ויש אנשים שאוהבים, יש לי חבר. שהוא מת על פוקר, והוא רק מחפש עבודות בחברות של גיימינג וחברות של הימורים, כי זה העולם שלו, הוא רוצה להיות מוקף בדבר הזה. ואת יודעת, האח הקטן שלי, כל החיים גדל כאוהד של מכבי תל אביב, היום הוא עובד במכבי תל אביב, הוא אנליסט שם. וכאילו, תני לו משכורת כפולה בהייטקס, הוא לא ייקח את זה, כי הוא מבלה את היום שלו בכזה, להיות במקלחות עם השחקנים. האם זה התפקיד שלו? אני לא יודע, אבל עכשיו הוא מעביר את היום. אבל הוא יכול להיות בתוך העולם הזה, אז לפעמים עולם תוכן זה גם שיקול מעבר לרק התקדמות בקריירה.

Tamar: כן, זה נכון. אני, לשאלתך, לא מהאנשים האלה. אני, כאילו, מבחינתי בעולם התוכן שלי. אין לי איזה חלום רטוב להגיע לעולם תוכן אחר, ואני חושבת שאם היה לי, אז באמת הייתי מנסה מאוד... להגיע לשם, שוב, אני לא חושבת שסייבר זה לא הדבר הכי נוצץ או הכי מעניין, כאילו אנשים יגידו לו, נו באמת, תמר, כאילו זהו, זהו, זה פסקת יושב-ראש שלך, כאילו סייבר, לא, אבל זה מקום שאני מרגישה בו מאוד נוח כבר, וזה עולם תוכן שאני מרגישה שהוא גם מאוד מאוד רחב וגם מאוד מאוד יציב, אז כאילו, אז טוב לי בו. בחיפושים האחרונים שלי כן שקלתי תזוזות, נגיד, פינטק או מערכות שמיועדות לנגיד מפתחים או devops או דברים כאלה. כן, מערכות מורכבות, אבל אני לגמרי יכולה להבין כאילו יש אנשים ש... אני רואה את זה במיוחד בסיום לימודים, שאנשים כאילו נורא נורא רוצים כאילו להגיע באמת הרבה לגיימינג. אני חושבת שגיימינג מהצד הוא הרבה יותר נוצץ ממשהו בפועל. במיוחד

Omri: אהה

Tamar: עבור סטודנטים, אני חושבת שהם מרגישים שכאילו היצירתיות שלהם כאילו יכולה... לנסוק שם

Omri: והם לא כל כך מבינים מה זה גיימינג בישראל, בתעשייה פה. אתם לא הולכים לעשות משחקים לאקסבוקס, זה לא זה.

Tamar: לא, לא, לא, לא. קולון כזה, כן, כן, נקרא שוב. אז כן חושבת, אבל, שאם יש תחום שמעניין אותכם, שוב, אנחנו חיים במדינה שיש פה מעט מוצרי B2C בארץ, אני חושבת לפחות בתחילת הדרך, שוב, הרבה מהצווים היו שואפים להגיע ל-B2C. כאילו, ב-B2C הייתה כזה, היו I נורא חשוב, יש גישה למשתמשים, אפשר כזה למדוד, ודאטה ודברים כאלה, הם דברים שכאילו ב-B2B אולי עובדים קצת אחרת, אבל לגמרי, שוב, לגמרי לגמרי בעד, אם יש לך איזשהו חלום בהקשר הזה, ללכת להגשים אותו. Having said that, אני חושבת שהדברים ניחים הרבה פעמים יותר נוצצים מהצד. וכאילו המקום הזה של נגיד סתם מוזיקה וספוטיפיי. once היית בספוטיפיי, או once אמרו לך לא מספוטיפיי? מה עוד יש? כאילו, סאונדהאונד? כאילו,

Omri: זהו, מה הלאה?

