Omri Dvir: אין לי תקציב, כלום לא קורה, אין לי, אין פה עובד. ובגלל זה, אה, כן, לא, אני לא אספיק, ביי, ביי, אוש, ביי.

Tamar: כן היי וברוכים הבאים לראיון טוב פודקאסט על עיצוב קריירה וראיונות עבודה בשיתוף עם קהילת סטארטאפ דיזיינרס, אני תמר סגובה, מעצבת בכירה בדרין ומרצה לעיצוב.

Omri Dvir: ואני אומר, דבירי, הד אוף יאקס בנוקס, ולעשות קמפינג בקיץ זה לא כיף ולא מומלץ.

Tamar: והיום יציאה לחופש, להכין את הקרקע להיעלמות ממושכת.

Omri Dvir: בואו נתחיל. אז תמר, כשאת נוסעת לחו"ל, יש שני סוגי אנשים. יש את אלה שמכינים את הבית, הם חושבים על הרגע שהם יחזרו, והכול מצחצח, זה כאילו המנקה הרגע היה, והכול נקי, מנקים את המקרר כדי שלא יחזרו לדברים מוזרים, זה החצי הראשון. החצי השני, זה כאילו הייתה אזעקה, התחילה מלחמה, ופשוט נוטשים את הבית כמו שהוא. איזה חצי את.

Tamar: אתה רוצה לבחש?

Omri Dvir: בדרך כלל אני מנחה שלא נכון, אז בואי תגידי.

Tamar: אני משרתה את הכל ככה, as is.

Omri Dvir: אהההה

Tamar: לא מזמן נסענו לסוף שבוע, כאילו, בארץ אמנם, אבל כאילו נסענו כולנו סוף שבוע עם הבת שלנו והכל. ואנחנו חוזרים ויש כאילו צעצועים על הרצפה, ולפעמים

Omri Dvir: חחחח

Tamar: אני כזה... מישהו היה פה? לא. לא, לא, זה אתם, בדיוק, אנחנו היינו פה. בעלי הוא כן מאלה שכאילו, אתה יודע, יזרוק את הזבל, יוציא דברים מהמקרר שצריך לאכול, הוא גם כזה חושב קדימה, לא נקנה דברים, לא נכין דברים, כאילו בלה ובלה. אני כאילו, אחריי המבול. לא יודעת בכלל אם אני אחזור לפה,

Omri Dvir: חחחח

Tamar: כאילו, אין לי מושג. אז נראה.

Omri Dvir: אני מאוד אוהב, כשאני כן עושה את זה נורא כיף, כי אני חוזר הביתה וזה כזה, אה, הגעתי הביתה. ואת יודעת, אחרי איזה חמש שעות טיסה, ומוניות, וזה, ועם ילדים זה גם לסחוב את זה. והעניין הוא שאני לא יודע אם זה כאיני גבר, או כי זה עני, הכמות התשומת לב והריכוז שלי היא מצומצמת, היא קטנה, היא נכנסת בכיס, אז... אם אני ממש ממש משקיע בלהכין את הבית, ואתה הולך למקרר, בודק את התוויות, החלב יחזיק, הקוטג' לא יחזיק, אם זה קורה, אז אני בא בלי דרכונים. כאילו, או שאני משקיע את האנרגיה בזה, או שאני משקיע את האנרגיה בלארוז. שניהם לא יכולים לקרות.

Tamar: בדיוק של הארוז, זה הרי קאדרלי כשלעצמו, שאני דוחה לרגע האחרון, אז אני גם אסדר אחריי. אני כאילו עוד, עוד, עוד, בדקות שלפני העזיבה של הבית כזה דוחפת וריעו למזוודה. אז

Omri Dvir: חחחח

Tamar: כאילו, שאני אסדר גם לפני, בואו, בואו לא נגזים.

Omri Dvir: גם את כל כך מרוכזת בדבר הבא, וזה, את יודעת מה, ה-state of mind הזה של כאילו, הבית הזה יכול להישרף, כי אני עכשיו הולך להיות ארבעה ימים על חוף ים, מאוד קשה לצאת מזה ולחשוב רגע הלאה, ה...

Tamar: זה כמו כשאתה בחול, הכסף הישראלי שלך, אתה כזה מה נשאיר לזה, נזרוק את זה. זה לא קשור אליי בכלל, המטבע המכוער הזה. זה בדיוק, זה לא שווה שום דבר פה, כאילו.

Omri Dvir: מה אני אעשה עם השקלים האלה? וזה נורא, או אנחנו נכנסים ל-UX, יש את הרעיון הפסיכולוגי הזה של אנחנו, אנחנו תמיד מדמיינים שאנחנו של העתיד, זה בן אדם שונה מאנחנו של העכשיו, ואנחנו, אנחנו, כאילו, יש לנו הזדמנות לעשות, לתת מתנה. לאנחנו של עוד שבוע. ואני אומר, כאילו, הרי אם אני אנקה את הבית ואנקה את המקרר ואקרצף את הכל, האני של עוד שבוע יהיה לו כל כך כיף. אבל האני של עכשיו נורא עצלן. כאילו, זה עדיין אני.

Tamar: אתה יודע, אתה יכול להגיד איזשהו דבר על אנשים שכאילו מצעים, מסדרים את המיטה בבוקר? אני לא מאלה. פשוט, פשוט לא. וכאילו, אתה יודע, יש כל מיני כאלה אנשים שאומרים, תתחילו את היום, בלי הטלפון, תשתו שלוש כוסות מים, תסדרו את המיטה.

Omri Dvir: חחחח

Tamar: אני לא כל הדברים האלה, אז כאילו... פותחת את העניים, אהההה

Omri Dvir: תבחרו אחד. ככה אני הולך לישון וככה אני מתעורר, ואלה החיים. אז תמר, לפני שאנחנו ניכנס לנושא העיקרי, בואי נדבר באמת על ה... אגב, לעזוב בטריקת דלת ושיישרף העולם. אז את יוצאת לחופשה.

Tamar: אני יוצאת לחופשה, חופשת לידה ועוד, אפשר להגיד. בגלל שאני בן אדם שמשתף בכנות על חייו, אז כאילו כולם יודעים שאני בהיריון, אני צפויה ללדת בשבועות הקרובים. כבר מאוד מאוד מאוד קשה לי, יותר קשה ממה שהיה בהיריון הקודם בשלב הזה, כי יש גם טודלר בבית, שזה תמיד

Omri Dvir: אההה

Tamar: מקל על העניינים.

Omri Dvir: הכל קל יותר כשיש ילדים מסביב.

Tamar: לגמרי, וגם כאילו אנחנו כבר כזה בואכה סוף ספטמבר, אני מרגישה שעדיין אוגוסט חם לי ברמות,

Omri Dvir: חחחח

Tamar: אני כאילו קשה לי להתכופף, קשה לי ללכת, קשה לי להרים את הילדה, קשה לי לדבר, ואפילו חברות אמרו לי שזה כאילו ששומעים עליי בפודקאסט שקשה לי. אז בניגוד לפעם קודמת שאמרתי, לא, לא, לא, the bands gonna make it, כאילו, אני אצליח

Omri Dvir: חחחח

Tamar: תוך כדי החופשת לידה. אני צריכה להיות ריאליסטית פעם ולקחת חופשה. אני אחזור, אני אחזור. זה הפודקאסט הוא גם סוג של הבאבי שלי, אפשר לומר.

Omri Dvir: והרבה יותר קל להרים אותו

Tamar: הרבה יותר קל להרים אותו, ותראה, אנחנו תכף שנתיים ואין צנטרומים ולא כלום. כאילו, אתה קשה איתך, אבל לא כמו עם מיקה.

Omri Dvir: הטנטורמים קורים אחרי, אנחנו אז אוקיי, היה כיף, ביי. תמר הזאת עם השטויות שלה, לא נתן לי לדבר. אני מאחל לך המון בהצלחה ובכיף. ילד שני זה כל כך הרבה יותר קל, תמר, כל כך הרבה יותר קל עם ילד שני. זה שקר מוחלט, איזה סיוט. אבל תהני, אנחנו...

Tamar: כולם חייבים להגיד את זה שתדעי שזה סיוט. שתדעי שילד שני זה אין. זה, זה, זה הסיוט. ואם הייתי עכשיו בערעיון שלישי, לא, שתדעי שילד שלישי זה ההההסיוט. וחייבים להגיד אבל שתדעי, שלא תחשבי כאילו, תשני

Omri Dvir: חחח

Tamar: עכשיו, כי זהו, זהו, שתדעי.

Omri Dvir: האמת היא, זו שיחה אחרת, אבל בשבילי מספר שלוש היה קל, יחסית, כי זה כבר, זה מגיע למספרים, כאילו, את יודעת, כשאתה מגיע למספרים גדולים, זה מין כזה, מה זה משנה אם יש לי מאה משימות או מאה ואחת משימות, כבר לא שמים לב לזה. אז לי זה לא היה כזה נורא, אז אני, אז עכשיו יהיה לך סיוט, אבל כשיגיע הבא, והבא הבא, והבא הבא הבא, אני חושב שיהיה יותר קל. לא, לא, לא, לא.