Tamar: לאן, לאן, מה עכשיו? במיוחד שוב, במיוחד בארץ. אבל כן, אני מכירה אנשים שכאילו... רצו להגשים את החלום הזה והגיעו לספוטיפיי כאילו זה יכול לקרות

Omri: יפ, ואני חושב שזה חשוב, כי בוא נדבר בשלושים שניות על הרעיון של כסף, כי אני חושב שכסף זה פאקר טוב למדוד קריירה, וכל מעבר זה טוב אם מתקדמים בכסף, הוא לא חייב להיות, ודיברנו עכשיו על איזה חמישה או שישה דברים ש... כלומר, יעבור מחברה א' לחברה ב', יקבל אותו שכר, אבל יעבור לתפקיד ניהולי, אני אבין את זה. ואם מישהו יעבור מחברה ב' לחברה ג', לא יעלה בשכר, פתאום הוא עובד בצוות של 50 מעצבים ולא מעצב יחיד, הוא מבין את זה לגמרי. וכמו שאמרתי, מישהו יעבור מחברה לחברה כי הוא כל החיים רוצה לעבוד על משהו שהוא עוזר לעולם, ופתאום הנה חברה שעוזרת לאנשים שעברו התקפי לב. איזה מעבר מדהים זה, גם אם אתם לא מקבלים יותר כסף, גם אם הצוות לא יותר גדול, גם אם אתם לא מקבלים עוד אחריות, פתאום התוכן היומיומי... הוא מאוד הגיוני. ואגב, המעברים האלה הם נכונים לכל הכיוונים. כלומר, לעבור מחברה לחברה, לקבל פחות כסף, אבל יש לכם יותר ימים מהבית, מדהים. אתם יכולים להיות עם הילדים. למה לא?

Tamar: אהה

Omri: איזה מעבר מדהים. מה שקשור ל-relocation, כמעט כל מדינה אירופאית מרוויחים פחות מאשר בישראל, עם כמה שאנחנו מתלוננים שיקר פה, מבחינת משכורת נקי. המשכורות בישראל, לפחות במספרים, אולי לא נקי, אבל ברוטו, המספרים פה מאוד מרשימים. ואם אתם פתאום תסתכלו על תפקיד באיזושהי חברה בהולנד, חברה באנגליה, חברה בספרד, במיוחד, יש מדינות שהן כאילו, הספרד, ההולנד, הן נשמעות נורא נוצצות, אבל המשכורות שם מאוד נמוכות. ברצלונה

Tamar: מה ספרד זה מדינה בפשיטת רגל, כאילו בוא. בוא.

Omri: נורא יפה, הם פשוט לא מוכנים לעבוד. אתם מוכנים ללכת לעבודה היום בשבוע? אז אז אני גם יכול להבין מישהו שאומר, קיבלתי הזדמנות באירופה, איזה חוויה לי, איזה חוויה למשפחה, אני ארוויח פחות, אין בעיה עם זה. זה אמרנו, נתנו את כל הוקטורים האלה, שבאמת אם אנחנו נשים אותם על גריד כזה, נשים אותם על גרף, הם עולים ויורדים, ויכול להיות שפתאום הכסף עולה והאחריות יורדת, ויכול להיות שהטייטל עולה, אבל האיכות חיים יורדת. כלומר, כל הקפיצות האלה הן מאוד מאוד שונות. ואני באמת חושב שאם אנחנו נסכם את כל הדבר הזה, כשאנחנו באים לתכנן את הקריירה, או שאנחנו מגיעים, אנחנו אל איזשהו מקום שאנחנו צריכים להחליט, אוקיי, אני מחפש משהו חדש, או אולי קיבלתי הצעה, והאם ההצעה הזאת יותר טובה מהצעה אחרת, בואו נפרוס את זה. קחו את כל הנקודות האלה, תסתכלו על כסף, תסתכלו על טייטל, תסתכלו על אחריות, תסתכלו על תוכן, גודל חברה, כמה כסף יהיה לי, כמה כיף יהיה לי, כמה איכות חיים שלי משתנה. ובואו נראה כמה עולים, ואיזה מהם עולים ואיזה יורדים. ולפי זה אפשר לעשות את ההחלטה, כי אני חושב שכשאנחנו משטחים את זה, ומנסים להגיד, זה יותר טוב, זה פחות טוב, זה השוואה שהיא תעשה לכם את החיים נורא קשים.