Tamar: לא, לא, לא, לא, לא, לא,

Omri Dvir: אז תאמר

Tamar: לא

Omri Dvir: להצלחה, אנחנו כולנו מאחלים לך לידה כיפית, מהנה, נטולת הפתעות, ואנחנו

Tamar: אהה

Omri Dvir: בינתיים נארגן הרבה מאוד מחליפים, חדשים וישנים, ומבטיח שיהיה מאוד מאוד כיף. אז תאמר, בואי ניכנס לנושא העיקרי, שהפעם קשור לחלוטין, אנחנו הולכים לדבר על יציאה לחופשה ארוכה, על לקחת הפסקה מעבודה. ושוב במטרה לחזור, וכל הבעיות הלוגיסטיות, כל ההכנות שצריך לעשות, וגם ננסה לגעת קצת בעול המנטלי שמגיע עם יציאה לחופשה ארוכה, וכל הלחץ, והדמיון שמתחיל לרוץ על הדברים שאנחנו מפספסים, על הדברים שאנחנו לא נמצאים בהם, ועד כמה שאנחנו יכולים לנסה לעזור. אז תמר, בואי נתחיל מהקונספט. של יציאה לחופשה ארוכה, הנה חופשת לידה זה אחד מהם, אבל בואו נדבר על סיבות שבשבילן פתאום אנחנו נעלמים מהעבודה לחודשים.

Tamar: אז אני חושבת שהרווחת המוכרת, הנפוצה והמקובלת ביותר היא אכן חופשת לידה בין אם נרצה ובין אם לא נרצה אני מקווה שבנסיבות טובות אבל אנחנו נשים יוצאות לחופשת לידה גם אם הם לא חזרו הביתה בידיים מלאות, זה גם עניין. זה באמת הדבר, כאילו, המוכר, הרווח, זה מאוד מוסדר, כאילו אין המון שאלות סביב הדבר הזה. יש כאילו חוקים, המדינה שומרת עלינו, שהעבודה תישמר לנו עד איזשהו פרק זמן אחרי שנחזור, ולא יכולים כאילו לגעת בנו בגדול בתקופה הזאת. ויש אנשים שמחליטים שהם רוצים פשוט, נגיד, לטוס לתקופה מסוימת, או לנוח תקופה מסוימת, או להתעסק במשהו אחר לתקופה מסוימת, ואז הם יוצאים למה שנקרא חל"ת, שזה מושג שהיה קיים עוד לפני הקורונה, וזה לא שהוציאו

Omri Dvir: הומ הומ הומ

Tamar: אותך בכוח לחל"ת, זה שאתה בוחר לצאת לחופשה ללא תשלום, שזה אומר שאתה כאילו רוצה לשמור על הסטטוס שלך בעבודה, אבל לאיזושהי תקופה, ממש לא לעבוד שם יותר. זה גם קורה.

Omri Dvir: זה קורה, יש... אז שוב, אז סיבות, יש גם סיבות בריאותיות, יש סיבות של אנשים שיוצאים לטפל במשפחה, אני אומר כאלה שפתאום היו צריכים להיעלם כי קורים להם דברים בבית, אנשים שפשוט לוקחים חופשה ארוכה, יש אנשים שאומרים, לעזאזל עם העולם, אני עכשיו ארבעה חודשים כאילו הולך לשכב על חוף בתאילנד, מאוד ממליץ, לא עשיתי, אבל זה נשמע לי נורא כיף, אבל

Tamar: מה כיף, כן?

Omri Dvir: יש באמת את הסיבות שבגללן פתאום נעלמים, ומה שקורה עם זה, זה מגיע שני סוגים של לחץ. אז באמת הלחץ הראשון זה איך אנחנו מכינים את העולם לזה. די נדיר שמי שיוצא לחופש של חצי שנה או שנה אפילו, כאילו מחר, בהבדל של יום, לרוב אנחנו מתכננים את זה, אנחנו מכינים את כולם, ואז יש לנו המון המון משימות לעשות בשביל להכין את זה. והדבר השני שבא עם זה, זה בין אם יוצאים לחופש ב... מסיבות טובות או מסיבות פחות טובות, מאוד נדיר שאנחנו מצליחים לשחרר לחלוטין, ושוב, אנחנו מדברים על זה בעולם היסטורי, שבו מהעולם של ה-60's, 70's, 80's, אפילו, אני מגיע כמעט עד ה-90's, שבהם, ברגע שיצאת מהמשרד, יצאת מהמשרד, היה קיר מאוד מאוד חזק בין הנה עולם העבודה לנה עולם החיים. היום אנחנו במקום... שהעבודה והחיים הם כל כך מעורבבים, שוב, כמו שני פלסטלינות שאי אפשר להפריד ביניהם יותר, כי אנחנו עובדים בבית, אנחנו עובדים בעבודה, אנחנו חיים בעבודה, אנחנו חיים בבית. ועם הציפייה שלנו ושל העולם, מהעולם של הקריירה בהייטק, אנחנו כל הזמן עם העבודה בראש, ואנחנו יושבים עם הילדים וחושבים על פרויקט, ואנחנו הולכים לישון ורואים סרט נטפליקס, ובראש אנחנו חושבים על פגישות. ומה שקורה זה שבעולם הרגיל, זה יושב לנו בראש, קורים דברים, ואז אנחנו ביום אחרי זה הולכים לעבודה ומטפלים בזה. אבל מה שקורה פה זה שפתאום, ברגע אחד, עולה קיר שאנחנו לא בעבודה יותר, וככל שעובר יותר ויותר זמן, אנחנו מרגישים יותר מנותקים, אנחנו מרגישים יותר לא בעניינים, כמו ש... את יודעת... לא יודע אם קורה לך שכזה, הרבה חברים שלך יוצאים, ואת במקרה לא יכולה ללכת, ואת יושבת בראש, ואת כזה, או, איזה בדיחות הם עושים, איזה דברים, איזה תוכניות גדולות הם עושים, מה קורה שם, זהו, אני כבר לא בעניינים, וזה מאוד מאוד קשה.

Tamar: כן, תחושת הפומו היא זה ממש. יש בזה ממש תחושת כאילו כמו אובדן מסוים של באמת כאילו אני אני הולך והחיים ממשיכים בלעדיי כאילו זה נורא נורא כזה אני ששוב יש פה את המישור המקצועי כאילו פרויקטים שלי, דברים שעבדתי עליהם, אני עכשיו נותן אותם למישהו אחר, מה יקרה עם זה? זה בכלל יפותח? אולי ישנו את זה אלף פעמים עד שזה יפותח? אבל כאילו, זה שלי והולכים לשנות את זה, וזה כאילו, קשה לנו עם הדבר הזה שאנחנו באמת כאילו, נותנים למישהו אחר להתעסק עם הדברים שהם שלנו. אני יכולה להגיד, רק כאילו מהניסיון שלי בהקשר של חופשת לידה, once הילד בידיים שלנו, החברה יכולה להישרף, כן? אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים עם הפרויקטים שלי. סתם, לא עד כדי כך, אבל כאילו, זה הרבה יותר מלחיץ לפני שנכנסים לזה, מאשר כשאתה כבר בתוך זה, כי אין מה לעשות, כאילו, זה חוויה שמשנה את החיים שלנו. אולי כשאתה בחו"ל זה קצת יותר מטריד אותך. אגב, אתה יודע, אנשים יכולים להגיד, כאילו, אני אגב, למי שאני מעבירה לה הלאה את מה שאני עשיתי, כאילו, היא אומרת לי, מה, ואם הם ישאלו, ואם אני לא יודע, אני כזה, אני לא נעלמת מעל פני האדמה, כאילו, יש שאלות נקודתיות, דברו איתי. כלל לא עושים את זה, בדרך

Omri Dvir: אהה, אהה

Tamar: כלל לא מדברים איתך, במיוחד כאילו, כשאתה באמת כזה, אתה צריך את החופש, אבל העניין הוא זה שיש המון... זה כמו שכאילו יצא לנו לדבר על זה הרבה בהקשר של נשים שחוזרות מחופשת לידה ומרגישות שהן כאילו פספסו המון ואיי איי ומה שקרה והדברים האלה. בפועל זה הרבה יותר נראה מלחיץ ממה שזה באמת. ההרגשה הזאת של כאילו נגיד סתם אני אומרת בממוצע בארץ נשים יוצאות לאיזה חצי שנה של חופשת לידה אם תחשבו מה קרה אחורה בחצי שנה האחרונה כמה דברים ירדו לפיתוח כמה דברים השתנו חצי שנה אחורה עוד חצי שנה אחורה. אז אתם תגידו גם חצי שנה קדימה, מה כבר הולך לקרות? כאילו באמת, מה כבר

Omri Dvir: חמחחחח

Tamar: הולך לקרות? זה דבר אחד. והדבר השני זה באמת כאילו העניין הזה של כאילו השינויים שהולכים לקרות. אנשים עוזבים, אנשים חוזרים, כאילו, לא סתם, אני בחברה הקודמת, כאילו, יצאתי לחופשת לידה מסיבות אישיות לא חזרתי, אבל אם הייתי חוזרת, הייתי חוזרת לחברה אחרת לגמרי. מנהל אחר, PM עם אחרים, מבנה ארגוני אחר. גם חשש. זה משהו שמאוד רווח בארץ, שחברות, כאילו, בטח בתקופה הזאת עם הפיטורים וזה, חוזר ופתאום אתה כזה חדש.

Omri Dvir: נכון, ויש פה, יש פה, חשוב להגיד, כאילו, אנחנו, אנחנו מדברים הרבה על הלחץ הפסיכולוגי שקורה, וזה מין כזה, אני לא רוצה, אני לא רוצה שהמסר יהיה, זה הכל בראש שלכם, זה הכל בראש שלכם, כי זה לא הכל בראש שלכם, וגם נגיע לזה שמצד אחד, זה איזון מאוד מעניין כזה, של מצד אחד, אוקיי, שני מוצרים ירדו, איזה פיצ'ר ירד, לא נשתגע. מצד שני, דברים אמיתיים קורים, כמו שאת אומרת, בחצי שנה אם אנחנו מסתכלים כמה אנשים עזבו, כמה אנשים זזו, קרה ריא-אור, גם משרדים זזו, החברה עשתה פיווט, כלומר הדברים האלה באמת קורים. אני

Tamar: אהה

Omri Dvir: חושב שהנקודה היא שזה את יודעת, בני אדם אנחנו אוהבים שליטה, אנחנו רוצים לדעת, זה נורא מתקשר לכל העולם הזה של רעיונות עבודה, שכאילו סיימנו רעיון, ואומרים לנו נחזור לכם עוד שבוע-שבועיים, ואז אנחנו יושבים בבית וזה כזה, לשלוח להם אימייל, להתקשר, לבדוק, לבוא להם הביתה, להסתכל להם בתיבת דואר, ועכשיו, אם נעשה את כל הדברים האלה, כלום לא ישתנה. זה לא שיש לנו פה משהו אקשנבילי לעשות, זה לא כאילו... איך אני יכול לשפר את המצב שלי ולהעלות את הסיכויים שירצו אותי? אי אפשר, אבל כשאין לנו מידע, אין לנו שליטה. והמוח מחפש איך לשלוט, ובמקרה הזה, כמו שאת אומרת, זה לא שאם נדע יותר דברים, אז נעצור את המנהל מלעזוב, או נעצור את ה-re-org, או נעצור את ההחלטה המוצרית הזאת. אנחנו מתבוננים בחוץ. הנקודה היא שאין לנו את הגישה היומיומית הזאת, ואז המוח שלנו מתחיל לרוץ. בין אם לדמיין דברים אמיתיים לבין לדמיין דברים מטורפים, שהם גם קורים, זה יכול מאוד לפגוע, ושוב, בהנחה שהחופשה הזאת מהנה, אז גם ליהנות מהדבר הזה, כלומר, הפומו העבודתי הזה, הוא לא בהכרח עוזר לנו, וזה גם מתקשר למה שאמרנו קודם, לעולם העבודה החדש. את יודעת, בימים הראשונים, הטלפון ממשיך לצלצל לכם. והנה עוד הודעת Slack, והנה עוד הודעת Teams, והנה עוד אימייל. והתורה פתאום מסתכלת, ואה רגע, חמישה אנשים עלו לפגישה. על מה הם מדברים? אני מת על הדעת על מה קורה שם. וזה לא עוזר.

Tamar: זה לא עוזר, זה לא, כאילו, אני חושבת שזה נורא אינדיבידואלי. יש אנשים שהרבה הרבה יותר קל להם לשחרר, ויש אנשים שיותר קשה להם לשחרר. יצא לי, נגיד, לא פעם ולא פעמיים כשאני בחול, שיקפוץ לי משהו בסלאקאס כזה לענות בקטנה, כאילו, להגיד כזה אני בחול, אבל בלה בלה בלה אם זו שאלה כזה נורא נקודתית. אנחנו גם תכף נדבר על ההכנה שכדאי לעשות לקראת היציאה לחופשה ואיך כן לעזור לעצמנו להתנתק. אני חושבת שזה חשוב. אם קיבלת את ההחלטה שאתה רוצה להתנתק, אז כאילו באמת להתנתק. בגלל שאנחנו מאוד invested רגשית במה שאנחנו עושים, לא כולם, אבל כאילו יוצאת מנקודת הנחה, נגיד בעלי שהוא היה שף או סו שף במסעדות והוא כאילו תמיד מגיע ותמיד אם מישהו לא נמצא אז הוא גם קופץ והוא היה כאילו מבטל לנו דייטים כי היו צריכים אותו שם וכל מיני דברים כאלה ואז כשהיה פעם קרה משהו והוא היה צריך להיות בבית כמה ימים והוא היה בבית כמה ימים ואני כזה ותראה המקום לא נשרף לא סגרו את ה... לא

Omri Dvir: כולם כולם קיבלו את הסטייקים שלהם.

Tamar: סגרו את הדלתות הכל בסדר, העולם ממשיך להסתובב, שזה, שוב, מחשבה שהיא מבאסת לכשלעצמה. זאת אומרת, אולי

Omri Dvir: כן, כן.

Tamar: אנחנו רוצים שהמקום יישרף בלעדינו, כאילו, מה זה אומר עלינו אם אנחנו לא נמצאים חצי שנה והכל מתקדם כמו שצריך, אז אולי אנחנו לא נחוצים בכלל.

Omri Dvir: זה, וזה, אני חושב שגם אחת הנקודות, זה, זה, גם יש, יש מחשבה כזאת, שאת יודעת, את עוד מעט תגיעי לשם, אבל זו גם מחשבה של הורים, שזה מין כזה, הדבר הזה עובד בגלל שאני דואג כל הזמן, ואם אני אפסיק לדאוג, אז הכל יתמוטט. ואתה, זה, סתם, הילדה שלי בת תשע, ופתאום היא מתחילה

Tamar: אההה

Omri Dvir: ללכת לבית ספר לבד, מתחילה ללכת לחברים לבד, ואת יודעת, זה מין כזה, אז היא, אה, רגע, היא לא בהכרח צריכה אותי שם כל הזמן, היא לא צריכה שאני אחזיק לה את היד בדרך לבית ספר, וזה משהו שצריך להתמודד איתו, כי הוא לא קל, ובעולם העבודה, באמת, כשאנחנו פתאום שמים לב שהגלגלים ממשיכים להתגלגל גם כשאנחנו לא שם, אז באמת מגיעה מגיעה הרגשה הזאת של כאילו, אז אולי לא צריך אותי, אולי הם יבינו שלא צריך אותי, וכאילו,

Tamar: אהה

Omri Dvir: את יודעת, זה כמו שכזה, את אחרי... אחרי ארבעה חודשים פתאום את נזכרת, אה רגע יש לי מנוי לדיסני פלוס, אבל הוא לא היה לי חסר, למה אני צריכה את זה בכלל? בואי נחתוך את הדבר הזה מהחיים שלי.

Tamar: כן, זה קורה הרבה פעמים, אני מניחה שאתה לא מכיר את זה, כאילו, שעושים סדר בארון. ואז כזה, יואו, החולצה הזאת, איך אני אוהבת אותה. ואת כזה, את לא לבשת אותה שלוש שנים, אז... קליר לי את נורא נורא אוהבת אותה, כן.

Omri Dvir: קלירלי זה לא מה שחסר לך בחיים.

Tamar: אז כן, שוב, בהקשר של חופשת לידה, אנחנו מוגנות, אמנם לא להרבה זמן. מוגנות לחודשיים אחרי שחוזרות מחופשת לידה ולא יכולים לפטר אותנו או להרע בתנאים שלנו. אני מכירה מקרים שבהם חברות חיכו חודשיים על היום ופיטרו, אני לא רוצה כאילו להלחיץ

Omri Dvir: חה חה חה חה

Tamar: אף אחד, אבל זה קורה. שוב, כרגע גם קרו מקרים שפיטרו נשים בחופשת לידה או בזמן הריון כי... כי קורה ובסיטואציות מסוימות גם כאילו אפשר לעשות את זה סוג של חוקי. אז שוב, זו הרגשה שהיא לא נעימה, גם אם הנסיבות הן מאוד מאוד טובות שבהן אתה יוצא לחופשה. יש מן הרגשה כזאת של כאילו, מה הולך להיות פה. חושבת שמאוד מאוד חשוב להאחז במחשבה של לא משנה מה יהיה פה, אנחנו נתמודד עם זה כשנחזור בצורה הטובה ביותר.