Tamar: באופן כללי, כאילו, אני חושבת ש... קשה למדוד דבר מול דבר, ובסופו של יום... אני חושבת שזה בעיקר מתנקז, כאילו, ל-well being שלנו ככלל, זאת אומרת, גם כסף. אני חושבת שאנחנו באמת מאוד רודפים אחרי להרוויח עוד כסף. של דבר, אתה מקבל את המשכורת הראשונה ואומר לעצמך, זהו.

Omri: כל פעם, כל פעם. ואני לא יודע, תגידי איך את מרגישה. אני מרגיש שכסף, אנחנו הרבה פעמים מתייחסים אליו כמו טייטל. זה מין כזה, כשאני אומר את המספר הזה למישהו, איך אני מרגיש איתו? איך זה גורם לי להרגיש עם זה? במקום מה

Tamar: אהה? כן.

Omri: ה-value של הכסף, ביחד עם העולם המלא, כי זה מין כזה. זה, הרבה אנשים, אני אגיד להם, אוקיי, אני אכפיל לך את המשכורת, אבל אתה צריך לעבוד כפול שעות. לא יודע אם כל אחד ייקח את הדיל הזה.

Tamar: זהו, אז אני חושבת שכאילו

Omri: אממ אממ

Tamar: אנשים, שוב, הרבה פעמים אנשים רוצים את העוד כסף או את העוד טייטל והם לאו דווקא מוכנים לעשות... לעשות את מה שצריך כאילו יחד עם הדבר הזה, שזה עוד משהו, זה תמיד מגיע עם עוד משהו, שוב אף אחד לא יזרוק עליכם עוד כסף סתם, אף אחד לא יזרוק עליכם טייטל סתם. אז לחשוב על ה-well-being שלנו כמכלול של דברים, כמה זמן יצא לנו להיות בבית, כמה קשה אנחנו הולכים לעבוד, האם המוצר הזה מעניין אותי, מה המצב של החברה, כי אני יכולה להגיד שהרבה אנשים בחיפוש שלהם, אחד השיקולים שלהם, יציבה כרגע, כי כולם עכשיו, כאילו, יש משחק כיסאות אימתני וזדוני בחוץ, ואנשים אומרים, כאילו, לא בא לי על זה, כאילו, אני רוצה יציבות. אז זה גם משהו שצריך לחשוב עליו, כאילו, שאנשים שנורא קוסם להם סטארט-אפים, להיות כאילו מעצב יחיד בסטארט-אפ. זה יכול להיות ריסקי. מצד שני, כאילו, תראה מה קורה ב-Monday ו-Gugle ו-Microsoft, אז כאילו,

Omri: שם

Tamar: שום דבר, אף אחד לא מבטיח לנו שום דבר בשום מקום כרגע.

Omri: זו נקודה טובה לסיכום, שלפעמים גם לשבת זה בסדר. כאילו, המשחק כיסאות הזה, לא חייבים להשתתף בו, וזה בסדר. כאילו, אוקיי, עוד שנה. אני פה, טוב לי. אתה יודע, אנחנו אוהבים ל... כאילו, יש את האמירה הזאת של כאילו, אם נוח לך, אז משהו לא בסדר. למה? נוח זה בסדר. דיברנו על התקופה, יש תקופה שנוח זה אחלה, ואז אפשר

Tamar: אהה

Omri: לעשות את הדבר הבא. אז חברים... מקווה שנתנו לכם קצת זוויות לראות איך אנחנו יכולים לתכנן קריירה, לחשוב על קריירה, איפה להתקדם, איפה לא להתקדם. ותמר, בואי נעבור לפינה האהובה על כל, כל, כל, כל, כל, כל, כולם, בכל טייטל ובכל מקום, שבה אותם עבורם ראונים על שאלה שאף אחד לא שאל אותם, והשבוע עוד שאלה אנונימית מסטארט-אפ דיזיינרס. בואי נדבר על מעברים בקריירה. קיבלתי הצעת עבודה אתמול בערב, 20 % פחות מהשכר הקודם. האם לגיטימי להרים טלפון היום, יום שישי, לחברה, שינויים? אני רוצה עוד שכר חודשי וטייטל הגיוני לשלב בקריירה. ואז הנה בולטים. תפקיד מעצב ראשון בסטארט-אפ פייננס, 7 שנות ניסיון. כמות האופציות שקיבלתי גבוהה בהרבה מתפקידים בעבר. כרגע לא עובד. השכר הקודם שלי היה בעשירון העליון של סקר השכר. תמר, יש לנו פה... בחור שאפתני, קיבל הצעת עבודה, כל הכבוד, כנראה הקשיב לכל הפרקים הקודמים, על איך לעבור רעיונות עבודה, אז זה הכל בזכותנו, you're welcome, ועכשיו הוא שואל את עצמו, האם המעבר הזה הוא באמת קפיצה קדימה? כי יש פה כל מיני דברים שהוא רוצה להתמקח עליהם. מה עושים תמר?