Omri Dvir: כן, כמו ששוכחים צלחת עם פסטה בתוך המקרר ויוצאים לחופש של חודש, זה כזה לא רוצה לדעת מה קורה שם, אני אתמודד עם זה כשאני אחזור.

Tamar: כן, ויכול להיות שמה שקרה בסוף זה שזרקת את הצלחת ככה כמו שהיא, עם הפסטה לפח, זה גם פתרון.

Omri Dvir: בגלל זה בסט של שמונה יש לי כאילו חמש צלחות, ארבע קערות, שם זה הולך.

Tamar: יש את הדברים האלה שאתה מסתכל ואתה כזה, כל זה, כל זה הולך, כן. אז, אבל אני כן חושבת ש... לשלוט... במה שאפשר לשלוט בו, כן יכול לעזור לנו לצאת יותר בניחותא וברוגע ובטוב, כדי להכין את הקרקע גם לעזיבה וגם לחזרה. וזה באמת הנושא הבא שלנו.

Omri Dvir: נכון, אז בואי נדבר, עד עכשיו דיברנו על פחדים, בעיות וחרדות, שמה יותר כיף, בואי נראה של ניתן לזה מקום, נבטא את עצמנו,

Tamar: שהם חשובים ווולידים וצריך לתת להם מקום.

Omri Dvir: אוקיי, עכשיו בואו נפסיק להתלונן, בואו נראה מה אנחנו באמת יכולים לעשות בשביל לעשות את המעבר הזה יותר קל, ובאמת אחד ה... חושב שאמרתי את זה גם בפודקאסט באיזה שלב, שיש משפט שאני אוהב, שהכלי נשק הכי טוב נגד חרדה זה פעילות, זה to take action. אז

Tamar: אהה

Omri Dvir: בואו נדבר קצת על פעולות שאנחנו צריכים וכדאי שנעשה, כשאנחנו על ההמראה לכיוון החופשה הזאת, ואני חושב שהחלק הראשון זה באמת הצד המקצועי וההבנה. שיש דברים שהם תחת האחריות שלי, והם רצים כרגע, ופשוט בגלל טבע הדברים, זה לא שאני, זה לא שאני, את יודעת, כאילו, אני עובד במתפרה, ואני אומר, אוקיי, עד החופש שלי אני הולך לסיים לתפור את כל החולצות האלה, ואז אני יכול, השולחן נקי, ואני יכול לצאת. זה לא עובד ככה ביקום שלנו.

Tamar: אנחנו, לצערנו, כל כך הרבה דברים שלא תלויים בנו, וגם אם לכאורה ננסה לתזמן את זה באופן כזה שהכל לכאורה כאילו ירד לפתוח, אין, אין, אין שום סיכוי. דברים כאילו רצים בקווים, כאילו, בקווים מקבילים כל הזמן, ואין מנוס מזה שאנחנו נשאיר דברים פתוחים. ואני חושבת שהשאיפה שלנו היא להשאיר אותם כמה שפחות פתוחים מהצד שלנו. שזה אומר, להעביר אותם למישהו מהצוות, אם אפשר, או אם גייסו מישהו שמחליף אותנו לתקופה הזאת, אז עוד כמה שניתן לחפוף אותו. אני חושבת שלחפוף אותו, לשבת איתו, להסביר לו, להראות לו פייס טו פייס זה חשוב, אבל בהקשר הזה, כל מה שלא כתוב כנראה ייעלם או יישכח, אז לייצר גם איזושהי דוקומנטציה של כל מה שהיה אמור לקרות, כל מה שיהיה אמור לקרות, כל מה שרציתם. כן,

Omri Dvir: חחחח

Tamar: אני ממש כאילו, כשיצאתי לחופשת לידה... בחופשה הקודמת שלי, היה לי כמה פרויקטים פתוחים שהיו שם דברים שהיו מיועדים לרדת לפיתוח והיו שם דברים שפחות מיועדים לרדת לפיתוח שזה פרויקטים שהיו יוזמות כאילו שלי ושל PMים וכאלה. ממש כאילו נתתי למעצבת השנייה כאילו את כל ה... כל הג'יסט על כאילו בואו ננסה לדחוף את זה, זה ככה, עם זה אפשר לוותר, אם עושים MVP וכאילו לעשות את זה כמה שיותר מתועד, גם בפיגמה, גם כתוב כאילו אולי באיזשהו מסמך.

Omri Dvir: אז זהו, תיעוד, תיעוד זה אחד השרירים שאני מרגיש שמעצבים פחות טוב, טובים בהם. זה לא גם, זה גם לא טבעי לנו. זה

Tamar: כן, זה לא כיף. זה לא הכיף שלנו.

Omri Dvir: גם לא טבעי אם את מסתכלת על מהנדסים ש... את יודעת, אנחנו היום בשנה אחרת, אבל בימים ההם שמתכנתים ישבו וחצבו קוד עם הידיים, אז... כל כך הרבה מהעבודה שלהם זה תיעוד, זה לתעד מה הקוד הזה עושה ומה הקוד הזה עושה ולמה עשיתי את זה ולמה עשיתי את זה, שוב עם ההבנה שבכל רגע נתון מישהו יבוא וייקח את זה וימשיך משם. עכשיו בעולם שלנו, בגלל שאנחנו נורא בצורת עבודה של ownership, וזה מה שהרווחנו, עבדנו עליו קשה, כלומר רוב המעצבים לא עובדים בצורת סטודיו, ששם מקבלים עליהם מלא טיקטים וזה כזה, שוב מי פנוי באלנבי. ואז אתה מוסיף פיקסל פה, פיקסל פה, אלא אנחנו באזור של אונרשיפ והנה המוצר שלי והנה החלק שלי של המוצר אני על דיזיין סיסטם, אני על פלטפורמה, אחלה. מה שזה אומר, שכמו שאמרת, המון המון ידע יושב אצלנו בראש ואנחנו פועלים תחת ההבנה שאם מישהו יצטרך משהו, אני כאן כי המידע יושב לי בראש ופתאום יש איזשהו צורך לעשות דאמפ להמון המון מהמידע הזה כדי שהוא יהיה קיים וזמין לאנשים אחרים כי שוב, כשאנחנו הולכים העבודה לא נפסקת זה, אני יודע שזו הבנה קשה, שכאילו העולם לא נעצר, לא, ממשיכים, ובין אם מישהו אחר לוקח את זה, לבין אם זה יושב על כרח עד שצריך לגעת בזה, אנחנו חייבים לעשות עבודה תיעודית, וכמו שאת אמרת, זה תיעוד של, זה לסדר את הפיגמות או לסדר את הקלודים שלכם, וגם לרמה הבאה, שזה לתעד החלטות, לתעד ניסויים, לתעד כל דבר שיכול לעזור לאנשים לעשות החלטות, והנה, אם אנחנו, זה מתחבר עכשיו גם נורא לרעיון הזה של anxiety, ככל שאנחנו נתעד ונייצר point of view, גם כשאנחנו לא שם, יש סיכוי יותר גבוה שהדברים יקרו בצורה שאנחנו רוצים.

Tamar: זה מאוד דומה לכשאנחנו מעבירים את המסמך של הפיגמה לפיתוח. ככל שהוא יהיה יותר מוסבר ומפורט ומתועד, ככה יותר סיכוי שזה יפותח כמו שהתכוונו שזה יפותח למרות שזה הפונו מה שקורה. אמרה בשקט.

Omri Dvir: וזה, הנה, בואו נעשה מאגר שלם לנושא של הפודקאסט הזה. אנחנו מדברים הרבה על זה שתיקי עבודות צריכים לדבר בשמכם כשאתם לא בחדר, ואנחנו מדברים על התיעוד ועל הכתיבה ועל הסיפור. המצב פה אותו דבר, אתם רוצים שהפרויקט שלכם, שהקול שלכם, יהיה קיים בחדרים כשאתם לא שם, וזה מעלה סיכויים משני דברים. א', שלא יציקו לכם, כלומר, יש משהו כן מבאס? בלשב... סתם, חופשת לידה, ואתה מסתכל על ה-miracle הזה שבנית, ואז פתאום... תגיד, הכפתור הוא תמיד בצד שמאל, בכל המסכים הוא בצד שמאל, ואתה כזה... והראש שלך הוא במקום אחר בכלל. מה המסכים? אתה רואה

Tamar: כן, איזה מסכים, באיזה מערכת אנחנו?

Omri Dvir: שיצרתי פה בן אדם, אתה מדבר איתי על כפתורים, אבל אין מה לעשות, לא כולם באותו מקום כמו שאתם נמצאים באותו רגע. אז א', יש פחות סיכוי שיציקו לכם, ושתיים, שוב, יש סיכוי יותר גבוה שכשתחזרו, המוצר לא פתאום עשה שתי פניות שמאלה והגיע לכוכב אחר, למקום שאתם בכלל לא רוצים, שזה גם, זה נותן לכם עוד טיפונת שליטה, שמאוד מאוד חסרה כשאתם בחופשה ארוכה, אז זה כאב ראש, אבל לתעד החלטות, לתעד את העבודה, לתעד מה הדברים הבאים, לתעד פילוסופיה, הרי שוב, אצלכם בראש זה כאילו נורא ברור לי, שפלואו לא צריך להיות יותר משלושה שלבים. אמרתם למישהו, הסברתם את זה למישהו, כי יגיע מעצב אחר, יגיע הפילוסופיה שלו זה חייבים שמונה שלבים, שמונה זה מספר קסם, לא קראת את התנ״ך אף פעם, ואז אתה מגיע ופתאום כל הפלואים שלך הפכו להיות כאילו מרתונים. אז לתיעוד יש כמה כמה נקודות של כוח.

Tamar: כן. אגב, כאילו, שוב, במידת האפשר, אני כן ממליצה, שוב, במידת האפשר, לסגור עד כמה שאתם יכולים את הדברים הפתוחים שנמצאים אצלכם. כן להעביר אותם למישהו, כן לתעד את זה, אבל אם, כאילו, לתת עוד כמה שעות עבודה ולתת פוש ולסגור משהו, יכול, עד כמה שניתן לסגור אותו מבחינת הדיזיין, אז אני כן ממליצה על זה. אגב, דיברנו על זה, אנחנו בדרך כלל לא יוצאים לחופשה מעכשיו לעכשיו, אנחנו יודעים על זה איזושהי תקופה קדימה. וחלק מלהכין את הקרקע זה גם להתחיל אולי למנן את הפרויקטים באיזשהו שלב, או לבחור פרויקטים שהם קטנים יותר, או פינשבול, מה שנקרא. אני כאילו, אני די, כאילו, אני ישבתי עם המנהלת שלי בצורה מאוד מאוד מפוכחת ומבוקרת בתקופה האחרונה, ודיברנו על כאילו. במה אפשר לעמוד ובמה אי אפשר לעמוד ומה כדאי שאני אקח ומה אני ומה כדאי שמישהו מלכתחילה ייקח ולא אני. אז שוב, אם אנחנו יודעים מראש על הדבר הזה, אז כאילו, מה יותר קלאסי מלצאת לחופשת לידה? גם כאילו גרד'ואלי כשהעבודה גם קצת יורדת מעצמה והעומס קצת יורד מעצמו וזה כאילו ממש ממש בסדר להוריד לחץ מעצמנו

Omri Dvir: אני חושב שזאת נקודה מצוינת, ששווה להתעכב עליה, ובאמת הרעיון הזה של... זה לא, זה לא שאנחנו עובדים במאה אחוז עד השנייה האחרונה. תמר, יש לך פרצוף של מישהי שרוצה, מטאפורט ספורט, I got you covered.

Tamar: אהה

Omri Dvir: אם אני שחקן, אני הולך לשחק כאילו על המאה אחוז שלי עד השנייה שיש חילוף ואני יוצא מהמגרש. זה לא שאני, זה לא שאני אומר, אה, הולכים להחליף אותי בדקה שבעים? אוקיי, מחצית שנייה, אנחנו עושים הלאה והלאה, הכל כיף, אני רק אלך קצת עד שיגיע הזמן שלי לצאת. אבל דווקא בעבודה זה הפוך. כלומר, בעבודה, אם אנחנו נמשיך לדמיין, כאילו לא קורה כלום, ועד הדקה התשעים נמשיך לעבוד במאה אחוז, ותנו לי עוד פרויקטים, תנו לי עוד דברים, עוד אינישטיבס. עוד ועדות, אני רוצה להיות... אי אפשר, כי מגיע יום ויש cut, cut אצלנו הוא נורא נורא ברור. אז אני חושב שמה שאת אומרת הוא נורא נכון, והרעיון של למתן את העבודה, להתחיל לסגור דברים, להתחיל לקחת פחות דברים, אפילו אם יש דברים שהם קורים בדומיין שלכם, איזה דרך טובה להעביר ידע על ידי זה שיש את הזמן חפיפה הזה? ואז המחליף שלכם, או מישהי מצוות אחר, יכול לקחת פרויקט, להתחיל לעבוד עליו. אתם שם בשביל למנטר, להעביר ידע בלייב, ואז כשהגיע הזמן לעזוב, אז גם השולחן שלכם ריק יותר, גם יש פחות ידע להעביר, וגם הבן אדם הבא, הוא כבר מוכן, הוא כבר רץ, הוא כבר ב-100%. ואני חושב שזה מביא אותי גם לרעיון הזה של הדברים שאתם מסוגלים, שאתם יכולים, להביא אותם כמה שיותר לקו הסיום. שווה להשקיע בזה.

Tamar: אהה

Omri Dvir: ולכמה מאיתנו אין פרויקט שהתחייבנו ברגע של שיכרון חושים, ואמרנו, אה, לתעד את כל ההחלטות העיצוביות בארגון? יאללה, איזה מגניב, זה נורא טוב לי. ואחרי שלושה חודשים, כאילו, הקובץ אקסל הוא רבע גמור. ועכשיו זאת הזדמנות לקחת את כל הדברים הקטנים, את כל הדברים הארוכי טווח האלה שהתחלנו, כל הנא"טים, כל האינישטיבס האלה. ולנסות להביא אותם לקו סיום, זה, זה, ושוב, דיברנו על הרעיון הזה של לצאת לחופש ולחזור, איזה כיף לחזור לשולחן כמה שיותר ריק, ולא כזה, God damn it, הקופץ אקסל הזה, אתה עדיין פה, עברה חצי שנה, איך לא נעלמת?

Tamar: כן, אני באמת חושבת, כאילו, שוב, זה easier said than done, זה כשאתה כאילו נורא בלחץ להגיד לך, תרגע, או כשאתה לא נרדם להגיד לך, תעצם את העיניים, אבל עד כמה שאפשר... פשוט לשחרר ולהבין שדברים הולכים לקרות וזה לא בשליטתנו ושזה בסדר ושאנחנו נחזור ונשתלט על הדברים חזרה. זה כאילו כמו להגיד בואנה יש איזו חברה שאני הולך לעבוד בה בעוד חמש שנים ודברים קורים שם כרגע וכשאני אגיע בעוד חמש שנים אני אצטרך להתמודד איתם. כשתגיע לשם תתמודד איתם כרגע דברים קורים בלעדיך כאילו אתה לא שם וכשאתה תחזור תתמודד איתם וחשוב לשחרר את זה

Omri Dvir: זה מעלה לי מחשבה שיותר בעניין של לעזוב חברה, ואני מכיר אנשים, בערך גם לך יצא לדבר איתם, שכאילו הגיע הזמן שהם יעזבו, או שהם בחברה הרבה מאוד שנים, או שהם לא מתקדמים, או שהם במקום לא כל הכי טוב, וכשאני שואל אותם, אוקיי, אז אתם מחפשים, אתם מנסים לעזוב? אומרים, לא, אתה יודע, יש לנו פה פרויקטים, ואני לא יכול לעשות להם את זה, אני לא יכול לעזוב עכשיו, כשהם במצב הזה, ואני עוד לא... אני לוקח על עצמי כל כך הרבה, ואני אומר, כאילו, העולם ממשיך. אני יודע שזו הבנה קשה להרבה אנשים, אבל העולם ממשיך. העבודות יעשו, הפרויקטים יקרו, ואנחנו לא מדברים במקרה הזה על לעזוב חברה, אבל כאילו, גם לא יודע אם קרה לך שעזבת חברה, הכל בכיף, עשינו משתה וכיפים, ואז כזה באת לבקר אחרי כמה חודשים, וזה כזה, אה וואו, אתם ממש המשכתם. כאילו, אתם לא יושבים ובוכים עליי, זהו, זה

Tamar: אתם בסדר בלעדיי, אוקיי.

Omri Dvir: בעולם פתאום, אה רגע, האקס שלי כאילו ממשיך ללכת לחוג כדורגל, למה אתה אמור לשבת בבית ולבכות? אבל העולם ממשיך, ואני חושב שיש פה, שוב, זה החרב הפיפיות הזאת של מצד אחד זה קשה, כי איך הם יכולים להמשיך בלעדה? כן, אפשר, עסקים ממשיכים. מצד שני זה עוזר לנו לשחרר קצת של כאילו, זה בסדר, לקום ולעזוב זה בסדר להתנתק. דברים יקרו, הם לא בהכרח יקרו כמו שאנחנו רוצים, לפעמים יקרו דברים פחות טובים, לפעמים יותר טובים, אבל העולם ממשיך, הרכבת ממשיכה, אנחנו נתפוס אותה בתחנה הבאה.