Tamar: אז אני אחייקת זה לשניים. כאילו, יום

Omri: תתחילי מזה שיום שישי היום.

Tamar: שישי היום? התשובה היא לא. אתה בטח ובטוח, וכאילו קיבלת, כי אני חושבת שכולם ענו על זה שם גם, כאילו אתה לא מרים טלפון לאף אחד ביום שישי, אלא אם כן אתה רוצה שהם ימשכו את החוזה בחזרה.

Omri: אם לא בא לך על זה.

Tamar: כן. אפשר לשלוח מייל, גם את זה. אני חושבת, הייתי מחכה עם זה לפחות למוצאי שבת, אבל בהקשר של דברים כאלה באמת אולי כדאי כאילו להכות בברזל באותו חם. יום ראשון על הבוקר, אחלה זמן לדבר עם המגייסת. שום דבר לא ישתנה ב-48 שעות האלה. זה דבר ראשון. האם לגיטימי לבקש שינויים? חד משמעית, כן. כאילו, אנחנו... קיבלת חוזה, עכשיו מתחיל המשא ומתן. אפשר בהחלט לבקש יותר, על אחת כמה וכמה, אם אני לא טועה, מדובר פה סטארט-אפ ראשון, זה אומר שכאילו אין להם עדיין איזה שהם חוקים או דברים כאלה, ברור שהם רוצים לשלם פחות, לגיטימי שאתה רוצה יותר. אני באופן אישי, גם בחיפוש שלי ממש לא הייתי מוכנה להתפשר על 20 % פחות, אני יכולה לגמרי להבין אנשים שממש כן מוכנים כרגע להתפשר על 20 % פחות, זה גם אפשרות כאילו... להתחיל עם פחות ואולי להגיד בואו עוד שלושה חודשים, בואו עוד חצי שנה נראה לאן זה הולך. שהם נתנו לך הרבה אופציות, שוב, זה כנראה כאילו כדי לכפר על העניין הזה של השכר. Having said that, והרבה סטארט-אפים עושים את זה, אתה אומר להם, חבודים, אני עדיין לא קונה שום אוכל עם האופציות שלכם, עם כל הכבוד ותודה רבה, ואני

Omri: הא הא הא

Tamar: צריך לשים אוכל על השולחן וזה ממש לגיטימי. שוב, לגיטימי גם להגיד. כן לדבר הזה ואפילו להמשיך לחפש, כאילו הכל כאן מאוד מאוד לגיטימי, חוץ מלהתקשר ביום שישי.

Omri: הנה, אני חותם על כל מה שאמרת. זה

Tamar: חחחח

Omri: ה-UX של חיפוש עבודה, ודיברנו על זה לפני שהתחלנו להקליט, דיברנו על הרעיון של כאילו, אל תהיו מעצבנים, אל תהיו פסיכיים. לפעמים מודדים אותנו על פשוט הבנה אנושית, ואני מכיר את ההרגשה שיושב מולי חוזה. ואני מרגיש, אני שומע את השעון מתקתק, וזה כזה, בלי לחץ, בלי לחץ, לא מציקים ביום שישי, שום דבר שקורה ביום שישי לא יכול לא לקרות ביום ראשון. קחו את הזמן, אל תהיו מעצבנים. ושוב, אנחנו בישראל, אני יודע שלכולם יש את הוואטסאפ של כולם, ואין מגייסת שלא כאילו בתוך הוואטסאפ שלכם. קחו את הזמן, בסדר? לאנשים שגם חיים, כלום לא ישתנה.