Tamar: זה הכל מתחבר כאילו באמת גם לעניין הזה של כאילו של ה... של ה... להצליח לשחרר, ואני חושבת שחלק ממה שמאוד מאוד יעזור לנו לשחרר, אני זוכרת שכאילו כשהייתי צעירה יותר, כשהייתי צעירה, כשהייתי

Omri Dvir: חה חה חה

Tamar: צעירה ורווקה, והייתי, לא יודעת, יוצאת ממערכת יחסים או משהו כזה, הייתי ישר עושה unfriend לבחור ולכל החברים שלו, כדי שאני לא בטעות אצטרך לראות אותם כאילו בסושיאל מדיה שלי או משהו כזה.

Omri Dvir: אהה, אהה

Tamar: אז כאילו, המשחק הזה של כאילו אני מתנתקת יזום כדי שזה לא יעלה ויציף לי דברים, לעשות את זה. אני

Omri Dvir: כן, כן.

Tamar: לא, נגיד, מחקתי סלאק או מחקתי את המייל שלי, אבל סגרתי נוטיפיקצות לגמרי, לגמרי, לגמרי, כדי שלא יעלה לי שום דבר, אלא אם כן אני נכנסת יזום ואין שום סיבה שאני אעשה את הדבר הזה. כרגע סיסמאות לכל הדברים, אתם תשכחו אותם. וממש כאילו, לצאת, כאילו, לעזוב ולתת לעצמכם את השקט הזה שהוא נחוץ במקרים מסוימים.

Omri Dvir: זה עוד, שוב, לכל הג'ן זיז, אני מתנצל, אבל תהיו איתנו לאיזה 30 שניות. אני לא יודע אם את זוכרת, בימי ה-yester years, שכאילו, היו לך את האתרי שטויות שאת אוהבת, כזה, הנה, אתרים מימיים, ואתרים סרטוניים, וכל מיני אתרים כאלה שאת אוהבת להיכנס אליהם, או כתבות מצחיקות, ואז, אתה יודע, והכל כזה, יש לך bookmarks עם כל הזה, ואת קמה בבוקר, וכזה, אוקיי, נעבור על כל האתרים, כל אתרי השטויות שלי. ואז את כזה מחליפה מחשב, פותחת בראוזר חדש, ואז כזה, אה, רגע, פתאום, פתאום את שמה לב שהאתר הזה שפעם היית נכנס אליו כל יום, את הפסקת. כי הוא לא, כי הוא לא בבוקמרקס שלך, כי הוא לא שם מביט לך בעיניים. אגב, הבגדים שכאילו לא ראיתי את החולצה הזאת שנה, אולי אני לא צריך אותה. אבל אני חושב שגם פה, ה-rent של העולם המודרני, העולם המודרני תוקף אותנו כל הזמן. אחת, אחת מהמלחמות הכי גדולות בעולם המוצר והעולם זה תשומת לב. ובגלל זה הטלפון כל הזמן תוקף אותנו עם כאילו, תראה מה קורה בלינקדאין, ותראה מה קורה בפייסבוק, ותראה מה קורה באינסטגרם, ותראה מה אתה מפספס. והנטייה שלנו זה ליפול למלכודת הזאת, ובאמת גם אני זוכר בימים הראשונים של החופשות לידה, אני לקחתי חופשות לידה ארוכות יחסית, ובהתחלה אתה יושב ואתה כל הזמן רואה, אה רגע, הם מדברים על נושא שיש לי עליו רעיונות. אה, הם מדברים פה על נושא שיש לי מה להגיד עליו. ואתה במלחמה הזאת של כאילו, אוקיי, אני מתחייב לחופש או אני לא מתחייב לחופש? אני טובל חזרה בעבודה או אני לא טובל בעבודה? האם בכלל יש לי משהו לתת פה? כי אני פספסתי המון שיחות פיזיות, כי אני לא נמצא שם. ובדומה למה שאמרת, אני גם מאוד מאוד ממליץ פשוט לעשות פה באמת להרים את הקיר הזה ולהגיד, אני לא מסתכל, אני לא בודק. להוריד נוטיפיקציות, אני נראה לי שאפילו מחקתי את האפליקציות כי אני לא רוצה את הפיתוי הזה של להסתכל בסטורי של האקס וזה כל כך הרבה, אגב זה טוב גם לנו, לנשק את הנפשי, זה גם טוב לאנשים שבעבודה כי פתאום יש את הבן אדם הזה שכל הזמן טובל, עושה בלאגן ויוצא החוצה, זה לא עוזר להם. בואו נדבר באמת על החלק האחרון, שעכשיו דיברנו על המון דברים לוגיסטיים שכזה אנחנו אנחנו צריכים לעשות. בואו נדבר בדקה על הרעיון הכללי הזה של, אנחנו שוב, אנחנו לא אי, זה Team Sport, ומעבר לפרויקטים, ומעבר לפיקסלים, ומעבר למסמכים, יש גם בני אדם. ובדומה ללעזוב עבודה גם פה. אנחנו כנראה נצטרך לעשות את ה-Roadshow הזה, להיכנס לאוטו ולנסוע בין כל המשרדים, ולהגיד לאנשים, לתקשר אליהם. ואני חושב שבמקרה הזה, אנחנו באופן טבעי, המנהל חייב לדעת, אחרת כאילו, לא יהיה לכם עבודה כשתחזרו. ואולי גם המעצבים שיושבים מימין ומשמאל, אולי ה-PM שאתם עובדים איתו מאוד מאוד בקרוב, אני חושב שאנשים מפספסים עד כמה מעגל ההשפעה שלנו גדול, ו... כמה אנשים באמת צריכים לדעת שאנחנו נעלמים לחצי שנה?

Tamar: כן, אני חושבת שוב, כאילו בהקשר של הריון, אז כאילו זה קשה לפספס את זה. כן, אם אתם באמת יוצאים לחופשה או משהו כזה, אז קודם כל, הרי אם אתם יוצאים עכשיו לחופשה של שבוע, אז אתם כזה עושים בקלנדר איזשהו זימון למלא סטייק הולדס, כזה דיזיין אין פרודקט, בלה בלה בלה, כדי שאנשים ידעו והיומן שלכם יהיה סגור, אז כדאי לעשות את הדבר הזה, ומן הסתם כאילו, אם זה אנשים שאתם עובדים איתם ביום יום, אז כדאי לעשות את זה. גם פייס טו פייס ולפני ולסגור את הדברים ולא להיעלם לאנשים פשוט.

Omri Dvir: זהו, ואני חושב שגם אחד הדברים שלפעמים קורים, זה שכזה, בגלל שבאמת יש הרבה על הראש, וכל שאר הדברים שדיברנו, אתם מגיעים כאילו יומיים לפני שאתם נעלמים, וכזה, אה, נכון, אולי שווה שאני אדבר עם המתכנת מהצוות הזה, אה, רגע, רגע, פייננס, אני עובד איתם קצת, אולי אני אדבר איתם. וזה גונב להם ולכם את היכולת לעשות את העברת מידע כמו שצריך, אולי דברים שצריך לסיים, כי אני גם מכיר את זה מהצד שלי. וסתם נגיד בעולם הגיוס, אני כאילו, יש לי מועמד, הוא בתהליך הגיוס, יש המון המון דברים לעשות מאחורי הקלעים, דיברנו על בפרק שמוק שמוק שמוק, שהיה לא מזמן הפרק הקודם, ואז פתאום מגיע אליי מישהו מפייננס ואומר, שומע, אני מחר יוצא לחופש, אני אתראה עוד חצי שנה, ואני כזה, רגע, אבל אתה יכול, אז אתה יכול רק לפתוח לי את התקציב? אם אין לי תקציב, כלום לא קורה, אין לי, אין פה עובד. ובגלל זה, אה, כן, לא, אני לא אספיק, ביי, ביי, אוש, ביי.

Tamar: כן

Omri Dvir: ובגלל זה, שווה, ואני אומר, בגלל זה אני מזכיר, תחשבו עכשיו על כל האנשים שמושפעים מכם, כל האנשים שאתם נוגעים ביום-יום שלהם, תגידו להם את זה בזמן, כדי שלהם יהיה זמן להגיב ולבקש מכם, ואז לכם יהיה זמן לסגור דברים. ושוב, כל כך הרבה יותר נעים לעזוב כשכולם שמחים. ואין עליכם עוד דברים

Tamar: אהה

Omri Dvir: על הכתף, ואין לכם דברים על הראש, כי אחרת אתם עוזבים, ופתאום הרכילות המשרדית היא על כאילו, God damn it, עמרי הזה עזב אותנו עם כל הכדורים באוויר, ועכשיו הם נפלו לנו על הראש. אתם לא רוצים את זה, כי שוב, אתם רוצים לחזור למקום שאנשים אוהבים אתכם. אז זה קצת מחשבה, זה קצת לשבת ולארגן את זה. ותמר, בואי ניגע בשלוש דקות על הנושא האחרון האחרון האחרון. כי עכשיו, כל השיחה הייתה כזה, תעשו הכל עד הרגע, ואז שיישרף העולם. אבל בואו נדבר על כן איך אנחנו נשארים מעודכנים, כי אני חושב שאנחנו לא, גם אני וגם את, ההמלצות שלנו הן לא בינאריות כל כך. כלומר, אנחנו לא אומרים רק, לעזאזל העולם תחזרו עוד שנה. יש דרכים אולי קצת יותר אלגנטיות, קצת יותר חכמות, איך כן נשאר מעודכנים במה שקורה בחברה, ואגב, גם מה שקורה בעולם.

Tamar: נכון. אני, אני שוב, אני, אני... זאת אומרת לכם להתעסק בעיקר ולא בטפל, זה אומר לא לרדת להאם הפרויקט ירד לפיתוח ואיך הוא ירד ומי הולך לפתח את זה וכאילו לא להיכנס למקומות האלה אבל כן אם יש שינויים גדולים בארגון, שינויים גדולים בצוות, אם אנשים עזבו דברים כאלה כן אני חושבת שאני בזמן החופשת לידה רציתי לדעת את הדברים האלה אני חושבת שלכל אחד מאיתנו יש את החבר או שניים שהם איש הרכילויות או איש הסוד שלנו. כן, בדיוק.

Omri Dvir: ride or die, זה שיהיה תמיד איתכם

Tamar: ולהגיד להם, כאילו, אם קורה משהו, גם לדבר איתם מדי פעם בלי קשר, ולהגיד, אם קורה משהו שחשוב שאני אדע, אז אני אשמח לדעת. וכן, גם את זה, שוב, למנן, למנן, למנן, אבל... אני חושבת ששוב, יש דברים שאתה רוצה לדעת.

Omri Dvir: כן, ואני חושב שזה גם נורא בסדר. המפגש רכילות החודשי הזה, אני חושב שהוא חשוב. ושוב, אנחנו יוצאים, אם אתם בחו"ל, אתם בחו"ל, אבל אם אתם חופשת לידה, או אתם עדיין באזור, קפה, פעם בחודש, אתם תופתעו. הרי אי אפשר לדבר עם בן אדם שאתם עובדים איתו בלי בטעות לדבר על עבודה, והכל יצא, והאירועים הגדולים, השינויים הגדולים, לפעמים השינויים האלה הם חשובים. פתאום משרת מנהל נפתחת, אתם מעוניינים בזה? אל תחכו עד שתחזרו, תתחילו לעבוד על זה כבר עכשיו, יש דברים שהם time sensitive, עושים reshuffle במוצרים, ויש מוצר שיש לכם את העין עליו כבר הרבה מאוד זמן? תדברו עם המנהל, כלומר, יש דברים שאני חושב שזה לגיטימי לחזור חזרה, לדאוג שאתם מקבלים מה שאתם רוצים, ואז לצאת החוצה. ואת לגמרי אמרת את זה כשדיברת על עיקר ותפל. כלומר, אם אתם תילחמו על כל פיקסל בזמן שאתם בחופש, אתם לא תהיו בחופש, כאילו, אז חבל. אז אני חושב שלהישאר מעודכנים זה חשוב, לדבר, לקחת את החבר או שניים האלה, לדבר איתם, לא one-on-ones עם כולם פעם בשבוע, כאילו, תמחקו את הפגישות האלה מהיומן, ואם תצליחו גם לעשות את ההכנה מראש, גם להכין את האנשים שמסביבכם, ואז לטבול מדי פעם, לבדוק מה קורה. זה קצת, כמו שאני אומר על חדשות, כאילו, לא צריך לבדוק חדשות יותר מפעם ביום. לא קורים דברים שאתם חייבים לדעת כל עשר דקות. אז טובלים, זה טוב ל-Mental Health, זה טוב לעצמכם, זה טוב למשפחה. ואגב, אני בטוח שגם את הרגשת את זה ודיברת על זה כמה פעמים. כשאת אמורה להיות נוכחת, ואז כזה, ואז בעלך רואה אותך כזה עם חצי עין על הטלפון, וכזה עוברת על אימיילים, וזה כזה חבל, חבל. לא חייבים. בואו נהנה hopefully מהחופשה הזאת, אם אפשר. אם לא, בואו נהיה נוכחים במה שצריך. למנהן. אז תמר, מקווה שנתן טיפולת יוצאות לכל הנשים וגברים בהיריון שם בחוץ, וכל האנשים שמתכננים חופשות. Good luck, תהנו, ומקווה שתחזרו ל... לחברה שנראית בערך כמו שעזבתם אותה, עם פחות דברים ירוקים במקרר. ובואו נעבור לפינה ההובל כולם, בפעם האחרונה, לפני שאת יוצאת לגדל משפחה של שני ילדים, ששם תמר ועמרי עונים על שאלה שאף אחד לא שאל אותם. היום יש לנו שאלה שהיא מוכרת, אבל אני חושב שאולי יש פה טוויסט קטן שנוכל לדבר עליו, והיא הולכת ככה. למדתי תקשורת חזותית, נקרעתי ארבע שנים ובמשך שנה לא מצאתי עבודה ב-UXUI. עכשיו עובדת כמנהלת סושיאל, נותנים לי משימות של ייצור וקריאייטיב פה ושם בגלל הרקע של הלימודים, אבל אני מרגישה שאני יוצאת מהמסלול שלמדתי. האם עשיתי טעות? מרגישה שזרקתי הכל לפח והכל היה לחינם. תמר ישן בן אדם, אנחנו מכירים את הסיפור, לימדנו אנשים כאלה, הכרנו אנשים כאלה, זרקו את כולם לתוך לימודי UX /UI, עשו תואר, עשו תעודה, עשו וואבר, גילו שהים עמוק וסוער ומלא בכרישים, ומגיע רגע השבירה הזה של האם הכל היה לשווא. אז תמר, האם הכל היה לשווא? תודה תמר, מזל, מזל שבאת לעוד פרק אחד.

Tamar: לא, אני חושבת שקודם כל, לא מכירה אותך, אבל אל תחשבי במונחים כאלה בחיים אף פעם. זה כאילו נורא טוטאלי, והחיים הם לא כאלה טוטאליים. האם הכל היה לריק? האם הכל היה לחינם? ואיפה החיים שלי?

Omri Dvir: להיות או לא להיות?

Tamar: אני חושבת שכאילו, למד את ארבע שנים, נקרע את ארבע שנים, לא מצאת עבודה, מצאת איזושהי עבודה שהיא לא מאוד קשורה, שלא לומר לא קשורה, סבבה, אנשים צריכים כסף. כאילו, אני בזמן שחיפשתי עבודה ב-UXY הייתי מארחת. האם זרקתי את הכל לפח? לא. כאילו, הכנסתי כסף. שיפרתי את התיק עבודות שלי, התראיינתי, הפעלתי קשרים. אז... אני אומרת, כאילו, את עובדת. כל עבודה מכבדת את בעליה, וזה ממש ממש בסדר. את רוצה להיכנס לתחום? תהיי פעילה לקראת הדבר הזה. זה יכול להיות שבחברה שאת עובדת בה יכולים לקדם אותך לכיוונים האלה, או לתת לך, כאילו, פרויקטים קטנים, או שתלמדי שמה ממישהו, או שתמשיכי לחפש עבודה ב-UXUI, אבל כאילו להגיד, זהו, אז כאילו, אני זורקת את הארבע שנים האלה, ועכשיו אני מנהלת סושיאל? אם זה לא מה שאת רוצה, אז לא.

Omri Dvir: אז אני מסכים איתך, ויש פה כמה דברים, קודם כל, רק מה שנקרא Red Haring, המלכודת הקטנה שאני רואה פה, זאת אומרת שהיא חיפשה עבודה במשך שנה. זה קורה. שנה, וקצת כואב להגיד בתקופה של עכשיו, לחפש שנה, זה אפילו לא ה... כאילו, לא הפעת לי את הראש מהכתפיים כשאמרת את הדבר הזה. המוח

Tamar: ממש לא.