Tamar: אהה

Omri: עכשיו, אני חושב שכל מה שהוא פורס פה, טייטל, את הכסף, את השכר, את האופציות, כל אלה דברים סופר לגיטימיים להתמקח עליהם. וכבר אמרנו, אמרנו כמה פעמים, חוזה זה נקודת פתיחה, מה שמציעים לכם זה רק מקום להתחיל לדבר עליו. אני חושב ששווה לדעת מה רוצים, ולהבין גם את הטרייד אופס, כמו שאמרת, אני יכול להגיד, אוקיי, אתם מציעים לי מלא מלא אופציות, אופציות אי אפשר לקנות לחם בסופר, אני רוצה פחות אופציות ויותר שכר מזומן. מאוד לגיטימי, יסכימו לא יסכימו זה משהו אחר. להגיד אני רוצה טייטל יותר גבוה, יסכימו לא יסכימו, צריך להבין, דיברנו על המשמעויות של גם להיכנס בטייטל גבוה מדי, כי אז הציפיות עולות, אז אנחנו צריכים to hit that mark. אנחנו, אנחנו, כשאנחנו רוצים להגיע לעבודה חדשה, אנחנו רוצים, אנחנו רוצים ניצחונות, ואני יכול לעבוד באותה רמה, ולהיות סינייר. וזה יהיה אחלה, ואז לעבוד בדיוק באותה רמה ולהיות פרינסיפל, ואנשים כזה, ציפינו ליותר. אז לטייטל יש גם משמעויות כאלה. הנקודה שאני רק שווה אולי להתעכב עליה בעשר שניות, זה כאחד הבולטים, זה שהשכר הקודם היה בעשירון העליון של סקר השכר. לדבר הזה קוראים "אנקורינג", קוראים עיגון, עגינה. עוגן, איך שתרצו לקרוא לזה, וזה כשאנחנו לוקחים פיסת דאטה קודמת ומשווים הכול אליה. עכשיו, אני לא יודע איפה עבדתם, אני לא יודע באיזה שנה זה היה, אני לא יודע מה היה מצב השוק. אנחנו נופלים למקום הזה של כאילו, פעם הייתי כוכב קולנוע, כולם הכירו אותי, ובגלל זה אני לא יכול לעבוד בסופרמרקט. למה? העולם השתנה, המצב השתנה, יכול להיות שהיום אתם במקום שהשכר שמציעים לכם הוא מאוד מאוד הוגן. פשוט השכר ירד בכל השוק, או שאולי חוסר מזל, אתם, אתם, היה לכם המון המון מזל, נכנסתם לחברה מצוינת, לא צלח. צריך, צריך למצוא את עצמכם עוד פעם, אז אני חושב שכל מה שכתוב פה מאוד הגיוני, אפשר להתמקח על הכל, יש מקום לכל, לא ביום שישי, ביום ראשון, אבל, אבל רק לקחת בחשבון שהנה זה גם סיכום כזה של התקדמות בקריירה, לא כל הזמן להשוות לאיפה שהייתם קודם. קחו את זה, קחו את זה כדבר, שהוא סינגולר, האם ההצעה הזאת מתאימה לכם או לא, והנה לפעמים, לפעמים יורדים בשכר ועולים לדבר אחר, זה לא אומר ש... כאילו הפגיעה היא באגו ולא בשום דבר אחר.

Tamar: יכול להיות, כאילו, שוב, יכול להיות שגם זה בעייתי מפקד שכר, ובאמת יכול להיות שזה באמת עניין של אגו. כאילו, אני הרבה פעמים צריכה, במצבים כאלה של חיפוש עבודה, אני אומרת לעצמי, אני לא יודעת כמה זמן הבן אדם הזה מחפש, אבל בוא נגיד שעכשיו אתה אומר להם לא ואתה ממשיך לחפש עוד שנה. סבבה לך עם זה? כאילו, סבבה לך שאמרת לא? זה שאלה.

Omri: זהו, אז פתאום, פתאום ה-20 % האלה נשמעים מאוד מאוד מאוד לא משמעותיים. אז יופי, תאמר, מקווה שעזרנו, ננחית את המסוק הזה עם איזושהי עובדה מעניינת, השבוע זה אני, ויש לי עובדה שהיא... בואו נעשה אותה קצרה, כי לא יודע כמה היא מעניינת, אבל אני... פתאום זה קפץ לי באיזושהי קריאה, באיזושהי... זהו,

Tamar: נגברו לך העובדות המעניינות באמת.

Omri: הפינה החדשה, עובדה לא בהכרח מעניינת, אתם תחליטו. עובדה, כן, עובדה, וזהו. אז אנחנו מדברים המון על כזה פרדוקסים ומסגרות חשיבה, אז בוא נחזור חזרה לבסיס, בסיס, בסיס של עיצוב, ופשוט עובדה שקפצה לי, והרעיון של רוב הלוגויים בכדור הארץ הם כחולים. מהדברים שאנחנו כאילו יודעים ולא יודעים, זה כזה פתאום מאוד מאוד הגיוני. ראיתי עכשיו מספר שבערך 50 % מה-Fortune 500, זה כאילו 500 החברות הכי גדולות בעולם, הלוגו שלהם כחול, ואם אנחנו מסתכלים על ספקטרום הצבעים, לפחות 255 צבעים, פתאום אנחנו רואים שחצי מהם נוטים לבחור בכחול. עכשיו יש לזה כל מיני משמעויות פסיכולוגיות, אומרים שכחול זה מרגיע, כחול זה בונה אמון, אנחנו

Tamar: אהה

Omri: רואים בנקים, כל מיני מוסדות פיננסיים שהם כחולים. אנחנו גם רואים שבעולם ה-UI, כמעט כל design system שאנחנו מסתכלים עליו כזה מה-off the shelf, הכפתורים שם, ה-CTA הם כחול, כי זה מין כזה הצבע שהכי קל לעבוד איתו, והרבה מאוד חברות, גם אם ה-brand call שלהם, הוא לא כחול, הם משתמשים בכחול בתור CTA. אז אני חושב שזה פשוט, זה עובדה מעניינת, שתראו כמה מהעולם, גם בברנד, גם במוצר, אנחנו פשוט הולכים לכחול. האם זה השמיים? האם זה הים? האם זה העיניים העמוקות שלנו? אני לא יודע, אבל there you go.

Tamar: בטח לא העיניים העמוקות שלי, אבל כן, כחול זה צבע שנחשב שמקושר עם Trust, שזה קטע שנגיד גם פייסבוק ולינקדאין ובזמנו טוויטר. הם בחרו להיות בכחול והממשק שלהם כחול. אני חושבת שבהקשר של CTA זה מעניין כי יצא לי הרבה פעמים לעבוד בחברות שנגיד, ראיתי לא מזמן קייס סטאדי נגיד מפלייטיקה, שפלייטיקה הברנד שלהם הוא אדום, אז כל ה-CTA שלהם באדום, ואני כזה וואו חבר'ה, אבל אדום הוא נורא בעייתי סמנטית, ובגלל

Omri: יס

Tamar: זה הרבה פעמים גם אם המותג שלכם הוא ירוק או אדום או כתום, אתם בוחרים שלא ללכת על הצבעים האלה בגלל שהם מאוד מאוד סמנטיים ובכחול כאילו הסמנטיקה היא חיובית זה פשוט כזה כן I will I do

Omri: בגלל זה כל שמלות הקלה הן כחולות, כידוע.

Tamar: למה? יא, סאמפטינג בלו.

Omri: אז תמר, בשלב הזה אנחנו נגיד תודה שהצטרפתם לרעיון טוב, פודקאסט על עיצוב קריירה וראיונות עבודה. אל תשכחו לעקוב אחרינו בספוטיפיי, יוטיוב או כל מקום אחר שיש פודקאסטים, ואם נהנתם, למה שלא תספרו לחבר?

Tamar: שבוע הבא סינון מועמדים, מאחורי הקלעים של רעיונות עבודה.

Omri: אני אמצא את המקום בתוך הטקסט, כי אני לא יודע איפה אני, זה ממש מפריע, זה נשמע כאילו דינוזאור. עף לי לתוך המיקרופון. פשוט לא לתוך המיקרופון, תעשי את זה הצידה ואז תוכלי להיות גיישה שלא מפריע להקלטות. והיום