Omri Dvir: שלי לא קפץ לשום מקום. שנה זה קורה במיוחד לג'וניורים, כאילו... וגם פה דיברנו על זה הרבה פעמים, כשאתה מסיים תואר, אתה לא באמת ג'וניור, אתה מה שנקרא entry level, אתה

Tamar: אהה

Omri Dvir: עוד לא הרווחת את החגורה הלבנה בג'ודו, אז אפשר לקחת איזה קצת פרספקטיבה, כמו שאמרת, זה כאילו, העולם לא חרב. עכשיו, אני יכול לתת עצות, ואנחנו נתנו הרבה עצות על... איך לקחת עבודה שעשיתם, לקפל אותה קצת, לבנות סיפור מסביב לזה, אם את אומרת שנותנים לך לעשות עבודות ויזואליות, מגניב. אני חושב שיש דרך יצירתית לקחת את זה וכאילו להוריד את כמות ה-social, כשאת מספרת, ולהעלות את הכמות הוויזואלית. אפשר

Tamar: אהה

Omri Dvir: לקחת מנהל social ולקפל את זה בסיפור למעצב מרקטינג, או כל דבר אחר שיכול להישמע יותר קרוב, יכול לפתוח יותר דלתות. זה אפשרי, זו שיחה אחרת לעשות. אני חושב שהשיחה המעניינת פה זה באמת הרעיון זה של... עשיתי לימודים, זה לא... את יודעת, לא הגעתי ל-NBA. האם כל השנים האלה ששיחקתי כדורסל היו לשווא? ויש לי פה שתי תשובות. תשובה ראשונה, אני חושב שכל תהליך למידה הוא טוב, אנחנו יכולים להוציא ממנו משהו. כל כך הרבה מהדברים שאנחנו לומדים הם מתאימים לדברים אחרים. איך לספר סיפור, איך לפתור בעיות, איך לחשוב, איך לפתח עין חדה, איך לחשוב בצורה ביקורתית על מוצרים, על תהליכים. כמה מעצבים אנחנו מכירים שאחרי תקופה בעולם עיצוב עברו לתפקיד אחר ומשתמשים באותם סקילים, מעצבים שהפכו ל-PMים, מעצבים שהפכו לאנג'ינירס, מעצבים שהפכו למנהלי סטודיו יוגה. קורים וכל דבר שיש לנו בשק, בתיק, יכול לעזור לכם, אז אני חושב שבכל מקרה זה לא בזבוז. הדבר השני זה, האם זה היה התואר הנכון לעשות מלכתחילה, ואת זה אני לא יכול להגיד. ודיברנו על זה גם, שאני חושב שמהשנה שלי באוניברסיטה, אני לא חושב ש-50 % מהאנשים ימשיכו לעבוד בעיצוב יום אחד בחיים שלהם. האם זה אומר שהתואר לא טוב? האם זה אומר שהסינון לא טוב? יכול להיות ויכול להיות. רוב הסיכויים, שזה אנשים שהם... בתיכון ציירו נורא יפה, ואהבו לגזור, ואמרו, או, זה מה שאני רוצה לעשות כל החיים. ואולי לא, אולי מגלים שזה לא מה שהם רוצים. אנשים יכולים להשתנות, זה לא אומר שזה בעיה, זה חלק מניסיון החיים שלנו. אז פחות הייתי מסתכל על זה בתחום הזה. ואגב, גם בוא נגיד שאת לא הולכת לעצב יום בחיים שלך, זה לא אומר שאת כישלון. לא צריך לראות את זה כזה... כזה דבר קשה, זה בסדר, אנשים מחליפים מקצוע, אנשים לומדים משהו ואז עושים משהו אחר. אני חושב שהשורה התחתונה זה, זה בוער בך? את רוצה את זה? האם זה משהו שאת באמת אוהבת, או שזה סאנק, סאנק קוסט פלאסי, שבה אמרת, אוי, כבר השקעתי ארבע שנים, אני צריכה לעבוד בזה. ברגע, אני חושב שברגע ששואלת השאלה הזאת תחליט, זה מאוד ישפיע על הצעד הבא שלה. זה לא בוער בך? הכל טוב, יש המון עבודות מאוד מאוד טובות. זה כן בוער בך, יש המון המון פרקים שאנחנו מדברים איך לוקחים היסטוריה אחת, מקפלים אותה להיות משהו שפותח דלתות, ושוב, שניהם, שניהם סופר לגיטימיים. אז תמר, בואי נסיים עם הפינה האהובה על כולם, כולם, כולם, כולם, כולם, שבה אנחנו נדבר על פאנפקט שהוא גם פאנ והוא גם פאקט. היום תורי, אני רוצה לדבר על, שוב אני חוזר לעניינים פסיכולוגיים כי זה הכיף, כיף, כיף שלי, אני רוצה לדבר על The Curse of Knowledge, שיש המון דרכים להסתכל על זה והמון דרכים לפרש את זה, על ה... והנה הרגע דיברנו גם בפרק הזה על הרעיון הזה שכשאנחנו יודעים דברים זה קשה לנו, זה יושב עלינו, אני רוצה לדבר על זה דווקא מעולם התקשורת. ולמשל, כשמדברים על קללת הידע בעולם של public speaking, של דיבור מול קהל, זה איזשהו פאליסי שאנחנו מניחים שהקהל שלנו מגיע עם אותו ידע שלנו יש. ואני בטוח שקרה לך, ראיתי הרבה אנשים שקרה להם, קרה גם לי, שאנחנו עולים לדבר על איזשהו נושא, בין אם זה כנס, לאירוע, אנחנו מציגים למנכ״ל, אנחנו מציגים לצוות, ואנחנו רצים כל כך עמוק בחומר, ואנשים מסתכלים עלינו, כאילו, מאיזה כוכב הגעתם? אין לי מושג על מה אתה מדבר. והרבה פעמים זה the case of knowledge שאנחנו מניחים שהקהל שלנו, אנשים שמקשיבים, הם מכירים את הפרויקט עד הסוף, הם מכירים את הפיקסלים, הם מכירים את ההחלטות, הם מכירים את ההיסטוריה. לפעמים, ואני רואה את זה בראיונות עבודה וכאלה, כשמישהי בא ומציג ואומר, אוקיי, אז אני הייתי אחראי על הפלטפורמה שמחברת בין המשתמשים שלנו לצד העסקי שלנו. ואני כזה, רק שאלה, איך קוראים לחברה שלכם? מה אתם עושים בכלל? אז פה, פה אני חושב שזה משהו ששווה להזכיר לנו, וגם דיברנו על זה בכל הפרקים של דיבור מול קהל ויצירת סיפורים, אנחנו חייבים לגשר בין מה שאנחנו יודעים למה שהקהל יודע. כי ברגע שאנחנו נתחיל לדבר על מושגים שהם לא מכירים, על מוצרים שהם לא מכירים, על חברות, על תהליכים שהם לא מכירים, אנחנו מייד מאבדים אותם. וזו בדיוק ההרגשה, כמו שאני יושב, אני בפרק 25 של Breaking Bad ואני אומר לאשתי, את חייבת לראות את הסדרה הזאת, הסדרה הכי טובה בעולם. היא נכנסת באמצע העונה השנייה וכאילו, אני לא מבינה כלום. למה הם רבים? למה הם כועסים אחד על השני? למה הוא רצח אותו? וזה the case of knowledge, זה ההנחה הלא נכונה שלכולם יש את אותו ידע כמוני.

Tamar: כן, וזה חשוב גם, כאילו, חשוב מאוד במשקים שאנחנו מעצבים גם, כאילו, אנחנו הרבה פעמים חושבים שהמשתמשים שלנו זוכרים דברים ממקודם, או מבינים קונטקסט, או מבינים מה זה הגרף הזה, וחייבים להסביר, חייבים, חייבים להסביר.

Omri Dvir: וזה בדיוק הסיבה שכל פעם שאנחנו מדברים על נושא שכבר דיברנו עליו, אנחנו נותנים בצורה נורא ברורה את מספר הפרק. אתם יכולים לחזור, יש ציטטות,

Tamar: מספר הפרק, מאוד מאוד חשוב.

Omri Dvir: לכו לפרק. אז כי אנחנו, אנחנו מקצוענים. תמר, אני ואת, אני ואת, אנחנו יודעים איך עושים את המקצוע הזה. אין ירוקת במקרר, אין ירוקת. אז תמר,

Tamar: אנחנו מסודרים. אנחנו מציעים את המיטה שלנו בבוקר, הרי אנחנו לא... לא ככה, עלה בבלה. אפס.

Omri Dvir: שיהיה לך חופשת לידה מהנה. אני ואת נדבר כל הזמן, אבל אני אומר ביי. בשם כל האנשים שמקשיבים, ותחזרי בקרוב, תראי שטוב, ותודה שהצטרפת לראיון טוב, פודקאסט על עיצוב, קריירה וראיונות עבודה, אל תשכחי לעקוב אחריות בספוטיפיי, יוטיוב או כל מקום אחר שיש פודקאסטים, כי אם נהנית, תמר, למה שלא תספרי לחבר?

Tamar: שבוע הבא ממשיכים את המסבה עד שאני אחזור. אבל אתה יודע, כמה כיף בתכלס, כמה כיף יהיה כבר בלעדיי.

Omri Dvir: אי אפשר, לא, אין כיף, אין כיף, לא רגע, לא, אני נשאר, נורא כיף בלי תמר, תבואו, תחזרו, תחזרו, אז נתראה שם. קצינה סגורה, איך את מרגישה? אני שומע... ויש לנו את תמר מהשטח. תמר, איך מה זה? איך? אתם יכולים לראות את הגלים מאחוריי.

Tamar: היי,